ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 124: תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים › פיסקה 12

׳כי לא המטיר׳ עד שיהיה אדם - שאין ברכה יורדת בלא נוקבא

זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים · מאמר 124 · פיסקה 12

לשון הזוהר

וְעוֹד אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בִּרְכָּאן לָא נָחְתִין עַל סְפִירָה וְלָא נְבִיעוּ, עַד דִּשְׁכִינְתָּא אִתְחַבְּרַת בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית ב׳:ה׳) ׳כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ׳. אַמַּאי בְּגִין דְּאָדָם אַיִן. דְּעָלֵהּ אִתְּמַר ׳לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ׳ (יחזקאל מה). וְאָדָם לֹא אִתְקְרֵי בְּלֹא נוּקְבָא, וּבְגִין דָּא ׳כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ׳.

תרגום

וְעוֹד אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן: בְּרָכוֹת אֵינָן יוֹרְדוֹת עַל סְפִירָה וְלֹא נְבִיעָה, עַד שֶׁהַשְּׁכִינָה מִתְחַבֶּרֶת בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית ב׳:ה׳) ׳כִּי לֹא הִמְטִיר ה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ׳ (בראשית ב, ה) - לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁ'אָדָם' אַיִן, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר ׳לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ׳ (יחזקאל מה), וְ'אָדָם' אֵינוֹ נִקְרָא בְּלֹא נוּקְבָא. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועוד אמר רבי שמעון ברכאן לא נחתין על ספירה ולא נביעו, עד דשכינתא אתחברת בקודשא בריך הוא. הדא הוא דכתיב (בראשית ב׳:ה׳) ׳כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ׳. אמאי בגין דאדם אין. דעלה אתמר ׳להניח ברכה אל ביתך׳ (יחזקאל מה). ואדם לא אתקרי בלא נוקבא, ובגין דא ׳כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ׳.

התרגום: ועוד אמר רבי שמעון: ברכות אינן יורדות על ספירה ולא נביעה, עד שהשכינה מתחברת בקדוש ברוך הוא. זהו שכתוב (בראשית ב׳:ה׳) ׳כי לא המטיר ה אלהים על הארץ׳ (בראשית ב, ה) - למה? משום ש'אדם' אין, שעליו נאמר ׳להניח ברכה אל ביתך׳ (יחזקאל מה), ו'אדם' אינו נקרא בלא נוקבא. ומשום כך ׳כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ׳.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פז, טז (מ.) ואינון אדם שכל שם הוי"ה ע"ס נכללין בו"ק ו' של השם כידוע:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: