העלאת הנקדה בכתר והורדתה למלכות - והשכינה כאגוז וכיין סתום וחתום
זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות · מאמר 121 · פיסקה 29
לשון הזוהר
וְכָל נְקֻדָּה לְעֵלָּא מִן צָרִיךְ לְסַלְקָא מַחֲשָׁבוֹתֵהּ בְּכֶתֶר, וּלְנַחְתָּא לָהּ עַד מַלְכוּת. וְהָכֵי בְּכָל תֵּבָה וְתֵבָה. דִּתְנוּעָה דְּנִקּוּדֵי אִנּוּן בַּאֲתַר דְּטַעֲמֵי. וְכַד אִית טַעֲמֵי דְּאִנּוּן כִּתְרִין עַל אַתְוָן, לֹא צָרִיךְ לְמֶעֱבַד תְּנוּעָה בְּאָת מִן תֵּבָה, אֶלָּא בְּהַהִיא דְּתָגָא עָלַהּ. וְעוֹד שְׁכִינְתָּא אע"ג דְּאִיהִי כְּלִילָא מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת וּבָהּ אִתְקְרִיאוּ כֻּלְּהוּ אֲחוֹרַיִם. הָכֵי כַּד מִתְיַחֲדִים בָּהּ סְפִירָן דְּאִנּוּן פְּנִימִיִּים, כָּל סְפִירָאָן אִתְקְרִיאוּ מִסִּטְרָא פְּנִימִיִּים. וְאִית סְפִירָאָן דְּאִנּוּן לִפְנַי לִפְנִים. וְכַד אִתְכְּלִילָן בָּהּ כָּל סְפִירָן, אִתְקְרִיאוּ לִפְנַי וְלִפְנִים. וּפְנִימִיִּים וּפְנִימִיִּים דִּפְנִימִיִּים וַאֲחוֹרִיִּים כֻּלְּהוּ אִנּוּן חַד. וְלָאו אִנּוּן כְּגַוְנָא דְּבַר נָשׁ דְּגוּפֵהּ מִינָא חֲדָא, וְנִשְׁמָתֵהּ מִינָא אָחֳרָא, אֲבָל לְעֵלָּא כֹּלָּא חַד. אֶלָּא כָּל נְהוֹרָא וְכָל דַּרְגָּא דְּאִיהִי יַתִּיר, קְרִיבָא לְעִלַּת כָּל עִלָּאִין. אִתְקְרִיאַת לִפְנַי וְלִפְנִים. וְעוֹד שְׁכִינְתָּא אִתְקְרִיאַת פַּרְדֵּס דְּאוֹרַיְתָא, עַל שֵׁם דְּאִיהִי כְּלִילָא 'מִפְּשָׁט 'רְאִיָּה' 'דְּרָשָׁה 'סוֹד דְּאוֹרַיְתָא דָּא הוּא סִימָן פַּרְדֵּס. וְאִתְקְרִיאַת עֵץ חַיִּים מִסִּטְרָא דְּצַדִּיקִים גְּמוּרִים דְּלֵית בְּהוֹן פְּסֹלֶת. וּמִסִּטְרָא דְּכַמָּה אִילָנִין אִנּוּן, דִּמְאִיבָא דִּילְהוֹן אִשְׁתְּמוֹדְעַת שְׁכִינְתָּא בֵּינְהוֹן כְּפוּם עוֹבָדֵיהוֹן. כְּגוֹן אֱגוֹז דְּאִיבָא דִּילָהּ סְתִימָא וַחֲתוּמָה, הַאי אִיהוּ רָמִיז לִשְׁכִינְתָּא דְּאִתְּמַר בָּהּ (שיר השירים ד׳:י״ב) ׳גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַּלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם׳. כְּגָוָן יַיִן דְּאִיהוּ סָתוּם וְחָתוּם, דְּלָא אִתְהַנְּיָן מִנֵּהּ רַשִּׁיעַיָּא, וְלָא אִתְנְבַךְ, הָכֵי נַמֵּי אִיהִי שְׁכִינְתָּא סְתִימָא וַחֲתִימָא בֵּין רַשִּׁיעַיָּא דְּלָא אִתְהַנְּיָן מִנַּהּ. וְאוֹר דִּילַהּ אִתְּמַר בֵּהּ (שמות ב׳:ב׳) ׳וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ׳. וְהָכֵי אוֹרַיְתָא רָזִין דִילָהּ סְתִימִין וַחֲתִימִין דְּלָא אִתְהַנְּיָן מִנְּהוֹן רַשִּׁיעַיָּא. וּבְגִין דָּא אֱכֹל דְּבַשׁ וְשָׁתֵי חַמְרָא וְאַל תְּלַמְּדֵהוּ לַגּוֹי. ועכ"ד.
תרגום
וְכָל נְקֻדָּה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת מַחְשְׁבוֹתָיו בְּכֶתֶר, וּלְהוֹרִידָהּ עַד מַלְכוּת, וְכָךְ בְּכָל תֵּבָה וְתֵבָה. שֶׁתְּנוּעַת הַנְּקֻדּוֹת נִמְצֵאת בִּמְקוֹם הַטְּעָמִים, וּכְשֶׁיֵּשׁ טְעָמִים שֶׁהֵם כְּתָרִים עַל הָאוֹתִיּוֹת, אֵין צֹרֶךְ לַעֲשׂוֹת תְּנוּעָה בְּאוֹת מִן הַתֵּבָה, אֶלָּא בְּזוֹ שֶׁהַכֶּתֶר עָלֶיהָ. וְעוֹד, הַשְּׁכִינָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת וּבָהּ נִקְרָאוֹת כֻּלָּן "אֲחוֹרַיִם", כָּךְ כְּשֶׁמִּתְיַחֲדוֹת בָּהּ סְפִירוֹת שֶׁהֵן פְּנִימִיּוֹת, כָּל סְפִירָה נִקְרֵאת מִצַּד פְּנִימִית. וְיֵשׁ סְפִירוֹת שֶׁהֵן "לִפְנַי לִפְנִים", וּכְשֶׁנִּכְלָלוֹת בָּהּ כָּל הַסְּפִירוֹת, נִקְרָאוֹת "לִפְנַי וְלִפְנִים". וְהַפְּנִימִיּוֹת וּפְנִימִיּוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וְהָאֲחוֹרִיּוֹת, כֻּלָּן הֵן אֶחָד, וְאֵינָן כְּעֵין אָדָם שֶׁגּוּפוֹ מִין אֶחָד וְנִשְׁמָתוֹ מִין אַחֵר, אֶלָּא לְמַעְלָה הַכֹּל אֶחָד. אֶלָּא כָּל אוֹר וְכָל מַדְרֵגָה שֶׁהִיא יְתֵרָה, קְרוֹבָה לְעִלַּת כָּל הָעֶלְיוֹנִים, נִקְרֵאת "לִפְנַי וְלִפְנִים". וְעוֹד, הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת "פַּרְדֵּס" שֶׁל הַתּוֹרָה, עַל שֵׁם שֶׁהִיא כְּלוּלָה מִ"פְּשָׁט" "רְאִיָּה" [ רֶמֶז ] "דְּרָשָׁה" "סוֹד" שֶׁל הַתּוֹרָה - זֶה סִימָן "פַּרְדֵּס". וְנִקְרֵאת "עֵץ חַיִּים" מִצַּד הַצַּדִּיקִים הַגְּמוּרִים שֶׁאֵין בָּהֶם פְּסֹלֶת. וּמִצַּד כַּמָּה אִילָנוֹת הֵם, שֶׁפִּרְיָם מוֹדִיעַ אֶת הַשְּׁכִינָה בֵּינֵיהֶם כְּפִי מַעֲשֵׂיהֶם, כְּגוֹן אֱגוֹז שֶׁפִּרְיוֹ סָתוּם וְחָתוּם - זֶה רָמוּז לַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (שיר השירים ד׳:י״ב) ׳גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם׳. כְּגוֹן יַיִן שֶׁהוּא סָתוּם וְחָתוּם שֶׁלֹּא נֶהֱנִים מִמֶּנּוּ רְשָׁעִים וְלֹא נִפְגָּם, כָּךְ גַּם הַשְּׁכִינָה סְתוּמָה וַחֲתוּמָה בֵּין הָרְשָׁעִים שֶׁאֵינָם נֶהֱנִים מִמֶּנָּה. וְאוֹרָהּ נֶאֱמַר בּוֹ (שמות ב׳:ב׳) ׳וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ׳, וְכָךְ הַתּוֹרָה, סוֹדוֹתֶיהָ סְתוּמִים וַחֲתוּמִים שֶׁאֵינָם נֶהֱנִים מֵהֶם רְשָׁעִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ: אֱכֹל דְּבַשׁ וּשְׁתֵה יַיִן וְאַל תְּלַמְּדֵהוּ לַגּוֹי. וְעַל כָּל פָּנִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכל נקדה לעלא מן צריך לסלקא מחשבותה בכתר, ולנחתא לה עד מלכות. והכי בכל תבה ותבה. דתנועה דנקודי אנון באתר דטעמי. וכד אית טעמי דאנון כתרין על אתון, לא צריך למעבד תנועה באת מן תבה, אלא בההיא דתגא עלה. ועוד שכינתא אע"ג דאיהי כלילא מעשר ספירות ובה אתקריאו כלהו אחורים. הכי כד מתיחדים בה ספירן דאנון פנימיים, כל ספיראן אתקריאו מסטרא פנימיים. ואית ספיראן דאנון לפני לפנים. וכד אתכלילן בה כל ספירן, אתקריאו לפני ולפנים. ופנימיים ופנימיים דפנימיים ואחוריים כלהו אנון חד. ולאו אנון כגונא דבר נש דגופה מינא חדא, ונשמתה מינא אחרא, אבל לעלא כלא חד. אלא כל נהורא וכל דרגא דאיהי יתיר, קריבא לעלת כל עלאין. אתקריאת לפני ולפנים. ועוד שכינתא אתקריאת פרדס דאוריתא, על שם דאיהי כלילא 'מפשט 'ראיה' 'דרשה 'סוד דאוריתא דא הוא סימן פרדס. ואתקריאת עץ חיים מסטרא דצדיקים גמורים דלית בהון פסלת. ומסטרא דכמה אילנין אנון, דמאיבא דילהון אשתמודעת שכינתא בינהון כפום עובדיהון. כגון אגוז דאיבא דילה סתימא וחתומה, האי איהו רמיז לשכינתא דאתמר בה (שיר השירים ד׳:י״ב) ׳גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום׳. כגון יין דאיהו סתום וחתום, דלא אתהנין מנה רשיעיא, ולא אתנבך, הכי נמי איהי שכינתא סתימא וחתימא בין רשיעיא דלא אתהנין מנה. ואור דילה אתמר בה (שמות ב׳:ב׳) ׳ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו׳. והכי אוריתא רזין דילה סתימין וחתימין דלא אתהנין מנהון רשיעיא. ובגין דא אכל דבש ושתי חמרא ואל תלמדהו לגוי. ועכ"ד.
התרגום: וכל נקדה שלמעלה ממנה צריך להעלות מחשבותיו בכתר, ולהורידה עד מלכות, וכך בכל תבה ותבה. שתנועת הנקדות נמצאת במקום הטעמים, וכשיש טעמים שהם כתרים על האותיות, אין צרך לעשות תנועה באות מן התבה, אלא בזו שהכתר עליה. ועוד, השכינה אף על פי שהיא כלולה מעשר ספירות ובה נקראות כלן "אחורים", כך כשמתיחדות בה ספירות שהן פנימיות, כל ספירה נקראת מצד פנימית. ויש ספירות שהן "לפני לפנים", וכשנכללות בה כל הספירות, נקראות "לפני ולפנים". והפנימיות ופנימיות הפנימיות והאחוריות, כלן הן אחד, ואינן כעין אדם שגופו מין אחד ונשמתו מין אחר, אלא למעלה הכל אחד. אלא כל אור וכל מדרגה שהיא יתרה, קרובה לעלת כל העליונים, נקראת "לפני ולפנים". ועוד, השכינה נקראת "פרדס" של התורה, על שם שהיא כלולה מ"פשט" "ראיה" [ רמז ] "דרשה" "סוד" של התורה - זה סימן "פרדס". ונקראת "עץ חיים" מצד הצדיקים הגמורים שאין בהם פסלת. ומצד כמה אילנות הם, שפרים מודיע את השכינה ביניהם כפי מעשיהם, כגון אגוז שפריו סתום וחתום - זה רמוז לשכינה שנאמר בה (שיר השירים ד׳:י״ב) ׳גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום׳. כגון יין שהוא סתום וחתום שלא נהנים ממנו רשעים ולא נפגם, כך גם השכינה סתומה וחתומה בין הרשעים שאינם נהנים ממנה. ואורה נאמר בו (שמות ב׳:ב׳) ׳ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו׳, וכך התורה, סודותיה סתומים וחתומים שאינם נהנים מהם רשעים. ומשום כך: אכל דבש ושתה יין ואל תלמדהו לגוי. ועל כל פנים.
מן המפרשים
יהל אור: מן המקבילה בכי תצא מאמר ד, ב ◆ ואי תימא דסליקת כו'. ר"ל שיש עוד דרגא שהוא למעלה מעשר ובה אינה רק עשר, אם כן אינה מתייחדת בכלם אמר יו"ד שמא מפרש כו' עשר ר"ל עשר אותיות בשמא מפרש והוא שם היחוד והוא ראיה שאין יותר מעשר. וז"ש…
שעת רצון: מן המקבילה בבראשית מאמר טו, ז (כג.) ועוד תלת זימנין אתמר בהאי קרא אני אני אני דאית בהון א' א' א' י' י' י' דאתרמיזו בשם ס"ג ושם מ"ה ואית בהון תלת ווי"ן כו'. סוד הענין, דיודי"ן דשם ס"ג הם הם דאלפין דמ"ה, כמ"ש רבינו ז"ל (ע"ח)…
קרני אור: מן המקבילה בפנחס מאמר טו, ד (ריט:) איהו דשוי קשר איהו דשוי קשר. אינו מובן: