מדידת הבוצינא בשני הירכים - אתנחתא בנקבה הפתוחה כנגד הזכר
זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 17
לשון הזוהר
׳וְהַמַּשְׂכִילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳. דָּא רָקִיעַ דְּחֵיוָן דְּקַיְּמִין אִתְפְּשַׁט בּוּצִיצָא וּמָדִיד לְאָרְכָּא ג' קִשְׁרִין לִימִינָא וְג' קִשְׁרִין לִשְׂמָאלָא. אִלֵּין תְּלָת קִשְׁרִין חַד קְיָמָא. וְאִלֵּין תְּלָת חַד קְיָמָא. וְאִלֵּין תְּלָת נִקּוּדִין דְּקַיְּמִין דָּא עֵ"ד בֵּין לְסִטְרָא דָּא בֵּין לְסִטְרָא דָּא. מְדִידוּ דְּבוּצִיצָא שִׁיעוּר לְנַגְּנָא תְּרֵין טַעֲמִין, דְּקַיְּמִין בְּחֵיזוּ דְּקַיְמִין נִגּוּנָא דְּמִשְׁחָתָא דְּמָדִיד בַּתְרֵי יַרְכִין דְּקַיְּמִין. יַעֲקֹב דְּאִיהוּ גּוּפָא, אִסְתְּמִיךְ עַל קִיּוּמִין בִּמְדִידוּ דְּבוּצִיצָא. כַּד עָאל לַאֲבוּה רָזָא דְּוַיָּבֵא ׳לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ׳. וְגוּפָא אִתְקְיַם בְּקִיּוּמֵהּ. וְעַל דָּא ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וְגוֹ'׳. ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳ - דְּמִתְפַּשְּׁטִין וְנָהֲרִין לְתַתָּא, כַּד שַׁרְבִיטָא אִתְקְיַם בְּרָזָא דְּפִזָּר, וְיָהִיב וְעָאל בְּמִשְׁחָתָא וּמָדִיד וְאִתְתְּקָנוּ אִלֵּין תְּרֵין קַיְּמִין בְּמִשְׁחָתָא לְתַתָּא, וְאִתְתְּקַן בּוּצִיצָא וּמָדִיד דָּא עִם דָּא. כְּדֵין ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ׳ דְּהָא לְתַתָּא אִתְתְּקָנַת בְּתִקּוּנָא דְּנוּקְבָא לְקַבְּלָא דְּכוֹרָא, וְיַרְכִין אִתְתְּקָנוּ בְּלָא פְּשִׁיטוּ. וְהָכָא לָאו נִגּוּנָא בְּגוֹ מִשְׁחָתָא דָּא, וְאִקְּרֵי אֶתְנַחְתָּא לָקֳבֵל תְּרֵי טַעֲמֵי, רָזָא דְּנוּקְבָא דִּפְתִיחָא לָקֳבֵל דְּכוּרָא וְהָכָא לָאו נִגּוּנָא דְּכֹלָּא בְּנַיְיחָא. מִשְׁחָתָא דָּא טְמִירָא, כְּדֵין ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳. דָּא רָקִיעַ דִּימִינָא דְּזָהִיר וְנָהִיר וְאַתְקִיף בְּתֻקְפֵּהּ. שָׁארֵי בּוּצִיצָא וְאִתְפְּשַׁט לְאַנְהָרָא, וְנִגּוּנָא דְּקָא אָזְלָא מִסְּטָר יְמִינָא תרצתא הַאי נִגּוּנָא דַּחֲבִיבוּ לְמֵיזָל בְּנִגּוּנָא דָּא מְחַבְּקָא. ותלשת' קָא סָטִיר לְקַשְּׁרָא קִשְׁרָא, הַאי אוחיר וְהַאי כָּפוּף, וְאִתְיָעִיף לְקַבְּלָא דְּסַנְטוּרָא בְּקַנְטוּפָא וְאִתְפְּשָׁטוּ תְּרֵין דְּרוֹעִין כַּחֲדָא, בְּרָזָא דְּאָזְלָא וְגָרִישׁ דקטור שְׂמָאלָא. ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ׳ כַּד פָּסַק נְהוֹרָא וּבוּצִיצָא פָּסְקָה, וְלָא מָדִיד בְּאָרְכָּא וְפוּתְיָא מִתַּתָּא לְעֵלָּא, אִתְפְּשַׁט בּוּצִיצָא וְאָחִיד מֵעֵלָּא לְתַתָּא בְּרָזָא דְּקָשִׁירוּ, וְאִתְבָּרְכָאן עִלָּאִין וְתַתָּאִין בְּהַאי מְדִידוּ דְּבוּצִינָא. (נ"א דנגונא) לְכֻלְּהוּ מִשְׁחָתִין, וְאִתְעֲבִיד כֹּלָּא מִשְׁחָתָא חַד דְּקַיְּמָא וְאִסְתְּמִיךְ כֹּלָּא ע"ד. וּבְגִין כָּךְ כַּד עוֹבָדִין מִתְכַּשְּׁרִין לְתַתָּא, וְאִתְכַּשְּׁרָן בְּעוֹבָדִין טָבִין, בְּעוֹבָדִין דְּאוֹרַיְתָא, כְּדֵין כֹּלָּא אִתְתְּקַן עַד הַאי אֲתַר. דְּהָא הָכָא אִשְׁתְּכַח וְאִזְדְּמַן בְּגִלּוּיָא וּבְכִסּוּיָא, רָזָא דִּמְהֵמְנוּתָא וְנָטְלָא עַד הָכָא.
תרגום
׳וְהַמַּשְׂכִילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ '. זֶה הָרָקִיעַ שֶׁל הַחַיּוֹת הָעוֹמְדוֹת, נִתְפַּשֵּׁט הַבּוּצִינָא וּמוֹדֵד לְאֹרֶךְ שְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים לְיָמִין וּשְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים לִשְׂמֹאל. אֵלֶּה שְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים קִיּוּם אֶחָד, וְאֵלֶּה שְׁלֹשָׁה קִיּוּם אֶחָד, וְאֵלֶּה שָׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת עוֹמְדוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ בֵּין לְצַד זֶה בֵּין לְצַד זֶה. מְדִידַת הַבּוּצִינָא שִׁעוּר לְנַגֵּן שְׁנֵי טְעָמִים, הָעוֹמְדִים בְּמַרְאֶה שֶׁעוֹמֵד נִגּוּן הַמִּדָּה הַמּוֹדֶדֶת בִּשְׁנֵי הַיְּרֵכַיִם הָעוֹמְדִים. יַעֲקֹב שֶׁהוּא הַגּוּף נִסְמָךְ עַל הַקִּיּוּמִים בִּמְדִידַת הַבּוּצִינָא, כְּשֶׁנִּכְנָס אֶל אָבִיו, סוֹד 'וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ', וְהַגּוּף מִתְקַיֵּם בְּקִיּוּמוֹ. וְעַל כֵּן׳ (דניאל יב, ג) וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ' וְגוֹ'. ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳ - הַמִּתְפַּשְּׁטִים וּמְאִירִים לְמַטָּה, כְּשֶׁהַשַּׁרְבִיט מִתְקַיֵּם בְּסוֹד 'פִּזָּר' וְנוֹתֵן וְנִכְנָס בַּמִּדָּה וּמוֹדֵד, וּמִתְתַּקְּנִים שְׁנֵי קִיּוּמִים אֵלֶּה בַּמִּדָּה לְמַטָּה, וּמִתְתַּקֵּן הַבּוּצִינָא וּמוֹדֵד זֶה עִם זֶה. אָז 'וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ', שֶׁהֲרֵי לְמַטָּה נִתְתַּקְּנָה בְּתִקּוּן הַנְּקֵבָה לְקַבֵּל אֶת הַזָּכָר, וְהַיְּרֵכַיִם נִתְתַּקְּנוּ בְּלֹא פְּשִׁיטוּת. וְכָאן אֵין נִגּוּן בְּתוֹךְ מִדָּה זוֹ, וְנִקְרֵאת אֶתְנַחְתָּא כְּנֶגֶד שְׁנֵי טְעָמִים, סוֹד הַנְּקֵבָה הַפְּתוּחָה כְּנֶגֶד הַזָּכָר, וְכָאן אֵין נִגּוּן הַכֹּל בְּנַחַת, מִדָּה זוֹ טְמוּנָה. אָז ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳ - זֶה הָרָקִיעַ שֶׁל יָמִין הַזָּהִיר וּמֵאִיר וּמִתְחַזֵּק בְּתָקְפּוֹ, מַתְחִיל הַבּוּצִינָא וּמִתְפַּשֵּׁט לְהָאִיר, וְנִגּוּן הַהוֹלֵךְ מִצַּד יָמִין - נִגּוּן זֶה שֶׁל חִבָּה לָלֶכֶת בְּנִגּוּן זֶה שֶׁל חִבּוּק. וְכֵן שֶׁמְּסָרֵב לְקַשֵּׁר קֶשֶׁר, זֶה נִדְחֶה וְזֶה כָּפוּף, וּמִתְעַיֵּף לְקַבֵּל בְּעֹז, וּמִתְפַּשְּׁטוֹת שְׁתֵּי הַזְּרוֹעוֹת כְּאֶחָד, בְּסוֹד הָהוֹלֵךְ וְנִגְרָר שְׂמֹאל. 'וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ' כְּשֶׁפָּסַק הָאוֹר וְהַבּוּצִינָא פָּסְקָה, וְאֵינָהּ מוֹדֶדֶת בְּאֹרֶךְ וְרֹחַב מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, נִתְפַּשֵּׁט הַבּוּצִינָא וְאוֹחֵז מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה בְּסוֹד הַקִּשּׁוּר, וּמִתְבָּרְכִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים בִּמְדִידַת הַבּוּצִינָא הַזֹּאת (נ"א דנגונא) לְכָל הַמִּדּוֹת, וְנַעֲשֶׂה הַכֹּל מִדָּה אַחַת הָעוֹמֶדֶת וְנִסְמָךְ הַכֹּל עַל דֶּרֶךְ הַתְּמִיהָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ כְּשֶׁהַמַּעֲשִׂים מִתְכַּשְּׁרִים לְמַטָּה, וּמִתְכַּשְּׁרִים בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, בְּמַעֲשֵׂי הַתּוֹרָה, אָז הַכֹּל נִתְתַּקֵּן עַד מָקוֹם זֶה, שֶׁהֲרֵי כָּאן נִמְצָא וּמְזֻמָּן בְּגִלּוּי וּבְכִסּוּי סוֹד הָאֱמוּנָה, וְנוֹשֵׂאת עַד כָּאן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳. דא רקיע דחיון דקימין אתפשט בוציצא ומדיד לארכא ג' קשרין לימינא וג' קשרין לשמאלא. אלין תלת קשרין חד קימא. ואלין תלת חד קימא. ואלין תלת נקודין דקימין דא ע"ד בין לסטרא דא בין לסטרא דא. מדידו דבוציצא שיעור לנגנא תרין טעמין, דקימין בחיזו דקימין נגונא דמשחתא דמדיד בתרי ירכין דקימין. יעקב דאיהו גופא, אסתמיך על קיומין במדידו דבוציצא. כד עאל לאבוה רזא דויבא ׳לו יין וישת׳. וגופא אתקים בקיומה. ועל דא ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע וגו'׳. ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ - דמתפשטין ונהרין לתתא, כד שרביטא אתקים ברזא דפזר, ויהיב ועאל במשחתא ומדיד ואתתקנו אלין תרין קימין במשחתא לתתא, ואתתקן בוציצא ומדיד דא עם דא. כדין ׳והמשכילים יזהרו׳ דהא לתתא אתתקנת בתקונא דנוקבא לקבלא דכורא, וירכין אתתקנו בלא פשיטו. והכא לאו נגונא בגו משחתא דא, ואקרי אתנחתא לקבל תרי טעמי, רזא דנוקבא דפתיחא לקבל דכורא והכא לאו נגונא דכלא בנייחא. משחתא דא טמירא, כדין ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳. דא רקיע דימינא דזהיר ונהיר ואתקיף בתקפה. שארי בוציצא ואתפשט לאנהרא, ונגונא דקא אזלא מסטר ימינא תרצתא האי נגונא דחביבו למיזל בנגונא דא מחבקא. ותלשת' קא סטיר לקשרא קשרא, האי אוחיר והאי כפוף, ואתיעיף לקבלא דסנטורא בקנטופא ואתפשטו תרין דרועין כחדא, ברזא דאזלא וגריש דקטור שמאלא. ׳והמשכילים יזהרו׳ כד פסק נהורא ובוציצא פסקה, ולא מדיד בארכא ופותיא מתתא לעלא, אתפשט בוציצא ואחיד מעלא לתתא ברזא דקשירו, ואתברכאן עלאין ותתאין בהאי מדידו דבוצינא. (נ"א דנגונא) לכלהו משחתין, ואתעביד כלא משחתא חד דקימא ואסתמיך כלא ע"ד. ובגין כך כד עובדין מתכשרין לתתא, ואתכשרן בעובדין טבין, בעובדין דאוריתא, כדין כלא אתתקן עד האי אתר. דהא הכא אשתכח ואזדמן בגלויא ובכסויא, רזא דמהמנותא ונטלא עד הכא.
התרגום: ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע '. זה הרקיע של החיות העומדות, נתפשט הבוצינא ומודד לארך שלשה קשרים לימין ושלשה קשרים לשמאל. אלה שלשה קשרים קיום אחד, ואלה שלשה קיום אחד, ואלה שלש נקדות עומדות זו כנגד זו בין לצד זה בין לצד זה. מדידת הבוצינא שעור לנגן שני טעמים, העומדים במראה שעומד נגון המדה המודדת בשני הירכים העומדים. יעקב שהוא הגוף נסמך על הקיומים במדידת הבוצינא, כשנכנס אל אביו, סוד 'ויבא לו יין וישת', והגוף מתקים בקיומו. ועל כן׳ (דניאל יב, ג) והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע' וגו'. ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ - המתפשטים ומאירים למטה, כשהשרביט מתקים בסוד 'פזר' ונותן ונכנס במדה ומודד, ומתתקנים שני קיומים אלה במדה למטה, ומתתקן הבוצינא ומודד זה עם זה. אז 'והמשכילים יזהירו', שהרי למטה נתתקנה בתקון הנקבה לקבל את הזכר, והירכים נתתקנו בלא פשיטות. וכאן אין נגון בתוך מדה זו, ונקראת אתנחתא כנגד שני טעמים, סוד הנקבה הפתוחה כנגד הזכר, וכאן אין נגון הכל בנחת, מדה זו טמונה. אז ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ - זה הרקיע של ימין הזהיר ומאיר ומתחזק בתקפו, מתחיל הבוצינא ומתפשט להאיר, ונגון ההולך מצד ימין - נגון זה של חבה ללכת בנגון זה של חבוק. וכן שמסרב לקשר קשר, זה נדחה וזה כפוף, ומתעיף לקבל בעז, ומתפשטות שתי הזרועות כאחד, בסוד ההולך ונגרר שמאל. 'והמשכילים יזהירו' כשפסק האור והבוצינא פסקה, ואינה מודדת בארך ורחב מלמטה למעלה, נתפשט הבוצינא ואוחז מלמעלה למטה בסוד הקשור, ומתברכים עליונים ותחתונים במדידת הבוצינא הזאת (נ"א דנגונא) לכל המדות, ונעשה הכל מדה אחת העומדת ונסמך הכל על דרך התמיהה. ומשום כך כשהמעשים מתכשרים למטה, ומתכשרים במעשים טובים, במעשי התורה, אז הכל נתתקן עד מקום זה, שהרי כאן נמצא ומזמן בגלוי ובכסוי סוד האמונה, ונושאת עד כאן.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פג, ח (כב.) והמשכילים כו' דא רקיע דביה כו'. ר"ל יסוד כנ"ל וכמ"ש בתי"ח דאות איהו ח"י עלמין ואיהו כליל ת"ע מזלות וז' כוכבי לכת כו':
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: