גוף וברית אחד למטה ושנים למעלה - ו ׳הר ציון ירכתי צפון׳ בסגולתא
זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - זרקא מקיף שופר הולך סגולתא בעלית השכינה ובקץ הגאלה · מאמר 123 · פיסקה 3
לשון הזוהר
קָם סָבָא אָחֳרָא וְאָמַר, סָבָא סָבָא תְּרֵי הֲווֹ, וְהָא אִנּוּן חַד לְתַתָּא. א"ל וַדַּאי, ׳יְפֵה נוֹף׳ צַדִּיק. ׳מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ׳ - דָּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּאִיהוּ מְשׂוֹשׂ דְּצַדִּיק. וְהָאָרֶץ דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא וּלְגַבָּהּ גּוּף וּבְרִית חַשְׁבִינָן חַד. וּלְעֵלָּא אִנּוּן תְּרֵין. כְּגַוְנָא דְּאִילָנָא דְּעִקָּרָא דִּילֵהּ אִיהוּ חַד, וְעַנְפִּין לְעֵלָּא מִתְפָּרְדִין לְקַבְּלָא אֵיבָא. וְרָזָא דְּמִלָּה ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת מִלְּמַעְלָה׳. פְּרוּדוֹת וַדַּאי. אִנּוּן עַנְפִּין לְגַבֵּי אַבָּא וְאִמָּא לְקַבְּלָא נְבִיעוּ מִמְּקוֹרָא עִלָּאָה דְּלֵית לֵהּ סוֹף, וּלְאַרְקָא כֹּלָּא בְּצַדִּיק לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא. וְעוֹד ׳הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן׳ הַאי נְקֻדָּה דְּאִיהִי צִיּוֹן, אִיהִי בֵּין תְּרֵי יַרְכֵי קְשׁוֹט דְּאִנּוּן צֵרֵי, וּבְהוֹן אִתְעֲבִיד סֶגוֹל. בִּתְרֵין דְּרוֹעִין אִיהִי סְגוֹלְתָּא. לְעֵלָּא מִנַּיְהוּ חֹלָם עַל צֵרֵי אִתְעֲבִיד סְגוֹלְתָּא. חִירִיק תְּחוֹת צֵרֵי אִתְעֲבִיד סֶגוֹל תְּחוֹת תְּרֵין יַרְכִין. וּבְגִין דְּאִיהִי סְגוֹלְתָּא עַל תְּרֵין דְּרוֹעִין דְּאִנּוּן ׳אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב׳, אָמַר קְרָא (תהילים קי״ח:כ״ב) ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳. וְאִנּוּן ג' יוּדִי"ן ייי, עָלַיְהוּ אִתְּמַר אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה מַלְכֻיּוֹת וּמֵעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת וּמֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת דְּאִתְרְמִיזוּ בְּיוּ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י. וְאִנּוּן תְּלָת טִפִּין דְּמֹחָא דְּאִתְקְרִיאוּ יְ"יָ וּמַאי מֹחָא דָּא חָכְמָה עִלָּאָה סְתִימָאָה בְּכִתְרָא דְּרֹאשׁ דְּאִיהוּ כֶּתֶר עֶלְיוֹן. וְאִלֵּין אִנּוּן יִ'חוּד בְּ'רָכָה קְ'דֻשָּׁה דִּבְהוֹן יַ'עֲנֵנוּ בְ'יוֹם קָ'רְאֵנוּ. דְּאִנּוּן רֵאשִׁי תֵּבִין דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר (בראשית ל״ב:כ״ג) וַיַּעֲבֹר אֶת מַעֲבַר יַבֹּ"ק וְסָלְקִין בְּחֻשְׁבַּן אֶהְיֶ'ה יְהוָֹ'ה אֲדֹנָ'י, דְּאִנּוּן נִשְׁמְתָא וְרוּחָא וְנַפְשָׁא בְּאֹרַח אֲצִילוּת מִתַּמָּן.
תרגום
קָם זָקֵן אַחֵר וְאָמַר: זָקֵן זָקֵן, שְׁנַיִם הָיוּ, וַהֲרֵי הֵם אֶחָד לְמַטָּה. אָמַר לוֹ: וַדַּאי, ׳יְפֵה נוֹף׳ - זֶה הַצַּדִּיק. ׳מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ׳ (תהלים מח, ג) - זֶה עַמּוּד הָאֶמְצַע שֶׁהוּא שְׂשׂוֹן הַצַּדִּיק, וְ ׳הָאָרֶץ׳ שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה - אֶצְלָהּ גּוּף וּבְרִית נֶחְשָׁבִים אֶחָד, וּלְמַעְלָה הֵם שְׁנַיִם, כְּעֵין אִילָן שֶׁשָּׁרְשׁוֹ אֶחָד וְעַנְפֵי לְמַעְלָה נִפְרָדִים לְקַבֵּל אֶת הַפְּרִי. וְסוֹד הַדָּבָר ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת מִלְּמַעְלָה׳ (יחזקאל א, יא) - נִפְרָדוֹת וַדַּאי. אֵלֶּה הָעֲנָפִים אֶל אַבָּא וְאִמָּא, לְקַבֵּל נְבִיעָה מֵהַמָּקוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁאֵין לוֹ סוֹף, וּלְהַשְׁקוֹת הַכֹּל בַּצַּדִּיק אֶל הַשְּׁכִינָה. וְעוֹד ׳הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן׳ - הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת שֶׁהִיא צִיּוֹן, נִמְצֵאת בֵּין שְׁנֵי יְרֵכֵי הָאֱמֶת שֶׁהֵם צֵירֵי, וּבָהֶם נַעֲשָׂה סֶגוֹל. בִּשְׁנֵי הַזְּרוֹעוֹת הִיא סְגוֹלְתָּא. לְמַעְלָה מֵהֶם, חוֹלָם עַל צֵירֵי נַעֲשָׂה סְגוֹלְתָּא. חִירִיק תַּחַת צֵירֵי נַעֲשָׂה סֶגוֹל תַּחַת שְׁתֵּי הַיְּרֵכַיִם. וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא סְגוֹלְתָּא עַל שְׁנֵי הַזְּרוֹעוֹת שֶׁהֵם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אָמַר הַכָּתוּב (תהילים קי״ח:כ״ב)׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳ (תהלים קיח, כב). וְהֵם שְׁלֹשָׁה יודי"ן ייי, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה מַלְכֻיּוֹת וּמֵעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת וּמֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת, הַנִּרְמָזִים ביו"ד ה"י וא"ו ה"י. וְהֵם שָׁלֹשׁ טִפּוֹת הַמֹּחַ שֶׁנִּקְרְאוֹת י"י. וּמַהוּ ה'מֹּחַ'? זוֹ חָכְמָה עֶלְיוֹנָה נִסְתֶּרֶת בְּכֶתֶר הָרֹאשׁ שֶׁהוּא כֶּתֶר עֶלְיוֹן. וְאֵלֶּה הֵם יִ'חוּד בְּ'רָכָה קְ'דֻשָּׁה, שֶׁבָּהֶם ׳יַ'עֲנֵנוּ בְ'יוֹם קָ'רְאֵנוּ׳ - רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (בראשית ל״ב:כ״ג)׳וַיַּעֲבֹר אֶת מַעֲבַר יב"ק׳, וְעוֹלִים בְּחֶשְׁבּוֹן אֶהְיֶ'ה יְהוָֹ'ה אֲדֹנָ'י, שֶׁהֵם נְשָׁמָה וְרוּחַ וְנֶפֶשׁ בְּדֶרֶךְ אֲצִילוּת מִשָּׁם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: קם סבא אחרא ואמר, סבא סבא תרי הוו, והא אנון חד לתתא. א"ל ודאי, ׳יפה נוף׳ צדיק. ׳משוש כל הארץ׳ - דא עמודא דאמצעיתא דאיהו משוש דצדיק. והארץ דאיהי שכינתא ולגבה גוף וברית חשבינן חד. ולעלא אנון תרין. כגונא דאילנא דעקרא דילה איהו חד, וענפין לעלא מתפרדין לקבלא איבא. ורזא דמלה ׳ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה׳. פרודות ודאי. אנון ענפין לגבי אבא ואמא לקבלא נביעו ממקורא עלאה דלית לה סוף, ולארקא כלא בצדיק לגבי שכינתא. ועוד ׳הר ציון ירכתי צפון׳ האי נקדה דאיהי ציון, איהי בין תרי ירכי קשוט דאנון צרי, ובהון אתעביד סגול. בתרין דרועין איהי סגולתא. לעלא מניהו חלם על צרי אתעביד סגולתא. חיריק תחות צרי אתעביד סגול תחות תרין ירכין. ובגין דאיהי סגולתא על תרין דרועין דאנון ׳אברהם יצחק ויעקב׳, אמר קרא (תהילים קי״ח:כ״ב) ׳אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׳. ואנון ג' יודי"ן ייי, עליהו אתמר אין פוחתין מעשרה מלכיות ומעשרה זכרונות ומעשרה שופרות דאתרמיזו ביו"ד ה"י וא"ו ה"י. ואנון תלת טפין דמחא דאתקריאו י"י ומאי מחא דא חכמה עלאה סתימאה בכתרא דראש דאיהו כתר עליון. ואלין אנון י'חוד ב'רכה ק'דשה דבהון י'עננו ב'יום ק'ראנו. דאנון ראשי תבין דעליהו אתמר (בראשית ל״ב:כ״ג) ויעבר את מעבר יב"ק וסלקין בחשבן אהי'ה יהו'ה אדנ'י, דאנון נשמתא ורוחא ונפשא בארח אצילות מתמן.
התרגום: קם זקן אחר ואמר: זקן זקן, שנים היו, והרי הם אחד למטה. אמר לו: ודאי, ׳יפה נוף׳ - זה הצדיק. ׳משוש כל הארץ׳ (תהלים מח, ג) - זה עמוד האמצע שהוא ששון הצדיק, ו ׳הארץ׳ שהיא השכינה - אצלה גוף וברית נחשבים אחד, ולמעלה הם שנים, כעין אילן ששרשו אחד וענפי למעלה נפרדים לקבל את הפרי. וסוד הדבר ׳ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה׳ (יחזקאל א, יא) - נפרדות ודאי. אלה הענפים אל אבא ואמא, לקבל נביעה מהמקור העליון שאין לו סוף, ולהשקות הכל בצדיק אל השכינה. ועוד ׳הר ציון ירכתי צפון׳ - הנקדה הזאת שהיא ציון, נמצאת בין שני ירכי האמת שהם צירי, ובהם נעשה סגול. בשני הזרועות היא סגולתא. למעלה מהם, חולם על צירי נעשה סגולתא. חיריק תחת צירי נעשה סגול תחת שתי הירכים. ומשום שהיא סגולתא על שני הזרועות שהם אברהם יצחק ויעקב, אמר הכתוב (תהילים קי״ח:כ״ב)׳אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׳ (תהלים קיח, כב). והם שלשה יודי"ן ייי, שעליהם נאמר: אין פוחתין מעשרה מלכיות ומעשרה זכרונות ומעשרה שופרות, הנרמזים ביו"ד ה"י וא"ו ה"י. והם שלש טפות המח שנקראות י"י. ומהו ה'מח'? זו חכמה עליונה נסתרת בכתר הראש שהוא כתר עליון. ואלה הם י'חוד ב'רכה ק'דשה, שבהם ׳י'עננו ב'יום ק'ראנו׳ - ראשי תבות שעליהם נאמר (בראשית ל״ב:כ״ג)׳ויעבר את מעבר יב"ק׳, ועולים בחשבון אהי'ה יהו'ה אדנ'י, שהם נשמה ורוח ונפש בדרך אצילות משם.
מן המפרשים
שעת רצון: מן המקבילה בבראשית מאמר טו, ז (כג.) ועוד תלת זימנין אתמר בהאי קרא אני אני אני דאית בהון א' א' א' י' י' י' דאתרמיזו בשם ס"ג ושם מ"ה ואית בהון תלת ווי"ן כו'. סוד הענין, דיודי"ן דשם ס"ג הם הם דאלפין דמ"ה, כמ"ש רבינו ז"ל (ע"ח)…
הסולם: מן המקבילה בבראשית מאמר טו, ז (כג.) ועוד ג' זמנין אתמר בהאי קרא אני אני אני, דאית בהון א' א' א' י' י' י' ועוד, כי ג' פעמים אני נאמר בפסוק הזה, שיש בהם בר"ת ג' אלפין, וג' יודין בס"ת, כי ראש התבה של כל אני הוא אלף, וסוף התבה הוא…
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פה, ז (ל:) משוש כל הארץ. שהוא משוש של הארץ מלכות:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: