דבור בפני אדם - קשי ההלכה מצד הדין ותקונו במצות עשה
זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות · מאמר 121 · פיסקה 4
לשון הזוהר
דִּבּוּר ׳וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם׳ (יחזקאל א, י) וִיהוּדָה בָּהּ, אוֹדֶה אֶת ה'. וּמִתַּמָּן אִתְקְרִיאַת שְׁכִינְתָּא אַגָּדָה. בְּגִין וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל. וְאִנּוּן תְּרֵין חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה. וּבְגִינַיְהוּ אִתְּמַר ׳וַיַּגֵּד לְךָ תַּעֲלֻמּוֹת חָכְמָה׳ (איוב יא, ו). פִּיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה. דְּמִתַּתָּא לְעֵלָּא אִיהִי אָדָם הַקָּטָן, מֵחָכְמָה עִלָּאָה אָדָם הַגָּדוֹל, וּמִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא ת"ת אָדָם כָּלִיל בֵּהּ (נ"א בין) תַּרְוַיְהוּ. פְּשׁוּטָה אִתְקְרִיאַת מִסִּטְרָא דִּימִינָא כִּי יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה וּכְגוֹן תְּקִיעָה פְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ רַחֲמֵי, דְּלֵית תַּמָּן קוּשְׁיָא דְּדִינָא. דְּקוּשְׁיָא אִיהִי וַדַּאי קַשְׁיָא מִסִּטְרָא דְּדִינָא מִדַּת הַדִּין הַקָּשָׁה מִדָּה דְּדִינָא קַשְׁיָא. וְכַד חֲזֵי דְּאִתְקָשֵׁהּ מִינֵהּ הֲלָכָה, אִשְׁתַּדַּל בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, וְיִתְּעַר יְמִינָא בִּשְׂמָאלָא, רַחֲמֵי בְּדִינָא. דְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה הָא אוֹקְמוּהּ. וְזֶה זִכְרִי דְּאִיהוּ וָ"ה עִם זִכְרִי רְמַ"ח, מִסִּטְרָא דְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם דְּדַרְגֵּהּ חֶסֶד כְּמָה דְּאוֹקְמוּהּ אַהֲבַת ׳עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חֶסֶד׳. דְּמָאן גָּרִים דְּאִתְקַשְּׁיָא מִינֵהּ הֲלָכָה דְּאַעֲבַר עַל חַד מִשְּׂסָ"ה לֹא תַּעֲשֶׂה, דְּאִנּוּן מִשְּׂמָאלָא דְּאִתְּמַר בֵּהּ זֶה שְׁמִי עִם יָ"הּ שְסָ"ה. חֻמְרָא אִתְקְרֵי מִימִינֵהּ. קוֹלָא מִשְּׂמָאלָא וְהַאי אִיהוּ מִקַּל וָחֹמֶר. גְּזֵרָה שָׁוָה מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וְהַאי אִיהוּ ׳וַיְמָרַרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים׳ (שמות א, יד), בְּקַל וָחֹמֶר ׳וּבְכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה׳, בג"ש. וְחֻמְרָא מִשְּׂמָאלָא דְּתַמָּן סְטָר סַמָּאֵ"ל דְּאִיהוּ מָמוֹנָא עַל לֹא תַעֲשֶׂה וְאִיהוּ חֻמְרָא מִסִּטְרָא דְּאֵל אַחֵר. חָמוּר קוֹלָא מִימִינָא דְּאִתְּמַר בֵּהּ וּבִלְבֵנִים בְּלִבּוּן הַהֲלָכָה. וְאִית דְּיַמָּא הָכֵי חֻמְרָא מִימִינָא, דְּתַמָּן חֲמוֹר נוֹעֵר, דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳חֹמֶר מַיִם רַבִּים׳ (חבקוק ג, טו). קוֹלָא מִשְּׂמָאלָא דְּתַמָּן שׁוֹר מוּעָד דִּנְזִיקִין, דְּאִיהוּ אֲבִי אָבוֹת דִּנְזִיקִין, אִיהוּ אֵשׁ דְּגֵיהִנֹּם. אֲבָל חֲמוֹר אִיהוּ אֲבִי אֲבוֹת הַטֻמְאָה. וּבְגִין דָּא צָרִיךְ בֵּהּ חֹמֶר יַתִּיר, וְאִתְּמַר בְּהוֹן ׳לֹא תַּחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּיו׳ (דברים כב, י). ג"ש דָּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, דְּאַפְלִיג בֵּינַיְהוּ מַחֲלֹקֶת לְאַפְרָשָׁא בֵּינַיְהוֹן, וְאִיהוּ שָׁוֶה בֵּין יְמִינָא וּשְׂמָאלָא דְּקֻדְשָׁא. וּבְגִין דָּא מַחֲלֹקֶת אִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, בֵּין דַּרְגִּין דִּמְסָאֲבוּ, וְאִיהוּ פֵּרוּדָא בֵּינַיְהוּ. וְיִחוּדָא בְּדַרְגִּין קַדִּישִׁין.
תרגום
דִּבּוּר ׳וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם׳ (יחזקאל א, י), וִיהוּדָה בָּהּ - "אוֹדֶה אֶת ה'". וּמִשָּׁם נִקְרֵאת הַשְּׁכִינָה "אַגָּדָה", מִשּׁוּם "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל". וְהֵם שְׁנַיִם: חָכְמָה עֶלְיוֹנָה וְחָכְמָה תַּחְתּוֹנָה, וּבִגְלָלָם נֶאֱמַר ׳וַיַּגֵּד לְךָ תַּעֲלֻמּוֹת חָכְמָה׳ (איוב יא, ו). "פִּיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה" - שֶׁמִּלְּמַטָּה לְמַעְלָה הִיא "אָדָם הַקָּטָן", מֵחָכְמָה עֶלְיוֹנָה "אָדָם הַגָּדוֹל", וּמִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, תִּפְאֶרֶת, "אָדָם" כּוֹלֵל בּוֹ (נ"א בין) שְׁנֵיהֶם. "פְּשׁוּטָה" נִקְרֵאת מִצַּד הַיָּמִין, שֶׁ"יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה", וּכְגוֹן תְּקִיעָה פְּשׁוּטָה - לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ רַחֲמִים, שֶׁאֵין שָׁם קֻשְׁיַת דִּין. שֶׁקֻּשְׁיָא וַדַּאי קָשָׁה מִצַּד הַדִּין - מִדַּת הַדִּין הַקָּשָׁה, מִדָּה שֶׁל דִּין קָשָׁה. וּכְשֶׁרוֹאֶה שֶׁהִתְקַשְּׁתָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה, יִשְׁתַּדֵּל בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה, וְיָעִיר יָמִין בִּשְׂמֹאל, רַחֲמִים בְּדִין. שֶׁמִּצְווֹת עֲשֵׂה כְּבָר בֵּאַרְנוּ, וְזֶה "זִכְרִי" שֶׁהוּא וָ"ה עִם "זִכְרִי" רְמַ"ח, מִצַּד אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁדַּרְגָּתוֹ חֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁהֶעֱמִידוּהוּ "אַהֲבַת ׳עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חֶסֶד׳ ". שֶׁמִּי גּוֹרֵם שֶׁתִּתְקַשֶּׁה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה? זֶה שֶׁעָבַר עַל אַחַת מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ מִצְווֹת "לֹא תַּעֲשֶׂה", שֶׁהֵן מִשְּׂמֹאל, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן "זֶה שְׁמִי" עִם יָ"הּ שס"ה. "חֻמְרָא" נִקְרֵאת מִימִינוֹ, "קֻלָּא" מִשְּׂמֹאלוֹ, וְזֶה "מִקַּל וָחֹמֶר". "גְּזֵרָה שָׁוָה" מִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְזֶהוּ ׳וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים׳ (שמות א, יד) - בְּקַל וָחֹמֶר, ׳וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה׳ - בִּגְזֵרָה שָׁוָה. וְחֻמְרָא מִשְּׂמֹאל, שֶׁשָּׁם צַד הַסמא"ל שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל "לֹא תַעֲשֶׂה", וְהוּא חֻמְרָא מִצַּד אֵל אַחֵר. חָמוּר - קֻלָּא מִיָּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "וּבִלְבֵנִים" - בְּלִבּוּן הַהֲלָכָה. וְיֵשׁ הָאוֹמֵר כָּךְ: חֻמְרָא מִיָּמִין, שֶׁשָּׁם "חֲמוֹר נֹעֵר", שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳"חֹמֶר מַיִם רַבִּים"׳ (חבקוק ג, טו). קֻלָּא מִשְּׂמֹאל, שֶׁשָּׁם "שׁוֹר מוּעָד" שֶׁל נְזִיקִין, שֶׁהוּא אֲבִי אֲבוֹת הַנְּזִיקִין, הוּא אֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. אֲבָל חֲמוֹר הוּא אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ בּוֹ חֹמֶר יוֹתֵר, וְנֶאֱמַר בָּהֶם ׳לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּו׳ (דברים כב, י). גְּזֵרָה שָׁוָה - זֶה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, שֶׁמַּפְרִיד בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶם, וְהוּא שָׁוֶה בֵּין יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁל קְדֻשָּׁה. וּמִשּׁוּם כָּךְ "מַחֲלֹקֶת" הוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא בֵּין מַדְרֵגוֹת הַטֻּמְאָה, וְהוּא פֵּרוּד בֵּינֵיהֶן, וְיִחוּד בְּמַדְרֵגוֹת הַקְּדוּשָׁה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דבור ׳ודמות פניהם פני אדם׳ (יחזקאל א, י) ויהודה בה, אודה את ה'. ומתמן אתקריאת שכינתא אגדה. בגין ויגד יעקב לרחל. ואנון תרין חכמה עלאה וחכמה תתאה. ובגיניהו אתמר ׳ויגד לך תעלמות חכמה׳ (איוב יא, ו). פיה פתחה בחכמה. דמתתא לעלא איהי אדם הקטן, מחכמה עלאה אדם הגדול, ומסטרא דעמודא דאמצעיתא ת"ת אדם כליל בה (נ"א בין) תרויהו. פשוטה אתקריאת מסטרא דימינא כי ימינך פשוטה וכגון תקיעה פשוטה לפניה ולאחריה רחמי, דלית תמן קושיא דדינא. דקושיא איהי ודאי קשיא מסטרא דדינא מדת הדין הקשה מדה דדינא קשיא. וכד חזי דאתקשה מינה הלכה, אשתדל בפקודין דעשה, ויתער ימינא בשמאלא, רחמי בדינא. דפקודין דעשה הא אוקמוה. וזה זכרי דאיהו ו"ה עם זכרי רמ"ח, מסטרא דאברהם אבינו עליו השלום דדרגה חסד כמה דאוקמוה אהבת ׳עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד׳. דמאן גרים דאתקשיא מינה הלכה דאעבר על חד משס"ה לא תעשה, דאנון משמאלא דאתמר בה זה שמי עם י"ה שס"ה. חמרא אתקרי מימינה. קולא משמאלא והאי איהו מקל וחמר. גזרה שוה מסטרא דעמודא דאמצעיתא. והאי איהו ׳וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים׳ (שמות א, יד), בקל וחמר ׳ובכל עבודה בשדה׳, בג"ש. וחמרא משמאלא דתמן סטר סמא"ל דאיהו ממונא על לא תעשה ואיהו חמרא מסטרא דאל אחר. חמור קולא מימינא דאתמר בה ובלבנים בלבון ההלכה. ואית דימא הכי חמרא מימינא, דתמן חמור נוער, דאתמר בה ׳חמר מים רבים׳ (חבקוק ג, טו). קולא משמאלא דתמן שור מועד דנזיקין, דאיהו אבי אבות דנזיקין, איהו אש דגיהנם. אבל חמור איהו אבי אבות הטמאה. ובגין דא צריך בה חמר יתיר, ואתמר בהון ׳לא תחרש בשור ובחמור יחדיו׳ (דברים כב, י). ג"ש דא עמודא דאמצעיתא, דאפליג ביניהו מחלקת לאפרשא ביניהון, ואיהו שוה בין ימינא ושמאלא דקדשא. ובגין דא מחלקת איהו עמודא דאמצעיתא, בין דרגין דמסאבו, ואיהו פרודא ביניהו. ויחודא בדרגין קדישין.
התרגום: דבור ׳ודמות פניהם פני אדם׳ (יחזקאל א, י), ויהודה בה - "אודה את ה'". ומשם נקראת השכינה "אגדה", משום "ויגד יעקב לרחל". והם שנים: חכמה עליונה וחכמה תחתונה, ובגללם נאמר ׳ויגד לך תעלמות חכמה׳ (איוב יא, ו). "פיה פתחה בחכמה" - שמלמטה למעלה היא "אדם הקטן", מחכמה עליונה "אדם הגדול", ומצד עמודא דאמצעיתא, תפארת, "אדם" כולל בו (נ"א בין) שניהם. "פשוטה" נקראת מצד הימין, ש"ימינך פשוטה", וכגון תקיעה פשוטה - לפניה ולאחריה רחמים, שאין שם קשית דין. שקשיא ודאי קשה מצד הדין - מדת הדין הקשה, מדה של דין קשה. וכשרואה שהתקשתה ממנו הלכה, ישתדל במצוות עשה, ויעיר ימין בשמאל, רחמים בדין. שמצוות עשה כבר בארנו, וזה "זכרי" שהוא ו"ה עם "זכרי" רמ"ח, מצד אברהם אבינו עליו השלום שדרגתו חסד, כמו שהעמידוהו "אהבת ׳עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד׳ ". שמי גורם שתתקשה ממנו הלכה? זה שעבר על אחת משלש מאות ששים וחמש מצוות "לא תעשה", שהן משמאל, שנאמר בהן "זה שמי" עם י"ה שס"ה. "חמרא" נקראת מימינו, "קלא" משמאלו, וזה "מקל וחמר". "גזרה שוה" מצד עמודא דאמצעיתא, וזהו ׳וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים׳ (שמות א, יד) - בקל וחמר, ׳ובכל עבדה בשדה׳ - בגזרה שוה. וחמרא משמאל, ששם צד הסמא"ל שהוא ממנה על "לא תעשה", והוא חמרא מצד אל אחר. חמור - קלא מימין, שנאמר בו "ובלבנים" - בלבון ההלכה. ויש האומר כך: חמרא מימין, ששם "חמור נער", שנאמר בו ׳"חמר מים רבים"׳ (חבקוק ג, טו). קלא משמאל, ששם "שור מועד" של נזיקין, שהוא אבי אבות הנזיקין, הוא אש של גיהנם. אבל חמור הוא אבי אבות הטמאה, ומשום כך צריך בו חמר יותר, ונאמר בהם ׳לא תחרש בשור ובחמור יחדו׳ (דברים כב, י). גזרה שוה - זה עמודא דאמצעיתא, שמפריד ביניהם מחלקת להפריד ביניהם, והוא שוה בין ימין ושמאל של קדשה. ומשום כך "מחלקת" הוא עמודא דאמצעיתא בין מדרגות הטמאה, והוא פרוד ביניהן, ויחוד במדרגות הקדושה.
מן המפרשים
קרני אור: מן המקבילה בפנחס מאמר קכג, י (רנז.) כלולותיך כלולותיך. א"ל דבמלה זו מרומז בכל מכל כל לשון כללות הרבה, ודוחק:
הסולם: מן המקבילה בשמות מאמר מ, ב (יח.) תנא בשעתא דמסר וכו': למדנו, בשעה שמסר הקב"ה את ישראל לשר מצרים, גזר עליהם ז' גזירות, שישעבדו בהם מצרים. ז"ש, וימררו את חייהם, בעבודה קשה, בחומר, ובלבנים , ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם, אשר…
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פ, י (י.) חומרא משמאלא דתמן כו'. ר"ל שכל ל"ת הכל בשבילו שלא יכנס לקדש כידוע והוא נקרא חומרא כמש"ו:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: