ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 123: תקונא קדמאה בהמשכו - זרקא מקיף שופר הולך סגולתא בעלית השכינה ובקץ הגאלה › פיסקה 4

׳אבינו מת במדבר׳ - שאין מיתה אלא גלות בקו הירק החונק

זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - זרקא מקיף שופר הולך סגולתא בעלית השכינה ובקץ הגאלה · מאמר 123 · פיסקה 4

לשון הזוהר

וְכַד הַאי זַרְקָא אִתְגָּלֵהּ בְּעָלְמָא אִתְּמַר בֵּהּ (ישעיהו מ׳:ט׳) ׳עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בְּכֹחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלָיִם׳. עֲלִי לָךְ בִּנְקֻדָּה עִלָּאָה מִן סְגוֹלְתָּא דְּאִיהוּ חֹלָם עַל צֵרֵי. ׳הָרִימִי בְּכֹחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלַםִ הָרִימִי אַל תִּירָאִי׳ - בִּתְרֵין יוּדִין דְּאִנּוּן צֵרֵי וְכֻלְּהוּ סְגוֹלְתָּא. בְּהַהוּא זִמְנָא סָלְקָא לְעֵלָּא קָלָא וְעוֹד בְּזַרְקָא ׳אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר׳, וְלֵית מִיתָה אֶלָּא גָּלוּתָא. ׳כִּי בְּחֶטְאוֹ מֵת׳. בְּחֶטְאוֹ נוּקְבָא דְּסַמָּאֵל (מת) דָּא נָחָשׁ דְּפַתֵּי לְחַוָּה נָחָשׁ אֵשֶׁת זְנוּנִים. ׳וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה׳ - בְּאִלֵּין נוֹעֲדִים ׳עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח׳, מֵאִלֵּין דַּהֲווֹ מְקַצְּצִין בַּנְּטִיעוֹת וְעָבְדוּ פֵּרוּדָא בֵּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, וְהַאי נָחָשׁ אִיהוּ כְּרִיכוּ עַל צַוָּארוֹ. וּבְגִין דָּא אָרִיךְ בֵּהּ וְאָמַר ׳אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר׳. וְדָא קַו יָרֹק דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳. וְאִיהוּ קַו יָרֹק דְּאַסְחַר כָּל עָלְמָא דָּא קַו בְּחֶנֶק רוּחַ סְעָרָה, וְעָלֵהּ אִתְּמַר (איכה ד׳:כ׳) ׳רוּחַ אַפֵּנוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכָּד בִּשְׁחִיתוֹתָם׳. רוּחַ אַף בֵּהּ נִלְכַּד מְשִׁיחַ ה', דְּאִתְּמַר בֵּהּ (בראשית א׳:ב׳) ׳וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם׳. וְעָלֵהּ אִתְּמַר ׳וּבְרוּחַ אַפֶּךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם׳. וְאִלֵּין מַיָּא דְּאוֹרַיְתָא. בְּזִמְנָא דְּאִנּוּן חַיָּבַיָּא בְּעָלְמָא ׳נִצְּבוּ כְּמוֹ נֵד נוֹזְלִים׳, טִפִּין טִפִּין זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם. בְּגִין דְּלָא אִשְׁתְּכַח מְהֵמְנוּתָא, ׳קָפְאוּ תְהֹמוֹת בְּלֵב יָם׳, מַאי לֵב יָם. דָּא לֵ'ב אֱלֹהִים דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית. כֻּלְּהוּ קָפְאוּ. בְּגִין דְּלָא יִתְגָּרֵי אַף בְּהוֹן. מַאי יָם דָּא אִמָּא דְּאִיהִי גְּלִידָא חֲתִימָא בֵּינַיְהוּ. וְלָא אִתְנַגִּידַת וְאַשְׁפָּעָא בְּעָלְמָא. וְכַד בָּעֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְנַטְלָא נוּקְמָא מִן חִוְיָא וּמִן רְתִיכוֹי, מַה כְּתִיב ׳נָשַׁפְתָּ בְּרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם׳, וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְמַשְּׁכָן מַיָּא דְּאוֹרַיְתָא וְאַשְׁפָּעָא לְתַתָּא. וְאִנּוּן מַיִם זְדוֹנִים ׳צָלֲלוּ כְּעֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים׳ מִנַּיְהוּ. דְּאִנּוּן מֵהַהוּא דְּאִתְּמַר (תהלים לג) אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'. בְּהוּ אֲבָנִין מְפֻלָּמִין, וְאִית אַבְנִין מִסִּטְרָא אָחֳרָא דְּאִתְּמַר בְּהוֹן עֵץ וְאֶבֶן, נָפְקִין מִנַּיְהוּ מַיִם זְדוֹנִים מִי טוּפָנָא, וּמָאן גָּרִים דְּאִנּוּן שַׁלְטִין עַל עָלְמָא. לוּחוֹת אַבְנֵי אוֹרַיְתָא דְּאִתְּבָרוּ, דְּאִנּוּן אַבְנִין מְפֻלָּמִין דְּמִנְּהוֹן הֲווֹ נָפְקִין מַיִם חַיִּים. וְכַד אִלֵּין מִתְגַּבְּרִין מַה כְּתִיב ׳וּבְרֹב גְּאוֹנֶךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ׳. וְאִתְעֲבִידוּ לוֹן אַבְנִין דִּסְקִילָה ׳וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם׳. וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ ׳וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלַּיְלָה׳. וְאִתְּמַר בֵּהּ ׳גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ׳ (שם קלט). וְאִתְּמַר בֵּהּ (שמות י״א:ו׳) ׳וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם׳ ׳וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבוֹתָם׳. וְרָזָא דְּמִלָּה ׳וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר. בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים׳ אִתְּמַר הָכָא ׳וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר׳.

תרגום

וּכְשֶׁה'זַרְקָא' הַזֹּאת מִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם, נֶאֱמַר בָּהּ (ישעיהו מ׳:ט׳) ׳עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בְּכֹחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלָיִם (ישעיה מ, ט)׳ - עֲלִי לָךְ בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה מִן הַסְּגוֹלְתָּא שֶׁהִיא חוֹלָם עַל צֵירֵי. ׳הָרִימִי בְּכֹחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלַםִ הָרִימִי אַל תִּירָאִי׳ - בִּשְׁנֵי היודי"ן שֶׁהֵם צֵירֵי, וְכֻלָּם סְגוֹלְתָּא. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן עוֹלֶה לְמַעְלָה קוֹל, וְעוֹד בַּזַּרְקָא ׳אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר (במדבר כז, ג)׳, וְאֵין מִיתָה אֶלָּא גָּלוּת. ׳כִּי בְּחֶטְאוֹ מֵת׳ - בְּחֶטְאוֹ שֶׁל נוּקְבָא דְּסַמָּאֵל (מת), זֶה הַנָּחָשׁ שֶׁפִּתָּה אֶת חַוָּה, נָחָשׁ אֵשֶׁת זְנוּנִים. ׳וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה׳ - בְּאֵלֶּה הַנּוֹעָדִים ׳עַל ה בַּעֲדַת קֹרַח׳, מֵאֵלֶּה שֶׁהָיוּ מְקַצְּצִים בַּנְּטִיעוֹת וְעָשׂוּ פֵּרוּד בֵּין הקב"ה לִשְׁכִינָתוֹ, וְהַנָּחָשׁ הַזֶּה כָּרוּךְ עַל צַוָּארוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ הֶאֱרִיךְ בּוֹ וְאָמַר ׳אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר׳. וְזֶהוּ הַקַּו הַיָּרֹק שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳, וְהוּא הַקַּו הַיָּרֹק הַמַּקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם - קַו שֶׁל חֶנֶק רוּחַ סְעָרָה, וְעָלָיו נֶאֱמַר (איכה ד׳:כ׳) ׳רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכָּד בִּשְׁחִיתוֹתָם (איכה ד, כ)׳: רוּחַ הָאַף - בּוֹ נִלְכָּד מְשִׁיחַ ה', שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית א׳:ב׳) ׳וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם׳, וְעָלָיו נֶאֱמַר ׳וּבְרוּחַ אַפֶּךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם׳ - וְאֵלֶּה מֵי הַתּוֹרָה. בִּזְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם ׳נִצְּבוּ כְּמוֹ נֵד נוֹזְלִים׳ - טִפִּין טִפִּין, מְעַט כָּאן מְעַט שָׁם, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִמְצֵאת אֱמוּנָה, ׳קָפְאוּ תְהוֹמוֹת בְּלֵב יָם׳. מַהוּ ׳לֵב יָם׳? זֶה לֵ'ב אֱלֹהִים שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית - כֻּלָּם קָפְאוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְגָּרֶה בָּהֶם הָאַף. מַהוּ ׳יָם׳? זוֹ הָאֵם שֶׁקְּפוּאָה וַחֲתוּמָה בֵּינֵיהֶם, וְאֵינָהּ נִמְשֶׁכֶת וּמַשְׁפִּיעָה בָּעוֹלָם. וּכְשֶׁרוֹצֶה הקב"ה לִנְקֹם מִן הַנָּחָשׁ וּמֵרִכְבּוֹ, מַה כָּתוּב? ׳נָשַׁפְתָּ בְּרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם (שמות טו, י)׳, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן נִמְשָׁכִים מֵי הַתּוֹרָה וּמַשְׁפִּיעִים לְמַטָּה. וְ׳הַמַּיִם הַזֵּדוֹנִים׳ ׳צָלֲלוּ כְּעֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים׳ מֵהֶם - שֶׁהֵם מֵאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהלים לג) ׳אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה׳׳. בָּהֶם אֲבָנִים יְקָרוֹת, וְיֵשׁ אֲבָנִים מִצַּד אַחֵר שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן ׳עֵץ וָאֶבֶן׳, יוֹצְאִים מֵהֶן מַיִם זֵדוֹנִים - מֵי הַמַּבּוּל. וּמִי גּוֹרֵם שֶׁהֵם שׁוֹלְטִים עַל הָעוֹלָם? לוּחוֹת אַבְנֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרוּ - שֶׁהֵן אֲבָנִים יְקָרוֹת שֶׁמֵּהֶן הָיוּ יוֹצְאִים מַיִם חַיִּים. וּכְשֶׁאֵלֶּה מִתְגַּבְּרִים, מַה כָּתוּב? ׳וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ׳, וְנַעֲשׂוֹת לָהֶן אֲבָנִים שֶׁל סְקִילָה, ׳וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם׳. וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ ׳וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלַּיְלָה׳. וְנֶאֱמַר בּוֹ (שם קלט) ׳גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ׳, וְנֶאֱמַר בּוֹ (שמות י״א:ו׳) ׳וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם׳, ׳וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם׳. וְסוֹד הַדָּבָר: ׳וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר, בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים׳ - נֶאֱמַר כָּאן ׳וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד האי זרקא אתגלה בעלמא אתמר בה (ישעיהו מ׳:ט׳) ׳על הר גבה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים׳. עלי לך בנקדה עלאה מן סגולתא דאיהו חלם על צרי. ׳הרימי בכח קולך מבשרת ירושלם הרימי אל תיראי׳ - בתרין יודין דאנון צרי וכלהו סגולתא. בההוא זמנא סלקא לעלא קלא ועוד בזרקא ׳אבינו מת במדבר׳, ולית מיתה אלא גלותא. ׳כי בחטאו מת׳. בחטאו נוקבא דסמאל (מת) דא נחש דפתי לחוה נחש אשת זנונים. ׳והוא לא היה בתוך העדה׳ - באלין נועדים ׳על ה' בעדת קרח׳, מאלין דהוו מקצצין בנטיעות ועבדו פרודא בין קדשא בריך הוא ושכינתה, והאי נחש איהו כריכו על צוארו. ובגין דא אריך בה ואמר ׳אבינו מת במדבר׳. ודא קו ירק דאתמר בה ׳והארץ היתה תהו ובהו׳. ואיהו קו ירק דאסחר כל עלמא דא קו בחנק רוח סערה, ועלה אתמר (איכה ד׳:כ׳) ׳רוח אפנו משיח ה' נלכד בשחיתותם׳. רוח אף בה נלכד משיח ה', דאתמר בה (בראשית א׳:ב׳) ׳ורוח אלהים מרחפת על פני המים׳. ועלה אתמר ׳וברוח אפך נערמו מים׳. ואלין מיא דאוריתא. בזמנא דאנון חיביא בעלמא ׳נצבו כמו נד נוזלים׳, טפין טפין זעיר שם זעיר שם. בגין דלא אשתכח מהמנותא, ׳קפאו תהמות בלב ים׳, מאי לב ים. דא ל'ב אלהים דעובדא דבראשית. כלהו קפאו. בגין דלא יתגרי אף בהון. מאי ים דא אמא דאיהי גלידא חתימא ביניהו. ולא אתנגידת ואשפעא בעלמא. וכד בעי קדשא בריך הוא לנטלא נוקמא מן חויא ומן רתיכוי, מה כתיב ׳נשפת ברוחך כסמו ים׳, ובההוא זמנא אתמשכן מיא דאוריתא ואשפעא לתתא. ואנון מים זדונים ׳צללו כעפרת במים אדירים׳ מניהו. דאנון מההוא דאתמר (תהלים לג) אדיר במרום ה'. בהו אבנין מפלמין, ואית אבנין מסטרא אחרא דאתמר בהון עץ ואבן, נפקין מניהו מים זדונים מי טופנא, ומאן גרים דאנון שלטין על עלמא. לוחות אבני אוריתא דאתברו, דאנון אבנין מפלמין דמנהון הוו נפקין מים חיים. וכד אלין מתגברין מה כתיב ׳וברב גאונך תהרס קמיך׳. ואתעבידו לון אבנין דסקילה ׳וחשך על פני תהום׳. ויהי הענן והחשך ׳ולא קרב זה אל זה כל הלילה׳. ואתמר בה ׳גם חשך לא יחשיך ממך׳ (שם קלט). ואתמר בה (שמות י״א:ו׳) ׳ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים׳ ׳ולכל בני ישראל היה אור במושבותם׳. ורזא דמלה ׳ועתה לא ראו אור. בהיר הוא בשחקים׳ אתמר הכא ׳ועתה לא ראו אור׳.

התרגום: וכשה'זרקא' הזאת מתגלה בעולם, נאמר בה (ישעיהו מ׳:ט׳) ׳על הר גבה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים (ישעיה מ, ט)׳ - עלי לך בנקדה העליונה מן הסגולתא שהיא חולם על צירי. ׳הרימי בכח קולך מבשרת ירושלם הרימי אל תיראי׳ - בשני היודי"ן שהם צירי, וכלם סגולתא. באותו הזמן עולה למעלה קול, ועוד בזרקא ׳אבינו מת במדבר (במדבר כז, ג)׳, ואין מיתה אלא גלות. ׳כי בחטאו מת׳ - בחטאו של נוקבא דסמאל (מת), זה הנחש שפתה את חוה, נחש אשת זנונים. ׳והוא לא היה בתוך העדה׳ - באלה הנועדים ׳על ה בעדת קרח׳, מאלה שהיו מקצצים בנטיעות ועשו פרוד בין הקב"ה לשכינתו, והנחש הזה כרוך על צוארו. ומשום כך האריך בו ואמר ׳אבינו מת במדבר׳. וזהו הקו הירק שנאמר בו ׳והארץ היתה תהו ובהו׳, והוא הקו הירק המקיף את כל העולם - קו של חנק רוח סערה, ועליו נאמר (איכה ד׳:כ׳) ׳רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם (איכה ד, כ)׳: רוח האף - בו נלכד משיח ה', שנאמר בו (בראשית א׳:ב׳) ׳ורוח אלהים מרחפת על פני המים׳, ועליו נאמר ׳וברוח אפך נערמו מים׳ - ואלה מי התורה. בזמן שהרשעים בעולם ׳נצבו כמו נד נוזלים׳ - טפין טפין, מעט כאן מעט שם, משום שלא נמצאת אמונה, ׳קפאו תהומות בלב ים׳. מהו ׳לב ים׳? זה ל'ב אלהים של מעשה בראשית - כלם קפאו, כדי שלא יתגרה בהם האף. מהו ׳ים׳? זו האם שקפואה וחתומה ביניהם, ואינה נמשכת ומשפיעה בעולם. וכשרוצה הקב"ה לנקם מן הנחש ומרכבו, מה כתוב? ׳נשפת ברוחך כסמו ים (שמות טו, י)׳, ובאותו הזמן נמשכים מי התורה ומשפיעים למטה. ו׳המים הזדונים׳ ׳צללו כעפרת במים אדירים׳ מהם - שהם מאותו שנאמר בו (תהלים לג) ׳אדיר במרום ה׳. בהם אבנים יקרות, ויש אבנים מצד אחר שנאמר בהן ׳עץ ואבן׳, יוצאים מהן מים זדונים - מי המבול. ומי גורם שהם שולטים על העולם? לוחות אבני התורה שנשברו - שהן אבנים יקרות שמהן היו יוצאים מים חיים. וכשאלה מתגברים, מה כתוב? ׳וברב גאונך תהרס קמיך׳, ונעשות להן אבנים של סקילה, ׳וחשך על פני תהום׳. ויהי הענן והחשך ׳ולא קרב זה אל זה כל הלילה׳. ונאמר בו (שם קלט) ׳גם חשך לא יחשיך ממך׳, ונאמר בו (שמות י״א:ו׳) ׳ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים׳, ׳ולכל בני ישראל היה אור במושבתם׳. וסוד הדבר: ׳ועתה לא ראו אור, בהיר הוא בשחקים׳ - נאמר כאן ׳ועתה לא ראו אור׳.

מן המפרשים

מקדש מלך: מן המקבילה בבראשית מאמר יח, ב (כד.) גם עלייה שביעית כשמקבלת המ' פרנסתה שלא ע"י זעיר כנרמז בספר מ"ח דף ב' פ"ב ע"ש וכשהיא עולה לקבל השפע לצורך מזון העולמות ע"י תפלות המשכילים בחכמה. עולה עד אין סוף ובתיקונים ז"ח וזרקין לה…

אור החמה: מן המקבילה בפנחס מאמר מו, ה (רכז:) ואסער גופיה דבר נש והכוונה שהנפש טמאה בעוונותינו ואח"כ עולה ומסטין על האדם יורד ומסער הגוף בהפרד הנפש ממנו ואליהו לא טעם המיתה מפני שלא היה לנפשו סרכות ועלה כאלו [אינה] אחיזה כלל והכניע קליפה…

שעת רצון: מן המקבילה בבראשית מאמר יח, ח (כד:) הרי לך שיעור קומה. דז"א, כלול ורמוז באתוון דהוי"ה. ועוד עביד אופן אחר, והוא הה' חסדים בהתפשטם בה' קצוות סוד ה' ראשונה.

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה:

ועוד 4 פסוקים. אינדקס הפסוקים