׳עיניך׳ תלמידי חכמים עיני התורה - ולקוטות התורה להתפרנס בהן בגלות
זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - זרקא מקיף שופר הולך סגולתא בעלית השכינה ובקץ הגאלה · מאמר 123 · פיסקה 17
לשון הזוהר
וְעוֹד עֵינַיִךְ אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דְּאִנּוּן עַיְנִין דְּאוֹרַיְתָא, אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן דָּעֳנָשִׁין לְמָאן דְּנָגַע בְּאִסּוּרָא דְּאוֹרַיְתָא. וְעוֹד אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן, דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר. לְקַצֵּר אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ. וְאִנּוּן פָּסְקִין אוֹרַיְתָא בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, פָּסוּל וְכָשֵׁר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה. וְעָבְדוּ כַּמָּה גְּדֵרוֹת בְּאוֹרַיְתָא, דְּלָא עֲבָדִין פִּרְצָה וּפֵרוּדָא בשְׁכִינְתָּא, דְּאִיהִי אוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה. וּבְגִין דָּא וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן. בְּגִין דיהו'ה שַׁלִּיט עָלַיְהוּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (רות ב׳:ד׳) ׳וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְהוָֹה עִמָּכֶם׳. וּבְגִין דָּא וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן דְּהָכֵי צְרִיכָה אִתְּתָא לְמֵיזַל בָּתַר בַּעְלָהּ. אֲלַקְּטָה בַּשִּׁבֳּלִים אֵלּוּ לְקוּטוֹת דְּאוֹרַיְתָא לְאִתְפַּרְנְסָא בְּהוֹן בְּגָלוּתָא. ׳בֵּין הֶעֳמָרִים תְּלַקֵּט וְלֹא תַּכְלִימוּהָ׳. וְעָלַיְהוּ אִתְּמַר (שמות לז) וַיִּמֹדּוּ בָּעֹמֶר. כֻּלְּהוּ בְּמִדָּה ׳עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשׁוֹתֵיכֶם׳ ׳וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחֱסִיר׳. דְּלָא לְהוֹסִיף וְלָא לְמִגְרַע מִפִּתְגְּמֵי אוֹרַיְתָא. וְצַדִּיק זָרִיק וּשְׁכִינְתָּא כְּנִישַׁת, וְעָלַיְהוּ אִתְּמַר (משלי י״א:כ״ד) ׳יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד׳. מַאי וְנוֹסָף עוֹד. דָּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וְעוֹד מַאי וְנוֹסָף, דָּא מָאן דִּמְפַזֵּר טַעֲמֵי אוֹרַיְתָא וְנוֹסָף בְּחִדּוּשֵׁהּ. בְּהַהוּא זִמְנָא וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים ה' עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ ה'. וְדָא רָזָא דִּיְבָרֶכְךָ ה', יָאֵר יי', יִשָּׂא יְיָ'. דְּאִנּוּן י"ב עֵינוֹת מַיִם. וְאִנּוּן ו"ו דְּנָפְקִין מִן צִנּוֹרָא דְּאִיהוּ א וְכֹלָּא וָא"ו. וּבְגִין דְּבַעְלָהּ תַּמָּן דְּאִיהוּ וָ"ו בְּשִׁית פִּרְקִין דִּדְרוֹעִין, וְשִׁית פִּרְקִין דְּשׁוֹקִין. א בְּאֶמְצָעִיתָא עֲטָרָה עַל גּוּפָא. וּבְגִין דָּא ׳וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים׳, דְּאִנּוּן ׳בָּרְהָטִים בְּשִׁקְתוֹת הַמַּיִם׳. נְעָרִים אִית לְעֵלָּא וּנְעָרִים אִית לְתַתָּא וְאִנּוּן אַנְפֵּי רַבְרְבֵי וְאַנְפֵּי זוּטְרֵי.
תרגום
וְעוֹד, ׳עֵינַיִךְ׳ - אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהֵם עֵינֵי הַתּוֹרָה, ׳אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן׳ - עֳנָשִׁים לְמִי שֶׁפּוֹגֵעַ בְּאִסּוּר הַתּוֹרָה. וְעוֹד ׳אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן׳, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר, לְקַצֵּר אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ. וְהֵם פּוֹסְקִים אֶת הַתּוֹרָה בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, פָּסוּל וְכָשֵׁר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה, וְעָשׂוּ כַּמָּה גְּדָרִים בַּתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ פִּרְצָה וּפֵרוּד בַּשְּׁכִינָה שֶׁהִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן׳, מִשּׁוּם שֶׁיהו'ה שׁוֹלֵט עֲלֵיהֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (רות ב׳:ד׳) ׳וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים ה' עִמָּכֶם׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן׳, שֶׁכָּךְ צְרִיכָה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחַר בַּעְלָהּ. ׳אֲלַקְּטָה בַשִּׁבֳּלִים׳ - אֵלּוּ לְקוּטוֹת הַתּוֹרָה לְהִתְפַּרְנֵס בָּהֶן בַּגָּלוּת, ׳בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט וְלֹא תַכְלִימוּהָ׳. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר׳ (שמות לז) - כֻּלָּם בַּמִּדָּה, ׳עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם׳, ׳וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר׳ - שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה. וְהַצַּדִּיק זוֹרֵק וְהַשְּׁכִינָה אוֹסֶפֶת, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי י״א:כ״ד) ׳יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד׳. מַהוּ ׳וְנוֹסָף עוֹד׳? זֶה עַמּוּד הָאֶמְצַע. וְעוֹד, מַהוּ ׳וְנוֹסָף׳? זֶה מִי שֶׁמְּפַזֵּר טַעֲמֵי הַתּוֹרָה וְנוֹסָף בְּחִדּוּשׁוֹ. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן ׳וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים ה' עִמָּכֶם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ ה'׳, וְזֶהוּ סוֹד ׳יְבָרֶכְךָ ה'׳: ׳יָאֵר ה''׳, יִשָּׂא ה'' - שֶׁהֵם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעְיְנוֹת מַיִם, וְהֵם וָוִין הַיּוֹצְאִים מִן הַצִּנּוֹר שֶׁהוּא אל"ף, וְהַכֹּל וא"ו. וּמִשּׁוּם שֶׁבַּעְלָהּ שָׁם, שֶׁהוּא ו"ו בְּשִׁשָּׁה פְּרָקִים שֶׁל הַזְּרוֹעוֹת וְשִׁשָּׁה פְּרָקִים שֶׁל הַשּׁוֹקַיִם, והאל"ף בָּאֶמְצַע כַּעֲטָרָה עַל הַגּוּף. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים׳ (רות ב, ט), שֶׁהֵם ׳בָּרְהָטִים בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם׳. יֵשׁ נְעָרִים לְמַעְלָה וְנְעָרִים לְמַטָּה, וְהֵם אַנְפֵּי רַבְרְבֵי וְאַנְפֵּי זוּטְרֵי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועוד עיניך אלו תלמידי חכמים דאנון עינין דאוריתא, אשר יקצרון דענשין למאן דנגע באסורא דאוריתא. ועוד אשר יקצרון, דעליהו אתמר מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר. לקצר אינו רשאי להאריך. ואנון פסקין אוריתא באסור והתר, פסול וכשר, טמאה וטהרה. ועבדו כמה גדרות באוריתא, דלא עבדין פרצה ופרודא בשכינתא, דאיהי אוריתא דבעל פה. ובגין דא והלכת אחריהן. בגין דיהו'ה שליט עליהו. הדא הוא דכתיב (רות ב׳:ד׳) ׳ויאמר לקוצרים יהוה עמכם׳. ובגין דא והלכת אחריהן דהכי צריכה אתתא למיזל בתר בעלה. אלקטה בשבלים אלו לקוטות דאוריתא לאתפרנסא בהון בגלותא. ׳בין העמרים תלקט ולא תכלימוה׳. ועליהו אתמר (שמות לז) וימדו בעמר. כלהו במדה ׳עמר לגלגלת מספר נפשותיכם׳ ׳ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר׳. דלא להוסיף ולא למגרע מפתגמי אוריתא. וצדיק זריק ושכינתא כנישת, ועליהו אתמר (משלי י״א:כ״ד) ׳יש מפזר ונוסף עוד׳. מאי ונוסף עוד. דא עמודא דאמצעיתא. ועוד מאי ונוסף, דא מאן דמפזר טעמי אוריתא ונוסף בחדושה. בההוא זמנא ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה'. ודא רזא דיברכך ה', יאר יי', ישא יי'. דאנון י"ב עינות מים. ואנון ו"ו דנפקין מן צנורא דאיהו א וכלא וא"ו. ובגין דבעלה תמן דאיהו ו"ו בשית פרקין דדרועין, ושית פרקין דשוקין. א באמצעיתא עטרה על גופא. ובגין דא ׳ושתית מאשר ישאבון הנערים׳, דאנון ׳ברהטים בשקתות המים׳. נערים אית לעלא ונערים אית לתתא ואנון אנפי רברבי ואנפי זוטרי.
התרגום: ועוד, ׳עיניך׳ - אלו תלמידי חכמים שהם עיני התורה, ׳אשר יקצרון׳ - ענשים למי שפוגע באסור התורה. ועוד ׳אשר יקצרון׳, שעליהם נאמר: מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך. והם פוסקים את התורה באסור והתר, פסול וכשר, טמאה וטהרה, ועשו כמה גדרים בתורה כדי שלא יעשו פרצה ופרוד בשכינה שהיא תורה שבעל פה. ומשום כך ׳והלכת אחריהן׳, משום שיהו'ה שולט עליהם, זהו שכתוב (רות ב׳:ד׳) ׳ויאמר לקוצרים ה' עמכם׳. ומשום כך ׳והלכת אחריהן׳, שכך צריכה האשה ללכת אחר בעלה. ׳אלקטה בשבלים׳ - אלו לקוטות התורה להתפרנס בהן בגלות, ׳בין העמרים תלקט ולא תכלימוה׳. ועליהם נאמר ׳וימדו בעמר׳ (שמות לז) - כלם במדה, ׳עמר לגלגלת מספר נפשתיכם׳, ׳ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר׳ - שלא להוסיף ולא לגרע מדברי התורה. והצדיק זורק והשכינה אוספת, ועליהם נאמר (משלי י״א:כ״ד) ׳יש מפזר ונוסף עוד׳. מהו ׳ונוסף עוד׳? זה עמוד האמצע. ועוד, מהו ׳ונוסף׳? זה מי שמפזר טעמי התורה ונוסף בחדושו. באותו הזמן ׳ויאמר לקוצרים ה' עמכם, ויאמרו לו יברכך ה'׳, וזהו סוד ׳יברכך ה'׳: ׳יאר ה'׳, ישא ה' - שהם שתים עשרה מעינות מים, והם ווין היוצאים מן הצנור שהוא אל"ף, והכל וא"ו. ומשום שבעלה שם, שהוא ו"ו בששה פרקים של הזרועות וששה פרקים של השוקים, והאל"ף באמצע כעטרה על הגוף. ומשום כך ׳ושתית מאשר ישאבון הנערים׳ (רות ב, ט), שהם ׳ברהטים בשקתות המים׳. יש נערים למעלה ונערים למטה, והם אנפי רברבי ואנפי זוטרי.