ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 121: ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות › פיסקה 12

הכאת הנחש בקלמוס בים התורה - וחמש תיבות שמע כאבני דוד

זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות · מאמר 121 · פיסקה 12

לשון הזוהר

קוּם לְגַבֵּהּ בְּחוּטְרָא דִּילָךְ, לְמַחֲאָה לֵהּ כְּכַלְבָּא, דְּהָכֵי אוֹרְחָא דְּכַלְבָּא לְמַחֲאָה לֵהּ בְּחוּטְרָא. וְאוֹרְחָא דְּעַבְדָּא לְמַחֲאָה לֵהּ בְּחוּטְרָא כְּכַלְבָּא, בְּגִין דְּעָלֵהּ אִתְּמַר ׳בִּדְבָרִים לֹא יוּסַר עֶבֶד׳ (משלי כט). בְּקַדְמִיתָא מָחִית לֵהּ עַל יַמָּא. כְּעָן קוּם מָחֵי לֵהּ בְּיַמָּא דְּאוֹרַיְתָא בְּקֻלְמוֹס דִּילָךְ בִּדְרוֹעָא דִּילָךְ בְּיָד דִּילָךְ. דְּאִתְּמַר בֵּהּ (שמות יד) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם (שמות) דְּהָא בִּימִינָהּ אִתְבַּקְּעָא יַמָּא. בִּשְׂמָאלָא אִתְחַזְרַת יַבָּשָׁה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם (שם). בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא ׳נָשַׁפְתָּ בְּרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם׳. קוּם נָצַח קְרָבִין דְּהָא בְּרַתָּא דְּמַלְכָּא דִּילָךְ אִיהִי וְלֵךְ אִתְחַזְרַת. וְלֹא עוֹד אֶלָּא כַּמָּה דֻּבִּים וּזְאֵבִים דְּעִרְבּוּבְיָא מִתְכַּנְּשִׁין בְּגָלוּתָא לְמֵיכַל עָאנָא דִּילָךְ, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וָאַתֶּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי׳ (יחזקאל לד). קוּם נָטִיל קִירְטָא דִּילָךְ לְגַבַּיְהוּ דְּהָא קִירְטָא דָּוִד אִתְּמַר בָּהּ (שמואל א, יז) ׳וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלּוּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל׳. נָטִיל לוֹן בַּחֲמִשָּׁה תֵּיבִין, דְּאִנּוּן שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה'. וְכַד שַׁוֵּי לוֹן בְּקִירְטָא, אִתְעֲבִידוּ אֶחָד, אַבְנָא חֲדָא, וְקָטִיל לִפְלִישְׁתָּאָה. וְהַאי אַבְנָא עֲלַהּ אִתְּמַר ׳וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא הֲוַת לְטוּר רַב׳ (דניאל ב) וּמָלְאָה כָּל אַרְעָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳ (יחזקאל ג) ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ׳. וּבְגִינֵהּ אִתְּמַר ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳ (תהלים קיח). ׳מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹאת׳. וּבְגִינָהּ אָמַר דָּוִד ׳אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי וְגוֹ'׳ (שם כז) (שם). בָּזֹאת אֲנִי בּוֹטֵחַ וְאַל יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל ׳כִּי אִם בָּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל׳ (איכה ג). ׳זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל׳. וְיַעֲקֹב בְּגִין דַּהֲוָה יְדַע דְּאִיהִי עִקָּרָא דְּכֹלָּא, אוֹלִיף לֵהּ לִבְנוֹי. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֵּר לָהֶם אֲבִיהֶם׳ (בראשית מט), וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מִינֵהּ קַבִּיל אוֹרַיְתָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה׳ (דברים מד). וְאַהֲרֹן בָּהּ עָאל לְקֹדֶשׁ קָדְשִׁין, וְאִתְקַבֵּל קָרְבָּנֵהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ויקרא טז) בָּזֹאת יָבֹא אֶל הַקֹּדֶשׁ. ׳זֹאת אֲשֶׁר לַלְּוִיִּם׳. וּבְגִינַהּ אִתְּמַר ׳מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׳ (זכריה ג). (באשית מט) ׳עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינַיִם׳.

תרגום

קוּם אֵלָיו בְּמַקֶּלְךָ, לְהַכּוֹתוֹ כְּכֶלֶב, שֶׁכָּךְ דֶּרֶךְ הַכֶּלֶב שֶׁמַּכִּים אוֹתוֹ בְּמַקֵּל, וְדֶרֶךְ הָעֶבֶד שֶׁמַּכִּים אוֹתוֹ בְּמַקֵּל כְּכֶלֶב, מִשּׁוּם שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר ׳בִּדְבָרִים לֹא יוּסַר עֶבֶד׳ (משלי כט, יט). בָּרִאשׁוֹנָה הִכִּיתָ אוֹתוֹ עַל הַיָּם, עַכְשָׁו קוּם הַךְ אוֹתוֹ בְּיַם הַתּוֹרָה בְּקֻלְמוּסְךָ, בִּזְרוֹעֲךָ, בְּיָדְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות יד) "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם" (שמות), שֶׁהֲרֵי בִּימִינָהּ נִבְקַע הַיָּם, בִּשְׂמֹאלָהּ הָפְכָה יַבָּשָׁה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם" (שם). בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא ׳נָשַׁפְתָּ בְּרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם׳. קוּם נַצַּח מִלְחָמוֹת, שֶׁהֲרֵי בַּת הַמֶּלֶךְ שֶׁלְּךָ הִיא וְלְךָ תָּשׁוּב. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כַּמָּה דֻּבִּים וּזְאֵבִים שֶׁל עִרְבּוּבְיָא מִתְכַּנְּסִים בַּגָּלוּת לֶאֱכֹל אֶת צֹאנְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳וָאַתֶּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי׳ (יחזקאל לד, לא). קוּם קַח אֶת אַבְנְךָ הַקְּטַנָּה אֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי אֶבֶן דָּוִד נֶאֱמַר בָּהּ (שמואל א, יז) ׳וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלּוּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל׳. לָקַח אוֹתָן בַּחֲמִשָּׁה תֵּבוֹת, שֶׁהֵן "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה (דברים ו, ד) ". וּכְשֶׁשָּׂם אוֹתָן בָּאֶבֶן הַקְּטַנָּה, נַעֲשׂוּ אֶחָד, אֶבֶן אַחַת, וְהָרַג אֶת הַפְּלִשְׁתִּי. וְעַל אֶבֶן זוֹ נֶאֱמַר ׳וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא הֲוַת לְטוּר רַב׳ (דניאל ב) וּמָלְאָה כָּל הָאָרֶץ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳ (ישעיה ו, ג) ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד ה מִמְּקוֹמוֹ׳. וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳ (תהלים קיח), ׳מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹאת׳. וּבִגְלָלָהּ אָמַר דָּוִד ׳אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי וְגוֹ'׳ (שם כז), (שם). בָּזֹאת אֲנִי בּוֹטֵחַ וְאַל יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל ׳כִּי אִם בָּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל׳ (איכה ג). ׳זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל׳. וְיַעֲקֹב, מִשּׁוּם שֶׁיָּדַע שֶׁהִיא עִקַּר הַכֹּל, לִמְּדָהּ לְבָנָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם׳ (בראשית מט). וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מִמֶּנָּה קִבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה׳ (דברים מד). וְאַהֲרֹן בָּהּ נִכְנַס לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְנִתְקַבֵּל קָרְבָּנוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא טז) "בְּזֹאת יָבֹא אֶל הַקֹּדֶשׁ", "זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם". וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר ׳מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׳ (זכריה ג). (באשית מט) ׳עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: קום לגבה בחוטרא דילך, למחאה לה ככלבא, דהכי אורחא דכלבא למחאה לה בחוטרא. ואורחא דעבדא למחאה לה בחוטרא ככלבא, בגין דעלה אתמר ׳בדברים לא יוסר עבד׳ (משלי כט). בקדמיתא מחית לה על ימא. כען קום מחי לה בימא דאוריתא בקלמוס דילך בדרועא דילך ביד דילך. דאתמר בה (שמות יד) ויט משה את ידו על הים (שמות) דהא בימינה אתבקעא ימא. בשמאלא אתחזרת יבשה. הדא הוא דכתיב ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים (שם). בעמודא דאמצעיתא ׳נשפת ברוחך כסמו ים׳. קום נצח קרבין דהא ברתא דמלכא דילך איהי ולך אתחזרת. ולא עוד אלא כמה דבים וזאבים דערבוביא מתכנשין בגלותא למיכל עאנא דילך, דאתמר בהון ׳ואתן צאני צאן מרעיתי׳ (יחזקאל לד). קום נטיל קירטא דילך לגביהו דהא קירטא דוד אתמר בה (שמואל א, יז) ׳ויבחר לו חמשה חלוקי אבנים מן הנחל׳. נטיל לון בחמשה תיבין, דאנון שמע ישראל ה' אלהינו ה'. וכד שוי לון בקירטא, אתעבידו אחד, אבנא חדא, וקטיל לפלישתאה. והאי אבנא עלה אתמר ׳ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב׳ (דניאל ב) ומלאה כל ארעא. הדא הוא דכתיב ׳מלא כל הארץ כבודו׳ (יחזקאל ג) ׳ברוך כבוד ה' ממקומו׳. ובגינה אתמר ׳אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׳ (תהלים קיח). ׳מאת ה' היתה זאת׳. ובגינה אמר דוד ׳אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי וגו'׳ (שם כז) (שם). בזאת אני בוטח ואל יתהלל המתהלל ׳כי אם בזאת יתהלל המתהלל׳ (איכה ג). ׳זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל׳. ויעקב בגין דהוה ידע דאיהי עקרא דכלא, אוליף לה לבנוי. הדא הוא דכתיב ׳וזאת אשר דבר להם אביהם׳ (בראשית מט), ומשה רבנו עליו השלום מינה קביל אוריתא. הדא הוא דכתיב ׳וזאת התורה אשר שם משה׳ (דברים מד). ואהרן בה עאל לקדש קדשין, ואתקבל קרבנה. הדא הוא דכתיב (ויקרא טז) בזאת יבא אל הקדש. ׳זאת אשר ללוים׳. ובגינה אתמר ׳משם רועה אבן ישראל׳ (זכריה ג). (באשית מט) ׳על אבן אחת שבעה עינים׳.

התרגום: קום אליו במקלך, להכותו ככלב, שכך דרך הכלב שמכים אותו במקל, ודרך העבד שמכים אותו במקל ככלב, משום שעליו נאמר ׳בדברים לא יוסר עבד׳ (משלי כט, יט). בראשונה הכית אותו על הים, עכשו קום הך אותו בים התורה בקלמוסך, בזרועך, בידך, שנאמר בו (שמות יד) "ויט משה את ידו על הים" (שמות), שהרי בימינה נבקע הים, בשמאלה הפכה יבשה. זהו שכתוב "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" (שם). בעמודא דאמצעיתא ׳נשפת ברוחך כסמו ים׳. קום נצח מלחמות, שהרי בת המלך שלך היא ולך תשוב. ולא עוד, אלא כמה דבים וזאבים של ערבוביא מתכנסים בגלות לאכל את צאנך, שנאמר בהם ׳ואתן צאני צאן מרעיתי׳ (יחזקאל לד, לא). קום קח את אבנך הקטנה אליהם, שהרי אבן דוד נאמר בה (שמואל א, יז) ׳ויבחר לו חמשה חלוקי אבנים מן הנחל׳. לקח אותן בחמשה תבות, שהן "שמע ישראל ה' אלהינו ה (דברים ו, ד) ". וכששם אותן באבן הקטנה, נעשו אחד, אבן אחת, והרג את הפלשתי. ועל אבן זו נאמר ׳ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב׳ (דניאל ב) ומלאה כל הארץ. זהו שכתוב ׳מלא כל הארץ כבודו׳ (ישעיה ו, ג) ׳ברוך כבוד ה ממקומו׳. ובגללה נאמר ׳אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׳ (תהלים קיח), ׳מאת ה' היתה זאת׳. ובגללה אמר דוד ׳אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי וגו'׳ (שם כז), (שם). בזאת אני בוטח ואל יתהלל המתהלל ׳כי אם בזאת יתהלל המתהלל׳ (איכה ג). ׳זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל׳. ויעקב, משום שידע שהיא עקר הכל, למדה לבניו. זהו שכתוב ׳וזאת אשר דבר להם אביהם׳ (בראשית מט). ומשה רבנו עליו השלום ממנה קבל את התורה, זהו שכתוב ׳וזאת התורה אשר שם משה׳ (דברים מד). ואהרן בה נכנס לקדש הקדשים ונתקבל קרבנו, זהו שכתוב (ויקרא טז) "בזאת יבא אל הקדש", "זאת אשר ללוים". ובגללה נאמר ׳משם רעה אבן ישראל׳ (זכריה ג). (באשית מט) ׳על אבן אחת שבעה עינים׳.

מן המפרשים

מקדש מלך: מן המקבילה בנשא מאמר טז, א (קמו:) שמא קדישא אתגליא ואתכסייא אתגלייא היא זעיר. ואתכסייא הוא אריך. וז"ש דאתגלייא וכו' שנודע כי שם מ"ה הוא בזעיר. ומ"ש דאתכסייא כתיב באתוון אחרן. פי' אריך ונל"עד שהוא שם אהי"ה: ה"ג ומה הוא…

הסולם: מן המקבילה בבראשית מאמר יח, יד (כד:) פתח ואמר, זרקא מקף שופר הולך סגולתא. פתח ר"ש ואמר, כלומר, שעם כל המתבאר עד הנה, נגלה מה שאמר ר"ש לעיל, זרקא מקף שופר הולך סגולתא. כי זרקא פירושו שזרקינן לה להנוקבא לאתר דאתנטילת, שה"ס עי"מ…

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פ, טו (יא.) באלין חמשין כו'. דנ' תרעין הן י"ה, ה' כליל מי' כמ"ש בהקדמת ת"ז. וכן היו בים, ביד, בה' אצבעות בכ"א עשר מסט' דימא עילאה, ים גי' חמשים כמ"ש בהגדת פסח בים כמה כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: