ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 122: תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות › פיסקה 34

אותיות כסוסי אש ונקדות כפרשים - וטעמים ככלי מלחמה לקראת בעלי המשנה

זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 34

לשון הזוהר

וי' עֶשֶׂר זִמְנִין סְלִיקַת לְמֵאָה. וְהִפּוּכָא דְּמֵאָה אַמָּ"ה, כָּל מִדָּה וּמִדָּה אִתְקְרֵי עוֹלָם. וְאִנּוּן י"ו שִׁעוּר וּמִדָּה ו' שֶׁקֶל י' מִדָּה דִּילֵהּ, וְשִׁיעוּרָא דְּמִדָּה ׳חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב׳. וְאִנּוּן לָקֳבֵל שִׁעוּר דְּכָל רָקִיעַ דְּמַהֲלַךְ ת"ק שָׁנָה אָרְכֵּהּ וְת"ק שָׁנָה פּוּתְיָא. וְאִנּוּן ה"ה הֲרֵי לְךָ שִׁעוּר קוֹמָה בְּאַתְוָן יהו'ה, דְּאָת ו' אִיהוּ תִּפְאֶרֶת, שָׁמַיִם חָמֵשׁ רְקִיעִים דִּילֵהּ ה' אִלֵּין אִתְקְרִיאוּ הַשָּׁמַיִם, ה' רְקִיעִים דִּכְלִילָן בַּשָּׁמַיִם. חֹמֶשׁ עִלָּאִין שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם. וְאִנּוּן כֻּלְּהוּ ה"ה חָמֵשׁ בְּחָמֵשׁ. ו' רָקִיעַ שְׁתִיתָאָה לוֹן. י' שְׁבִיעִי לוֹן וְאִנּוּן ז' בְּז' וְסָלְקִין י"ד. וְהָכֵי אִנּוּן אַרְעִין ז' עַל גַּבֵּי ז' כְּגִלְדֵי בְּצָלִים. וְכֻלְּהוּ רְמִיזִין בִּתְרֵין עַיְנִין. י' אִתְקְרֵי עוֹלָם קָטָן. ו' עוֹלָם אָרֹךְ וְכָל מָאן דְּבָעֵי לְמִשְׁאַל שְׁאֵלָתוֹי לְגַבֵּי עוֹלָם, צָרִיךְ לְאַרְכָּא בֵּהּ. וּבְעוֹלָם קָצָר לְקַצְּרָא בֵּהּ. וְעַל דָּא אָמְרוּ מ"מ מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר לְקַצֵּר אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ. לְקַצֵּר בִּצְלוֹתֵהּ ׳אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ׳ בִּנְקֻדַּת י'. לְהַאֲרִיךְ מִסִּטְרָא דְּאָת ו' וּנְפִילָה בְּאָת פ' וְכֹלָּא פ'ו וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' מ' יוֹם וּמ' לַיְלָה. וְכֹלָּא מֵ"ם י' נְקֻדָּה בְּאֶמְצָעִיתָא אִתְעֲבִיד מַיִם. וּמִסִּטְרָא דְּחֶסֶד צָרִיךְ לְאַרְכָּא בִּצְלוֹתֵהּ. וּבִשְׁמָא קַדִּישָׁא יַסְלִיק יְהוָֹ"ה בִּרְבִיעַ. וְצָרִיךְ לְאַרְכָּא בִּתְנוּעָה זוֹ דְּאִיהוּ רָזָא דִּתְקִיעָה. לְקַצֵּר מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה בִּתְנוּעָה דִּשְׁבָרִים, דְּתַמָּן תְּבִיר בֵּינוֹנִי לָא בַּאֲרִיכוּ לֹא בִּקְצִירוּ, בִּתְרוּעָה בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּאִיהִי שַׁלְשֶׁלֶת. דְּתַרְוַיְהוּ שֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לָקֳבֵל רְבִיעַ דְּסָלִיק אִיהוּ חֹלָם. שְׁבָרִים לָקֳבֵל שְׁבָא. דָּא בָּעָא לְסָלְקָא קָלָא, וְדָא בָּעָא לְנַחְתָּא לָהּ. וּבְגִין דָּא אִנּוּן שְׁבָרִים תְּרוּעָה שַׁלְשֶׁלֶת דָּא י' סְגוֹלְתָּא. פָּתַח וְאָמַר זַרְקָא מֻקָּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. בַּחֲשַׁאי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ פָּתַח נְקֻדַּת יָמִין יְהוָֹ'ה מֶלֶךְ. נְקֻדַּת שְׂמֹאל יְהוָֹ'ה מָלַךְ. נְקֻדָּה אֶמְצָעִית יְהוָֹ'ה יִמְלֹךְ. רְבִיעַ לְסָלְקָא קָלָא. תְּבִיר לְחַבְּרָא קָלָא. שַׁלְשֶׁלֶת אָחִיד בְּתַרְוַיְהוּ כְּשַׁלְשְׁלָאָה. וְאִיהוּ כְּגַוְנָא דִּרְבִיעַ דְּמַאֲרִיךְ בָּהּ תֵּבָה, וְאִיהוּ נְקֻדָּה חֲדָא כְּגַוְנָא דְּחוֹלָם. לֵית נְקֻדָּה דְּלֵית לָהּ כְּגַוְנָא דִּילָהּ בְּטַעֲמֵי. סֶגוֹל לְגַבֵּי סְגוֹלְתָּא. שְׁבָא לָקֳבֵל זָקֵף גָּדוֹל כֻּלְּהוּ תִּשְׁכַּח לוֹן נִקּוּדֵי, כְּגַוְנָא דְּטַעֲמֵי לְמָאן דִּידַע רָזִין סְתִימִין. קָם סָבָא דְּסָבִין מִבָּתַר טוּלָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר רִבִּי רִבִּי הָא כָּל מָארֵי מַתְנִיתִין קָא נָחְתִין לְאַגָּחָא קְרָבָא עִמָּךְ. אִתְתְּקַן וְאִזְדְּרַז בְּכָל מָאנֵי קְרָבָא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא כָּל מָארֵי דְּסוּסְוָן דְּאִנּוּן סוּסֵיהוֹן דְּאֵשׁ, מַרְכְּבוֹתֵיהוֹן מֶרְכְּבוֹת לֶהָבָה, רוֹמַחֵיהוֹן אֵשׁ, וְחַרְבוֹתֵיהוֹן אֵשׁ, וְקַשְׁתוֹתֵיהֶן אֵשׁ, וְחֵילֵיהוֹן אֵשׁ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּסָבָא דְּסָבִין קָא אָתֵי עִמְּהוֹן, דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר׳ (דניאל ד) וְכוּ'. קָם רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, חַבְרֵהּ שַׁעֲתָא אִיהוּ לְאַתְקְנָא שְׁכִינְתָּא בֵּינָנָא לְאַגָּנָא עֲלָנָא בְּהַאי קְרָבָא. וְאוֹרַיְתָא דְּאִיהִי עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, אִיהִי נָחִית בְּכַמָּה מָארֵי דְּקָלִין וְשׁוֹפְרִין, וְכַמָּה פָּרַשְׁיָן תַּקִּיפִין מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה לְאַגָּחָא עִמָּנָא. וּבְגִין דְּאוֹרַיְתָא דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, אִיהִי נָחִית צָרִיךְ לְאִתְעָרָא אוֹרַיְתָא בְּאַתְוָן דְּאִנּוּן סוּסֵי אֵשׁ וְנִקּוּדִין דְּאִנּוּן פָּרַשְׁיָן רְכִיבִין עָלַיְהוּ, וְטַעֲמֵי דְּאִנּוּן מָאנֵי קְרָבָא.

תרגום

וי' עֶשֶׂר פְּעָמִים עוֹלָה לְמֵאָה, וְהִפּוּךְ הַמֵּאָה - אמ"ה. כָּל מִדָּה וּמִדָּה נִקְרֵאת עוֹלָם, וְהֵן י"ו שִׁעוּר וּמִדָּה - ו' שֶׁקֶל, י' מִדָּתוֹ, וְשִׁעוּר הַמִּדָּה ' ׳חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב׳ '. וְהֵן כְּנֶגֶד שִׁעוּר כָּל רָקִיעַ שֶׁמַּהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה אָרְכּוֹ וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה רָחְבּוֹ. וְהֵן ה"ה, הֲרֵי לְךָ שִׁעוּר קוֹמָה בְּאוֹתִיּוֹת יהו'ה, שֶׁאוֹת ו' הִיא תִּפְאֶרֶת. שָׁמַיִם - חֲמִשָּׁה רְקִיעִים שֶׁלּוֹ, ה' אֵלֶּה נִקְרְאוּ הַשָּׁמַיִם, חֲמִשָּׁה רְקִיעִים הַכְּלוּלִים בַּשָּׁמַיִם. חֹמֶשׁ עֶלְיוֹנִים - שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם, וְהֵם כֻּלָּם ה"ה - חָמֵשׁ בְּחָמֵשׁ. ו' - הָרָקִיעַ הַשִּׁשִּׁי שֶׁלָּהֶם, י' - שְׁבִיעִי שֶׁלָּהֶם, וְהֵם שֶׁבַע בְּשֶׁבַע וְעוֹלִים לְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה. וְכָךְ הֵן הָאֲרָצוֹת - שֶׁבַע עַל גַּבֵּי שֶׁבַע כְּקַלְפֵי בְצָלִים, וְכֻלָּם נִרְמָזִים בִּשְׁתֵּי עֵינַיִם. י' נִקְרֵאת עוֹלָם קָטָן, ו' עוֹלָם אָרֹךְ. וְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹתָיו לְגַבֵּי עוֹלָם, צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בּוֹ, וּבְעוֹלָם קָצָר לְקַצֵּר בּוֹ. וְעַל ׳כֵּן אָמְרוּ׳: מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר, לְקַצֵּר אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ. לְקַצֵּר בִּתְפִלָּתוֹ 'אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ' בִּנְקֻדַּת י', לְהַאֲרִיךְ מִצַּד אוֹת ו', וּנְפִילָה בְּאוֹת פ', וְהַכֹּל פ'ו - 'וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה', וְהַכֹּל מ"ם - י' נְקֻדָּה בָּאֶמְצַע נַעֲשֵׂית מַיִם. וּמִצַּד הַחֶסֶד צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, וּבַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ יַעֲלֶה יהו"ה בִּרְבִיעַ, וְצָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בִּתְנוּעָה זוֹ שֶׁהִיא סוֹד הַתְּקִיעָה. לְקַצֵּר מִצַּד הַגְּבוּרָה בִּתְנוּעַת הַשְּׁבָרִים, שֶׁשָּׁם 'תְּבִיר' בֵּינוֹנִי - לֹא בַּאֲרִיכוּת וְלֹא בִּקְצִירוּת, בִּתְרוּעָה בְּעַמּוּד הָאֶמְצַע שֶׁהִיא שַׁלְשֶׁלֶת, שֶׁשְּׁנֵיהֶם שֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. כְּנֶגֶד רְבִיעַ שֶׁעוֹלֶה הוּא חוֹלָם, שְׁבָרִים כְּנֶגֶד שְׁבָא - זֶה רוֹצֶה לְהַעֲלוֹת קוֹל וְזֶה רוֹצֶה לְהוֹרִידוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ שְׁבָרִים תְּרוּעָה שַׁלְשֶׁלֶת - זֶה י' סְגוֹלְתָּא. פָּתַח וְאָמַר: זַרְקָא מֻקָּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא - בְּלַחַשׁ, הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמַע. פָּתַח: נְקֻדַּת יָמִין - 'יְהוָֹ'ה מֶלֶךְ', נְקֻדַּת שְׂמֹאל - 'יְהוָֹ'ה מָלָךְ', נְקֻדָּה אֶמְצָעִית - 'יְהוָֹ'ה יִמְלֹךְ'. רְבִיעַ - לְהַעֲלוֹת קוֹל, תְּבִיר - לְחַבֵּר קוֹל, שַׁלְשֶׁלֶת - אוֹחֵז בִּשְׁנֵיהֶם כְּשַׁלְשֶׁלֶת. וְהִיא כְּעֵין הָרְבִיעַ הַמַּאֲרִיךְ בָּהּ תֵּבָה, וְהִיא נְקֻדָּה אַחַת כְּעֵין הַחוֹלָם. אֵין נְקֻדָּה שֶׁאֵין לָהּ עֵין כְּמוֹתָהּ בַּטְּעָמִים - סֶגּוֹל כְּנֶגֶד סְגוֹלְתָּא, שְׁבָא כְּנֶגֶד זָקֵף גָּדוֹל - כֻּלָּן תִּמְצָא אוֹתָן נְקֻדּוֹת כְּעֵין הַטְּעָמִים, לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ סוֹדוֹת נִסְתָּרִים. קָם סָבָא דְּסָבִין מֵאַחַר צִלּוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: רַבִּי רַבִּי, הֲרֵי כָּל בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה יוֹרְדִים לְעָרֹךְ מִלְחָמָה עִמְּךָ, הִתְכּוֹנֵן וְהִזְדָּרֵז בְּכָל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כָּל בַּעֲלֵי הַסּוּסִים שֶׁהֵם סוּסֵיהֶם שֶׁל אֵשׁ, מַרְכְּבוֹתֵיהֶם מֶרְכְּבוֹת לֶהָבָה, רָמְחֵיהֶם אֵשׁ, וְחַרְבוֹתֵיהֶם אֵשׁ, וְקַשְׁתוֹתֵיהֶם אֵשׁ, וְחֵילֵיהֶם אֵשׁ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁסָּבָא דְּסָבִין בָּא עִמָּם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ׳ וְעַתִּיק יוֹמִין יָתֵב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר׳ (דניאל ד) וְכוּ'. קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: חֲבֵרַי, הַשָּׁעָה הִיא לְתַקֵּן אֶת הַשְּׁכִינָה בֵּינֵינוּ לְהָגֵן עָלֵינוּ בְּמִלְחָמָה זוֹ. וְהַתּוֹרָה שֶׁהִיא עַמּוּד הָאֶמְצַע יוֹרֶדֶת בְּכַמָּה בַּעֲלֵי קוֹלוֹת וְשׁוֹפָרוֹת, וְכַמָּה פָּרָשִׁים חֲזָקִים מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִמָּנוּ. וּמִשּׁוּם שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁהִיא עַמּוּד הָאֶמְצַע יוֹרֶדֶת, צָרִיךְ לְעוֹרֵר אֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם סוּסֵי אֵשׁ, וּנְקֻדּוֹת שֶׁהֵם פָּרָשִׁים הָרוֹכְבִים עֲלֵיהֶם, וְטַעֲמֵי שֶׁהֵם כְּלֵי מִלְחָמָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וי' עשר זמנין סליקת למאה. והפוכא דמאה אמ"ה, כל מדה ומדה אתקרי עולם. ואנון י"ו שעור ומדה ו' שקל י' מדה דילה, ושיעורא דמדה ׳חמש אמות ארך וחמש אמות רחב׳. ואנון לקבל שעור דכל רקיע דמהלך ת"ק שנה ארכה ות"ק שנה פותיא. ואנון ה"ה הרי לך שעור קומה באתון יהו'ה, דאת ו' איהו תפארת, שמים חמש רקיעים דילה ה' אלין אתקריאו השמים, ה' רקיעים דכלילן בשמים. חמש עלאין שמי השמים. ואנון כלהו ה"ה חמש בחמש. ו' רקיע שתיתאה לון. י' שביעי לון ואנון ז' בז' וסלקין י"ד. והכי אנון ארעין ז' על גבי ז' כגלדי בצלים. וכלהו רמיזין בתרין עינין. י' אתקרי עולם קטן. ו' עולם ארך וכל מאן דבעי למשאל שאלתוי לגבי עולם, צריך לארכא בה. ובעולם קצר לקצרא בה. ועל דא אמרו מ"מ מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך. לקצר בצלותה ׳אל נא רפא נא לה׳ בנקדת י'. להאריך מסטרא דאת ו' ונפילה באת פ' וכלא פ'ו ואתנפל לפני ה' מ' יום ומ' לילה. וכלא מ"ם י' נקדה באמצעיתא אתעביד מים. ומסטרא דחסד צריך לארכא בצלותה. ובשמא קדישא יסליק יהו"ה ברביע. וצריך לארכא בתנועה זו דאיהו רזא דתקיעה. לקצר מסטרא דגבורה בתנועה דשברים, דתמן תביר בינוני לא באריכו לא בקצירו, בתרועה בעמודא דאמצעיתא דאיהי שלשלת. דתרויהו שקל הקדש לקבל רביע דסליק איהו חלם. שברים לקבל שבא. דא בעא לסלקא קלא, ודא בעא לנחתא לה. ובגין דא אנון שברים תרועה שלשלת דא י' סגולתא. פתח ואמר זרקא מקף שופר הולך סגולתא. בחשאי שכינתא תתאה וקולה לא ישמע פתח נקדת ימין יהו'ה מלך. נקדת שמאל יהו'ה מלך. נקדה אמצעית יהו'ה ימלך. רביע לסלקא קלא. תביר לחברא קלא. שלשלת אחיד בתרויהו כשלשלאה. ואיהו כגונא דרביע דמאריך בה תבה, ואיהו נקדה חדא כגונא דחולם. לית נקדה דלית לה כגונא דילה בטעמי. סגול לגבי סגולתא. שבא לקבל זקף גדול כלהו תשכח לון נקודי, כגונא דטעמי למאן דידע רזין סתימין. קם סבא דסבין מבתר טולא דרבי שמעון ואמר רבי רבי הא כל מארי מתניתין קא נחתין לאגחא קרבא עמך. אתתקן ואזדרז בכל מאני קרבא. ולא עוד אלא כל מארי דסוסון דאנון סוסיהון דאש, מרכבותיהון מרכבות להבה, רומחיהון אש, וחרבותיהון אש, וקשתותיהן אש, וחיליהון אש. ולא עוד אלא דסבא דסבין קא אתי עמהון, דאתמר בה ׳ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור׳ (דניאל ד) וכו'. קם רבי שמעון ואמר, חברה שעתא איהו לאתקנא שכינתא ביננא לאגנא עלנא בהאי קרבא. ואוריתא דאיהי עמודא דאמצעיתא, איהי נחית בכמה מארי דקלין ושופרין, וכמה פרשין תקיפין מלמדי מלחמה לאגחא עמנא. ובגין דאוריתא דאיהו עמודא דאמצעיתא, איהי נחית צריך לאתערא אוריתא באתון דאנון סוסי אש ונקודין דאנון פרשין רכיבין עליהו, וטעמי דאנון מאני קרבא.

התרגום: וי' עשר פעמים עולה למאה, והפוך המאה - אמ"ה. כל מדה ומדה נקראת עולם, והן י"ו שעור ומדה - ו' שקל, י' מדתו, ושעור המדה ' ׳חמש אמות ארך וחמש אמות רחב׳ '. והן כנגד שעור כל רקיע שמהלך חמש מאות שנה ארכו וחמש מאות שנה רחבו. והן ה"ה, הרי לך שעור קומה באותיות יהו'ה, שאות ו' היא תפארת. שמים - חמשה רקיעים שלו, ה' אלה נקראו השמים, חמשה רקיעים הכלולים בשמים. חמש עליונים - שמי השמים, והם כלם ה"ה - חמש בחמש. ו' - הרקיע הששי שלהם, י' - שביעי שלהם, והם שבע בשבע ועולים לארבע עשרה. וכך הן הארצות - שבע על גבי שבע כקלפי בצלים, וכלם נרמזים בשתי עינים. י' נקראת עולם קטן, ו' עולם ארך. וכל מי שרוצה לשאל שאלותיו לגבי עולם, צריך להאריך בו, ובעולם קצר לקצר בו. ועל ׳כן אמרו׳: מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך. לקצר בתפלתו 'אל נא רפא נא לה' בנקדת י', להאריך מצד אות ו', ונפילה באות פ', והכל פ'ו - 'ואתנפל לפני ה' ארבעים יום וארבעים לילה', והכל מ"ם - י' נקדה באמצע נעשית מים. ומצד החסד צריך להאריך בתפלתו, ובשם הקדוש יעלה יהו"ה ברביע, וצריך להאריך בתנועה זו שהיא סוד התקיעה. לקצר מצד הגבורה בתנועת השברים, ששם 'תביר' בינוני - לא באריכות ולא בקצירות, בתרועה בעמוד האמצע שהיא שלשלת, ששניהם שקל הקדש. כנגד רביע שעולה הוא חולם, שברים כנגד שבא - זה רוצה להעלות קול וזה רוצה להורידו. ומשום כך שברים תרועה שלשלת - זה י' סגולתא. פתח ואמר: זרקא מקף שופר הולך סגולתא - בלחש, השכינה התחתונה וקולה לא ישמע. פתח: נקדת ימין - 'יהו'ה מלך', נקדת שמאל - 'יהו'ה מלך', נקדה אמצעית - 'יהו'ה ימלך'. רביע - להעלות קול, תביר - לחבר קול, שלשלת - אוחז בשניהם כשלשלת. והיא כעין הרביע המאריך בה תבה, והיא נקדה אחת כעין החולם. אין נקדה שאין לה עין כמותה בטעמים - סגול כנגד סגולתא, שבא כנגד זקף גדול - כלן תמצא אותן נקדות כעין הטעמים, למי שיודע סודות נסתרים. קם סבא דסבין מאחר צלו של רבי שמעון ואמר: רבי רבי, הרי כל בעלי המשנה יורדים לערך מלחמה עמך, התכונן והזדרז בכל כלי המלחמה. ולא עוד, אלא כל בעלי הסוסים שהם סוסיהם של אש, מרכבותיהם מרכבות להבה, רמחיהם אש, וחרבותיהם אש, וקשתותיהם אש, וחיליהם אש. ולא עוד, אלא שסבא דסבין בא עמם, שנאמר בו׳ ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור׳ (דניאל ד) וכו'. קם רבי שמעון ואמר: חברי, השעה היא לתקן את השכינה בינינו להגן עלינו במלחמה זו. והתורה שהיא עמוד האמצע יורדת בכמה בעלי קולות ושופרות, וכמה פרשים חזקים מלמדי מלחמה להלחם עמנו. ומשום שהתורה שהיא עמוד האמצע יורדת, צריך לעורר את התורה באותיות שהם סוסי אש, ונקדות שהם פרשים הרוכבים עליהם, וטעמי שהם כלי מלחמה.

מן המפרשים

הסולם: מן המקבילה בבראשית מאמר יז, ו (כג:) ובג"ד צריך בר נש למהוי איהו כעני לתרעא דמלכא בצלותא דעמידה בכל שית יומין דחול בגין שכינתא: וע"כ צריך האדם לעשות עצמו כעני בשער המלך, בתפלה דעמידה של כל ששת ימות החול, בשביל השכינה. דהיינו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: