עשר הנקדות בימין ובשמאל - נקדות האבות ומשיכת הבוצינא בהן
זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 7
לשון הזוהר
וְהַמַּשְׂכִילִים עֶשֶׂר נִקּוּדִין דְּקַיְּמִין לְאַעֲנָאָה, ה' מִימִינָא וְה' מִשְּׂמָאלָא אוֹרְחָא דְּאִלֵּין לָקֳבֵל אִלֵּין. חָמֵשׁ אִנּוּן רַבְרְבִין בְּהַהוּא גַּוְנָא זְעִירִין. אָ אֵ אֹ א אִ יְמִינָא. אַ אֶ אֳ אֻ אְ (כ"ל בחיריק והם ה' נקדות קטנות) שְׂמָאלָא. אִתְכְּלָלוּ אִלֵּין בְּאִלֵּין לְאַעֲנָאָה גּוּפָא. חָמֵשׁ מִשְּׂמָאלָא נֶפֶשׁ. חָמֵשׁ מִימִינָא רוּחַ. וְאִנּוּן חָמֵשׁ גּוֹ חָמֵשׁ. תְּרֵין טְמִירִין וְלָא אִתְגַּלְּיָן. שַׁרְיָא לְאַעֲנָאָה נְקֻדָּה דְּאַבְרָהָם אָ כְּלָלָא דְּכֹלָּא. הַאי נְקֻדָּה דְּאַבְרָהָם מָשִׁיךְ אִנּוּן טְמִירִין וְכָלִיל לוֹן. בְּגִין כָּל אִנּוּן דִּלְתַתָּא עָאלִין בֵּהּ. וְדָא נְקֻדָּה דְּנָהִיר מִסַּיְפֵי עָלְמָא עַד סַיְפֵי עָלְמָא. אָ רָזָא דִּשְׁמָא גְּלִיפָא. מָשִׁיךְ בּוּצִינָא וְרָשִׁים נִקּוּדָה חֲשׁוֹכָא בְּלָא נְהִירוּ כְּלָל. וְדָא נְקֻדָּה דְּיִצְחָק. אַ דָּא אִקְּרֵי שֵׁבֶט לְגוֹ חֲסַר לֵב. ׳מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת מִנִּי חֹשֶׁךְ׳. וּבְגִין כָּךְ סָלִיק כִּשְׁמָא. נְקֻדָּה דְּיַעֲקֹב לָא מָשְׁכָא בֵּהּ בּוּצִינָא אָחִיד לִתְרֵין סִטְרִין, וְאִיהוּ לָא אִתְחֲזֵי. א יוֹמָא תְּלִיתָאָה דִּבְרֵאשִׁית כִּי טוֹב כִּי טוֹב תְּרֵי זִמְנֵי, אִיהוּ גָּנִיז דְּלָא יְדִיעַ בְּגַוַּיְיהוּ, בּוּצִינָא לָא מָשִׁיךְ בֵּהּ כְּלָל. אִיהוּ טָמִיר וְגָנִיז וְלָא אִתְחֲזֵי. עֲרָבוֹת אַגְּנִיז בַּתְרַיְהוּ לְאַתְקַנָּא בֵּהּ סָתִים מִכֹּלָּא. וּבְגִין דְּטָמִיר וְסָתִים עָלֵהּ דְּלָא יְדִיעַ כְּלָל כֹּלָּא גָּנִיז. קַרְקַע עֲרָבוֹת אִתְחֲזֵי, וְאַף עַל גַּב דְּסָתִים אִיהוּ. אֶ נְקֻדָּה דְּתַלְיָא תְּחוֹת תְּרֵין אִיהִי קַרְקַע עֲרָבוֹת. עֲרָבוֹת הוּא גָּנִיז וְסָתִים עָלֵהּ דְּלָא אִתְיְדִיעַ בֵּין תְּרֵין לְבָתַר דְּרָכִיב בֵּהּ הַהוּא טְמִירָא דְּכֹלָּא, אַפִּיק לֵהּ שַׁלִּיט קַרְקַע עֲרָבוֹת כֹּלָּא.
תרגום
'והמשכילים' - עֶשֶׂר נְקֻדּוֹת הָעוֹמְדוֹת לָשֵׂאת, חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאל, דֶּרֶךְ אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ. חָמֵשׁ הֵן גְּדוֹלוֹת, בְּאוֹתוֹ הַצֶּבַע - קְטַנּוֹת: אָ אֵ אֹ א אִ - יָמִין. אַ אֶ אֳ אֻ אְ (כ"ל בחיריק והם ה' נקדות קטנות) - שְׂמֹאל. נִכְלְלוּ אֵלּוּ בְּאֵלּוּ לָשֵׂאת אֶת הַגּוּף. חָמֵשׁ מִשְּׂמֹאל - נֶפֶשׁ, חָמֵשׁ מִיָּמִין - רוּחַ, וְהֵן חָמֵשׁ בְּתוֹךְ חָמֵשׁ. שְׁתַּיִם נִסְתָּרוֹת וְאֵינָן מִתְגַּלּוֹת. שׁוֹרָה לָשֵׂאת נְקֻדַּת אַבְרָהָם - אָ, כְּלָל הַכֹּל. נְקֻדָּה זוֹ שֶׁל אַבְרָהָם מוֹשֶׁכֶת אֶת אֵלֶּה הַנִּסְתָּרוֹת וְכוֹלֶלֶת אוֹתָן, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַתַּחְתּוֹנִים נִכְנָסִים בָּהּ. וְזוֹ נְקֻדָּה הַמְּאִירָה מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹף הָעוֹלָם. אָ - סוֹד הַשֵּׁם הֶחָקוּק, מוֹשֶׁכֶת אֶת הַבּוּצִינָא וּמְסַמֶּנֶת נְקֻדָּה חֲשׁוּכָה בְּלֹא אוֹר כְּלָל, וְזוֹ נְקֻדַּת יִצְחָק. אַ - זוֹ נִקְרֵאת שֵׁבֶט לְתוֹךְ חֲסַר לֵב, ׳מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת מִנִּי חֹשֶׁךְ׳ (איוב יב, כב), וּבִגְלַל זֶה עוֹלֶה כַּשֵּׁם. נְקֻדַּת יַעֲקֹב אֵין הַבּוּצִינָא מוֹשֵׁךְ בָּהּ, אוֹחֶזֶת לִשְׁנֵי צְדָדִים, וְהִיא אֵינָהּ נִרְאֵית - א' - יוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁל בְּרֵאשִׁית, 'כִּי טוֹב' 'כִּי טוֹב' שְׁתֵּי פְּעָמִים, הוּא גָּנוּז שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ בְּתוֹכָם, הַבּוּצִינָא אֵינוֹ מוֹשֵׁךְ בּוֹ כְּלָל, הוּא טָמִיר וְגָנוּז וְאֵינוֹ נִרְאֶה. עֲרָבוֹת גְּנוּזָה אַחֲרֵיהֶן, לְתַקֵּן בָּהּ סָתוּם מִכֹּל. וּמִשּׁוּם שֶׁטָּמִיר וְסָתוּם עָלָיו שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ כְּלָל, הַכֹּל גָּנוּז. קַרְקַע עֲרָבוֹת נִרְאֵית, וְאַף עַל גַּב שֶׁסָּתוּם הוּא. אֶ - נְקֻדָּה הַתְּלוּיָה תַּחַת שְׁתַּיִם, הִיא קַרְקַע עֲרָבוֹת. עֲרָבוֹת גְּנוּזָה וְסָתוּם עָלֶיהָ שֶׁאֵין נוֹדָע בֵּין שְׁתַּיִם, וְאַחַר כָּךְ שֶׁרוֹכֵב בָּהּ אוֹתוֹ הַטָּמִיר שֶׁל הַכֹּל, מוֹצִיא אוֹתָהּ, שַׁלִּיט קַרְקַע עֲרָבוֹת - הַכֹּל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והמשכילים עשר נקודין דקימין לאענאה, ה' מימינא וה' משמאלא אורחא דאלין לקבל אלין. חמש אנון רברבין בההוא גונא זעירין. א א א א א ימינא. א א א א א (כ"ל בחיריק והם ה' נקדות קטנות) שמאלא. אתכללו אלין באלין לאענאה גופא. חמש משמאלא נפש. חמש מימינא רוח. ואנון חמש גו חמש. תרין טמירין ולא אתגלין. שריא לאענאה נקדה דאברהם א כללא דכלא. האי נקדה דאברהם משיך אנון טמירין וכליל לון. בגין כל אנון דלתתא עאלין בה. ודא נקדה דנהיר מסיפי עלמא עד סיפי עלמא. א רזא דשמא גליפא. משיך בוצינא ורשים נקודה חשוכא בלא נהירו כלל. ודא נקדה דיצחק. א דא אקרי שבט לגו חסר לב. ׳מגלה עמקות מני חשך׳. ובגין כך סליק כשמא. נקדה דיעקב לא משכא בה בוצינא אחיד לתרין סטרין, ואיהו לא אתחזי. א יומא תליתאה דבראשית כי טוב כי טוב תרי זמני, איהו גניז דלא ידיע בגוייהו, בוצינא לא משיך בה כלל. איהו טמיר וגניז ולא אתחזי. ערבות אגניז בתריהו לאתקנא בה סתים מכלא. ובגין דטמיר וסתים עלה דלא ידיע כלל כלא גניז. קרקע ערבות אתחזי, ואף על גב דסתים איהו. א נקדה דתליא תחות תרין איהי קרקע ערבות. ערבות הוא גניז וסתים עלה דלא אתידיע בין תרין לבתר דרכיב בה ההוא טמירא דכלא, אפיק לה שליט קרקע ערבות כלא.
התרגום: 'והמשכילים' - עשר נקדות העומדות לשאת, חמש מימין וחמש משמאל, דרך אלו כנגד אלו. חמש הן גדולות, באותו הצבע - קטנות: א א א א א - ימין. א א א א א (כ"ל בחיריק והם ה' נקדות קטנות) - שמאל. נכללו אלו באלו לשאת את הגוף. חמש משמאל - נפש, חמש מימין - רוח, והן חמש בתוך חמש. שתים נסתרות ואינן מתגלות. שורה לשאת נקדת אברהם - א, כלל הכל. נקדה זו של אברהם מושכת את אלה הנסתרות וכוללת אותן, מפני שכל התחתונים נכנסים בה. וזו נקדה המאירה מסוף העולם עד סוף העולם. א - סוד השם החקוק, מושכת את הבוצינא ומסמנת נקדה חשוכה בלא אור כלל, וזו נקדת יצחק. א - זו נקראת שבט לתוך חסר לב, ׳מגלה עמקות מני חשך׳ (איוב יב, כב), ובגלל זה עולה כשם. נקדת יעקב אין הבוצינא מושך בה, אוחזת לשני צדדים, והיא אינה נראית - א' - יום שלישי של בראשית, 'כי טוב' 'כי טוב' שתי פעמים, הוא גנוז שאינו ידוע בתוכם, הבוצינא אינו מושך בו כלל, הוא טמיר וגנוז ואינו נראה. ערבות גנוזה אחריהן, לתקן בה סתום מכל. ומשום שטמיר וסתום עליו שאינו ידוע כלל, הכל גנוז. קרקע ערבות נראית, ואף על גב שסתום הוא. א - נקדה התלויה תחת שתים, היא קרקע ערבות. ערבות גנוזה וסתום עליה שאין נודע בין שתים, ואחר כך שרוכב בה אותו הטמיר של הכל, מוציא אותה, שליט קרקע ערבות - הכל.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פב, ג (יז:) והמשכילים עשר נקודין כו'. הן ה' תנועות גדולות, וה' תנועות קטנות. וכל ת"ק נגד ת"ג והן ימינא ושמאלא, ה"ח וה"ג, ע"ס, ה' ימינים וה' שמאלים. וימינא נקרא גדול, הא-ל הגדול. ושמאלא נקרא קטן,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: