ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 121: ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות › פיסקה 6

תוספתא מצד הצדיק - תוספת נשמה בשבת וכל המוסיף מוסיפין לו

זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות · מאמר 121 · פיסקה 6

לשון הזוהר

תּוֹסֶפְתָּא אִתְקְרִיאַת מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק, דְּאִיהוּ כָּלִיל כָּל מוּסָפִין, וּמִתַּמָּן אִיהִי שְׁכִינְתָּא קָרְבַּן הַמּוּסָפִין. וּבְגִינֵהּ אִתְּמַר ׳יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד׳ (משלי יא, כד). בֵּהּ תּוֹסֶפְתָּא חָכְמָה וּבִינָה וָדַעַת וְכָל מִדּוֹת דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמִנֵּהּ תּוֹסֶפֶת נְשָׁמָה יְתֵרָה, דְּאִתּוֹסָף בְּבַר נָשׁ מֵעֵרֶב שַׁבָּת לְעֵרֶב שַׁבָּת. וְאִיהוּ יוֹם הַשַּׁבָּת, שְׁבִיעִי כָּל סְפִירָן אִתְקְרִיאוּ בֵּהּ שְׁבִיעִיּוֹת. וְכָל מָאן דְּאוֹסִיף בֵּהּ בְּשַׁבָּת בְּמַאֲכָלִין בְּעִנּוּגִין, מוּסָפִין לֵהּ. וּמַאי מַאֲכָלוֹת דִּילֵהּ. קָרְבְּנִין דִּצְלוֹתָא דְּמוּסַף, דְּאִתּוֹסְפָן בֵּהּ עַמָּא קַדִּישָׁא יַתִּיר מִשְּׁאָר יוֹמִין דְּחֹל. תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה דְּקִדּוּשׁ עִנּוּג וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג בִּתְלָת סְעֻדָּתָן. וּבְגִין דָּא כָּל הַמּוֹסִיף מוּסָפִין לֵהּ וְכָל הַגּוֹרֵעַ גּוֹרְעִין לוֹ. וְעוֹד שְׁכִינְתָּא אִתְקְרִיאַת תיק'ו, מִסִּטְרָא דְּהַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ וּבַמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחֲקֹר. וּבְגִינֵהּ אוֹקְמוּהּ מִכָּל מָקוֹם שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה.

תרגום

"תּוֹסֶפְתָּא" נִקְרֵאת מִצַּד הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא כּוֹלֵל כָּל הַמּוּסָפִים, וּמִשָּׁם הִיא הַשְּׁכִינָה, קָרְבַּן הַמּוּסָפִים. וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר ׳יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד׳ (משלי יא, כד). בָּהּ תּוֹסֶפֶת חָכְמָה וּבִינָה וָדַעַת וְכָל מִדּוֹתָיו שֶׁל הקב"ה, וּמִמֶּנָּה תּוֹסֶפֶת נְשָׁמָה יְתֵרָה, הַנּוֹסֶפֶת בָּאָדָם מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. וְהוּא יוֹם הַשַּׁבָּת, הַשְּׁבִיעִי - כָּל הַסְּפִירוֹת נִקְרָאוֹת בּוֹ "שְׁבִיעִיּוֹת". וְכָל מִי שֶׁמּוֹסִיף בּוֹ בְּשַׁבָּת בְּמַאֲכָלִים בְּעִנּוּגִים, מוֹסִיפִים לוֹ. וּמַהוּ מַאֲכָלוֹ? קָרְבְּנוֹת שֶׁל תְּפִלַּת מוּסָף, הַנּוֹסָפִים בּוֹ לָעָם הַקָּדוֹשׁ יוֹתֵר מִשְּׁאָר יְמֵי חֹל. תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה שֶׁל קִדּוּשׁ, עֹנֶג, "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג" בִּשְׁלֹשׁ סְעֻדּוֹתָיו. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל הַמּוֹסִיף, מוֹסִיפִים לוֹ, וְכָל הַגּוֹרֵעַ, גּוֹרְעִים מִמֶּנּוּ. וְעוֹד, הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת "תֵּיקוּ", מִצַּד אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ וּבַמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחֲקֹר. וּבִגְלָלוֹ הֶעֱמִידוּהוּ: מִכָּל מָקוֹם שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תוספתא אתקריאת מסטרא דצדיק, דאיהו כליל כל מוספין, ומתמן איהי שכינתא קרבן המוספין. ובגינה אתמר ׳יש מפזר ונוסף עוד׳ (משלי יא, כד). בה תוספתא חכמה ובינה ודעת וכל מדות דקודשא בריך הוא, ומנה תוספת נשמה יתרה, דאתוסף בבר נש מערב שבת לערב שבת. ואיהו יום השבת, שביעי כל ספירן אתקריאו בה שביעיות. וכל מאן דאוסיף בה בשבת במאכלין בענוגין, מוספין לה. ומאי מאכלות דילה. קרבנין דצלותא דמוסף, דאתוספן בה עמא קדישא יתיר משאר יומין דחל. תוספת קדשה דקדוש ענוג וקראת לשבת ענג בתלת סעדתן. ובגין דא כל המוסיף מוספין לה וכל הגורע גורעין לו. ועוד שכינתא אתקריאת תיק'ו, מסטרא דההוא דאתמר בה במפלא ממך אל תדרש ובמכסה ממך אל תחקר. ובגינה אוקמוה מכל מקום שתק כך עלה במחשבה.

התרגום: "תוספתא" נקראת מצד הצדיק, שהוא כולל כל המוספים, ומשם היא השכינה, קרבן המוספים. ובגללה נאמר ׳יש מפזר ונוסף עוד׳ (משלי יא, כד). בה תוספת חכמה ובינה ודעת וכל מדותיו של הקב"ה, וממנה תוספת נשמה יתרה, הנוספת באדם מערב שבת לערב שבת. והוא יום השבת, השביעי - כל הספירות נקראות בו "שביעיות". וכל מי שמוסיף בו בשבת במאכלים בענוגים, מוסיפים לו. ומהו מאכלו? קרבנות של תפלת מוסף, הנוספים בו לעם הקדוש יותר משאר ימי חל. תוספת קדשה של קדוש, ענג, "וקראת לשבת ענג" בשלש סעדותיו. ומשום כך כל המוסיף, מוסיפים לו, וכל הגורע, גורעים ממנו. ועוד, השכינה נקראת "תיקו", מצד אותו שנאמר בו במפלא ממך אל תדרש ובמכסה ממך אל תחקר. ובגללו העמידוהו: מכל מקום שתק, כך עלה במחשבה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פ, יא (י:) ובג"ד כו' משור פר. ר"ל דפר הוא גבורה כידוע פ"ר גבורות מנצפ"ך:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: