ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 123: תקונא קדמאה בהמשכו - זרקא מקיף שופר הולך סגולתא בעלית השכינה ובקץ הגאלה › פיסקה 2

זרקא מקיף שופר הולך סגולתא - ארבע אותיות הנזרקות לגלות והנשר הפורש כנפיו

זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - זרקא מקיף שופר הולך סגולתא בעלית השכינה ובקץ הגאלה · מאמר 123 · פיסקה 2

לשון הזוהר

פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר זַרְקָא מָקֵף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. כַּד גָּלוּ יִשְׂרָאֵל וְאִזְדְּרִיקוּ בֵּין אֻמִּין דְּעָלְמָא לְד' סִטְרִין, אִזְדְּרִיקוּ ד' אַתְוָן עָלַיְהוּ מִלְּעֵלָּא. י' לַמִּזְרָח. ה' לַמַּעֲרָב. ו' לַדָּרוֹם. ה' לַצָּפוֹן. וְדָא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּאִיהִי יְהוָֹ'ה שָׁלִיט עַל ד' סִטְרִין דְּעָלְמָא. וְנִשְׁרָא דְּאִיהִי עִלָּאָה פְּרִישַׂת גַּדְפָּהָא עָלַיְהוּ בְּכָל שַׁבָּת וְיוֹמִין טָבִין. בְּגִין דִּתְהֵא מְגִנָּא עָלַיְהוּ וַדַּאי מִכָּל סִטְרִין בִּישִׁין, וְדָא הוּא הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם וְכוּ'. דְּסֻכָּה וַדַּאי אִתְקְרִיאַת בְּגִין דִּמְסַכֶּכֶת עָלַיְהוּ בְּשֶׁבַע יוֹמֵי סֻכּוֹת אִנּוּן בְּנָהָא לְקָבְלַיְהוּ וְאִנּוּן שֶׁבַע יוֹמֵי דְּפִסְחָא וְעָלַיְהוּ אִתְּמַר שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה ׳תַּחַת אִמּוֹ. וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה׳, דָּא ש"ע עָלֵהּ אִתְּמַר ׳יֵרָצֶה לְקָרְבָּן אִשֶּׁה׳ לַה'. וְהַאי נִשְׁרָא עִלָּאָה אִתְּמַר בָּהּ ׳כַּנֶּשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף׳. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם׳. דְּאִנּוּן ע' אַנְפִּין דְּאוֹרַיְתָא. מִיָּד ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר׳. יְהֵא פֻּרְקָנָא לְיִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא זִמְנָא ׳יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ׳. וּבְגִין דְּאָמַר נִשְׁרָא אִיהוּ עֵינָא, גַּדְפוֹי תְּרֵין כְּרוּבֵי עֵינָא. תְּלָת גַּוְנִין דִילֵהּ אִנּוּן תְּלָת אֲבָהָן, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳. אִנּוּן גַּוְנִין דְּעֵינָא דְּאִיהִי מְרֻקָּמָא בְּהוֹן. זַכָּאִין עַיְנִין דְּמִסְתַּכְּלְאִין וּמִתְפַּתְּחִין לְגַבָּהּ לְקַבְּלָא לָהּ מֶרְכָּבָה עָלַיְהוּ. וּמִיָּד ׳וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִיא אֶתְכֶם אֵלַי׳. בַּת עֵינָא דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. אִיהִי תָּגָא בָּרֹאשׁ זַרְקָא אִמָּא עִלָּאָה פְּרִישַׁת גַּדְפָהָא וּנְטִילַת לָהּ וּפָרְחַת בָּהּ עַד דְּמָטֵי לָהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, מִנֵּהּ עַד אֵין סוֹף וְכַד סְלִיקַת לֵהּ מִתְתַּקְּנָא בְּכָל עֶשֶׂר סְפִירָן, מִתְקַשֶּׁטֶת בְּכָל תִּקּוּנִין וּלְבוּשִׁין דִּילָהּ, כֻּלְּהוּ מְרֻקָּמָן מִכָּל גַּוְנִין דְּעָלַהּ, וְחָמֵשׁ אוֹר נְהִירִין בָּהּ. בְּהַהוּא זִמְנָא מַה כְּתִיב בְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ ו' עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳. וְכַד מְיַחֲדָא לוֹן אִמָּא לְתַרְוַיְהוּ, אִיהִי אַמְרַת לְגַבֵּי י' עִלָּאָה דְּאִיהוּ אַבָּא. ׳מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ׳. וְדָא אִיהוּ מָקֵף שׁוֹפָר לִישְׁנָא דְּשׁוֹפָרָא. בְּהַהוּא זִמְנָא דְּמִתְחַבְּרַת עִם בַּעְלָהּ יֵימָא לָהּ אַבָּא הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא, רְחִימָא עִם בַּעְלָהּ. בְּהַהוּא זִמְנָא יִתְקַיִּם בֵּהּ (בראשית ב׳:כ״ד) ׳עַל כֵּן יַעֲזֹב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד׳. וּבַיּוֹם ׳הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד׳ לְעֵלָּא. וּשְׁמוֹ אֶחָד לְתַתָּא. וִיהוֹן אַבָּא וְאִמָּא בְּיִחוּדָא חֲדָא יָ"הּ לְעֵלָּא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ בְּיִחוּדָא חֲדָא דְּאִנּוּן וָ"ה לְתַתָּא, וְהָכֵי סָלִיק יְהוָֹ'ה לְחֻשְׁבַּן אֶחָ'ד אֶחָ'ד. בְּהַהוּא זִמְנָא דִּיהוֹן אַרְבַּע חַד. שַׁרְיָן עַל צַדִּיק וְדָא אִיהוּ ׳יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ׳. וְיִתְּעַר לְתַתָּא מָשִׁיחַ וְיִסְתַּלַּק שְׁמוּעָתֵהּ בְּכָל עָלְמָא. ׳מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן׳. מַאי ׳הַר צִיּוֹן׳. דָּא הַהוּא הַר דְּאִתְּמַר בֵּהּ הַר הָעֲבָרִים. מִתַּמָּן יְקוּם וּתְרֵין מְשִׁיחִין דְּאִנּוּן מָשִׁיחַ ן' דָּוִד וּמָשִׁיחַ ן' יוֹסֵף יְהוֹן יַרְכִין דִּילֵהּ. וְאִיהוּ אוֹת בֵּינַיְהוּ. בְּגִין דְּעָלַהּ אִתְּמַר (שמות ג׳:י״ב) וְזֶה לְךָ הָאוֹת. וּבְהַהוּא זִמְנָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה דְּאִיהִי ׳קִרְיַת מֶלֶךְ רַב׳ דְּאִיהוּ חָכְמָה, נְחִיתַת עֲטָרָה עָלֶיהָ.

תרגום

פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: זַרְקָא מַקִּיף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. כְּשֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל וְנִזְרְקוּ בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְאַרְבַּע רוּחוֹת, נִזְרְקוּ עֲלֵיהֶם אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת מִלְמַעְלָה: יו"ד לַמִּזְרָח, ה"א לַמַּעֲרָב, וא"ו לַדָּרוֹם, ה"א לַצָּפוֹן. וְזֶהוּ עַמּוּד הָאֶמְצַע שֶׁהוּא יהו'ה, שׁוֹלֵט עַל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם. וְהַנֶּשֶׁר הָעֶלְיוֹן פּוֹרֵשׂ כְּנָפָיו עֲלֵיהֶם בְּכָל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, כְּדֵי לְהָגֵן עֲלֵיהֶם וַדַּאי מִכָּל הַצְּדָדִים הָרָעִים, וְזֶהוּ ׳הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם׳ וְכוּ. ׳שֶׁהַסֻּכָּה וַדַּאי נִקְרֵאת כָּךְ מִשּׁוּם שֶׁהִיא מְסַכֶּכֶת עֲלֵיהֶם בְּשִׁבְעַת יְמֵי סֻכּוֹת הֵם בָּנֶיהָ כְּנֶגְדָּם, וְהֵם שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר׳ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה תַּחַת אִמּוֹ, וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה - זֶה סוֹד ש"ע. וּבַנֶּשֶׁר הָעֶלְיוֹן הַזֶּה נֶאֱמַר ׳כַּנֶּשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף׳ (דברים לב, יא). זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם׳ (בראשית א, ב) - שֶׁהֵם שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה. מִיָּד ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר׳, תְּהֵא גְּאֻלָּה לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן: ׳יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ׳. וּמִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ׳נֶשֶׁר׳ - הוּא הָעַיִן, כְּנָפָיו הֵם שְׁנֵי כְּרוּבֵי הָעַיִן. שְׁלֹשֶׁת גְּוָנָיו הֵם שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ - אֵלֶּה גַּוְנֵי הָעַיִן שֶׁהִיא מְרֻקֶּמֶת בָּהֶם. אַשְׁרֵי הָעֵינַיִם הַמִּסְתַּכְּלוֹת וְנִפְתָּחוֹת כְּלַפֶּיהָ, לְקַבֵּל אוֹתָהּ כְּמֶרְכָּבָה עֲלֵיהֶם. וּמִיָּד ׳וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִיא אֶתְכֶם אֵלַי׳. בַּת הָעַיִן - זוֹ שְׁכִינָה תַּחְתּוֹנָה. הִיא כֶּתֶר בְּרֹאשׁ ה'זַרְקָא' - הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה - פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפֶיהָ וְנוֹטֶלֶת אוֹתָהּ וּפוֹרַחַת בָּהּ עַד שֶׁמַּגִּיעָה אֶל בַּעְלָהּ, מִמֶּנּוּ וְעַד אֵין סוֹף. וּכְשֶׁהִיא עוֹלָה אֵלָיו, מִתְתַּקֶּנֶת בְּכָל עֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת, מִתְקַשֶּׁטֶת בְּכָל תִּקּוּנֶיהָ וּלְבוּשֶׁיהָ, כֻּלָּם מְרֻקָּמִים מִכָּל הַגְּוָנִים שֶׁעָלֶיהָ, וְחָמֵשׁ אוֹרוֹת מְאִירִים בָּהּ. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, מַה כָּתוּב בְּבַעְלָהּ שֶׁהוּא וא"ו עַמּוּד הָאֶמְצַע? ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז). וּכְשֶׁהָאֵם מְיַחֶדֶת אוֹתָם שְׁנֵיהֶם, הִיא אוֹמֶרֶת אֶל יו"ד הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא אַבָּא: ׳מַלְכָּא, מַלְכִּי יִיטַב עָלֶיךָ׳. וְזֶהוּ ׳מַקִּיף שׁוֹפָר׳ - לְשׁוֹן שׁוֹפָר. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהִיא מִתְחַבֶּרֶת עִם בַּעְלָהּ, יֹאמַר לָהּ אַבָּא: ׳הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא׳ - אֲהוּבָה עִם בַּעְלָהּ. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן יִתְקַיֵּם בּוֹ (בראשית ב׳:כ״ד): ׳עַל כֵּן יַעֲזֹב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד׳. וּ ׳בַיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד׳ (בראשית ב, כד) לְמַעְלָה, וּשְׁמוֹ אֶחָד לְמַטָּה, וְיִהְיוּ אַבָּא וְאִמָּא בְּיִחוּד אֶחָד י"ה לְמַעְלָה, והקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ בְּיִחוּד אֶחָד שֶׁהֵם ו"ה לְמַטָּה, וְכָךְ עוֹלֶה יהו'ה לְחֶשְׁבּוֹן אֶחָ'ד אֶחָ'ד. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁיִּהְיוּ אַרְבַּעְתָּם אֶחָד, יִשְׁרוּ עַל הַצַּדִּיק, וְזֶהוּ ׳יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ׳. וְיִתְעוֹרֵר לְמַטָּה מָשִׁיחַ, וְתִתְפַּשֵּׁט שְׁמוּעָתוֹ בְּכָל הָעוֹלָם. ׳מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן׳ - מַהוּ ׳הַר צִיּוֹן׳? זֶהוּ אוֹתוֹ הָהָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳הַר הָעֲבָרִים׳. מִשָּׁם יָקוּמוּ שְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים, מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְיִהְיוּ יְרֵכָיו, וְהוּא אוֹת בֵּינֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (שמות ג׳:י״ב) ׳וְזֶה לְּךָ הָאוֹת׳. וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן, הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא ׳קִרְיַת מֶלֶךְ רָב׳ שֶׁהִיא חָכְמָה, יוֹרֶדֶת עֲטָרָה עָלֶיהָ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח רבי שמעון ואמר זרקא מקף שופר הולך סגולתא. כד גלו ישראל ואזדריקו בין אמין דעלמא לד' סטרין, אזדריקו ד' אתון עליהו מלעלא. י' למזרח. ה' למערב. ו' לדרום. ה' לצפון. ודא עמודא דאמצעיתא דאיהי יהו'ה שליט על ד' סטרין דעלמא. ונשרא דאיהי עלאה פרישת גדפהא עליהו בכל שבת ויומין טבין. בגין דתהא מגנא עליהו ודאי מכל סטרין בישין, ודא הוא הפורש סכת שלום וכו'. דסכה ודאי אתקריאת בגין דמסככת עליהו בשבע יומי סכות אנון בנהא לקבליהו ואנון שבע יומי דפסחא ועליהו אתמר שבעת ימים יהיה ׳תחת אמו. ומיום השמיני והלאה׳, דא ש"ע עלה אתמר ׳ירצה לקרבן אשה׳ לה'. והאי נשרא עלאה אתמר בה ׳כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף׳. הדא הוא דכתיב ׳ורוח אלהים מרחפת על פני המים׳. דאנון ע' אנפין דאוריתא. מיד ׳ויאמר אלהים יהי אור׳. יהא פרקנא לישראל בההוא זמנא ׳יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו׳. ובגין דאמר נשרא איהו עינא, גדפוי תרין כרובי עינא. תלת גונין דילה אנון תלת אבהן, דאתמר בהון ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳. אנון גונין דעינא דאיהי מרקמא בהון. זכאין עינין דמסתכלאין ומתפתחין לגבה לקבלא לה מרכבה עליהו. ומיד ׳ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי׳. בת עינא דא שכינתא תתאה. איהי תגא בראש זרקא אמא עלאה פרישת גדפהא ונטילת לה ופרחת בה עד דמטי לה לגבי בעלה, מנה עד אין סוף וכד סליקת לה מתתקנא בכל עשר ספירן, מתקשטת בכל תקונין ולבושין דילה, כלהו מרקמן מכל גונין דעלה, וחמש אור נהירין בה. בההוא זמנא מה כתיב בבעלה דאיהו ו' עמודא דאמצעיתא ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳. וכד מיחדא לון אמא לתרויהו, איהי אמרת לגבי י' עלאה דאיהו אבא. ׳מלכא מלכי ישפר עלך׳. ודא איהו מקף שופר לישנא דשופרא. בההוא זמנא דמתחברת עם בעלה יימא לה אבא הולך סגולתא, רחימא עם בעלה. בההוא זמנא יתקים בה (בראשית ב׳:כ״ד) ׳על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׳. וביום ׳ההוא יהיה ה' אחד׳ לעלא. ושמו אחד לתתא. ויהון אבא ואמא ביחודא חדא י"ה לעלא וקודשא בריך הוא ושכינתה ביחודא חדא דאנון ו"ה לתתא, והכי סליק יהו'ה לחשבן אח'ד אח'ד. בההוא זמנא דיהון ארבע חד. שרין על צדיק ודא איהו ׳יפה נוף משוש כל הארץ׳. ויתער לתתא משיח ויסתלק שמועתה בכל עלמא. ׳משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון׳. מאי ׳הר ציון׳. דא ההוא הר דאתמר בה הר העברים. מתמן יקום ותרין משיחין דאנון משיח ן' דוד ומשיח ן' יוסף יהון ירכין דילה. ואיהו אות ביניהו. בגין דעלה אתמר (שמות ג׳:י״ב) וזה לך האות. ובההוא זמנא שכינתא עלאה דאיהי ׳קרית מלך רב׳ דאיהו חכמה, נחיתת עטרה עליה.

התרגום: פתח רבי שמעון ואמר: זרקא מקיף שופר הולך סגולתא. כשגלו ישראל ונזרקו בין אמות העולם לארבע רוחות, נזרקו עליהם ארבע אותיות מלמעלה: יו"ד למזרח, ה"א למערב, וא"ו לדרום, ה"א לצפון. וזהו עמוד האמצע שהוא יהו'ה, שולט על ארבע רוחות העולם. והנשר העליון פורש כנפיו עליהם בכל שבת ויום טוב, כדי להגן עליהם ודאי מכל הצדדים הרעים, וזהו ׳הפורש סכת שלום׳ וכו. ׳שהסכה ודאי נקראת כך משום שהיא מסככת עליהם בשבעת ימי סכות הם בניה כנגדם, והם שבעת ימי הפסח, ועליהם נאמר׳ שבעת ימים יהיה תחת אמו, ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה - זה סוד ש"ע. ובנשר העליון הזה נאמר ׳כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף׳ (דברים לב, יא). זהו שכתוב ׳ורוח אלהים מרחפת על פני המים׳ (בראשית א, ב) - שהם שבעים פנים לתורה. מיד ׳ויאמר אלהים יהי אור׳, תהא גאלה לישראל באותו הזמן: ׳יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו׳. ומשום שנאמר ׳נשר׳ - הוא העין, כנפיו הם שני כרובי העין. שלשת גוניו הם שלשת האבות, שנאמר בהם ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳ - אלה גוני העין שהיא מרקמת בהם. אשרי העינים המסתכלות ונפתחות כלפיה, לקבל אותה כמרכבה עליהם. ומיד ׳ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי׳. בת העין - זו שכינה תחתונה. היא כתר בראש ה'זרקא' - האם העליונה - פורשת כנפיה ונוטלת אותה ופורחת בה עד שמגיעה אל בעלה, ממנו ועד אין סוף. וכשהיא עולה אליו, מתתקנת בכל עשר הספירות, מתקשטת בכל תקוניה ולבושיה, כלם מרקמים מכל הגונים שעליה, וחמש אורות מאירים בה. באותו הזמן, מה כתוב בבעלה שהוא וא"ו עמוד האמצע? ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳ (בראשית ט, טז). וכשהאם מיחדת אותם שניהם, היא אומרת אל יו"ד העליון שהוא אבא: ׳מלכא, מלכי ייטב עליך׳. וזהו ׳מקיף שופר׳ - לשון שופר. באותו הזמן שהיא מתחברת עם בעלה, יאמר לה אבא: ׳הולך סגולתא׳ - אהובה עם בעלה. באותו הזמן יתקים בו (בראשית ב׳:כ״ד): ׳על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׳. ו ׳ביום ההוא יהיה ה' אחד׳ (בראשית ב, כד) למעלה, ושמו אחד למטה, ויהיו אבא ואמא ביחוד אחד י"ה למעלה, והקב"ה ושכינתו ביחוד אחד שהם ו"ה למטה, וכך עולה יהו'ה לחשבון אח'ד אח'ד. באותו הזמן שיהיו ארבעתם אחד, ישרו על הצדיק, וזהו ׳יפה נוף משוש כל הארץ׳. ויתעורר למטה משיח, ותתפשט שמועתו בכל העולם. ׳משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון׳ - מהו ׳הר ציון׳? זהו אותו ההר שנאמר בו ׳הר העברים׳. משם יקומו שני המשיחים, משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, ויהיו ירכיו, והוא אות ביניהם, משום שעליו נאמר (שמות ג׳:י״ב) ׳וזה לך האות׳. ובאותו הזמן, השכינה העליונה שהיא ׳קרית מלך רב׳ שהיא חכמה, יורדת עטרה עליה.

מן המפרשים

שעת רצון: מן המקבילה בבראשית מאמר יח, ח (כד:) שמי השמים. העליונים, וכשיורדים ביסוד הם ה' שניה, והיסוד עצמו הוא נקרא רקיע והוא סוד אות וא"ו, ועטרת היסוד יו"ד, הרי הוי"ה שלימה, ושיעור קומה. ועיין מ"ש רבינו ז"ל תחילת דרוש החו"ג (ראה ע"ח…

קרני אור: מן המקבילה בפנחס מאמר קיג, ד (רנג.) משית ירחין לשית ירחין משית ירחין לשית ירחין. א"ל לרבי דזמן הבאת ביכורים הוא משבועות ועד חנוכה, וזמן זה הוא שית ירחין, ו'אמאי':

הסולם: מן המקבילה במשפטים מאמר יח, ז (קכ.) יהון משיח בן דוד וכו': משיח בן דוד שהוא אריה, חסד, יהיה מימינו של משה, משיח בן יוסף, שהוא שור, גבורה, משמאלו דהיינו בסוד ג' קוין, שמימין אברהם, שהוא חסד, ומשמאל יצחק שהוא גבורה, ומשה עצמו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה:

ועוד 2 פסוקים. אינדקס הפסוקים