ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 124: תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים › פיסקה 11

׳נעשה אדם׳ בכל מדרגה ומדרגה - שאין שלמות במקום שאין שכינה

זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים · מאמר 124 · פיסקה 11

לשון הזוהר

לְבָתַר נָחִית לְמֹחָא דְּאִיהוּ חָכְמָה וְאָמַר נַעֲשֶׂה אָדָם. דְּמֹחָא אִיהוּ חַד וְאִתְפְּלַג לְד' מֹחִין הָא חָמֵשׁ. וּתְרֵין כַּנְפֵי רֵאָה וּתְרֵין כֻּלְּיָן דְּאִתְחֲשִׁיבוּ עִמֵּהּ מִלְּגָאו, הָא תֵּשַׁע וְאָמַר נַעֲשֶׂה אָדָם דָּא לִבָּא דִּיהֵא שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא. וּלְבָתַר נָחִית לְגוּפָא וְאָמַר נַעֲשֶׂה אָדָם. דְּגוּפָא עָלֵהּ צַוָּאר וְקָנֶה וּוֶשֶׁט הָא תְּלָת. וְגוּף וּתְרֵין דְּרוֹעִין הָא שִׁית. וּבְרִית וּתְרֵין שׁוֹקִין הָא תֵּשַׁע. נַעֲשֶׂה אָדָם עֲשִׂירִית לְכֹלָּא דָּא נוּקְבָא בְּכָל אֲתַר נוּקְבָא דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אִיהִי שְׁלִימוּ דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְהָכֵי אָזִיל בְּכָל אֵבָר וְאֵבָר וּבְכָל סְפִירָה וּסְפִירָה, וְאָמַר נַעֲשֶׂה אָדָם. עַד דְּאִתְכְּלִילַת שְׁכִינְתָּא בְּכָל סְפִירָה וּבְכָל אֵבָר. בְּהַהוּא זִמְנָא דְּאִשְׁתְּלִימוּ כָּל אֵבָרִין בָּהּ כָּל חַד לְעֶשֶׂר כְּגַוְנָא דָּא, יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. לְבָתַר נָחִית לְאַרְבַּע חֵיוָן דְּאִתְנְטִיל מִנַּיְהוּ אָדָם דְּאִנּוּן יְהוָֹ'ה. וְאָמַר נַעֲשֶׂה אָדָם לְמֶהֱוֵי שְׁכִינְתָּא כְּלִילָא מִכָּל סִטְרָא. וְהָכֵי נָחִית לְתַתָּא לְכָל צָבָא הַשָּׁמַיִם וְאָמַר נַעֲשֶׂה אָדָם. וְהָכֵי לְתַתָּא בִּבְנֵי נָשָׁא. וְאֶלְעָזָר בְּרִי נְקֹט הַאי כְּלָלָא בִּידָךְ, דִּבְכָל אֲתַר דְּלֵית שְׁכִינְתָּא תַּמָּן, לֵית שְׁלֵמוּתָא תַּמָּן, וְעִלַּת הָעִלּוֹת לָא שַׁרְיָא תַּמָּן. וּבְגִין דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ פָּגִים בְּלֹא נוּקְבָא, וְלָא שַׁרְיָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלֵהּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר וְכָל חַבְרַיָּא דְּתַמָּן אֵלּוּ לָא אֲתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע דָּא דִּי.

תרגום

לְאַחַר מִכֵּן יָרַד לַמֹּחַ שֶׁהוּא חָכְמָה, וְאָמַר ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳, שֶׁהַמֹּחַ אֶחָד וְנֶחְלָק לְאַרְבָּעָה מוֹחוֹת - הֲרֵי חָמֵשׁ, וּשְׁתֵּי כַּנְפֵי הָרֵאָה וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת שֶׁנֶּחְשְׁבוּ עִמּוֹ מִבִּפְנִים - הֲרֵי תֵּשַׁע, וְאָמַר ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳ - זֶה הַלֵּב שֶׁיִּהְיֶה שְׁלֵמוּת הַכֹּל. וְאַחַר כָּךְ יָרַד לַגּוּף וְאָמַר ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳, שֶׁהַגּוּף עָלָיו צַוָּאר וְקָנֶה וְוֶשֶׁט - הֲרֵי שָׁלֹשׁ, וְגוּף וּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת - הֲרֵי שֵׁשׁ, וּבְרִית וּשְׁתֵּי שׁוֹקַיִם - הֲרֵי תֵּשַׁע. ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳ - עֲשִׂירִי לַכֹּל, זוֹ הַנּוּקְבָא. בְּכָל מָקוֹם, ה'נּוּקְבָא' הַזֹּאת - הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה - הִיא שְׁלֵמוּת שֶׁל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים. וְכָךְ הוֹלֵךְ בְּכָל אֵבָר וְאֵבָר וּבְכָל סְפִירָה וּסְפִירָה, וְאָמַר ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳, עַד שֶׁנִּכְלְלָה הַשְּׁכִינָה בְּכָל סְפִירָה וּבְכָל אֵבָר. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהִשְׁתַּלְּמוּ כָּל הָאֵבָרִים בָּהּ, כָּל אֶחָד לְעֶשֶׂר, כָּעֵין זֶה: יו"ד ה"א וא"ו ה"א. לְאַחַר מִכֵּן יָרַד לְאַרְבַּע הַחַיּוֹת שֶׁמֵּהֶן נִטַּל ׳אָדָם׳, שֶׁהֵן יהו'ה, וְאָמַר ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַשְּׁכִינָה כְּלוּלָה מִכָּל צַד. וְכָךְ יָרַד לְמַטָּה לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְאָמַר ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳, וְכָךְ לְמַטָּה בִּבְנֵי אָדָם. וְאֶלְעָזָר בְּנִי, אֱחֹז בַּכְּלָל הַזֶּה בְּיָדְךָ: שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שָׁם, אֵין שְׁלֵמוּת שָׁם, וְעִלַּת הָעִלּוֹת אֵינָהּ שׁוֹרָה שָׁם. וּמִשּׁוּם כָּךְ הָאָדָם פָּגוּם בְּלֹא נוּקְבָא, וְאֵין הקב"ה שׁוֹרֶה עָלָיו. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר וְכָל הַחֲבֵרִים שֶׁשָּׁם: אֵלּוּ לֹא בָּאנוּ לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְׁמֹעַ דָּבָר זֶה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: לבתר נחית למחא דאיהו חכמה ואמר נעשה אדם. דמחא איהו חד ואתפלג לד' מחין הא חמש. ותרין כנפי ראה ותרין כלין דאתחשיבו עמה מלגאו, הא תשע ואמר נעשה אדם דא לבא דיהא שלימו דכלא. ולבתר נחית לגופא ואמר נעשה אדם. דגופא עלה צואר וקנה וושט הא תלת. וגוף ותרין דרועין הא שית. וברית ותרין שוקין הא תשע. נעשה אדם עשירית לכלא דא נוקבא בכל אתר נוקבא דא שכינתא תתאה איהי שלימו דעלאין ותתאין. והכי אזיל בכל אבר ואבר ובכל ספירה וספירה, ואמר נעשה אדם. עד דאתכלילת שכינתא בכל ספירה ובכל אבר. בההוא זמנא דאשתלימו כל אברין בה כל חד לעשר כגונא דא, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. לבתר נחית לארבע חיון דאתנטיל מניהו אדם דאנון יהו'ה. ואמר נעשה אדם למהוי שכינתא כלילא מכל סטרא. והכי נחית לתתא לכל צבא השמים ואמר נעשה אדם. והכי לתתא בבני נשא. ואלעזר ברי נקט האי כללא בידך, דבכל אתר דלית שכינתא תמן, לית שלמותא תמן, ועלת העלות לא שריא תמן. ובגין דא איהו בר נש פגים בלא נוקבא, ולא שריא קודשא בריך הוא עלה. אמר רבי אלעזר וכל חבריא דתמן אלו לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא די.

התרגום: לאחר מכן ירד למח שהוא חכמה, ואמר ׳נעשה אדם׳, שהמח אחד ונחלק לארבעה מוחות - הרי חמש, ושתי כנפי הראה ושתי הכליות שנחשבו עמו מבפנים - הרי תשע, ואמר ׳נעשה אדם׳ - זה הלב שיהיה שלמות הכל. ואחר כך ירד לגוף ואמר ׳נעשה אדם׳, שהגוף עליו צואר וקנה וושט - הרי שלש, וגוף ושתי זרועות - הרי שש, וברית ושתי שוקים - הרי תשע. ׳נעשה אדם׳ - עשירי לכל, זו הנוקבא. בכל מקום, ה'נוקבא' הזאת - השכינה התחתונה - היא שלמות של העליונים והתחתונים. וכך הולך בכל אבר ואבר ובכל ספירה וספירה, ואמר ׳נעשה אדם׳, עד שנכללה השכינה בכל ספירה ובכל אבר. באותו הזמן שהשתלמו כל האברים בה, כל אחד לעשר, כעין זה: יו"ד ה"א וא"ו ה"א. לאחר מכן ירד לארבע החיות שמהן נטל ׳אדם׳, שהן יהו'ה, ואמר ׳נעשה אדם׳ כדי שתהיה השכינה כלולה מכל צד. וכך ירד למטה לכל צבא השמים ואמר ׳נעשה אדם׳, וכך למטה בבני אדם. ואלעזר בני, אחז בכלל הזה בידך: שבכל מקום שאין השכינה שם, אין שלמות שם, ועלת העלות אינה שורה שם. ומשום כך האדם פגום בלא נוקבא, ואין הקב"ה שורה עליו. אמר רבי אלעזר וכל החברים ששם: אלו לא באנו לעולם אלא לשמע דבר זה.

מן המפרשים

יהל אור: מן המקבילה בהקדמה מאמר ד, ה (ב.) ואמר וברזא דא אתקיים וכו'. דלא לאפרדא חו"ג ואמר (הוא לעיל) דסתימא דכל סתימין , ר"ל כתר שהוא יותר סתים מחו"ב ומכל המדרגות שבהם והוא סוף עולמות א"ס. ותחלת הגילוי הוא הנקודה שהוא ראש התורה קודם…

זוהר הרקיע: מן המקבילה בהקדמה מאמר ד, ה (ב.) וכמו דאשתתף מי באלה. בתחלת האצילות: כן הוא תמיד אמא רביעאה על בנין להעמידם, וזהו

קרני אור: מן המקבילה בהקדמה מאמר ד, ה (ב.) וכמה דאשתתף מי באלה כו'. פירוש, כמו שבבריאת העולם נכנסו נה"י דאימא בזעיר ואז נעשה שם אלהי"ם, כך תמיד בכל יום ויום נכנסים נה"י דאימא בזעיר, ולכן נקראת הבינה אלהי"ם: (קא77)

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה:

ועוד 1 פסוקים. אינדקס הפסוקים