ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 122: תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות › פיסקה 18

תהפוכת הצורה כשאין המעשים מתכשרים - ושמות תביר וזקף גדול

זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 18

לשון הזוהר

וְהַמַּשְׂכִילִים יַזְהִרוּ כַּד עוֹבָדִין מִתַּתְקְנָן וְאָחִיד מִשְׁחָתָא אָחֳרָא בִּסְתִימוּ, וּפָסְקָה בֵּין מִשְׁחָתָא דִּלְתַתָּא לְמִשְׁחָתָא עִלָּאָה. מִשְׁחָתָא עִלָּאָה אִיהִי מִשְׁחָתָא וְלָא לְמִשְׁחָתָא, לָא מִשְׁחָתָא כְּלָל. וּבְגִין כָּךְ פָּסְקָה מִתַּתָּא לְעֵלָּא, וּמַפְסְקָא מֵעֵלָּא לְתַתָּא. וְרָזָא דָּא יהו'ה ו' יהו'ה פָּסְקָה בְּגַוַּיְהוּ, וְכֹלָּא חַד בְּרָזָא דְּבוּצִינָא. וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ, כַּד עוֹבָדִין לָא מִתְכַּשְּׁרָן וּבוּצִינָא לָא אִתְפַּשְּׁטַת, כְּדֵין שׁוֹפָרָא אִתְהַפַּךְ וְכֹלָּא אִתְעַכָּב וּקְיָמָא בְּדוּכְתֵהּ, וְלָא נָגִיד לַתַּתָּא. וּלְזִמְנִין דְּהָא נָגִיד עַד דְּמָטֵי לְשַׁרְבִיטָא וְקַיְּמָא תַּמָּן, וְלָא נָגִיד לַתַּתָּא וְאִתְעַכָּב. וְנִגּוּנָא קַיְמָא וּבָטַשׁ בַּדַּרְגָּא דְּאִיהוּ קַדְמָאָה, וּבוּצִינָא קַיְּמָא תַּמָּן וְלָא מָדִיד וְלָא פָּשִׁיט מִשְׁחָתָא. וְכָל דָּא בְּגִין דְּשׁוֹפָרָא אִתְהַפָּךְ מִתַּתָּאֵי עַל עוֹבָדֵיהוֹן דְּלָא כָּשֵׁר. וְכַד בּוּצִיצָא אִתְפַּשְּׁטַת וּמָדִיד כְּדֵין שׁוֹפָרָא אָזְלַת וּתְלָת קִשְׁרִין קַיְּמִין בְּדוּכְתֵהּ וְאַף עַל גַּב דִּבְרָזָא אָחֳרָא קְיָמָא כֹּלָּא אִיהוּ בְּרָזָא חֲדָא דְּהָא ג' קִשְׁרִין אִלֵּין דְּקַיְּמִין בְּדוּכְתֵּהּ תְּחוֹת גַּדְפוֹי דְּהַהוּא שׁוֹפָרָא בּוּצִינָא קַיְּמָא תַּמָּן וְאִתְבָּרְכָן גּוֹ חֲבִיבוּ. סְגוֹלְתָּא בְּרָזָא דִּתְלָת אֲבָהָן דְּקַיְּמָא גּוֹ שׁוֹפָרָא, הָכָא בּוּצִינָא מָדִיד מִשְׁחָתָא דָּא בְּכֻלְּהוּ. בְּאָרְכָּא ופותיי' עוּמְקָא וְרוּמָא וְעִגּוּלָא, וְלָא קַיְּמָא הָכָא מִשְׁחָתָא לְאִתְגַּלְּיָא וּכְדֵין כְּזֹהַר הָרָקִיעַ רְקִיעָא סְתִימָאָה דְּלָא אִתְגַּלְּיָא כְּלָל, וְקַיְּמָא עַל רֵישֵׁי דְּחֵיוָן קְדוֹשִׁים דְּקַיְּמָן בְּרָזָא דַּאֲבָהָן. וְהַאי רְקִיעָא סְתִימָאָה עָלֵהּ קַיְּמָא עָלַיְהוּ. וְאַפִּיק מִנֵּהּ זֹהַר דְּנָהִיר לְכֻלְּהוּ חֵיוָן. וּכְדֵין קַיְּמָא בּוּצִיצָא דְּנָהָר וּבָטַשׁ בְּכֻלְּהוּ לְאִזְדְּהַר, וְעַל דָּא כֹּלָּא בְּרָזָא דְּמִשְׁחָתָא קַיְּמָא לְנַגְּנָא בְּשִׁעוּרָא דְּנִגּוּנָא מָדִיד בּוּצִינָא. לֵית מָאן דְּיָדַע לֵהּ לְהַאי רָזָא, בַּר אִנּוּן לְוָאֵי דְּקַיְּמָן עַל נִגּוּנָא וְלָא גַּרְעֵי וְלָא מִתְפַּשְּׁטֵי לְבַר, אֶלָּא כֹּלָּא גּוֹ מִשְׁחָתָא דְּרָזָא דְּבוּצִינָא. אִנּוּן ג' קִשְׁרִין קַדְמָאֵי דְּקָאָמַרָן דְּקִשְׁרָא קַדְמָאָה אִשְׁתְּאַר עַל אַתְוָן לְנַקְּדָא לְמֶהֱוֵי טַעְמָא לְעֵלָּא. לַזִּמְנִין הַאי נְקֻדָּה דְּקַיְּמָא לְטַעְמָא לְעֵלָּא, בּוּצִינָא נָחִית לֵהּ לְתַתָּא לְהַאי קִשְׁרָא, לְמֶעֱבַד בֵּהּ מְדִידוּ לְתַתָּא. וְכֹלָּא בְּרָזָא דְּדִיּוֹקְנָא דְּוָא'ו נָחִית אִקְּרֵי תביר'. וְכַד נָחִית וּקְיָמָא עַל אַתְוָן הָא אִתְּמַר. וְאִנּוּן שְׁנֵי קִשְׁרִין אָחֳרָנִין דְּקָא אָמְרוּ דְאִשְׁתְּאֲרוּ קַיְּמִין עַל אַתְוָן וְאִתְפְּשַׁט בּוּצִיצָא בְּרָזָא דְּוָא'ו וְאָחִיד לוֹן. וּכְדֵין אִקְּרֵי זָקֵף רַב וְכַד לֹא קַיְּמָא פְּשִׁיטוּ דָּא בְּהַנֵּי תְּרֵי קִשְׁרִין, אִקְּרֵי זְקִיפָא זְעֵיר, וְאַף עַל גַּב דְּהָא כֹּלָּא בְּרָזָא חֲדָא קַיְּמָא.

תרגום

'והמשכילים יַזְהִירוּ' כְּשֶׁהַמַּעֲשִׂים מִתְתַּקְּנִים וְאוֹחֶזֶת מִדָּה אַחֶרֶת בִּסְתִימָה, וּפוֹסֶקֶת בֵּין הַמִּדָּה שֶׁלְּמַטָּה לַמִּדָּה הָעֶלְיוֹנָה. הַמִּדָּה הָעֶלְיוֹנָה הִיא מִדָּה וְאֵינָהּ לְמִדָּה, אֵינָהּ מִדָּה כְּלָל, וּמִשּׁוּם כָּךְ פּוֹסֶקֶת מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וּמַפְסֶקֶת מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. וְסוֹד זֶה - יהו'ה, ו', יהו'ה - פּוֹסֶקֶת בֵּינֵיהֶם, וְהַכֹּל אֶחָד בְּסוֹד הַבּוּצִינָא. 'וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ' - כְּשֶׁהַמַּעֲשִׂים אֵינָם מִתְכַּשְּׁרִים וְהַבּוּצִינָא אֵינָהּ מִתְפַּשֶּׁטֶת, אָז הַצּוּרָה מִתְהַפֶּכֶת וְהַכֹּל מִתְעַכֵּב וְעוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, וְאֵינוֹ נִמְשָׁךְ לְמַטָּה. וְלִפְעָמִים נִמְשָׁךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַשַּׁרְבִיט וְעוֹמֵד שָׁם, וְאֵינוֹ נִמְשָׁךְ לְמַטָּה וּמִתְעַכֵּב. וְהַנִּגּוּן עוֹמֵד וּמַכֶּה בַּדַּרְגָּה שֶׁהִיא רִאשׁוֹנָה, וְהַבּוּצִינָא עוֹמֵד שָׁם וְאֵינוֹ מוֹדֵד וְאֵינוֹ פּוֹשֵׁט מִדָּה. וְכָל זֶה מִשּׁוּם שֶׁהַצּוּרָה מִתְהַפֶּכֶת מִן הַתַּחְתּוֹנִים עַל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים. וּכְשֶׁהַבּוּצִינָא מִתְפַּשֶּׁטֶת וּמוֹדֶדֶת, אָז הַצּוּרָה הוֹלֶכֶת וּשְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים עוֹמְדִים בִּמְקוֹמָם, וְאַף עַל גַּב שֶׁבְּסוֹד אַחֵר עוֹמֵד, הַכֹּל בְּסוֹד אֶחָד. שֶׁהֲרֵי שְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים אֵלֶּה הָעוֹמְדִים בִּמְקוֹמָם תַּחַת כַּנְפֵי אוֹתָהּ הַצּוּרָה, הַבּוּצִינָא עוֹמֵד שָׁם וּמִתְבָּרְכִים בְּתוֹךְ חִבָּה, סְגֻלָּה בְּסוֹד שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת הָעוֹמְדִים בְּתוֹךְ הַצּוּרָה. כָּאן הַבּוּצִינָא מוֹדֵד מִדָּה זוֹ בְּכֻלָּם - בְּאֹרֶךְ וְרֹחַב, עֹמֶק וָרוֹם וְעִגּוּל, וְאֵין הַמִּדָּה עוֹמֶדֶת כָּאן לְהִתְגַּלּוֹת. אָז 'כְּזֹהַר הָרָקִיעַ' - רָקִיעַ סָתוּם שֶׁאֵינוֹ מִתְגַּלֶּה כְּלָל, וְעוֹמֵד עַל רָאשֵׁי הַחַיּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הָעוֹמְדוֹת בְּסוֹד הָאָבוֹת. וְרָקִיעַ סָתוּם זֶה עוֹמֵד עֲלֵיהֶן, וּמוֹצִיא מִמֶּנּוּ זֹהַר הַמֵּאִיר לְכָל הַחַיּוֹת. וְאָז עוֹמֵד הַבּוּצִינָא הַמֵּאִיר וּמַכֶּה בְּכֻלָּן לְהִזָּהֵר, וְעַל כֵּן הַכֹּל בְּסוֹד הַמִּדָּה עוֹמֵד לְנַגֵּן בְּשִׁעוּר הַנִּגּוּן שֶׁמּוֹדֵד הַבּוּצִינָא. אֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ סוֹד זֶה, זוּלַת אוֹתָם הַנִּלְוִים הָעוֹמְדִים עַל הַנִּגּוּן וְאֵינָם חֲסֵרִים וְאֵינָם מִתְפַּשְּׁטִים הַחוּצָה, אֶלָּא הַכֹּל בְּתוֹךְ מִדַּת סוֹד הַבּוּצִינָא. אוֹתָם שְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים רִאשׁוֹנִים שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁקֶּשֶׁר רִאשׁוֹן נִשְׁאָר עַל הָאוֹתִיּוֹת לְנַקֵּד וְלִהְיוֹת טַעַם לְמַעְלָה. לִפְעָמִים נְקֻדָּה זוֹ הָעוֹמֶדֶת לְטַעַם לְמַעְלָה, הַבּוּצִינָא מוֹרִיד אוֹתָהּ לְמַטָּה לְקֶשֶׁר זֶה, לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְדִידָה לְמַטָּה, וְהַכֹּל בְּסוֹד דִּיּוּקַן הוא"ו יוֹרֵד וְנִקְרָא 'תְּבִיר'. וּכְשֶׁיּוֹרֵד וְעוֹמֵד עַל הָאוֹתִיּוֹת, הֲרֵי נֶאֱמַר. וְאוֹתָם שְׁנֵי הַקְּשָׁרִים הָאֲחֵרִים שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עוֹמְדִים עַל הָאוֹתִיּוֹת, וְנִתְפַּשֵּׁט הַבּוּצִינָא בְּסוֹד הוא"ו וְאוֹחֵז אוֹתָם, וְאָז נִקְרָא 'זָקֵף גָּדוֹל', וּכְשֶׁלֹּא עוֹמֶדֶת פְּשִׁיטוּת זוֹ בִּשְׁנֵי קְשָׁרִים אֵלֶּה, נִקְרָא 'זְקִיפָא זְעֵיר', וְאַף עַל גַּב שֶׁהַכֹּל בְּסוֹד אֶחָד עוֹמֵד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: והמשכילים יזהרו כד עובדין מתתקנן ואחיד משחתא אחרא בסתימו, ופסקה בין משחתא דלתתא למשחתא עלאה. משחתא עלאה איהי משחתא ולא למשחתא, לא משחתא כלל. ובגין כך פסקה מתתא לעלא, ומפסקא מעלא לתתא. ורזא דא יהו'ה ו' יהו'ה פסקה בגויהו, וכלא חד ברזא דבוצינא. והמשכילים יזהרו, כד עובדין לא מתכשרן ובוצינא לא אתפשטת, כדין שופרא אתהפך וכלא אתעכב וקימא בדוכתה, ולא נגיד לתתא. ולזמנין דהא נגיד עד דמטי לשרביטא וקימא תמן, ולא נגיד לתתא ואתעכב. ונגונא קימא ובטש בדרגא דאיהו קדמאה, ובוצינא קימא תמן ולא מדיד ולא פשיט משחתא. וכל דא בגין דשופרא אתהפך מתתאי על עובדיהון דלא כשר. וכד בוציצא אתפשטת ומדיד כדין שופרא אזלת ותלת קשרין קימין בדוכתה ואף על גב דברזא אחרא קימא כלא איהו ברזא חדא דהא ג' קשרין אלין דקימין בדוכתה תחות גדפוי דההוא שופרא בוצינא קימא תמן ואתברכן גו חביבו. סגולתא ברזא דתלת אבהן דקימא גו שופרא, הכא בוצינא מדיד משחתא דא בכלהו. בארכא ופותיי' עומקא ורומא ועגולא, ולא קימא הכא משחתא לאתגליא וכדין כזהר הרקיע רקיעא סתימאה דלא אתגליא כלל, וקימא על רישי דחיון קדושים דקימן ברזא דאבהן. והאי רקיעא סתימאה עלה קימא עליהו. ואפיק מנה זהר דנהיר לכלהו חיון. וכדין קימא בוציצא דנהר ובטש בכלהו לאזדהר, ועל דא כלא ברזא דמשחתא קימא לנגנא בשעורא דנגונא מדיד בוצינא. לית מאן דידע לה להאי רזא, בר אנון לואי דקימן על נגונא ולא גרעי ולא מתפשטי לבר, אלא כלא גו משחתא דרזא דבוצינא. אנון ג' קשרין קדמאי דקאמרן דקשרא קדמאה אשתאר על אתון לנקדא למהוי טעמא לעלא. לזמנין האי נקדה דקימא לטעמא לעלא, בוצינא נחית לה לתתא להאי קשרא, למעבד בה מדידו לתתא. וכלא ברזא דדיוקנא דוא'ו נחית אקרי תביר'. וכד נחית וקימא על אתון הא אתמר. ואנון שני קשרין אחרנין דקא אמרו דאשתארו קימין על אתון ואתפשט בוציצא ברזא דוא'ו ואחיד לון. וכדין אקרי זקף רב וכד לא קימא פשיטו דא בהני תרי קשרין, אקרי זקיפא זעיר, ואף על גב דהא כלא ברזא חדא קימא.

התרגום: 'והמשכילים יזהירו' כשהמעשים מתתקנים ואוחזת מדה אחרת בסתימה, ופוסקת בין המדה שלמטה למדה העליונה. המדה העליונה היא מדה ואינה למדה, אינה מדה כלל, ומשום כך פוסקת מלמטה למעלה, ומפסקת מלמעלה למטה. וסוד זה - יהו'ה, ו', יהו'ה - פוסקת ביניהם, והכל אחד בסוד הבוצינא. 'והמשכילים יזהירו' - כשהמעשים אינם מתכשרים והבוצינא אינה מתפשטת, אז הצורה מתהפכת והכל מתעכב ועומד במקומו, ואינו נמשך למטה. ולפעמים נמשך עד שמגיע לשרביט ועומד שם, ואינו נמשך למטה ומתעכב. והנגון עומד ומכה בדרגה שהיא ראשונה, והבוצינא עומד שם ואינו מודד ואינו פושט מדה. וכל זה משום שהצורה מתהפכת מן התחתונים על מעשיהם שאינם כשרים. וכשהבוצינא מתפשטת ומודדת, אז הצורה הולכת ושלשה קשרים עומדים במקומם, ואף על גב שבסוד אחר עומד, הכל בסוד אחד. שהרי שלשה קשרים אלה העומדים במקומם תחת כנפי אותה הצורה, הבוצינא עומד שם ומתברכים בתוך חבה, סגלה בסוד שלשת האבות העומדים בתוך הצורה. כאן הבוצינא מודד מדה זו בכלם - בארך ורחב, עמק ורום ועגול, ואין המדה עומדת כאן להתגלות. אז 'כזהר הרקיע' - רקיע סתום שאינו מתגלה כלל, ועומד על ראשי החיות הקדושות העומדות בסוד האבות. ורקיע סתום זה עומד עליהן, ומוציא ממנו זהר המאיר לכל החיות. ואז עומד הבוצינא המאיר ומכה בכלן להזהר, ועל כן הכל בסוד המדה עומד לנגן בשעור הנגון שמודד הבוצינא. אין מי שיודע סוד זה, זולת אותם הנלוים העומדים על הנגון ואינם חסרים ואינם מתפשטים החוצה, אלא הכל בתוך מדת סוד הבוצינא. אותם שלשה קשרים ראשונים שאמרנו, שקשר ראשון נשאר על האותיות לנקד ולהיות טעם למעלה. לפעמים נקדה זו העומדת לטעם למעלה, הבוצינא מוריד אותה למטה לקשר זה, לעשות בו מדידה למטה, והכל בסוד דיוקן הוא"ו יורד ונקרא 'תביר'. וכשיורד ועומד על האותיות, הרי נאמר. ואותם שני הקשרים האחרים שאמרנו שנשארו עומדים על האותיות, ונתפשט הבוצינא בסוד הוא"ו ואוחז אותם, ואז נקרא 'זקף גדול', וכשלא עומדת פשיטות זו בשני קשרים אלה, נקרא 'זקיפא זעיר', ואף על גב שהכל בסוד אחד עומד.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פג, י (כב:) ופסקה בין משחתא דלתתא כו'. דמשחתא הוא רזא דג' שמות של שמע כנ"ל ואמר בקו המדה וכד מתחברן אתוון דמהימנותא אתגליין בחיבורא כו' עד וכולא חד אחד ע"ש וכמ"ש בתי"ט שאין בין מים למים כו' כנ"ל…

לכל המפרשים על פיסקה זו