מ"ה שהוא שם הגלות וקבורת השכינה - ומ"ב אותיות כלבוש לעשר האמירות
זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - זרקא מקיף שופר הולך סגולתא בעלית השכינה ובקץ הגאלה · מאמר 123 · פיסקה 23
לשון הזוהר
יַעֲקֹב דְּשָׁזִיב לֵהּ מֵעֵשָׂו בְּגָלוּתָא דְּתַמָּן בַּת שֶׁבַע וְכָל דָּא הֲוָה יָדַע יַעֲקֹב בְּרוּחַ קֻדְשָׁא וַהֲוָה אַדְכִּיר אֲדֹנָי לְגַבֵּי ב'ל (נ"א הקב"ה) דְּאִיהוּ אָדוֹן דְּנָטִיר לֵהּ לַאֲדֹנָי בְּגָלוּתָא. לָקֳבֵל שֶׁבַע שְׁמָהָן אִלֵּין אִנּוּן ז' יוֹמֵי בְּרֵאשִׁית. וְאִנּוּן מ'ב אַתְוָן לְבוּשִׁין לְעֶשֶׂר אֲמִירָן, ול'ב אֱלֹהִים דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, וּתְלָת אֱלֹהִים דְּוַיְכֻלּוּ סָלִיק כֹּלָּא מ'ה, לְאַחֲזָאָה דְּתַמָּן קָבוּר בְּגָלוּתָא הַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ וְאָמְרוּ לִ"י מַ"ה שְּׁמ"וֹ מָ"ה וְדָא הֵ"א וָא"ו יוּ"ד הֵ"א, וּשְׁלִימוּ דְּלַיְלָה בְּלֵיל שִׁמּוּרִים, דְּהַיְנוּ ע"ב בְּחֻשְׁבָּן בַּלַּיִל בֵּהּ נָהִיר מָ"ה דְּאִיהוּ שְׁמָא מְפֹרָשׁ דְּגָלוּתָא, דְּאִיהוּ קְבוּרָא דִּשְׁכִינְתָּא.
תרגום
יַעֲקֹב שֶׁהִצִּיל אֶת עַצְמוֹ מֵעֵשָׂו בַּגָּלוּת - שָׁם ׳בַּת שֶׁבַע׳ - וְכָל זֶה הָיָה יוֹדֵעַ יַעֲקֹב בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהָיָה מַזְכִּיר ׳אֲדֹנָי׳ אֶל ב"ל (נ"א הקב"ה) שֶׁהוּא אָדוֹן הַשּׁוֹמֵר אֶת ה'אֲדֹנָי' בַּגָּלוּת, כְּנֶגֶד שִׁבְעָה שֵׁמוֹת אֵלֶּה שֶׁהֵם שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית. וְהֵם מ"ב אוֹתִיּוֹת לְבוּשִׁים לְעֶשֶׂר הָאֲמִירוֹת, וּלְשְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם ׳אֱלֹהִים׳ שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וּשְׁלֹשָׁה ׳אֱלֹהִים׳ שֶׁל ׳וַיְכֻלּוּ׳ - עוֹלֶה הַכֹּל מ"ה, לְהַרְאוֹת שֶׁשָּׁם קָבוּר בַּגָּלוּת אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר׳ - וְזֶה ה"א וא"ו יו"ד ה"א. וּשְׁלֵמוּת הַלַּיְלָה בְּ'לֵיל שִׁמּוּרִים' - שֶׁהוּא ע"ב בְּחֶשְׁבּוֹן - בַּלַּיְלָה מֵאִיר בּוֹ מ"ה שֶׁהוּא הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ שֶׁל הַגָּלוּת, שֶׁהוּא קְבוּרַת הַשְּׁכִינָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: יעקב דשזיב לה מעשו בגלותא דתמן בת שבע וכל דא הוה ידע יעקב ברוח קדשא והוה אדכיר אדני לגבי ב'ל (נ"א הקב"ה) דאיהו אדון דנטיר לה לאדני בגלותא. לקבל שבע שמהן אלין אנון ז' יומי בראשית. ואנון מ'ב אתון לבושין לעשר אמירן, ול'ב אלהים דעובדא דבראשית, ותלת אלהים דויכלו סליק כלא מ'ה, לאחזאה דתמן קבור בגלותא ההוא דאתמר בה ואמרו ל"י מ"ה שמ"ו מ"ה ודא ה"א וא"ו יו"ד ה"א, ושלימו דלילה בליל שמורים, דהינו ע"ב בחשבן בליל בה נהיר מ"ה דאיהו שמא מפרש דגלותא, דאיהו קבורא דשכינתא.
התרגום: יעקב שהציל את עצמו מעשו בגלות - שם ׳בת שבע׳ - וכל זה היה יודע יעקב ברוח הקדש, והיה מזכיר ׳אדני׳ אל ב"ל (נ"א הקב"ה) שהוא אדון השומר את ה'אדני' בגלות, כנגד שבעה שמות אלה שהם שבעת ימי בראשית. והם מ"ב אותיות לבושים לעשר האמירות, ולשלשים ושתים ׳אלהים׳ של מעשה בראשית, ושלשה ׳אלהים׳ של ׳ויכלו׳ - עולה הכל מ"ה, להראות ששם קבור בגלות אותו שנאמר בו ׳ואמרו לי מה שמו, מה אמר׳ - וזה ה"א וא"ו יו"ד ה"א. ושלמות הלילה ב'ליל שמורים' - שהוא ע"ב בחשבון - בלילה מאיר בו מ"ה שהוא השם המפרש של הגלות, שהוא קבורת השכינה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פו, טז (לו.) אלין אינון שבעה כו'. והן ז"ת שהן שבע שמות הנ"ל כמ"ש בתיקונים ת"ד בארבעים ותרין אתוון כו' ואינון שבע ספירן כלילן בשבע שמהן וכלהו כלילת לון בת שבע. שהיא כלולה מז"ת:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 1 פסוקים. אינדקס הפסוקים