ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 122: תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות › פיסקה 1

׳ראשית דרכו׳ בטעמים ובנקדות - ושלש יודין המורידות חכמה ועשר לשכינה

זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 1

לשון הזוהר

בְּרֵאשִׁית זִמְנִין סַגִּיאִין אִנּוּן בְּאוֹרַיְתָא רֵאשִׁית, וְכָל חַד אִתְפְּרַשׁ בְּאַתְרֵהּ. קַדְמָאָה אִיהוּ ׳ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ׳ (משלי ח). דָּא אוֹרַיְתָא דְּאִית בֵּהּ טַעֲמֵי וְנִקּוּדֵי וְאַתְוָן. וְכַמָּה פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה דְּכֻלְּהוּ תַּלְיָן בְּשֵׁם יהו'ה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳זֶה שְׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר׳ וָדֹר. שְׁמִי עִם י'ב שְסָ"ה. זִכְרִי עִם ו'ה רמ"ח. שְסָ"ה מִשְּׂמָאלָא, מִדְּחִילוּ דִּגְבוּרָה אִתְיְהִיבוּ פַּחַד יִצְחָק. רמ"ח מִימִינָא, מֵרְחִימוּ דְּדַרְגָּא דְּאַבְרָהָם דְּאִתְּמַר בֵּהּ (ירמיה ב) אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חֶסֶד. עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא כָּלִיל תַּרְוַיְהוּ. וּבְגִין דָּא אִתְקְרֵי בְּשֵׁם יהו'ה. אֲבָל יְמִינָא אֵ"ל נָטִיל עִמֵּהּ וָ"ה הָדָא הוּא דִּכְתִיב אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא. שְׂמָאלָא נָטִיל עִמֵּהּ י'ה מִן אֱלֹהִים, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא נָטִיל שְׁמָא שְׁלִים. וּבְגִין דָּא אֵל אֱלֹהִים ה' דִּבֵּר וַיִּקְרָא אָרֶץ. כָּלִיל לוֹן בְּהַאי קְרָא. וְכָל פִּקּוּדָא אִית לֵהּ טַעְמָא יְדִיעָא לְעֵלָּא, וְאַגְרָא דִּילֵהּ יְדִיעַ לְאִנּוּן דְּיַדְעִין רָזִין סְתִימִין דְּמָארֵיהוֹן. לָא אִתְכַּסְּיָא מִנְּהוֹן כָּל רָז. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וְכָל רָז לָא אָנִיס לָךְ׳ (דניאל ד). וְכָל אוֹת וְאוֹת דְּאוֹרַיְתָא, וְקוֹצָא דִּילֵהּ וּנְקֻדָּה דִּילֵהּ וְטַעְמֵי דִּילֵהּ, אִית לוֹן רָזִין סְתִימִין לְעֵלָּא. וְהַמַּשְׂכִּילִים אִשְׁתְּמוֹדְעָן בְּהוֹן דְּאִית בְּהוֹן חֵילָא לְמֵיקָם בְּהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא. כְּגַוְנָא דְּאִתְּמַר בַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה ׳וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ׳ (שם א), בַּעֲמִידָה דִּצְלוֹתָא דְּאִיהִי הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, כְּלִילָא מִכָּל טַעְמֵי וְנִקּוּדֵי וְאַתְוָן. דְּלֵית יְדִיעָה כִּידִיעָה דִּנְקֻדֵּי וְטַעְמֵי דְּאַתְוָן, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בְּהוֹן סְגוֹלְתָּא, דְּאִתְּמַר בֵּהּ זַרְקָא מֻקָּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָא. וְכֻלְּהוּ אִתְרְמִיזוּ בְּהַוְיָן כְּגַוְנָא דָּא י'י'י' ה'ה'ה' ו'ו'ו' ה'ה'ה'. בְּכָל אֲתַר דאנון תְּלָת יוּדִי"ן כַּחֲדָא רְמִיזִין י'י'י' לִסְגוֹלְתָא, דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא כְּלִילָא מִן חָכְמָה חָסֵר נֶצַח. חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה. וּבְגִינַיְהוּ אוּקְמוּהּ מָארֵי מַתְנִיתִין הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים. דְּכֻלְּהוּ תְּלָתָא אִנּוּן דְּרוֹמִיִּים. גְּבוּרָא הוֹד. וְכֻלְּהוּ לְצָפוֹן. וּבְגִינַיְהוּ אִתְּמַר הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין. זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דִּמְכַוֵּן בְּהוֹן. לְנַחְתָּא חָכְמְתָא וְעוּתְרָא לִשְׁכִינְתָּא, דְּאִתְּמַר בָּהּ קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלְּשׁוּ. דְּהָכֵי אִיהוּ סְגוֹלְתָא דִּילְהוֹן לְנַחְתָּא חָכְמְתָא וְעוּתְרָא.

תרגום

בראשית - פְּעָמִים רַבּוֹת יֵשׁ בַּתּוֹרָה אֶת הַמִּלָּה רֵאשִׁית, וְכָל אַחַת מְפֹרֶשֶׁת בִּמְקוֹמָהּ. הָרִאשׁוֹנָה הִיא ׳ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ׳ (משלי ח, כב). זוֹ הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ טְעָמִים וּנְקֻדּוֹת וְאוֹתִיּוֹת. וְכַמָּה מִצְווֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁכֻּלָּן תְּלוּיוֹת בְּשֵׁם יהו'ה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳זֶה שְׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר׳ (שמות ג, טו) וָדֹר. שְׁמִי עִם י'ב שס"ה. זִכְרִי עִם ו'ה רמ"ח. שס"ה מִצַּד שְׂמֹאל, מִיִּרְאַת הַגְּבוּרָה נִתְּנוּ פַּחַד יִצְחָק. רמ"ח מִיָּמִין, מֵאַהֲבַת דַּרְגַּת אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ירמיה ב) אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד. עַמּוּד הָאֶמְצַע כּוֹלֵל שְׁנֵיהֶם, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא בְּשֵׁם יהו'ה. אֲבָל הַיָּמִין - א"ל - נוֹטֵל עִמּוֹ ו"ה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא. הַשְּׂמֹאל נוֹטֵל עִמּוֹ י'ה מִן אֱלֹהִים. עַמּוּד הָאֶמְצַע נוֹטֵל אֶת הַשֵּׁם הַשָּׁלֵם, וּמִשּׁוּם כָּךְ אֵל אֱלֹהִים ה' דִּבֵּר וַיִּקְרָא אָרֶץ - כּוֹלֵל אוֹתָם בְּמִקְרָא זֶה. וְכָל מִצְוָה יֵשׁ לָהּ טַעַם יָדוּעַ לְמַעְלָה, וּשְׂכָרָהּ יָדוּעַ לְאֵלּוּ הַיּוֹדְעִים סוֹדוֹת נִסְתָּרִים שֶׁל רִבּוֹנָם. לֹא נִכְסֶה מֵהֶם שׁוּם סוֹד, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְכָל רָז לָא אָנִיס לָךְ׳ (דניאל ד). וְכָל אוֹת וְאוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה, וְקוֹצָהּ וּנְקֻדָּתָהּ וְטַעֲמָהּ, יֵשׁ לָהֶם סוֹדוֹת נִסְתָּרִים לְמַעְלָה. וְהַמַּשְׂכִּילִים נוֹדָעִים בָּהֶם, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כֹּחַ ׳לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ׳, כְּעֵין שֶׁנֶּאֱמַר בַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה ׳וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ׳ (שם א), בַּעֲמִידַת הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, הַכּוֹלֶלֶת אֶת כָּל הַטְּעָמִים וְהַנְּקֻדּוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת. שֶׁאֵין יְדִיעָה כִּידִיעַת הַנְּקֻדּוֹת וְטַעֲמֵי הָאוֹתִיּוֹת, לְהִוָּדַע בָּהֶם הַסְּגֻלָּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ זַרְקָא מֻקָּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. וְכֻלָּם נִרְמָזִים בְּהַוָיוֹת כָּעִנְיָן הַזֶּה: י'י'י' ה'ה'ה' ו'ו'ו' ה'ה'ה'. בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שְׁלֹשָׁה יודי"ן יַחַד, רְמוּזִים י'י'י' לַסְּגֻלָּה, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה הַכּוֹלֶלֶת חָכְמָה חֲסֵרַת נֶצַח - חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה. וּבִגְלָלָם קָבְעוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים, שֶׁכָּל שְׁלָשְׁתָּם הֵם דְּרוֹמִיִּים - גְּבוּרָה הוֹד, וְכֻלָּם לְצָפוֹן, וּבִגְלָלָם נֶאֱמַר הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין. אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּכַוֵּן בָּהֶם לְהוֹרִיד חָכְמָה וְעֹשֶׁר לַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ, שֶׁכָּךְ הִיא סְגֻלָּתָם - לְהוֹרִיד חָכְמָה וְעֹשֶׁר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בראשית זמנין סגיאין אנון באוריתא ראשית, וכל חד אתפרש באתרה. קדמאה איהו ׳ה' קנני ראשית דרכו׳ (משלי ח). דא אוריתא דאית בה טעמי ונקודי ואתון. וכמה פקודין דעשה ולא תעשה דכלהו תלין בשם יהו'ה. הדא הוא דכתיב ׳זה שמי לעלם וזה זכרי לדר׳ ודר. שמי עם י'ב שס"ה. זכרי עם ו'ה רמ"ח. שס"ה משמאלא, מדחילו דגבורה אתיהיבו פחד יצחק. רמ"ח מימינא, מרחימו דדרגא דאברהם דאתמר בה (ירמיה ב) אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. עמודא דאמצעיתא כליל תרויהו. ובגין דא אתקרי בשם יהו'ה. אבל ימינא א"ל נטיל עמה ו"ה הדא הוא דכתיב אלוה מתימן יבוא. שמאלא נטיל עמה י'ה מן אלהים, עמודא דאמצעיתא נטיל שמא שלים. ובגין דא אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ. כליל לון בהאי קרא. וכל פקודא אית לה טעמא ידיעא לעלא, ואגרא דילה ידיע לאנון דידעין רזין סתימין דמאריהון. לא אתכסיא מנהון כל רז. הדא הוא דכתיב ׳וכל רז לא אניס לך׳ (דניאל ד). וכל אות ואות דאוריתא, וקוצא דילה ונקדה דילה וטעמי דילה, אית לון רזין סתימין לעלא. והמשכילים אשתמודען בהון דאית בהון חילא למיקם בהיכלא דמלכא. כגונא דאתמר בחנניה מישאל ועזריה ׳ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך׳ (שם א), בעמידה דצלותא דאיהי היכל המלך, כלילא מכל טעמי ונקודי ואתון. דלית ידיעה כידיעה דנקדי וטעמי דאתון, לאשתמודעא בהון סגולתא, דאתמר בה זרקא מקף שופר הולך סגולתא. וכלהו אתרמיזו בהוין כגונא דא י'י'י' ה'ה'ה' ו'ו'ו' ה'ה'ה'. בכל אתר דאנון תלת יודי"ן כחדא רמיזין י'י'י' לסגולתא, דאיהי שכינתא כלילא מן חכמה חסר נצח. חכמות בחוץ תרנה. ובגיניהו אוקמוה מארי מתניתין הרוצה להחכים ידרים. דכלהו תלתא אנון דרומיים. גבורא הוד. וכלהו לצפון. ובגיניהו אתמר הרוצה להעשיר יצפין. זכאה איהו מאן דמכון בהון. לנחתא חכמתא ועותרא לשכינתא, דאתמר בה קדשה לך ישלשו. דהכי איהו סגולתא דילהון לנחתא חכמתא ועותרא.

התרגום: בראשית - פעמים רבות יש בתורה את המלה ראשית, וכל אחת מפרשת במקומה. הראשונה היא ׳ה' קנני ראשית דרכו׳ (משלי ח, כב). זו התורה שיש בה טעמים ונקדות ואותיות. וכמה מצוות עשה ולא תעשה, שכלן תלויות בשם יהו'ה. זהו שכתוב ׳זה שמי לעלם וזה זכרי לדר׳ (שמות ג, טו) ודר. שמי עם י'ב שס"ה. זכרי עם ו'ה רמ"ח. שס"ה מצד שמאל, מיראת הגבורה נתנו פחד יצחק. רמ"ח מימין, מאהבת דרגת אברהם שנאמר בו (ירמיה ב) אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. עמוד האמצע כולל שניהם, ומשום כך נקרא בשם יהו'ה. אבל הימין - א"ל - נוטל עמו ו"ה, זהו שכתוב אלוה מתימן יבוא. השמאל נוטל עמו י'ה מן אלהים. עמוד האמצע נוטל את השם השלם, ומשום כך אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ - כולל אותם במקרא זה. וכל מצוה יש לה טעם ידוע למעלה, ושכרה ידוע לאלו היודעים סודות נסתרים של רבונם. לא נכסה מהם שום סוד, זהו שכתוב ׳וכל רז לא אניס לך׳ (דניאל ד). וכל אות ואות של התורה, וקוצה ונקדתה וטעמה, יש להם סודות נסתרים למעלה. והמשכילים נודעים בהם, שיש בהם כח ׳לעמד בהיכל המלך׳, כעין שנאמר בחנניה מישאל ועזריה ׳ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך׳ (שם א), בעמידת התפלה שהיא היכל המלך, הכוללת את כל הטעמים והנקדות והאותיות. שאין ידיעה כידיעת הנקדות וטעמי האותיות, להודע בהם הסגלה שנאמר בה זרקא מקף שופר הולך סגולתא. וכלם נרמזים בהויות כענין הזה: י'י'י' ה'ה'ה' ו'ו'ו' ה'ה'ה'. בכל מקום שיש שלשה יודי"ן יחד, רמוזים י'י'י' לסגלה, שהיא השכינה הכוללת חכמה חסרת נצח - חכמות בחוץ תרנה. ובגללם קבעו בעלי המשנה: הרוצה להחכים ידרים, שכל שלשתם הם דרומיים - גבורה הוד, וכלם לצפון, ובגללם נאמר הרוצה להעשיר יצפין. אשרי מי שמכון בהם להוריד חכמה ועשר לשכינה, שנאמר בה קדשה לך ישלשו, שכך היא סגלתם - להוריד חכמה ועשר.

מן המפרשים

קרני אור: מן המקבילה בעקב מאמר ד, כה במלה דיימא במלה דיימא. ר"ל אף שאומר דבר שלא כהוגן נגד קב"ה אין לו עון, והא ראיה מאיוב כידוע:

הסולם: מן המקבילה בעקב מאמר ד, כה ועוד אית עני וכו': ועוד יש עני, שנסתלק ממנו הדעת. כמו איוב, שנאמר בו, איוב לא בדעת ידבר. אף כך הוא ד' , שהיא השכינה, כשנסתלק ממנו א"ח דאחד, שהוא עמוד האמצעי שנקרא דעת, היא עניה. וזה שאין לו דעת, אין…

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פא, יד (טז.) ממשחא כו'. עד"א כמ"ש לעיל:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: