אותיות כגוף ונקדות כרוח - והתנועות המלמדות את הדרך ימין ושמאל
זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 6
לשון הזוהר
וְהַמַּשְׂכִילִים יַזְהִרוּ. וְהַמַּשְׂכִּילִים לְאַפִּיקוּ דְּאַתְוָן דְּאִתְמְשַׁח בְּמִשְׁחָתָא, רֵישָׁא וְגוּפָא וְשׁוּלֵי דְּזַנְבֵי טוּרֵיהוֹן יָתְבֵי בְּגוּפָא בְּלָא רוּחָא. נַפְשָׁא בְּסָכְלְתָנוּ דגשא וְרַפְיָא, זִמְנִין לָקָבְלֵהּ רוּחָא. רוּחָא נִקּוּדֵי דְּאִתְתַחְמָן בִּתְחוּמֵיהוֹן, לְאָחַיָּא גּוּפָא וּלְמֵיקָם לֵהּ עַל רַגְלַיָּא לְאַעֲנָאָה בְּאוֹרְחָא. וְלָא יָדְעֵי לְמֵיהַךְ לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא לְקַמָּא וְלַאֲחוֹרָא. יַזְהִרוּ כְּזוֹהֲרָא דְּנִשְׁמָתָא אִנּוּן תְּנוּעֵי לְמֵילַף אוֹרְחָא לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא, וּלְמֵיהַךְ בְּאֹרַח קְשׁוֹט דְּלָא יִסְטוּן מִנֵּהּ. כְּזֹהַר הָרָקִיעַ דְּאִיהוּ כִּגְלִידָא תַּקִּיפָא דְּעַל גַּבֵּי חֵיוָתָא, בְּשִׁעוּרָא סָתִים וּלְתַתָּא בְּרָזָא דְּמִשְׁחָתָא דְּבוּצִינָא. וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים דְּאִיהוּ אִנּוּן פְּסִיקֵי תְּנוּעֵי דְּאִנּוּן מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים קָאִים וְלָא לְכֹלָּא. כַּכּוֹכָבִים ז' דְּנָהֲרִין וְנָטְלִין לְאַעֲנָאָה עָלְמָא, מִנְּהוֹן לִימִינָא וּמִנְּהוֹן לִשְׂמָאלָא. זַנְבֵי שׁוּלֵיהוֹן כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה דְּקַיְּמָא עַל נוּרָא דְּלָא אֻכָּלָא, וְהִיא אֶשָּׁא דְּאַסְנָא דְּאִתְחֲזֵי וְלָא אֻכָּלָה. אִית אֶשָּׁא סָבִיל אֶשָּׁא, וְאִית אֶשָּׁא אֻכָּלָה אֶשָּׁא. ז' נָטְלֵי וְז' קַיְּמֵי. תְּמִינָאָה אִתְחֲזֵי בְּהוּ. תְּשִׁיעָאָה נָטִיל לוֹן.
תרגום
'והמשכילים יַזְהִירוּ' - וְהַמַּשְׂכִּילִים לְהוֹצִיא אֶת הָאוֹתִיּוֹת הַנִּמְדָּדוֹת בְּמִדָּה, רֹאשׁ וְגוּף וְשׁוּלֵי זְנָבוֹת שֶׁל צוּרוֹתֵיהֶם יוֹשְׁבִים בַּגּוּף בְּלֹא רוּחַ. הַנֶּפֶשׁ בַּשֵּׂכֶל דְּחוּסָה וְרָפָה, לִפְעָמִים לְעֻמָּתָהּ הָרוּחַ. הָרוּחַ - הַנְּקֻדּוֹת הַנִּתְחָמוֹת בִּגְבוּלוֹתֵיהֶן, לְהַחֲיוֹת אֶת הַגּוּף וּלְהַעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו לְהוֹלִיכוֹ בַּדֶּרֶךְ. וְאֵינָן יוֹדְעוֹת לָלֶכֶת יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, לְפָנִים וּלְאָחוֹר. יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הַנְּשָׁמָה - הֵן הַתְּנוּעוֹת, לְלַמֵּד אֶת הַדֶּרֶךְ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, וְלָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אֱמֶת שֶׁלֹּא יִסְטוּ מִמֶּנָּה. כְּזֹהַר הָרָקִיעַ שֶׁהוּא כְּקֶרַח חָזָק שֶׁעַל גַּבֵּי הַחַיּוֹת, בְּשִׁעוּר סָתוּם, וּלְמַטָּה בְּסוֹד מִדַּת הַבּוּצִינָא. וּ'מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים' - הֵן הַתְּנוּעוֹת הַפְּסוּקוֹת שֶׁהֵן 'מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים', עוֹמְדוֹת וְלֹא לְכֻלָּם. 'כַּכּוֹכָבִים' - שֶׁבַע הַמְּאִירוֹת וְנוֹשְׂאוֹת לְהוֹלִיךְ אֶת הָעוֹלָם, מֵהֶן יָמִינָה וּמֵהֶן שְׂמֹאלָה. זַנְבוֹת שׁוּלֵיהֶן כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה הָעוֹמֶדֶת עַל אֵשׁ שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת, וְהִיא אֵשׁ הַסְּנֶה הַנִּרְאֵית וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת. יֵשׁ אֵשׁ סוֹבֶלֶת אֵשׁ, וְיֵשׁ אֵשׁ שֶׁאוֹכֶלֶת אֵשׁ. שֶׁבַע נוֹשְׂאוֹת וְשֶׁבַע עוֹמְדוֹת, הַשְּׁמִינִית נִרְאֵית בָּהֶן, הַתְּשִׁיעִית נוֹשֵׂאת אוֹתָן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והמשכילים יזהרו. והמשכילים לאפיקו דאתון דאתמשח במשחתא, רישא וגופא ושולי דזנבי טוריהון יתבי בגופא בלא רוחא. נפשא בסכלתנו דגשא ורפיא, זמנין לקבלה רוחא. רוחא נקודי דאתתחמן בתחומיהון, לאחיא גופא ולמיקם לה על רגליא לאענאה באורחא. ולא ידעי למיהך לימינא ולשמאלא לקמא ולאחורא. יזהרו כזוהרא דנשמתא אנון תנועי למילף אורחא לימינא ולשמאלא, ולמיהך בארח קשוט דלא יסטון מנה. כזהר הרקיע דאיהו כגלידא תקיפא דעל גבי חיותא, בשעורא סתים ולתתא ברזא דמשחתא דבוצינא. ומצדיקי הרבים דאיהו אנון פסיקי תנועי דאנון מצדיקי הרבים קאים ולא לכלא. ככוכבים ז' דנהרין ונטלין לאענאה עלמא, מנהון לימינא ומנהון לשמאלא. זנבי שוליהון כשולי קדרה דקימא על נורא דלא אכלא, והיא אשא דאסנא דאתחזי ולא אכלה. אית אשא סביל אשא, ואית אשא אכלה אשא. ז' נטלי וז' קימי. תמינאה אתחזי בהו. תשיעאה נטיל לון.
התרגום: 'והמשכילים יזהירו' - והמשכילים להוציא את האותיות הנמדדות במדה, ראש וגוף ושולי זנבות של צורותיהם יושבים בגוף בלא רוח. הנפש בשכל דחוסה ורפה, לפעמים לעמתה הרוח. הרוח - הנקדות הנתחמות בגבולותיהן, להחיות את הגוף ולהעמידו על רגליו להוליכו בדרך. ואינן יודעות ללכת ימינה ושמאלה, לפנים ולאחור. יזהירו כזהר הנשמה - הן התנועות, ללמד את הדרך ימינה ושמאלה, וללכת בדרך אמת שלא יסטו ממנה. כזהר הרקיע שהוא כקרח חזק שעל גבי החיות, בשעור סתום, ולמטה בסוד מדת הבוצינא. ו'מצדיקי הרבים' - הן התנועות הפסוקות שהן 'מצדיקי הרבים', עומדות ולא לכלם. 'ככוכבים' - שבע המאירות ונושאות להוליך את העולם, מהן ימינה ומהן שמאלה. זנבות שוליהן כשולי קדרה העומדת על אש שאינה אוכלת, והיא אש הסנה הנראית ואינה נאכלת. יש אש סובלת אש, ויש אש שאוכלת אש. שבע נושאות ושבע עומדות, השמינית נראית בהן, התשיעית נושאת אותן.