ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 121: ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות › פיסקה 10

תפלת רבי שמעון קדם המלחמה - בת המלך ארוסה למשה עד הריגת הנחש

זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות · מאמר 121 · פיסקה 10

לשון הזוהר

קָם רִבִּי שִׁמְעוֹן בּוּצִינָא קַדִּישָׁא עַל רַגְלוֹי, וְסָלִיק יְדוֹי לְמָארֵי עָלְמָא וְאָמַר, רִבּוֹן עָלְמָא יְהֵא רַעֲוָא דִּילָךְ, לְמֵיהַב לָן תָּקְפָא לִי וּלְכָל חַבְרַיָּא וּלְכָל דְּעָאלִין בִּקְרָבָא דָּא, דְּאִנּוּן מִסִּטְרָא דִּילָךְ לְאַעֲלָא בִּקְרָבָא דָּא בְּלָא כִּסּוּפָא קַמָּךְ, וּלְאַפָּקָא מִתַּמָּן בְּלֹא כִּסּוּפָא קַמָּךְ וְקַמֵּי מַטְרוֹנִיתָא עִלָּאָה. דְּכַד נַצְּחִין בְּנָהָא קְרָבִין, אִתְּמַר בָּהּ (תהלים קיג) אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. וְלֹא אָהָא בְּכִסּוּפָא קַמֵּי בְּרַתָּא דְּמַלְכָּא דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳כָּל כְּבוֹדָהּ בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה וְגוֹ'׳ (שם מה). דְּהָא כַּמָּה כָּרוֹזִין נַפְקִין בְּגִינַהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בְּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹּאמַר׳ (משלי ח). וּמַאי אַמְרִין כָּרוֹזִין (שם) ׳אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם׳. דְּהָא כַּמָּה פָּרְשִׁין תַּקִּיפִין הֲווֹ מִתְכַּנְּשִׁין לְאַגָּחָא קְרָבָא עִם חִוְיָא נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, דְּקָטִיל לְאָדָם קַדְמָאָה, וְקָטִיל לְכָל דָּרִין דְּאַתְיָן אֲכַתְרֵהּ. מִנְּהוֹן הֲוָה אָכִיל בְּנוּרָא דִּילֵהּ דְּאִיהוּ גֵּיהִנֹּם, וּמִנְּהוֹן הֲוָה בָּלַע לוֹן חַיִּין כְּגַוְנָא דְּקֹרַח, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וְיָרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאוֹלָה׳ (במדבר טז) (במדבר ט"ז, ל"ג). מִנְּהוֹן קָטִיל בְּכַמָּה מִינֵי מִיתָה. דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (תהלים סח) לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת. וְכַמָּה מָארֵי תְּרִיסִין הֲווֹ מִתְכַּנְּשִׁין לְגַבֵּהּ בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּפַסְקִין עָלֶיהָ כַּמָּה פְּסָקוֹת בְּקַלִּין וַחֲמוּרִין דִּילֵהּ (שמות ב) וַיִּפֶן כֹּ'ה וָכֹ'ה ׳וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ׳. לֵית בְּהוּ חַד דְּקָטִיל לְחִוְיָא וְכָרוֹזִין נַפְקִין מָאן דְּנָצַח קְרָבָא וְקָטִיל לְחִוְיָא יְהֵא הֲלָכָה דִּילֵהּ וְכַמָּה הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת אִנּוּן דְּאִתְּמַר בְּכָל חַד הֲלָכָה כִּפְלוֹנִי וְאִנּוּן (תהלים מא) בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רְעוּתֶיהָ דִּבְרַתָּא דְּמַלְכָּא אֲבָל בְּרַתָּא דְּמַלְכָּא עֲלַהּ אִתְּמַר ׳רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חַיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה׳ (משלי לא). וְאִיהִי אֲרוּסָה לְמֹשֶׁה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי וְעַד לָאו אִיהִי נְשׂוּאָה לֵהּ עַד דְּיִקְטוֹל לְחִוְיָא וְיֵעוּל לְאַרְעָא קַדִּישָׁא. דִּבְגִין דָּא לָא עָאל לְאַרְעָא קַדִּישָׁא עַד דְּיִזְכֶּה לָהּ דְּמִדִּתְרֵין לוּחִין אִתְּבָּרוּ פָּרְחָא מִנֵּהּ וּבְגָלוּתָא רְבִיעָאָה יִזְכֶּה לָהּ וּבְגִינָהּ יִזְכֶּה לְאַעֲלָא לְאַרְעָא קַדִּישָׁא.

תרגום

קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן בּוּצִינָא קַדִּישָׁא עַל רַגְלָיו, וְהֵרִים יָדָיו לְרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ לָתֵת לָנוּ כֹּחַ, לִי וּלְכָל הַחֲבֵרִים וּלְכָל הַנִּכְנָסִים בְּמִלְחָמָה זוֹ שֶׁהֵם מִצִּדְּךָ, לְהִכָּנֵס בְּמִלְחָמָה זוֹ בְּלֹא בּוּשָׁה לְפָנֶיךָ, וּלְצֵאת מִשָּׁם בְּלֹא בּוּשָׁה לְפָנֶיךָ וְלִפְנֵי הַמַּטְרוֹנִיתָא הָעֶלְיוֹנָה. שֶׁכְּשֶׁמְּנַצְּחִים בָּנֶיהָ מִלְחָמוֹת, נֶאֱמַר בָּהּ (תהלים קיג) "אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה". וְלֹא אֶהְיֶה בְּבוּשָׁה לִפְנֵי בַּת הַמֶּלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳כָּל כְּבוֹדָהּ בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה וְגוֹ'׳ (שם מה). שֶׁהֲרֵי כַּמָּה כְּרוּזִים יוֹצְאִים בִּגְלָלָהּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בְּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמַר׳ (משלי ח), וּמָה אוֹמְרִים הַכְּרוּזִים? (שם) ׳אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם׳. שֶׁהֲרֵי כַּמָּה פָּרָשִׁים חֲזָקִים הָיוּ מִתְכַּנְּסִים לְהִלָּחֵם עִם הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, שֶׁהָרַג אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְהָרַג אֶת כָּל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרָיו. מֵהֶם הָיָה אוֹכֵל בְּאֵשׁוֹ שֶׁהוּא גֵּיהִנֹּם, וּמֵהֶם הָיָה בּוֹלֵעַ אוֹתָם חַיִּים כְּעֵין קֹרַח, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה׳ (במדבר טז) (במדבר ט"ז, ל"ג). מֵהֶם הָרַג בְּכַמָּה מִינֵי מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (תהלים סח) "לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת". וְכַמָּה בַּעֲלֵי תְּרִיסִים הָיוּ מִתְכַּנְּסִים אֵלָיו בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּפוֹסְקִים עָלֶיהָ כַּמָּה פְּסָקוֹת בְּקֻלָּיו וַחֲמוּרָיו, שֶׁלּוֹ " ׳וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ׳ (שמות ב) ". אֵין בָּהֶם אֶחָד שֶׁהוֹרֵג אֶת הַנָּחָשׁ, וּכְרוּזִים יוֹצְאִים: מִי שֶׁמְּנַצֵּחַ בַּמִּלְחָמָה וְהוֹרֵג אֶת הַנָּחָשׁ, תִּהְיֶה הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. וְכַמָּה הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת יֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בְּכָל אַחַת "הֲלָכָה כִּפְלוֹנִי", וְהֵן (תהלים מא) "בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ" שֶׁל בַּת הַמֶּלֶךְ. אֲבָל בַּת הַמֶּלֶךְ עָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חַיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה׳ (משלי לא). וְהִיא אֲרוּסָה לְמֹשֶׁה - "הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי" - וְעוֹד אֵינָהּ נְשׂוּאָה לוֹ, עַד שֶׁיַּהֲרֹג אֶת הַנָּחָשׁ וְיִכָּנֵס לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה. וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא נִכְנַס לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה עַד שֶׁיִּזְכֶּה לָהּ, שֶׁמִּשְּׁנֵי הַלּוּחוֹת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ פָּרְחָה מִמֶּנּוּ, וּבַגָּלוּת הָרְבִיעִית יִזְכֶּה לָהּ, וּבִגְלָלָהּ יִזְכֶּה לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: קם רבי שמעון בוצינא קדישא על רגלוי, וסליק ידוי למארי עלמא ואמר, רבון עלמא יהא רעוא דילך, למיהב לן תקפא לי ולכל חבריא ולכל דעאלין בקרבא דא, דאנון מסטרא דילך לאעלא בקרבא דא בלא כסופא קמך, ולאפקא מתמן בלא כסופא קמך וקמי מטרוניתא עלאה. דכד נצחין בנהא קרבין, אתמר בה (תהלים קיג) אם הבנים שמחה. ולא אהא בכסופא קמי ברתא דמלכא דאתמר בה ׳כל כבודה בת מלך פנימה וגו'׳ (שם מה). דהא כמה כרוזין נפקין בגינה. הדא הוא דכתיב ׳בראש הומיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר׳ (משלי ח). ומאי אמרין כרוזין (שם) ׳אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם׳. דהא כמה פרשין תקיפין הוו מתכנשין לאגחא קרבא עם חויא נחש הקדמוני, דקטיל לאדם קדמאה, וקטיל לכל דרין דאתין אכתרה. מנהון הוה אכיל בנורא דילה דאיהו גיהנם, ומנהון הוה בלע לון חיין כגונא דקרח, דאתמר בהון ׳וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה׳ (במדבר טז) (במדבר ט"ז, ל"ג). מנהון קטיל בכמה מיני מיתה. דאתמר בהון (תהלים סח) למות תוצאות. וכמה מארי תריסין הוו מתכנשין לגבה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ופסקין עליה כמה פסקות בקלין וחמורין דילה (שמות ב) ויפן כ'ה וכ'ה ׳וירא כי אין איש׳. לית בהו חד דקטיל לחויא וכרוזין נפקין מאן דנצח קרבא וקטיל לחויא יהא הלכה דילה וכמה הלכות פסוקות אנון דאתמר בכל חד הלכה כפלוני ואנון (תהלים מא) בתולות אחריה רעותיה דברתא דמלכא אבל ברתא דמלכא עלה אתמר ׳רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׳ (משלי לא). ואיהי ארוסה למשה הלכה למשה מסיני ועד לאו איהי נשואה לה עד דיקטול לחויא ויעול לארעא קדישא. דבגין דא לא עאל לארעא קדישא עד דיזכה לה דמדתרין לוחין אתברו פרחא מנה ובגלותא רביעאה יזכה לה ובגינה יזכה לאעלא לארעא קדישא.

התרגום: קם רבי שמעון בוצינא קדישא על רגליו, והרים ידיו לרבונו של עולם ואמר: רבונו של עולם, יהי רצון מלפניך לתת לנו כח, לי ולכל החברים ולכל הנכנסים במלחמה זו שהם מצדך, להכנס במלחמה זו בלא בושה לפניך, ולצאת משם בלא בושה לפניך ולפני המטרוניתא העליונה. שכשמנצחים בניה מלחמות, נאמר בה (תהלים קיג) "אם הבנים שמחה". ולא אהיה בבושה לפני בת המלך שנאמר בה ׳כל כבודה בת מלך פנימה וגו'׳ (שם מה). שהרי כמה כרוזים יוצאים בגללה, זהו שכתוב ׳בראש הומיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר׳ (משלי ח), ומה אומרים הכרוזים? (שם) ׳אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם׳. שהרי כמה פרשים חזקים היו מתכנסים להלחם עם הנחש הקדמוני, שהרג את אדם הראשון, והרג את כל הדורות הבאים אחריו. מהם היה אוכל באשו שהוא גיהנם, ומהם היה בולע אותם חיים כעין קרח, שנאמר בהם ׳וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה׳ (במדבר טז) (במדבר ט"ז, ל"ג). מהם הרג בכמה מיני מיתה, שנאמר בהם (תהלים סח) "למות תוצאות". וכמה בעלי תריסים היו מתכנסים אליו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ופוסקים עליה כמה פסקות בקליו וחמוריו, שלו " ׳ויפן כה וכה וירא כי אין איש׳ (שמות ב) ". אין בהם אחד שהורג את הנחש, וכרוזים יוצאים: מי שמנצח במלחמה והורג את הנחש, תהיה הלכה כמותו. וכמה הלכות פסוקות יש שנאמר בכל אחת "הלכה כפלוני", והן (תהלים מא) "בתולות אחריה רעותיה" של בת המלך. אבל בת המלך עליה נאמר ׳רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׳ (משלי לא). והיא ארוסה למשה - "הלכה למשה מסיני" - ועוד אינה נשואה לו, עד שיהרג את הנחש ויכנס לארץ הקדושה. ומשום כך לא נכנס לארץ הקדושה עד שיזכה לה, שמשני הלוחות שנשברו פרחה ממנו, ובגלות הרביעית יזכה לה, ובגללה יזכה להכנס לארץ הקדושה.

מן המפרשים

קרני אור: מן המקבילה בפנחס מאמר ט, ז (רטו:) - התאמה חלקית עשו חיל עשו חיל. להכי נק' מטרוניתא מעשה, ודוחק:

הסולם: מן המקבילה בפנחס מאמר ט, ז (רטו:) - התאמה חלקית ובזמנא דאתחרב בי וכו': ובזמן שנחרב בית המקדש, העמידוהו, שעבדים חפו ראשם, ונתדלדלו אנשי מעשה. ודאי הם נקראים אנשי מעשה על שם המלכות, שנאמר עליה רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה.…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: מן המקבילה בפנחס מאמר ט, ז (רטו:) - התאמה חלקית דעבדים חפו ראשם ידוע שגירסת הגמ' בני חורין אבל התימא איך לא מצאנוה בהגהות הרב ז"ל. אבל נלע"ד שיובן עם מ"ש שם באוצ"ח דיצירה היא מגולה. ואיתא בס' א"י שבשביל הפגם ג"ר דיצירה כבי"כול…

לכל המפרשים על פיסקה זו