ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 121: ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות › פיסקה 13

האבן הקטנה שבפה בקריאת שמע - ושלש יודין הסגולתא בשם הכתר

זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות · מאמר 121 · פיסקה 13

לשון הזוהר

זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּשַׁוִּי לָהּ בְּקִירְטָא דִּילֵהּ, דְּאִיהִי פּוּמוֹי, בִּקְרִיאַת שְׁמַע, וְזָרִיק לָהּ לְגַבֵּי שָׁמַיִם דְּסַמָּאֵ"ל. דִּבְגִינֵהּ אִתְּמַר ׳שׁוֹמוּ שָׁמַיִם עַל זֹאת׳ (ירמיה ב). וּבָהּ כִּי שָׁמַיִם דִּילֵהּ בֶּעָשָׁן ׳נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה׳. וְאַנְתְּ רָעֲיָא מְהֵימָנָא, קוּם טֹל קִירְטָא דִּילָךְ. דְּלַאֲתַר עִלָּאָה אַנְתְּ סָלִיק לֵהּ, יַתִּיר מִדָּוִד וּמִכָּל נְבִיאַיָּא וְחַכְמַיָּא דְּכָל דָּרָא וְדָרָא. וְהַאי אִיהִי קִירְטָא דִּילָךְ. זַרְקָא מֻקָּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. דְּאַבְנָא דָּא מִפּוּמָךְ סַלְקָא לְאָתָא דְּאִתְּמַר בֵּהּ בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ וּבַמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחֲקֹר. וְאִיהִי שְׁמָא דְּכֶתֶר עִלָּאָה דְּאִיהוּ חָכְמָה קְדוּמָה. דְּהָכֵי סָלִיק חָכְמָה לְחֻשְׁבַּן שְׁמָא קַדִּישָׁא, עִם עֶשֶׂר אַתְוָן בִּכְלָלָא, דְּאִנּוּן יוּ'ד הֵ'י וָא'ו הֵ'י. דְּתַמָּן תְּלָת יוּדִי"ן דְּאִנּוּן שְׁמָא דְּאַכְתַּר לִשְׁמָא דְּחָכְמָה זְעֵירָא. דָּא כָּלִיל עֶשֶׂר מֵעֵלָּא לְתַתָּא. וְחָכְמָה זְעֵירָא כָּלִיל עֶשֶׂר מִתַּתָּא לְעֵלָּא. עֶשֶׂר בִּגְבוּרָא מֵעֵלָּא סְגוֹלְתָּא, דְּמִתַּמָּן אִתְקְרִיאַת שְׁכִינְתָּא סְגֻלַּת מְלָכִים, וְאִיהִי שַׂנָּאָה (שצאה) לְאֻמִּין דְּעָלְמָא. אִיהִי אַבְנָא חֲדָא כְּלִילָא מֵעֶשֶׂר אַתְוָן מִתַּתָּא לְעֵלָּא דִּרְמִיזִין בְּיוּ'ד הֵ'א וָא'ו הֵ'א. תְּלָת אַלְפִין אִלֵּין דְּחָכְמָה זְעֵירָא דְּתַמָּן כ"ח מ"ה. דְּהַאי אִיהוּ שְׁמָא דְּסָלִיק מָ"ה בְּחֻשְׁבָּן. וְתַלְיָן מִנֵּהּ כ"ח אַתְוָן דְּאִנּוּן יוּ'ד וָא'ו דָּלֶ'ת, הֵ'א אָלֶ'ף, וָא'ו אָלֶ'ף וָא'ו הֵ'א אָלֶ'ף. וּתְלָת אַלְפִין דְּהַאי שְׁמָא, אִלֵּין דְּסַלְקִין אֶהְיֶה תְּלָת זִמְנִין, כְּחֻשְׁבָּן דְּרָמִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לֵךְ בִּשְׁלִיחוּתְךָ, לְאַפָּקָא לְיִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה׳ (שמות ג) כֹּה תֹּאמַר אֶל בְּנֵי ׳יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שַׁלְּחֵנִי אֲלֵיכֶם׳. וּבֵהּ אִשְׁתְּמוֹדַע דְּהוּא מֻפְלָא וּמְכֻסֶּה מִסִּטְרָא דְּעִלַּת כָּל עִלָּאִין, דְּאִתְּמַר בֵּהּ בְּג' יוֹדִין דִּסְגוֹלְתָּא ׳אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבִּלְעֲדַי אֵין אֱלֹהִים׳. וּמִסִּטְרָא דְּעִלַּת כָּל עִלָּאִין אִתְקְרִיאַת שְׁכִינְתָּא אֱמוּנָה דְּיִשְׂרָאֵל. וְהַאי אַבְנָא חֲדָא י' בְּחֻשְׁבָּנָא עֶשֶׂר, וְאִית לָהּ קוֹצָא לְעֵלָּא וְקוֹצָא לְתַתָּא. וְנִקּוּדָא בְּאֶמְצָעִיתָא וְכֹלָּא אֶחָד. וּמִתַּמָּן קָרָא לְמֹשֶׁה לְעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא בְּי"ג מְכִילָן דְּרַחֲמֵי. דְּמָאן דְּקָרָא בְּאִלֵּין י"ג מְכִילָן דְּרַחֲמֵי לְעִלַּת כָּל הָעִלּוֹת. לֹא יַחֲזֹר רֵיקָם בִּצְלוֹתֵהּ. וְכַד אִיהוּ רָכִיב עַל אַבְנָא חֲדָא לֵית מְמָנָא וְשֻׂלְטָן דְּבִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, דְּקַיְּמָא קַמֵּי הַאי אַבְנָא. דִּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְּמַר בְּסַמָּאֵ"ל ׳אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ וְגוֹ'׳ (עובדיה א). וְהָכֵי י' תַּתָּאָה סְלִיקַת לְי"ג מְכִילָן, וּרְמִיזָן בְּאָת א' י' לְעֵלָּא וי' לְתַתָּא, חָכְמָה בָּרֹאשׁ וְחָכְמָה בַּסּוֹף. ו' כְּרִיכָא דְּתַרְוַיְהוּ.

תרגום

אַשְׁרֵי מִי שֶׁשָּׂם אוֹתָהּ בְּאַבְנוֹ הַקְּטַנָּה, שֶׁהִיא פִּיו, בִּקְרִיאַת שְׁמַע, וְזוֹרֵק אוֹתָהּ אֶל שְׁמֵי הסמא"ל, שֶׁבִּגְלָלוֹ נֶאֱמַר ׳שׁוֹמוּ שָׁמַיִם עַל זֹאת׳ (ירמיה ב, יב), וּבָהּ, כִּי שָׁמַיִם שֶׁלּוֹ בֶּעָשָׁן ׳נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה׳ (ישעיה נא, ו). וְאַתָּה, רָעֲיָא מְהֵימָנָא, קוּם קַח אַבְנְךָ, שֶׁלְּמָקוֹם עֶלְיוֹן אַתָּה מַעֲלֶה אוֹתָהּ, יוֹתֵר מִדָּוִד וּמִכָּל הַנְּבִיאִים וְהַחֲכָמִים שֶׁל כָּל דּוֹר וָדוֹר. וְזוֹ אַבְנְךָ: זַרְקָא מֻקָּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא, שֶׁאֶבֶן זוֹ מִפִּיךָ עוֹלָה לְאוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ וּבַמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחֲקֹר. וְהִיא שֵׁם כֶּתֶר עֶלְיוֹן שֶׁהוּא חָכְמָה קְדוּמָה. שֶׁכָּךְ עוֹלָה חָכְמָה לְחֶשְׁבּוֹן שֵׁם הַקֹּדֶשׁ, עִם עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת בִּכְלָל, שֶׁהֵן יוּ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י. שֶׁשָּׁם שְׁלֹשָׁה יוּדִי"ן שֶׁהֵם שֵׁם שֶׁמַּכְתִּיר לְשֵׁם הַחָכְמָה הַזְּעֵירָה. זֶה כּוֹלֵל עֶשֶׂר מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, וְחָכְמָה זְעֵירָה כּוֹלֶלֶת עֶשֶׂר מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. עֶשֶׂר בַּגְּבוּרָה מִלְמַעְלָה - סְגוֹלְתָּא, שֶׁמִּשָּׁם נִקְרֵאת הַשְּׁכִינָה "סְגֻלַּת מְלָכִים", וְהִיא שֹׂנְאָה (שצאה) לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם. הִיא אֶבֶן אַחַת הַכְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, הָרְמוּזוֹת בְּיוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. שְׁלֹשֶׁת הָאֲלָפִים הָאֵלֶּה שֶׁל הַחָכְמָה הַזְּעֵירָה, שֶׁשָּׁם כ"ח מ"ה, שֶׁזֶּה שֵׁם הָעוֹלֶה מָ"ה בְּחֶשְׁבּוֹן, וְתָלוּיִים מִמֶּנּוּ כ"ח אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן יוּ"ד וָא"ו דָּלֶ"ת, הֵ"א אָלֶ"ף, וָא"ו אָלֶ"ף וָא"ו, הֵ"א אָלֶ"ף. וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲלָפִים שֶׁל שֵׁם זֶה - אֵלֶּה הָעוֹלִים "אֶהְיֶה" שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, כְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁרָמַז בּוֹ הקב"ה: "לֵךְ בִּשְׁלִיחוּתְךָ לְהוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם". זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה׳ (שמות ג, יד), "כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי ׳יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שַׁלְּחֵנִי אֲלֵיכֶם׳ ". וּבוֹ נוֹדָע שֶׁהוּא מֻפְלָא וּמְכֻסֶּה מִצַּד עִלַּת כָּל הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בְּשָׁלֹשׁ יוֹדִין שֶׁל הַסְּגוֹלְתָּא ׳אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים׳. וּמִצַּד עִלַּת כָּל הָעֶלְיוֹנִים נִקְרֵאת הַשְּׁכִינָה "אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל". וְאֶבֶן זוֹ, י' בְּחֶשְׁבּוֹן עֶשֶׂר, יֵשׁ לָהּ קוֹץ לְמַעְלָה וְקוֹץ לְמַטָּה, וּנְקֻדָּה בָּאֶמְצַע, וְהַכֹּל אֶחָד. וּמִשָּׁם קָרָא לְמֹשֶׁה - לְעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא - בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, שֶׁמִּי שֶׁקּוֹרֵא בְּאֵלֶּה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים לְעִלַּת כָּל הָעִלּוֹת, לֹא יָשׁוּב רֵיקָם בִּתְפִלָּתוֹ. וּכְשֶׁהוּא רוֹכֵב ׳עַל אֶבֶן אַחַת׳, אֵין מְמֻנֶּה וְשִׁלְטוֹן בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ הָעוֹמֵד לִפְנֵי אֶבֶן זוֹ. שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן נֶאֱמַר בְּסמא"ל ׳אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ וְגוֹ'׳ (עובדיה א, ד). וְכָךְ י' הַתַּחְתּוֹנָה עוֹלָה לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וּרְמוּזוֹת בְּאוֹת א': י' לְמַעְלָה וְי' לְמַטָּה - חָכְמָה בָּרֹאשׁ וְחָכְמָה בַּסּוֹף, וָ"ו כְּרוּכָה שֶׁל שְׁנֵיהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: זכאה איהו מאן דשוי לה בקירטא דילה, דאיהי פומוי, בקריאת שמע, וזריק לה לגבי שמים דסמא"ל. דבגינה אתמר ׳שומו שמים על זאת׳ (ירמיה ב). ובה כי שמים דילה בעשן ׳נמלחו והארץ כבגד תבלה׳. ואנת רעיא מהימנא, קום טל קירטא דילך. דלאתר עלאה אנת סליק לה, יתיר מדוד ומכל נביאיא וחכמיא דכל דרא ודרא. והאי איהי קירטא דילך. זרקא מקף שופר הולך סגולתא. דאבנא דא מפומך סלקא לאתא דאתמר בה במפלא ממך אל תדרש ובמכסה ממך אל תחקר. ואיהי שמא דכתר עלאה דאיהו חכמה קדומה. דהכי סליק חכמה לחשבן שמא קדישא, עם עשר אתון בכללא, דאנון יו'ד ה'י וא'ו ה'י. דתמן תלת יודי"ן דאנון שמא דאכתר לשמא דחכמה זעירא. דא כליל עשר מעלא לתתא. וחכמה זעירא כליל עשר מתתא לעלא. עשר בגבורא מעלא סגולתא, דמתמן אתקריאת שכינתא סגלת מלכים, ואיהי שנאה (שצאה) לאמין דעלמא. איהי אבנא חדא כלילא מעשר אתון מתתא לעלא דרמיזין ביו'ד ה'א וא'ו ה'א. תלת אלפין אלין דחכמה זעירא דתמן כ"ח מ"ה. דהאי איהו שמא דסליק מ"ה בחשבן. ותלין מנה כ"ח אתון דאנון יו'ד וא'ו דל'ת, ה'א אל'ף, וא'ו אל'ף וא'ו ה'א אל'ף. ותלת אלפין דהאי שמא, אלין דסלקין אהיה תלת זמנין, כחשבן דרמיז קודשא בריך הוא לך בשליחותך, לאפקא לישראל ממצרים. הדא הוא דכתיב ׳ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה׳ (שמות ג) כה תאמר אל בני ׳ישראל אהיה שלחני אליכם׳. ובה אשתמודע דהוא מפלא ומכסה מסטרא דעלת כל עלאין, דאתמר בה בג' יודין דסגולתא ׳אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים׳. ומסטרא דעלת כל עלאין אתקריאת שכינתא אמונה דישראל. והאי אבנא חדא י' בחשבנא עשר, ואית לה קוצא לעלא וקוצא לתתא. ונקודא באמצעיתא וכלא אחד. ומתמן קרא למשה לעמודא דאמצעיתא בי"ג מכילן דרחמי. דמאן דקרא באלין י"ג מכילן דרחמי לעלת כל העלות. לא יחזר ריקם בצלותה. וכד איהו רכיב על אבנא חדא לית ממנא ושלטן דבשמיא וארעא, דקימא קמי האי אבנא. דבההוא זמנא אתמר בסמא"ל ׳אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך וגו'׳ (עובדיה א). והכי י' תתאה סליקת לי"ג מכילן, ורמיזן באת א' י' לעלא וי' לתתא, חכמה בראש וחכמה בסוף. ו' כריכא דתרויהו.

התרגום: אשרי מי ששם אותה באבנו הקטנה, שהיא פיו, בקריאת שמע, וזורק אותה אל שמי הסמא"ל, שבגללו נאמר ׳שומו שמים על זאת׳ (ירמיה ב, יב), ובה, כי שמים שלו בעשן ׳נמלחו והארץ כבגד תבלה׳ (ישעיה נא, ו). ואתה, רעיא מהימנא, קום קח אבנך, שלמקום עליון אתה מעלה אותה, יותר מדוד ומכל הנביאים והחכמים של כל דור ודור. וזו אבנך: זרקא מקף שופר הולך סגולתא, שאבן זו מפיך עולה לאות שנאמר בו במפלא ממך אל תדרש ובמכסה ממך אל תחקר. והיא שם כתר עליון שהוא חכמה קדומה. שכך עולה חכמה לחשבון שם הקדש, עם עשר אותיות בכלל, שהן יו"ד ה"י וא"ו ה"י. ששם שלשה יודי"ן שהם שם שמכתיר לשם החכמה הזעירה. זה כולל עשר מלמעלה למטה, וחכמה זעירה כוללת עשר מלמטה למעלה. עשר בגבורה מלמעלה - סגולתא, שמשם נקראת השכינה "סגלת מלכים", והיא שנאה (שצאה) לאמות העולם. היא אבן אחת הכלולה מעשר אותיות מלמטה למעלה, הרמוזות ביו"ד ה"א וא"ו ה"א. שלשת האלפים האלה של החכמה הזעירה, ששם כ"ח מ"ה, שזה שם העולה מ"ה בחשבון, ותלויים ממנו כ"ח אותיות שהן יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף. ושלשת האלפים של שם זה - אלה העולים "אהיה" שלש פעמים, כחשבון שרמז בו הקב"ה: "לך בשליחותך להוציא את ישראל ממצרים". זהו שכתוב ׳ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה׳ (שמות ג, יד), "כה תאמר אל בני ׳ישראל אהיה שלחני אליכם׳ ". ובו נודע שהוא מפלא ומכסה מצד עלת כל העליונים, שנאמר בו בשלש יודין של הסגולתא ׳אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים׳. ומצד עלת כל העליונים נקראת השכינה "אמונת ישראל". ואבן זו, י' בחשבון עשר, יש לה קוץ למעלה וקוץ למטה, ונקדה באמצע, והכל אחד. ומשם קרא למשה - לעמודא דאמצעיתא - בשלש עשרה מדות של רחמים, שמי שקורא באלה שלש עשרה מדות של רחמים לעלת כל העלות, לא ישוב ריקם בתפלתו. וכשהוא רוכב ׳על אבן אחת׳, אין ממנה ושלטון בשמים ובארץ העומד לפני אבן זו. שבאותו זמן נאמר בסמא"ל ׳אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך וגו'׳ (עובדיה א, ד). וכך י' התחתונה עולה לשלש עשרה מדות, ורמוזות באות א': י' למעלה וי' למטה - חכמה בראש וחכמה בסוף, ו"ו כרוכה של שניהם.

מן המפרשים

קרני אור: מן המקבילה בעקב מאמר ד, יא וכל סטר מג' וכל סטר מג' כו' דאינון. ג' הויות:

הסולם: מן המקבילה בעקב מאמר ד, יא וכל סטר מג' וכו': וכל צד, מג' קוין חג"ת שהם ימין שמאל אמצע, שהם ג"פ י"ד כנ"ל, הוא מג' פנים שבחיות אריה שור נשר, שהם הויה הויה הויה . ומג' כנפים שבחיות, שהם ד' ד' ד' דהיינו ג"פ אדני כנ"ל. כולם צריכים…

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פ, טז (יא.) לצלמא. הוא דיוקנא בישא דס"א והוא פלשתאה הנ"ל:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה:

ועוד 9 פסוקים. אינדקס הפסוקים