ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 120: ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות › פיסקה 9

התפלה הפורחת כיונה - וסמא"ל רודף אחריה בחטאים לעכבה מלעלות

זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות · מאמר 120 · פיסקה 9

לשון הזוהר

וּכְעָן צָרִיךְ לְפָרְשָׁא עַל פּוּמָא דִּסְלִיקָא צְלוֹתָא מִנַּהּ. כְּצִפּוֹר וּכְיוֹנָה וּכְנִשְׁרָא. וְיִשְׂרָאֵל כַּד נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם נָפְקוּ כְּיוֹנָה דְּבָרַחַת, וְנֵץ הֲוָה רָדִיף אֲבַתְרֵהּ הָכֵי אִית צְלוֹתָא דְּמִסִּטְרָא דִּילֵהּ שְׁכִינְתָּא אִיהִי פָּרְחָא בָּהּ כְּיוֹנָה וְסמא"ל וְחֵילִהּ רָדְפִין אֲבַתְרָאָה בְּכַמָּה חוֹבִין דְּאוֹלְפִין עַל מָארֵהּ דְּהַהִיא צְלוֹתָא, וְאוֹלִיף לוֹן בִּגְבוּרָה לְעַכְּבָא שְׁכִינְתָּא תַּמָּן, דְּלָא סַלְקָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהִיא צְלוֹתָא. וְאִיהוּ הַהוּא צְלוֹתָא דְּיִשְׂרָאֵל עַל יַמָּא, דַּהֲווֹ בְּלָא זְכוּ דְּאוֹרַיְתָא וְעוֹבָדִין טָבִין, וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה וְהָכֵי אִנּוּן צְלוֹתִין מְעֻכָּבִין.

תרגום

וְעַכְשָׁו צָרִיךְ לְפָרֵשׁ עַל הַפֶּה שֶׁעוֹלָה הַתְּפִלָּה מִמֶּנּוּ - כְּצִפּוֹר וּכְיוֹנָה וּכְנֶשֶׁר. וְיִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, יָצְאוּ כְּיוֹנָה בּוֹרַחַת, וְנֵץ הָיָה רוֹדֵף אַחֲרֶיהָ. כָּךְ יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁמִּצִּדָּהּ הַשְּׁכִינָה פּוֹרַחַת בָּהּ כְּיוֹנָה, וְסמא"ל וְחֵילוֹ רוֹדְפִים אַחֲרֶיהָ בְּכַמָּה חֲטָאִים שֶׁמְּלַמְּדִים עַל בַּעַל אוֹתָהּ הַתְּפִלָּה, וּמְלַמֵּד אוֹתָם בִּגְבוּרָה לְעַכֵּב אֶת הַשְּׁכִינָה שָׁם, שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה אֶל הקב"ה בְּאוֹתָהּ הַתְּפִלָּה. וְזוֹהִי אוֹתָהּ תְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם, שֶׁהָיוּ בְּלֹא זְכוּת שֶׁל תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, "וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה", וְכָךְ הֵן תְּפִלּוֹת מְעֻכָּבוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכען צריך לפרשא על פומא דסליקא צלותא מנה. כצפור וכיונה וכנשרא. וישראל כד נפקו ממצרים נפקו כיונה דברחת, ונץ הוה רדיף אבתרה הכי אית צלותא דמסטרא דילה שכינתא איהי פרחא בה כיונה וסמא"ל וחילה רדפין אבתראה בכמה חובין דאולפין על מארה דההיא צלותא, ואוליף לון בגבורה לעכבא שכינתא תמן, דלא סלקא לקודשא בריך הוא בההיא צלותא. ואיהו ההוא צלותא דישראל על ימא, דהוו בלא זכו דאוריתא ועובדין טבין, והמים להם חומה והכי אנון צלותין מעכבין.

התרגום: ועכשו צריך לפרש על הפה שעולה התפלה ממנו - כצפור וכיונה וכנשר. וישראל, כשיצאו ממצרים, יצאו כיונה בורחת, ונץ היה רודף אחריה. כך יש תפלה שמצדה השכינה פורחת בה כיונה, וסמא"ל וחילו רודפים אחריה בכמה חטאים שמלמדים על בעל אותה התפלה, ומלמד אותם בגבורה לעכב את השכינה שם, שלא תעלה אל הקב"ה באותה התפלה. וזוהי אותה תפלת ישראל על הים, שהיו בלא זכות של תורה ומעשים טובים, "והמים להם חומה", וכך הן תפלות מעכבות.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר עט, יב (ו:) וכען צריך כו'. שעד כאן פירש התפלה עצמה ועכשיו מפרש פה המתפלל, ויתפרש הפסוק ובא מצרים כו'. וז"ש כד נפקו ממצרים כו' מה עבד טבע רישיה בטיט כו', וכן בתפלה, להמעכב התפלה דומה לשר מצרים, וזה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: