ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 122: תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות › פיסקה 32

למה מתפללין בכמה מדרגות - שהשם בכל ספירה והתפלה עולה לפי הצרך

זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 32

לשון הזוהר

וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה. וְאִלֵּין כְּלִילָן בְּאַבְרָהָם דאִתְּמַר בֵּהּ זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי. תְּפִלִּין אִנּוּן עַז דְּאִתְיְהִיבוּ מִיִּרְאָה דְּאִיהִי לִשְׂמָאלָא. וְדָא פַּחַד יִצְחָק, דְּתַמָּן כָּל מְקַטְרְגִין סַלְקִין לְמִתְבַּע כָּל דִּינִין. וּבְגִין דָּא וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ דָּא תְּפִלִּין יָ"הּ בְּיִרְאָה. וָ"ה בְּאַהֲבָה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳אֶהֱבוּ אֶת ה' כָּל חֲסִידָיו׳. תִּפְאֶרֶת יהו'ה כָּלִיל כֹּלָּא. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּיַעֲקֹב וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו. דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. לְבָתַר דְּאִתְקְרֵי יִשְׂרָאֵל סָלִיק בְּיוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. וְרָזָא דְּמִלָּה יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. מַחֲשָׁבָה, חָשַׁב מָ"ה וְתִשְׁכַּח בֵּהּ שְׁמָא קַדִּישָׁא. וּבְגִינֵהּ דְּיַעֲקֹב דְּאִיהוּ יִשְׂרָאֵל אִתְּמַר, ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳, בְּדִיּוֹקְנָא דְּמָארֵהּ וַדַּאי. דְּכַד צְלוֹתָא דִּילֵהּ סַלְקָא לְעֵלָּא כָּרוֹזָא נָפִיק מֵרְקִיעִין וְיֵימָא, הָבוּ יִקְרָא לְדִיּוֹקְנָא דְּמַלְכָּא. וְלֵית תַּרְעָא דְּקָאִים קַמֵּי הַאי צְלוֹתָא. ׳אֲדֹנַי שְׂפָתַי תִּפְתָּח׳, לְאַפָּקָא מְזוֹנָא לִבְנִין קַדִּישִׁין דִּבְהַאי הֵיכָלָא תַּמָּן מְזוֹנָא. בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְאִיהוּ ׳בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳. וְאִיהוּ עֵץ הַחַיִּים דְּנָפִיק מֵחַיִּים דִּלְעֵלָּא, וְאִיהוּ אִילָנָא דְּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵּהּ, וְתַלְיָא בְּמַזָּלָא קַדִּישָׁא סָבָא דְּסָבִין. וּבְגִין דִּשְׁכִינָא אִנּוּן יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא חַיִּים דִּילֵהּ אוֹרַיְתָא, מְזוֹנָא דִילֵהּ צְלוֹתָא דַּחֲשִׁיבָא לְקָרְבְּנָא. וּבְגָלוּתָא אִתְּמַר לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל (בראשית ל׳:א׳) הָבָה לִי בָּנִים. וּשְׁכִינְתָּא אִיהִי קֻרְבְּנָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּמְקַבֵּל לָהּ בִּימִינָא וּשְׂמָאלָא וְגוּפָא. וְיִחוּדָא דִּילֵהּ עִמָּהּ בְּצַדִּיק דְּאִיהוּ אוֹת תְּפִלִּין וְאוֹת שַׁבָּת וְיוֹמִין טָבִין. וְאִית לְמִשְׁאַל לָמָּה מְצַלְּאִין לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכַמָּה דַּרְגִּין. זִמְנִין מְצַלִּין לֵהּ בִּסְפִירָה יְדִיעָה. לְזִמְנִין צְלוֹתָא. לִימִינָא. הָדָא הוּא דְּאָמַר הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים. לְזִמְנִין לִשְׂמָאלָא הָדָא הוּא דְּאָמְרֵי הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין. דְּאַבָּא וְאִמָּא לִימִינָא וּשְׂמָאלָא אִנּוּן. לְזִמְנִין לְעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. לְזִמְנִין לְצַדִּיק כָּל צְלוֹתָא סָלְקָא לְדַרְגָּא יְדִיעָה. אֶלָּא וַדַּאי יהו'ה אִיהוּ בְּכָל סְפִירָה וּסְפִירָה. וּצְלוֹתָא אִיהִי שְׁכִינְתָּא. בְּזִמְנָא דְּבָעֵי לְרַחֲמָא עַל עָלְמָא סְלִיקַת בִּימִינָא. וּבְזִמְנָא דְּבָעֵי לְמֶעֱבַד דִּינָא בְּעָלְמָא, סְלִיקָא לִשְׂמָאלָא, וְכֹלָּא לְגַבֵּי יְהוָֹ"ה דְּאִיהוּ בְּכָל אֲתַר. וּבְגִין דָּא זֹאת תּוֹרַת הָעֹלֶה. ה' עֹלָה לַה'. וְדָא צְלוֹתָא, דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא קָרְבָּן לַה'. וְכַד סְלִיקַת לְגַבֵּהּ, צָרִיךְ לְאַכְלְלָא עִמֵּהּ כָּל סְפִירָן, דְּלֵית קְדֻשָּׁה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה, דְּאִיהִי קְדֻשָּׁה דִּילֵהּ בְּרָכָה דִּילֵהּ יִחוּדָא דִּילֵהּ. וּבְגִין דָּא כַּד בָּעֵי בַּר נָשׁ לְסָלְקָא לִצְלוֹתָא לְעֵלָּא, צָרִיךְ לְסָלְקָא לָהּ בְּכָל תְּנוּעִין. וְאִם חִוְיָא בָּעֵי לְקַטְרְגָא לִצְלוֹתָא צָרִיךְ לְמֶעֱבַד לֵהּ קִירְטָא. וְרָזָא דְּמִלָּה זַרְקָא מֻקָּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא.

תרגום

ומשום כָּךְ תִּקְּנוּ 'הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה', וְאֵלֶּה כְּלוּלִים בְּאַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי'. תְּפִלִּין הֵם עֹז שֶׁנִּתְּנוּ מִיִּרְאָה שֶׁהִיא לִשְׂמֹאל, וְזֶה פַּחַד יִצְחָק, שֶׁשָּׁם כָּל הַמְקַטְרְגִים עוֹלִים לִתְבֹּעַ כָּל הַדִּינִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ 'וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ' - זֶה תְּפִלִּין י"ה בְּיִרְאָה, ו"ה בְּאַהֲבָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֶהֱבוּ אֶת ה' כָּל חֲסִידָיו׳ (תהלים לא, כד). תִּפְאֶרֶת - יהו'ה כּוֹלֵל הַכֹּל. וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר בְּיַעֲקֹב 'וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו', שֶׁהוּא עַמּוּד הָאֶמְצַע. אַחַר כָּךְ שֶׁנִּקְרָא יִשְׂרָאֵל, עוֹלֶה ביו"ד ה"א וא"ו ה"א. וְסוֹד הַדָּבָר: 'יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרֵאת'. מַחֲשָׁבָה - חָשַׁב מ"ה, וְתִמְצָא בּוֹ הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. וּבִגְלַל יַעֲקֹב שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר '׳ וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳ ' - בְּדִיּוּקְנוֹ שֶׁל רִבּוֹנוֹ וַדַּאי. שֶׁכְּשֶׁתְּפִלָּתוֹ עוֹלָה לְמַעְלָה, כָּרוֹז יוֹצֵא מִן הָרְקִיעִים וְאוֹמֵר: תְּנוּ כָּבוֹד לְדִיּוּקְנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ. וְאֵין שַׁעַר הָעוֹמֵד לִפְנֵי תְּפִלָּה זוֹ - ' ׳אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח׳ ' - לְהוֹצִיא מָזוֹן לְבָנִים קְדוֹשִׁים, שֶׁבְּהֵיכָל זֶה שָׁם מָזוֹן. בָּנִים חַיִּים וּמְזוֹנוֹת מִצַּד עַמּוּד הָאֶמְצַע, וְהוּא ' ׳בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ ', וְהוּא עֵץ הַחַיִּים הַיּוֹצֵא מֵחַיִּים שֶׁל מַעְלָה, וְהוּא אִילָן שֶׁל מָזוֹן לַכֹּל בּוֹ, וְתָלוּי בְּמַזָּל קָדוֹשׁ סָבָא דְּסָבִין. וּמִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה - הֵם יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה, חַיָּיו - הַתּוֹרָה, מְזוֹנוֹ - הַתְּפִלָּה הַנֶּחְשֶׁבֶת כְּקָרְבָּן. וּבַגָּלוּת נֶאֱמַר לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל (בראשית ל׳:א׳) 'הָבָה לִּי בָנִים'. וְהַשְּׁכִינָה הִיא קָרְבַּן הקב"ה הַמְקַבֵּל אוֹתָהּ בְּיָמִין וּשְׂמֹאל וְגוּף, וְיִחוּדוֹ עִמָּהּ בַּצַּדִּיק שֶׁהוּא אוֹת תְּפִלִּין וְאוֹת שַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים. וְיֵשׁ לִשְׁאֹל: לָמָּה מִתְפַּלְּלִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכַמָּה דַּרְגּוֹת? לִפְעָמִים מִתְפַּלְּלִים לוֹ בִּסְפִירָה יְדוּעָה, לִפְעָמִים תְּפִלָּה לְיָמִין, זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ 'הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים', לִפְעָמִים לִשְׂמֹאל, זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ 'הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין', שֶׁאַבָּא וְאִמָּא הֵם יָמִין וּשְׂמֹאל. לִפְעָמִים לְעַמּוּד הָאֶמְצַע, לִפְעָמִים לַצַּדִּיק - כָּל תְּפִלָּה עוֹלָה לְדַרְגָּה יְדוּעָה. אֶלָּא וַדַּאי יהו'ה הוּא בְּכָל סְפִירָה וּסְפִירָה, וְהַתְּפִלָּה הִיא הַשְּׁכִינָה. בִּזְמַן שֶׁרוֹצֶה לְרַחֵם עַל הָעוֹלָם, עוֹלָה בְּיָמִין, וּבִזְמַן שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת דִּין בָּעוֹלָם, עוֹלָה בִּשְׂמֹאל, וְהַכֹּל אֶל יהו"ה שֶׁהוּא בְּכָל מָקוֹם. וּמִשּׁוּם כָּךְ 'זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה' - ה' עוֹלָה לַה', וְזוֹ הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, קָרְבָּן לַה'. וּכְשֶׁעוֹלָה אֵלָיו, צָרִיךְ לִכְלֹל עִמּוֹ אֶת כָּל הַסְּפִירוֹת, שֶׁאֵין קְדֻשָּׁה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה, שֶׁהִיא קְדֻשָּׁתוֹ בְּרָכָתוֹ יִחוּדוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ כְּשֶׁרוֹצֶה הָאָדָם לְהַעֲלוֹת תְּפִלָּתוֹ לְמַעְלָה, צָרִיךְ לְהַעֲלוֹתָהּ בְּכָל הַתְּנוּעוֹת. וְאִם הַנָּחָשׁ רוֹצֶה לְקַטְרֵג עַל הַתְּפִלָּה, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶשֶׁר, וְסוֹד הַדָּבָר: זַרְקָא מֻקָּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובגין דא תקינו הבוחר בעמו ישראל באהבה. ואלין כלילן באברהם דאתמר בה זרע אברהם אוהבי. תפלין אנון עז דאתיהיבו מיראה דאיהי לשמאלא. ודא פחד יצחק, דתמן כל מקטרגין סלקין למתבע כל דינין. ובגין דא ובזרוע עזו דא תפלין י"ה ביראה. ו"ה באהבה. הדא הוא דכתיב ׳אהבו את ה' כל חסידיו׳. תפארת יהו'ה כליל כלא. ובגין דא אתמר ביעקב והנה ה' נצב עליו. דאיהו עמודא דאמצעיתא. לבתר דאתקרי ישראל סליק ביו"ד ה"א וא"ו ה"א. ורזא דמלה ישראל עלה במחשבה להבראות. מחשבה, חשב מ"ה ותשכח בה שמא קדישא. ובגינה דיעקב דאיהו ישראל אתמר, ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו׳, בדיוקנא דמארה ודאי. דכד צלותא דילה סלקא לעלא כרוזא נפיק מרקיעין ויימא, הבו יקרא לדיוקנא דמלכא. ולית תרעא דקאים קמי האי צלותא. ׳אדני שפתי תפתח׳, לאפקא מזונא לבנין קדישין דבהאי היכלא תמן מזונא. בני חיי ומזוני מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ואיהו ׳בני בכרי ישראל׳. ואיהו עץ החיים דנפיק מחיים דלעלא, ואיהו אילנא דמזון לכלא בה, ותליא במזלא קדישא סבא דסבין. ובגין דשכינא אנון ישראל לתתא חיים דילה אוריתא, מזונא דילה צלותא דחשיבא לקרבנא. ובגלותא אתמר לגבי ישראל (בראשית ל׳:א׳) הבה לי בנים. ושכינתא איהי קרבנא דקדשא בריך הוא דמקבל לה בימינא ושמאלא וגופא. ויחודא דילה עמה בצדיק דאיהו אות תפלין ואות שבת ויומין טבין. ואית למשאל למה מצלאין לקדשא בריך הוא בכמה דרגין. זמנין מצלין לה בספירה ידיעה. לזמנין צלותא. לימינא. הדא הוא דאמר הרוצה להחכים ידרים. לזמנין לשמאלא הדא הוא דאמרי הרוצה להעשיר יצפין. דאבא ואמא לימינא ושמאלא אנון. לזמנין לעמודא דאמצעיתא. לזמנין לצדיק כל צלותא סלקא לדרגא ידיעה. אלא ודאי יהו'ה איהו בכל ספירה וספירה. וצלותא איהי שכינתא. בזמנא דבעי לרחמא על עלמא סליקת בימינא. ובזמנא דבעי למעבד דינא בעלמא, סליקא לשמאלא, וכלא לגבי יהו"ה דאיהו בכל אתר. ובגין דא זאת תורת העלה. ה' עלה לה'. ודא צלותא, דאיהי שכינתא קרבן לה'. וכד סליקת לגבה, צריך לאכללא עמה כל ספירן, דלית קדשה פחות מעשרה, דאיהי קדשה דילה ברכה דילה יחודא דילה. ובגין דא כד בעי בר נש לסלקא לצלותא לעלא, צריך לסלקא לה בכל תנועין. ואם חויא בעי לקטרגא לצלותא צריך למעבד לה קירטא. ורזא דמלה זרקא מקף שופר הולך סגולתא.

התרגום: ומשום כך תקנו 'הבוחר בעמו ישראל באהבה', ואלה כלולים באברהם שנאמר בו 'זרע אברהם אהבי'. תפלין הם עז שנתנו מיראה שהיא לשמאל, וזה פחד יצחק, ששם כל המקטרגים עולים לתבע כל הדינים. ומשום כך 'ובזרוע עזו' - זה תפלין י"ה ביראה, ו"ה באהבה, זהו שכתוב ׳אהבו את ה' כל חסידיו׳ (תהלים לא, כד). תפארת - יהו'ה כולל הכל. ומשום כך נאמר ביעקב 'והנה ה' נצב עליו', שהוא עמוד האמצע. אחר כך שנקרא ישראל, עולה ביו"ד ה"א וא"ו ה"א. וסוד הדבר: 'ישראל עלה במחשבה להבראת'. מחשבה - חשב מ"ה, ותמצא בו השם הקדוש. ובגלל יעקב שהוא ישראל נאמר '׳ ויברא אלהים את האדם בצלמו׳ ' - בדיוקנו של רבונו ודאי. שכשתפלתו עולה למעלה, כרוז יוצא מן הרקיעים ואומר: תנו כבוד לדיוקנו של המלך. ואין שער העומד לפני תפלה זו - ' ׳אדני שפתי תפתח׳ ' - להוציא מזון לבנים קדושים, שבהיכל זה שם מזון. בנים חיים ומזונות מצד עמוד האמצע, והוא ' ׳בני בכרי ישראל׳ ', והוא עץ החיים היוצא מחיים של מעלה, והוא אילן של מזון לכל בו, ותלוי במזל קדוש סבא דסבין. ומשום שהשכינה - הם ישראל למטה, חייו - התורה, מזונו - התפלה הנחשבת כקרבן. ובגלות נאמר לגבי ישראל (בראשית ל׳:א׳) 'הבה לי בנים'. והשכינה היא קרבן הקב"ה המקבל אותה בימין ושמאל וגוף, ויחודו עמה בצדיק שהוא אות תפלין ואות שבת וימים טובים. ויש לשאל: למה מתפללים לקדוש ברוך הוא בכמה דרגות? לפעמים מתפללים לו בספירה ידועה, לפעמים תפלה לימין, זהו שאמרו 'הרוצה להחכים ידרים', לפעמים לשמאל, זהו שאמרו 'הרוצה להעשיר יצפין', שאבא ואמא הם ימין ושמאל. לפעמים לעמוד האמצע, לפעמים לצדיק - כל תפלה עולה לדרגה ידועה. אלא ודאי יהו'ה הוא בכל ספירה וספירה, והתפלה היא השכינה. בזמן שרוצה לרחם על העולם, עולה בימין, ובזמן שרוצה לעשות דין בעולם, עולה בשמאל, והכל אל יהו"ה שהוא בכל מקום. ומשום כך 'זאת תורת העלה' - ה' עולה לה', וזו התפלה שהיא השכינה, קרבן לה'. וכשעולה אליו, צריך לכלל עמו את כל הספירות, שאין קדשה פחות מעשרה, שהיא קדשתו ברכתו יחודו. ומשום כך כשרוצה האדם להעלות תפלתו למעלה, צריך להעלותה בכל התנועות. ואם הנחש רוצה לקטרג על התפלה, צריך לעשות לו קשר, וסוד הדבר: זרקא מקף שופר הולך סגולתא.

מן המפרשים

מקדש מלך: מן המקבילה בנשא מאמר טז, א (קמו:) שמא קדישא אתגליא ואתכסייא אתגלייא היא זעיר. ואתכסייא הוא אריך. וז"ש דאתגלייא וכו' שנודע כי שם מ"ה הוא בזעיר. ומ"ש דאתכסייא כתיב באתוון אחרן. פי' אריך ונל"עד שהוא שם אהי"ה: ה"ג ומה הוא…

אור החמה: מן המקבילה בבראשית מאמר יז, טז (כד.) צריך למיעבד ליה קירטא ורזא דמלה זרקא וגו' כשהיו רוצים ר"מ ובוצינא קדישא להעלות התפלה שהיא השכינה למחשבה היו אומרים קרטא קדישא שכינת' קדיש' אנת הוא קרטא קדיש' דקב"ה זרקא מקף שופר הולך וגו'…

שעת רצון: מן המקבילה בבראשית מאמר יח, ו (כד:) ובגין דא אבן שלימה וצדק יהיה לך איהי מדה בין כל ספירה וספירה דכל ספירה סליקת לעשר שיעור דילה כו'. כל הענין הוא, כי הנה כתב רבינו ז"ל בכ"מ, ומהם (ע"ח) פ"ו משער טנת"א, ריש פ"ג משער הפרצופים,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: