השכינה הנקראת זרקא בזריקת מזון לחילה - ׳ותתן טרף לביתה׳
זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - זרקא מקיף שופר הולך סגולתא בעלית השכינה ובקץ הגאלה · מאמר 123 · פיסקה 18
לשון הזוהר
קָם נַעַר וְאָמַר. רַבָּנָן ׳צָעִיר אֲנִי לְיָמִים׳ מִסִּטְרָא דִּזְעֵיר אַנְפִּין. ׳וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים׳ מִסִּטְרָא דְּאָרִיךְ אַנְפִּין. דְּאִנּוּן ׳בָּרְהָטִים בְּשִׁקְתוֹת הַמַּיִם׳. ׳עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מִחַוּוֹת דֵּעִי אֶתְכֶם׳. אַדְּהָכֵי דִּשְׁכִינְתָּא בָּעְיָא אִיהִי לְאִשְׁתְּקָאָה מֵעוּלֵימִין, מִשּׁוֹאֲבוּ דְּאוֹרַיְתָא דְּאִיהִי עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, צָרִיךְ לְאִתְשַׁקְיָא לָהּ עַל יְדֵי צַדִּיק דְּאִיהוּ צָעִיר לְיוֹמִין. תְּרֵי נְבִיאֵי קְשׁוֹט דְּאִנּוּן לָקֳבֵל תְּרֵין שִׂפְוָן. דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שיר השירים א׳:ב׳) ׳יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ׳. מַאי פִּיהוּ. דָּא שְׁכִינְתָּא וְאִנּוּן לָקֳבֵל תְּרֵין כְּרוּבֵי עֵינָא דְּפָתְחִין וְסָגְרִין, דִּבְהוֹן נָהִיר עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא בָּבַת עֵינָא, וְאִתְקְרִיאַת מִסִּטְרֵהּ אַסְפַּקְלַרְיָא דְּנַהֲרָא וְכַד סָתִים עֵינָא אִתְקְרִיאַת אַסְפַּקְלַרְיָא דְּלָא נַהֲרָא. וּבַת עֵינָא אִיהִי עִתּוֹ דְּצַדִּיק וְעָלָהּ אִתְּמַר (בראשית כ״ד:י״א) ׳לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשּׁוֹאֲבוֹת׳. יְמִינָא וּשְׂמָאלָא אִתְקְרִיאוּ שִׁקְתוֹת הַמַּיִם, תְּרֵי נְבִיאֵי קְשׁוֹט אַפִּיקִי מַיִם. ׳וַיָּמֹד שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ׳ - דָּא שִׁעוּרָא דִּתְרֵין שׁוֹקִין דְּאִנּוּן בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ ׳לְעוֹלָם וָעֶד׳ ו' תַּתָּאָה. וְאִית שִׁית עִלָּאִין ו' דְּאִנּוּן ו' עִלָּאָה דִּתְרֵין דְּרוֹעִין, דְּאִנּוּן שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. וְכֹלָּא אִשְׁתַּקְּיָן מֵאִמָּא עִלָּאָה דְּאִיהִי א אָלֶף בִּינָה, וּבָהּ אִתְעֲבִידוּ אֶחָד. ׳וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ׳ לְגַבֵּי ה' תַּתָּאָה מַלְכוּת. וְעוֹד ׳וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים׳ לְתַתָּא, אִנּוּן שִׁית סִדְרֵי מִשְׁנָה. וְאִנּוּן מַאֲכַל בְּעִירָן דְּאִנּוּן חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ. לְבָתַר דְּאִיהִי כְּנִישַׁת לוֹן זְרִיקַת לוֹן לְגַבֵּי חֵילָהָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי ל״א:ט״ו) ׳וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ׳. וְכַד זְרִיקַת לוֹן לְתַתָּא. אִתְקְרִיאַת זַרְקָא. וּבְגִין דָּא ׳יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד׳. דְּבַעְלָהּ אוֹסִיף לָהּ. קָמוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין וּבָרִיכוּ לֵהּ. פָּתְחוּ אִנּוּן סָבִין בְּבִרְכָּאן וּבָרִיכוּ לֵהּ. קָם הַהוּא סָבָא מֵאִנּוּן סָבִין וְאָמַר (בראשית מ״ח:ט״ז) ׳הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים׳. מַאי הַמַּלְאָךְ אִי הֲוָה אָמַר מַלְאָךְ הֲוָה מַשְׁמָע עַל חֲנוֹךְ מְטַטְרוֹן אֲבָל ה' בְּתוֹסֶפֶת, אִיהִי שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי בְּרָכָה, ׳בִּרְכַּת ה' הִיא תַּעֲשִׁיר׳ ׳יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים׳ כֻּלְּהוּ נְעָרִים דְּאִתְקְרִיאוּ עַל שֵׁם נַעַר, אִתְבָּרְכָאן עַל הַהוּא נַעַר. ׳וְיִקָּרֵא בָּהֶם שְׁמִי׳ - דָּא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה. ׳וְשֵׁם אֲבוֹתַי׳ אִלֵּין אֲבָהָן. וְעוֹד ׳יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים׳, צַדִּיק וּתְרֵי נְבִיאֵי קְשׁוֹט. ׳וְיִדְגּוּ לָרֹב׳, חָכְמָה דְּאִתְּמַר (מלכים ה) בָּהּ ׳וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה׳, דְּתִתְרַבֵּי וְתִסְגֵּי. ׳בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׳, בְּאִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ׳. וְלֹא תִּתְפַּסֵּק בִּרְכָתָא מִנָּהּ, כְּמַבּוּעָא דְּאִתְּמַר בָּהּ (ישעיהו נ״ח:י״א) ׳וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְבוּ מֵימָיו׳.
תרגום
קָם נַעַר וְאָמַר: רַבָּנָן, ׳צָעִיר אֲנִי לְיָמִים׳ (איוב לב, ו) - מִצַּד זְעֵיר אַנְפִּין, ׳וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים׳ - מִצַּד אָרִיךְ אַנְפִּין, שֶׁהֵם ׳בָּרְהָטִים בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם׳. ׳עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מִחַוּוֹת דֵּעִי אֶתְכֶם׳ - בֵּינְתַיִם, שֶׁהַשְּׁכִינָה רוֹצָה לְהִשְׁתַּקּוֹת מִן הַנְּעָרִים, מִשְּׁאִיבַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא עַמּוּד הָאֶמְצַע, צָרִיךְ לְהַשְׁקוֹתָהּ עַל יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁהוּא צָעִיר לְיָמִים. שְׁנֵי נְבִיאֵי הָאֱמֶת שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שְׁתֵּי הַשְּׂפָתַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שיר השירים א׳:ב׳) ׳יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ׳. מַהוּ ׳פִּיהוּ׳? זוֹ הַשְּׁכִינָה, וְהֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵי כְּרוּבֵי הָעַיִן הַפּוֹתְחִים וְסוֹגְרִים, שֶׁבָּהֶם מֵאִיר עַמּוּד הָאֶמְצַע בְּבַת הָעַיִן, וְנִקְרֵאת מִצִּדּוֹ אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, וּכְשֶׁהָעַיִן סְתוּמָה נִקְרֵאת אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה. וּבַת הָעַיִן הִיא עֵתּוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (בראשית כ״ד:י״א) ׳לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשּׁוֹאֲבוֹת׳ (בראשית כד, יא). יָמִין וּשְׂמֹאל נִקְרָאִים ׳שִׁקְתוֹת הַמָּיִם׳, שְׁנֵי נְבִיאֵי הָאֱמֶת - ׳אַפִּיקֵי מָיִם׳. ׳וַיָּמֹד שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ׳ (רות ג, טו) - זֶה שִׁעוּר שְׁנֵי הַשּׁוֹקַיִם שֶׁהֵם ׳בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד׳ - וא"ו תַּחְתּוֹנָה. וְיֵשׁ שֵׁשׁ עֶלְיוֹנוֹת - וא"ו עֶלְיוֹנָה שֶׁל שְׁתֵּי הַזְּרוֹעוֹת, שֶׁהֵן ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל׳. וְהַכֹּל מֻשְׁקֶה מֵהָאֵם הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא אל"ף - בִּינָה, וּבָהּ נַעֲשׂוּ ׳אֶחָד׳, ׳וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ׳ - אֶל ה"א תַּחְתּוֹנָה - מַלְכוּת. וְעוֹד ׳וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים׳ לְמַטָּה - אֵלֶּה שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, וְהֵם מַאֲכַל הַבְּהֵמוֹת שֶׁהֵם חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ. לְאַחַר שֶׁהִיא אוֹסֶפֶת אוֹתָם, זוֹרֶקֶת אוֹתָם אֶל חֵילָהּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ל״א:ט״ו) ׳וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ׳ (משלי לא, טו). וּכְשֶׁזּוֹרֶקֶת אוֹתָם לְמַטָּה נִקְרֵאת ׳זַרְקָא׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד׳ (משלי יא, כד), שֶׁבַּעְלָהּ מוֹסִיף לָהּ. קָמוּ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וּבֵרְכוּ אוֹתוֹ, פָּתְחוּ אוֹתָם הַזְּקֵנִים בִּבְרָכוֹת וּבֵרְכוּ אוֹתוֹ. קָם אוֹתוֹ זָקֵן מֵאוֹתָם הַזְּקֵנִים וְאָמַר (בראשית מ״ח:ט״ז) ׳הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים׳ (בראשית מח, טז). מַהוּ ׳הַמַּלְאָךְ׳? אִלּוּ הָיָה אוֹמֵר ׳מַלְאָךְ׳ הָיָה מַשְׁמָע עַל חֲנוֹךְ מְטַטְרוֹן, אֲבָל ה' בַּתּוֹסֶפֶת - זוֹ הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא בְּרָכָה, ׳בִּרְכַּת ה' הִיא תַּעֲשִׁיר יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים׳ (משלי י, כב) - כָּל הַנְּעָרִים הַנִּקְרָאִים עַל שֵׁם ׳נַעַר׳ מִתְבָּרְכִים עַל אוֹתוֹ ה'נַּעַר'. ׳וְיִקָּרֵא בָּהֶם שְׁמִי׳ - זוֹ הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה, ׳וְשֵׁם אֲבֹתַי׳ - אֵלֶּה הָאָבוֹת. וְעוֹד ׳יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים׳ - הַצַּדִּיק וּשְׁנֵי נְבִיאֵי הָאֱמֶת. ׳וְיִדְגּוּ לָרֹב׳ - חָכְמָה שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ה) בָּהּ ׳וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה׳ - שֶׁתִּתְרַבֶּה וְתִגְדַּל. ׳בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׳ - בְּאֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ׳ (בראשית כח, יד). וְלֹא תִּפָּסֵק הַבְּרָכָה מִמֶּנָּה, כְּמַעְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ישעיהו נ״ח:י״א) ׳וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְבוּ מֵימָיו׳ (ישעיה נח, יא).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: קם נער ואמר. רבנן ׳צעיר אני לימים׳ מסטרא דזעיר אנפין. ׳ואתם ישישים׳ מסטרא דאריך אנפין. דאנון ׳ברהטים בשקתות המים׳. ׳על כן זחלתי ואירא מחוות דעי אתכם׳. אדהכי דשכינתא בעיא איהי לאשתקאה מעולימין, משואבו דאוריתא דאיהי עמודא דאמצעיתא, צריך לאתשקיא לה על ידי צדיק דאיהו צעיר ליומין. תרי נביאי קשוט דאנון לקבל תרין שפון. דאתמר בהון (שיר השירים א׳:ב׳) ׳ישקני מנשיקות פיהו׳. מאי פיהו. דא שכינתא ואנון לקבל תרין כרובי עינא דפתחין וסגרין, דבהון נהיר עמודא דאמצעיתא בבת עינא, ואתקריאת מסטרה אספקלריא דנהרא וכד סתים עינא אתקריאת אספקלריא דלא נהרא. ובת עינא איהי עתו דצדיק ועלה אתמר (בראשית כ״ד:י״א) ׳לעת ערב לעת צאת השואבות׳. ימינא ושמאלא אתקריאו שקתות המים, תרי נביאי קשוט אפיקי מים. ׳וימד שש שעורים וישת עליה׳ - דא שעורא דתרין שוקין דאנון ברוך שם כבוד מלכותו ׳לעולם ועד׳ ו' תתאה. ואית שית עלאין ו' דאנון ו' עלאה דתרין דרועין, דאנון שמע ישראל. וכלא אשתקין מאמא עלאה דאיהי א אלף בינה, ובה אתעבידו אחד. ׳וישת עליה׳ לגבי ה' תתאה מלכות. ועוד ׳וימד שש שעורים׳ לתתא, אנון שית סדרי משנה. ואנון מאכל בעירן דאנון חיות הקדש. לבתר דאיהי כנישת לון זריקת לון לגבי חילהא. הדא הוא דכתיב (משלי ל״א:ט״ו) ׳ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה׳. וכד זריקת לון לתתא. אתקריאת זרקא. ובגין דא ׳יש מפזר ונוסף עוד׳. דבעלה אוסיף לה. קמו עלאין ותתאין ובריכו לה. פתחו אנון סבין בברכאן ובריכו לה. קם ההוא סבא מאנון סבין ואמר (בראשית מ״ח:ט״ז) ׳המלאך הגאל אותי מכל רע יברך את הנערים׳. מאי המלאך אי הוה אמר מלאך הוה משמע על חנוך מטטרון אבל ה' בתוספת, איהי שכינתא דאיהי ברכה, ׳ברכת ה' היא תעשיר׳ ׳יברך את הנערים׳ כלהו נערים דאתקריאו על שם נער, אתברכאן על ההוא נער. ׳ויקרא בהם שמי׳ - דא שכינתא עלאה. ׳ושם אבותי׳ אלין אבהן. ועוד ׳יברך את הנערים׳, צדיק ותרי נביאי קשוט. ׳וידגו לרב׳, חכמה דאתמר (מלכים ה) בה ׳ותרב חכמת שלמה׳, דתתרבי ותסגי. ׳בקרב הארץ׳, באלין דאתמר בהון ׳והיה זרעך כעפר הארץ׳. ולא תתפסק ברכתא מנה, כמבועא דאתמר בה (ישעיהו נ״ח:י״א) ׳וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו׳.
התרגום: קם נער ואמר: רבנן, ׳צעיר אני לימים׳ (איוב לב, ו) - מצד זעיר אנפין, ׳ואתם ישישים׳ - מצד אריך אנפין, שהם ׳ברהטים בשקתות המים׳. ׳על כן זחלתי ואירא מחוות דעי אתכם׳ - בינתים, שהשכינה רוצה להשתקות מן הנערים, משאיבת התורה שהיא עמוד האמצע, צריך להשקותה על ידי הצדיק שהוא צעיר לימים. שני נביאי האמת שהם כנגד שתי השפתים, שנאמר בהם (שיר השירים א׳:ב׳) ׳ישקני מנשיקות פיהו׳. מהו ׳פיהו׳? זו השכינה, והם כנגד שני כרובי העין הפותחים וסוגרים, שבהם מאיר עמוד האמצע בבת העין, ונקראת מצדו אספקלריא המאירה, וכשהעין סתומה נקראת אספקלריא שאינה מאירה. ובת העין היא עתו של הצדיק, ועליה נאמר (בראשית כ״ד:י״א) ׳לעת ערב לעת צאת השואבות׳ (בראשית כד, יא). ימין ושמאל נקראים ׳שקתות המים׳, שני נביאי האמת - ׳אפיקי מים׳. ׳וימד שש שעורים וישת עליה׳ (רות ג, טו) - זה שעור שני השוקים שהם ׳ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד׳ - וא"ו תחתונה. ויש שש עליונות - וא"ו עליונה של שתי הזרועות, שהן ׳שמע ישראל׳. והכל משקה מהאם העליונה שהיא אל"ף - בינה, ובה נעשו ׳אחד׳, ׳וישת עליה׳ - אל ה"א תחתונה - מלכות. ועוד ׳וימד שש שעורים׳ למטה - אלה ששה סדרי משנה, והם מאכל הבהמות שהם חיות הקדש. לאחר שהיא אוספת אותם, זורקת אותם אל חילה, זהו שכתוב (משלי ל״א:ט״ו) ׳ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה׳ (משלי לא, טו). וכשזורקת אותם למטה נקראת ׳זרקא׳. ומשום כך ׳יש מפזר ונוסף עוד׳ (משלי יא, כד), שבעלה מוסיף לה. קמו עליונים ותחתונים וברכו אותו, פתחו אותם הזקנים בברכות וברכו אותו. קם אותו זקן מאותם הזקנים ואמר (בראשית מ״ח:ט״ז) ׳המלאך הגאל אותי מכל רע יברך את הנערים׳ (בראשית מח, טז). מהו ׳המלאך׳? אלו היה אומר ׳מלאך׳ היה משמע על חנוך מטטרון, אבל ה' בתוספת - זו השכינה שהיא ברכה, ׳ברכת ה' היא תעשיר יברך את הנערים׳ (משלי י, כב) - כל הנערים הנקראים על שם ׳נער׳ מתברכים על אותו ה'נער'. ׳ויקרא בהם שמי׳ - זו השכינה העליונה, ׳ושם אבתי׳ - אלה האבות. ועוד ׳יברך את הנערים׳ - הצדיק ושני נביאי האמת. ׳וידגו לרב׳ - חכמה שנאמר (מלכים ה) בה ׳ותרב חכמת שלמה׳ - שתתרבה ותגדל. ׳בקרב הארץ׳ - באלה שנאמר בהם ׳והיה זרעך כעפר הארץ׳ (בראשית כח, יד). ולא תפסק הברכה ממנה, כמעין שנאמר בו (ישעיהו נ״ח:י״א) ׳וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו׳ (ישעיה נח, יא).