זרקא - זריקת המחשבה בתפלה עד אין סוף ואין תכלית
זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 33
לשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר עִלָּאִין שָׁמְעוּ תַּתָּאִין אִתְכְּנָשׁוּ, אִלֵּין מָארֵי מְתִיבְתָּא דִּלְעֵלָּא וְתַתָּא אֵלִיָּהוּ בְּאֻמָּאָה עָלָךְ, טֹל רְשׁוּ מִקֻּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְנָחִית הָכָא דְּהָא קְרָבָא סַגִּיאָה אִזְדַּמְּנַת לָךְ. חֲנוֹךְ מְטַטְרוֹן נָחִית הָכָא אַנְתְּ וְכָל מָארֵי מְתִיבְתָּא דִּתְחוֹת יְדָךְ. דְּלָא לִיקָרָא דִּילִי עֲבִידְנָא אֶלָּא לִיקָרָא דִּשְׁכִינְתָּא. פָּתַח כְּמִלְּקַדְּמִין וְאָמַר זַרְקָא וַדַּאי בָּהּ צָרִיךְ לְסָלְקָא צְלוֹתָא לְהַהוּא אֲתַר יְדִיעַ, דְּהַאי אַבְנָא דְּקִירְטָא דְּאִזְדְּרִיקַת לַאֲתַר יְדִיעַ, הָכֵי צָרִיךְ לְסָלְקָא מַחֲשַׁבְתָּא בִּצְלוֹתָא בְּהַאי תָּגָא אִיהִי אֶבֶן מֻכְלֶלֶת וּמְעֻטֶרֶת דְּאִתְּמַר כָּל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם צָרִיךְ לְסָלְקָא לֵהּ לַאֲתַר דְּאִתְנַטְלַת וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא דְּסָלִיק לָהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ אֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק. אַף עַל גַּב דְּאִתְּמַר בֵּהּ (בראשית) וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב, הַהִיא אֶבֶן דְּאִיהִי י' דְּיַעֲקֹב דְּאִתְּמַר בָּהּ (בראשית מ״ט:כ״ד) ׳מִשָּׁם רוֹעֵה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׳ לֹא יַפְסִיק לְסַלְקָא לָהּ לְהַהוּא אֲתַר דְּאִתְנְטִילַת מֵעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא צָרִיךְ לְסָלְקָא לָהּ עַד אֵין סוֹף. וְכַד נָחִית לָהּ אִתְּמַר בֵּהּ כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ. (נ"א נחית לה) בֵּהּ צָרִיךְ לְסָלְקָא לָהּ עַד אֵין סוֹף וְעַד אֵין תַּכְלִית. וְלֹא יַפְסִיק לָהּ מִינֵהּ לֹא לְעֵלָּא וְלֹא לְתַתָּא. לְזִמְנִין אִיהוּ בַּעְלָהּ ו' בְּצַדִּיק בְּשִׁית פִּרְקִין דִּתְרֵין שׁוֹקִין נְחִיתַת לְגַבֵּהּ בִּתְרֵין שׁוֹקִין. לְזִמְנִין אִיהוּ בַּעְלָהּ ו' בִּתְרֵין דְּרוֹעִין בְּשִׁית פִּרְקִין סְלִיקַת לְגַבֵּהּ בִּתְרֵין דְּרוֹעִין. לְזִמְנִין אִיהוּ בַּעְלָהּ בֵּין אַבָּא וְאִמָּא, בֵּ'ן יָ'הּ צָרִיךְ לְסָלְקָא לָהּ לְגַבֵּי תַּמָּן. לְזִמְנִין אִיהוּ בַּעְלָהּ בְּבָתַר ו' בְּבֵין י"י כְּגַוְנָא דָּא א' צָרִיךְ לְסָלְקָא לָהּ לְגַבָּהּ. וְכַד סְלִיקַת תַּמָּן לְגַבֵּהּ אִתְּמַר בָּהּ (תהילים קי״ח:כ״ב) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים וְגוֹ' כַּד אִיהִי סְלִיקַת לְעֵלָּא בְּרֵישָׁא דְּכָל רֵישִׁין, שָׁאֲלִין בְּגִינָהּ מַלְאָכַיָּא אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ. וְכַד סָלְקָא לא' (נ"א לעלא) אִיהִי תָּגָא בְּרֵישָׁא דְּא' עֲטָרָה עַל רֵישֵׁהּ כַּד נַחְתָּא בֵּהּ נַחְתָּא וְאִתְעֲבִיד א נְקֻדָּה לְתַתָּא מִנֵּהּ. וּבְכָל דַּרְגָּא דִּסְלִיקַת הָכֵי נְחִיתַת. כַּד סְלִיקַת אִתְקְרִיאַת תָּגָא בְּרָזָא דְּטַעֲמֵי. וְכַד נְחִיתַת אִתְקְרִיאַת נְקֻדָּה, וְכַד אִיהִי כְּגַוְנָא דָּא א וי מִתְיַחֲדָא עִמֵּהּ וְכַד אִיהִי תָּגָא עַל רֵאשֵׁהּ אִתְקְרִיאַת אוֹת זַיִן. כְּלִילָא מִנֵּהּ אוֹת בְּרִית דְּאִיהוּ שְׁבִיעָאָה דְּכֹלָּא שְׁבִיעִי וַדַּאי, הַאי אַבְנָא אִיהִי בִּנְיָנָא דְּכָל עָלְמִין. וּבְגִינַהּ אִתְּמַר (דברים כ״ה:ט״ו) ׳אֶבֶן שְׁלֵמָה וְצֶדֶק יִהְיֶה לְךָ׳. אִיהִי מִדָּה בֵּין כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה, דְּכָל סְפִירָה בָּהּ סָלִיק לְעֶשֶׂר. שִׁעוּר דִּילֵהּ ו' בָּהּ אִתְעֲבִיד אַמָּה, עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ בֵּין כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה. וְרָזָא דְּמִלָּא עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקֶּרֶשׁ וּבֵין כָּל אַמָּה וְאַמָּה אִיהִי י', בֵּין פִּרְקָא וּפִרְקָא תַּשְׁכַּח לָהּ.
תרגום
פתח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: עֶלְיוֹנִים שִׁמְעוּ, תַּחְתּוֹנִים הִתְכַּנְּסוּ - אֵלֶּה בַּעֲלֵי הַיְשִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּמַטָּה. אֵלִיָּהוּ, בַּשְּׁבוּעָה עָלֶיךָ, טֹל רְשׁוּת מֵהקב"ה וְרֵד לְכָאן, שֶׁהֲרֵי מִלְחָמָה גְּדוֹלָה הִזְדַּמְּנָה לְךָ. חֲנוֹךְ מְטַטְרוֹן, רֵד לְכָאן אַתָּה וְכָל בַּעֲלֵי הַיְשִׁיבָה שֶׁתַּחַת יָדְךָ, שֶׁלֹּא לִכְבוֹדִי אֲנִי עוֹשֶׂה אֶלָּא לִכְבוֹד הַשְּׁכִינָה. פָּתַח כְּבַתְּחִלָּה וְאָמַר: זַרְקָא, וַדַּאי בָּהּ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּפִלָּה לְאוֹתוֹ מָקוֹם יָדוּעַ, שֶׁכְּמוֹ אוֹתָהּ הָאֶבֶן שֶׁל הַקֶּשֶׁר הַנִּזְרֶקֶת לְמָקוֹם יָדוּעַ, כָּךְ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת אֶת הַמַּחְשָׁבָה בַּתְּפִלָּה, בְּכֶתֶר זֶה שֶׁהוּא אֶבֶן מֻכְלֶלֶת וּמְעֻטֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל הַזּוֹקֵף - זוֹקֵף בַּשֵּׁם, צָרִיךְ לְהַעֲלוֹתָהּ לַמָּקוֹם שֶׁנִּלְקְחָה מִשָּׁם. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁעוֹלָה אֶל בַּעְלָהּ, אֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק, אַף עַל גַּב שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית) 'וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב'. אוֹתָהּ הָאֶבֶן שֶׁהִיא י' שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (בראשית מ״ט:כ״ד) ׳מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׳, לֹא תַּפְסִיק לְהַעֲלוֹתָהּ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּלְקְחָה מֵעַמּוּד הָאֶמְצַע, צָרִיךְ לְהַעֲלוֹתָהּ עַד אֵין סוֹף. וּכְשֶׁיּוֹרֶדֶת נֶאֱמַר בּוֹ: כָּל הַכּוֹרֵעַ - כּוֹרֵעַ בְּ'בָרוּךְ'. (נ"א נחית לה) בּוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹתָהּ עַד אֵין סוֹף וְעַד אֵין תַּכְלִית, וְלֹא תַּפְסִיק אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה. לִפְעָמִים בַּעְלָהּ - ו' בַּצַּדִּיק בְּשִׁשָּׁה פְּרָקִים שֶׁל שְׁתֵּי הַשּׁוֹקַיִם - יוֹרֶדֶת אֵלָיו בִּשְׁתֵּי שׁוֹקַיִם. לִפְעָמִים בַּעְלָהּ - ו' בִּשְׁתֵּי הַזְּרוֹעוֹת בְּשִׁשָּׁה פְּרָקִים - עוֹלָה אֵלָיו בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת. לִפְעָמִים בַּעְלָהּ - בֵּין אַבָּא וְאִמָּא, ב"ן י"ה - צָרִיךְ לְהַעֲלוֹתָהּ אֵלָיו לְשָׁם. לִפְעָמִים בַּעְלָהּ - אַחַר ו', בֵּין י"י, כָּעִנְיָן הַזֶּה: א' - צָרִיךְ לְהַעֲלוֹתָהּ אֵלָיו. וּכְשֶׁעוֹלָה שָׁם אֵלָיו, נֶאֱמַר בָּהּ (תהילים קי״ח:כ״ב) 'אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים' וְגוֹ'. כְּשֶׁהִיא עוֹלָה לְמַעְלָה בְּרֹאשׁ כָּל הָרָאשִׁים, שׁוֹאֲלִים בִּגְלָלָהּ הַמַּלְאָכִים: אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ. וּכְשֶׁעוֹלָה לְ-א' (נ"א לעלא) - הִיא כֶּתֶר בְּרֹאשׁ הָא', עֲטָרָה עַל רֹאשׁוֹ. כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת בּוֹ, יוֹרֶדֶת וְנַעֲשֵׂית א' נְקֻדָּה לְמַטָּה מִמֶּנּוּ. וּבְכָל דַּרְגָּה שֶׁעוֹלָה, כָּךְ יוֹרֶדֶת. כְּשֶׁעוֹלָה נִקְרֵאת כֶּתֶר בְּסוֹד הַטְּעָמִים, וּכְשֶׁיּוֹרֶדֶת נִקְרֵאת נְקֻדָּה. וּכְשֶׁהִיא כָּעִנְיָן הַזֶּה: א' וְי' מִתְיַחֶדֶת עִמּוֹ, וּכְשֶׁהִיא כֶּתֶר עַל רֹאשׁוֹ נִקְרֵאת אוֹת זַיִן, כְּלוּלָה מִמֶּנּוּ אוֹת בְּרִית שֶׁהוּא שְׁבִיעִי שֶׁל הַכֹּל, שְׁבִיעִי וַדַּאי. אֶבֶן זוֹ הִיא בִּנְיַן כָּל הָעוֹלָמִים, וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר (דברים כ״ה:ט״ו) אֶבֶן שְׁלֵמָה וְצֶדֶק יִהְיֶה לְךָ (דברים כה, טו) '. הִיא מִדָּה בֵּין כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה, שֶׁכָּל סְפִירָה בָּהּ עוֹלָה לְעֶשֶׂר. שִׁעוּרָהּ - ו', בָּהּ נַעֲשֵׂית אַמָּה, עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ בֵּין כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה. וְסוֹד הַדָּבָר: 'עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקֶּרֶשׁ', וּבֵין כָּל אַמָּה וְאַמָּה הִיא י', בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק תִּמְצָא אוֹתָהּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פתח רבי שמעון ואמר עלאין שמעו תתאין אתכנשו, אלין מארי מתיבתא דלעלא ותתא אליהו באמאה עלך, טל רשו מקדשא בריך הוא ונחית הכא דהא קרבא סגיאה אזדמנת לך. חנוך מטטרון נחית הכא אנת וכל מארי מתיבתא דתחות ידך. דלא ליקרא דילי עבידנא אלא ליקרא דשכינתא. פתח כמלקדמין ואמר זרקא ודאי בה צריך לסלקא צלותא לההוא אתר ידיע, דהאי אבנא דקירטא דאזדריקת לאתר ידיע, הכי צריך לסלקא מחשבתא בצלותא בהאי תגא איהי אבן מכללת ומעטרת דאתמר כל הזוקף זוקף בשם צריך לסלקא לה לאתר דאתנטלת ובההיא שעתא דסליק לה לגבי בעלה אפלו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אף על גב דאתמר בה (בראשית) ואתה תשופנו עקב, ההיא אבן דאיהי י' דיעקב דאתמר בה (בראשית מ״ט:כ״ד) ׳משם רועה אבן ישראל׳ לא יפסיק לסלקא לה לההוא אתר דאתנטילת מעמודא דאמצעיתא צריך לסלקא לה עד אין סוף. וכד נחית לה אתמר בה כל הכורע כורע בברוך. (נ"א נחית לה) בה צריך לסלקא לה עד אין סוף ועד אין תכלית. ולא יפסיק לה מינה לא לעלא ולא לתתא. לזמנין איהו בעלה ו' בצדיק בשית פרקין דתרין שוקין נחיתת לגבה בתרין שוקין. לזמנין איהו בעלה ו' בתרין דרועין בשית פרקין סליקת לגבה בתרין דרועין. לזמנין איהו בעלה בין אבא ואמא, ב'ן י'ה צריך לסלקא לה לגבי תמן. לזמנין איהו בעלה בבתר ו' בבין י"י כגונא דא א' צריך לסלקא לה לגבה. וכד סליקת תמן לגבה אתמר בה (תהילים קי״ח:כ״ב) אבן מאסו הבונים וגו' כד איהי סליקת לעלא ברישא דכל רישין, שאלין בגינה מלאכיא איה מקום כבודו להעריצו. וכד סלקא לא' (נ"א לעלא) איהי תגא ברישא דא' עטרה על רישה כד נחתא בה נחתא ואתעביד א נקדה לתתא מנה. ובכל דרגא דסליקת הכי נחיתת. כד סליקת אתקריאת תגא ברזא דטעמי. וכד נחיתת אתקריאת נקדה, וכד איהי כגונא דא א וי מתיחדא עמה וכד איהי תגא על ראשה אתקריאת אות זין. כלילא מנה אות ברית דאיהו שביעאה דכלא שביעי ודאי, האי אבנא איהי בנינא דכל עלמין. ובגינה אתמר (דברים כ״ה:ט״ו) ׳אבן שלמה וצדק יהיה לך׳. איהי מדה בין כל ספירה וספירה, דכל ספירה בה סליק לעשר. שעור דילה ו' בה אתעביד אמה, עשר אמות ארך בין כל ספירה וספירה. ורזא דמלא עשר אמות ארך הקרש ובין כל אמה ואמה איהי י', בין פרקא ופרקא תשכח לה.
התרגום: פתח רבי שמעון ואמר: עליונים שמעו, תחתונים התכנסו - אלה בעלי הישיבה של מעלה ומטה. אליהו, בשבועה עליך, טל רשות מהקב"ה ורד לכאן, שהרי מלחמה גדולה הזדמנה לך. חנוך מטטרון, רד לכאן אתה וכל בעלי הישיבה שתחת ידך, שלא לכבודי אני עושה אלא לכבוד השכינה. פתח כבתחלה ואמר: זרקא, ודאי בה צריך להעלות את התפלה לאותו מקום ידוע, שכמו אותה האבן של הקשר הנזרקת למקום ידוע, כך צריך להעלות את המחשבה בתפלה, בכתר זה שהוא אבן מכללת ומעטרת, שנאמר: כל הזוקף - זוקף בשם, צריך להעלותה למקום שנלקחה משם. ובאותה שעה שעולה אל בעלה, אפלו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אף על גב שנאמר בו (בראשית) 'ואתה תשופנו עקב'. אותה האבן שהיא י' של יעקב, שנאמר בה (בראשית מ״ט:כ״ד) ׳משם רעה אבן ישראל׳, לא תפסיק להעלותה לאותו מקום שנלקחה מעמוד האמצע, צריך להעלותה עד אין סוף. וכשיורדת נאמר בו: כל הכורע - כורע ב'ברוך'. (נ"א נחית לה) בו צריך להעלותה עד אין סוף ועד אין תכלית, ולא תפסיק אותה ממנו לא למעלה ולא למטה. לפעמים בעלה - ו' בצדיק בששה פרקים של שתי השוקים - יורדת אליו בשתי שוקים. לפעמים בעלה - ו' בשתי הזרועות בששה פרקים - עולה אליו בשתי זרועות. לפעמים בעלה - בין אבא ואמא, ב"ן י"ה - צריך להעלותה אליו לשם. לפעמים בעלה - אחר ו', בין י"י, כענין הזה: א' - צריך להעלותה אליו. וכשעולה שם אליו, נאמר בה (תהילים קי״ח:כ״ב) 'אבן מאסו הבונים' וגו'. כשהיא עולה למעלה בראש כל הראשים, שואלים בגללה המלאכים: איה מקום כבודו להעריצו. וכשעולה ל-א' (נ"א לעלא) - היא כתר בראש הא', עטרה על ראשו. כשיורדת בו, יורדת ונעשית א' נקדה למטה ממנו. ובכל דרגה שעולה, כך יורדת. כשעולה נקראת כתר בסוד הטעמים, וכשיורדת נקראת נקדה. וכשהיא כענין הזה: א' וי' מתיחדת עמו, וכשהיא כתר על ראשו נקראת אות זין, כלולה ממנו אות ברית שהוא שביעי של הכל, שביעי ודאי. אבן זו היא בנין כל העולמים, ובגללה נאמר (דברים כ״ה:ט״ו) אבן שלמה וצדק יהיה לך (דברים כה, טו) '. היא מדה בין כל ספירה וספירה, שכל ספירה בה עולה לעשר. שעורה - ו', בה נעשית אמה, עשר אמות ארך בין כל ספירה וספירה. וסוד הדבר: 'עשר אמות ארך הקרש', ובין כל אמה ואמה היא י', בין פרק לפרק תמצא אותה.
מן המפרשים
מקדש מלך: מן המקבילה בבראשית מאמר יח, ג (כד.) אע"ג דאתמר בה ואתה תשופנו עקב וכו' איתא בתיקונים ריש דף ע"א וז"ל ורזא דמלה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב ובגין דלא ימית ליה חויא דאיהו כרוך על עקבו צריך לחלוץ לגבי נעל דאתתא ואתפטר ההוא חויא…
אור החמה: מן המקבילה בבראשית מאמר יח, א (כד.) אדהכי שמע על לסטים חד וגו' הוא שליטת אלו המלכיות זו אחר זו לערך התעוררותם יחד לכך לא נשתמש אלא בזו הרביעית שהיא מהשער מהשכינה לכך אמר במשל בני תרעי שהיא ברכת שומר השער ולפי הנראה שיתעוררו ג'…
שעת רצון: מן המקבילה בבראשית מאמר יח, ג (כד.) אפילו נחש כרוך על עקבו. הוא נחש הקדמוני הכרוך על עקבו דבר נש כדי לבלבל מחשבתו וכונתו:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: