ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 122: תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות › פיסקה 4

תפלה על החבור - להכליל בו עליונים ותחתונים ולתת רשות להזדמן

זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 4

לשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר רִבּוֹן עָלְמִין יְהֵא רַעֲוָא דִּילָךְ לְאַכְלְלָא עִלָּאִין וְתַתָּאִין בְּסִפְרָא דָּא. וּלְאִשְׁתַּכְּחָא כָּל חַד וְחַד בֵּהּ בֵּין בִּכְתִיבָה בֵּין בְּדִבּוּרָא, בְּחֵילָא דִּשְׁמָךְ יהו'ה וּבְכָל הַוְיָן דְּנָהֲרִין מִנֵּהּ, וּבְכָל שְׁמָהָן וְכִנּוּיִין דִּילֵהּ דְּכֻלְּהוּ יַזְהִרוּ מִנֵּהּ. חכי יְהוֹן כֻּלְּהוֹן עִלָּאִין וְתַתָּאִין דְּאִדְכְּרוּן בְּהַאי חִבּוּרָא, זְהִירִין מִשְּׁמָךְ וּמְהַוְיָן דִּילֵהּ כְּזֹהַר דְּנָהִיר בִּרְקִיעָא. וְהָב רְשׁוּ לְכָל מָאן דְּאַדְכִּיר בְּסִפְרָא דָּא בְּחֵילָא דִּשְׁמָךְ, לְאִזְדַּמְּנָא מִיָּד בֵּהּ כְּהֶרֶף עַיִן לְגַלָּאָה בֵּהּ כָּל חַד וְחַד מִלִּין יַקִּירִין וְרָזִין גְּנִיזִין, קַמֵּי שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי יְחִידָה בְּגָלוּתָא, לְאַנְהָרָא מִשְּׁמָךְ בְּהַאי חִבּוּרָא וּלְאִתְחַבְּרָא עִמָּךְ בְּהַאי חִבּוּרָא, לְאִתְקַשְּׁרָא בֵּהּ לְגַבָּךְ בַּכְּמָה קִשּׁוּטִין, לְקַיִּם בֵּהּ ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית מ).

תרגום

פתח וְאָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ לְהַכְלִיל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים בְּסֵפֶר זֶה, וּלְהִמָּצֵא כָּל אֶחָד וְאֶחָד בּוֹ בֵּין בִּכְתִיבָה בֵּין בְּדִבּוּר, בְּכֹחַ שִׁמְךָ יהו'ה וּבְכָל הַהֲוָיוֹת הַמְּאִירוֹת מִמֶּנּוּ, וּבְכָל שְׁמוֹתָיו וְכִנּוּיָיו שֶׁכֻּלָּם יַזְהִירוּ מִמֶּנּוּ. כָּךְ יִהְיוּ כֻּלָּם, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, הַנִּזְכָּרִים בְּחִבּוּר זֶה, מְאִירִים מִשִּׁמְךָ וּמֵהֲוָיוֹתָיו כְּזֹהַר הַמֵּאִיר בָּרָקִיעַ. וְתֵן רְשׁוּת לְכָל מִי שֶׁמַּזְכִּיר בְּסֵפֶר זֶה בְּכֹחַ שִׁמְךָ, לְהִזְדַּמֵּן מִיָּד בּוֹ כְּהֶרֶף עַיִן, לְגַלּוֹת בּוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִלִּים יְקָרוֹת וְסוֹדוֹת גְּנוּזִים לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא יְחִידָה בַּגָּלוּת, לְהָאִיר מִשִּׁמְךָ בְּחִבּוּר זֶה וּלְהִתְחַבֵּר עִמְּךָ בְּחִבּוּר זֶה, לְהִתְקַשֵּׁר בּוֹ אֵלֶיךָ בְּכַמָּה תַּכְשִׁיטִים, לְקַיֵּם בּוֹ ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית מ).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח ואמר רבון עלמין יהא רעוא דילך לאכללא עלאין ותתאין בספרא דא. ולאשתכחא כל חד וחד בה בין בכתיבה בין בדבורא, בחילא דשמך יהו'ה ובכל הוין דנהרין מנה, ובכל שמהן וכנויין דילה דכלהו יזהרו מנה. חכי יהון כלהון עלאין ותתאין דאדכרון בהאי חבורא, זהירין משמך ומהוין דילה כזהר דנהיר ברקיעא. והב רשו לכל מאן דאדכיר בספרא דא בחילא דשמך, לאזדמנא מיד בה כהרף עין לגלאה בה כל חד וחד מלין יקירין ורזין גניזין, קמי שכינתא דאיהי יחידה בגלותא, לאנהרא משמך בהאי חבורא ולאתחברא עמך בהאי חבורא, לאתקשרא בה לגבך בכמה קשוטין, לקים בה ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳ (בראשית מ).

התרגום: פתח ואמר: רבון העולמים, יהי רצון מלפניך להכליל עליונים ותחתונים בספר זה, ולהמצא כל אחד ואחד בו בין בכתיבה בין בדבור, בכח שמך יהו'ה ובכל ההויות המאירות ממנו, ובכל שמותיו וכנוייו שכלם יזהירו ממנו. כך יהיו כלם, עליונים ותחתונים, הנזכרים בחבור זה, מאירים משמך ומהויותיו כזהר המאיר ברקיע. ותן רשות לכל מי שמזכיר בספר זה בכח שמך, להזדמן מיד בו כהרף עין, לגלות בו כל אחד ואחד מלים יקרות וסודות גנוזים לפני השכינה שהיא יחידה בגלות, להאיר משמך בחבור זה ולהתחבר עמך בחבור זה, להתקשר בו אליך בכמה תכשיטים, לקים בו ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳ (בראשית מ).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פב, א (יז.) דכלהו יזהירו מיניה. ר"ל משם הויה:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: