ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 120: ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות › פיסקה 8

נ"ר נפש ורוח ונשמת אדם מאמא עלאה - ובמדה שאדם מודד מודדים לו

זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות · מאמר 120 · פיסקה 8

לשון הזוהר

וְכַמָּה דְּקָשַׁר לִשְׁכִינְתָּא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקִשּׁוּרָא דִּתְפִלִּין, וּמֵחַד לֵהּ בֵּהּ, הָכֵי רוּחָא דִּילֵהּ קָשִׁיר עִם נַפְשָׁא, וְנִשְׁמָתָא עִם בַּעְלָהּ, דְּאִיהוּ אָדָם, וְתַקִּין לֵהּ דִּירָה עִמֵּהּ, וְסִימָנָא ׳נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם׳ (משלי כ, כז). נֵ"ר נֶפֶ"שׁ רוּ"חַ. וְאִנּוּן אֲצִילוּת דִּשְׁכִינְתָּא, וְעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּכָלִיל שִׁית סְפִירָן. ׳נִשְׁמַת אָדָם׳ אֲצִילוּתָא דְּאִמָּא עִלָּאָה וְחָכְמָה. דְּתַמָּן מָ"ה דְּאִיהוּ אָדָם קַדְמָאָה. מַחֲשָׁבָה כֶּתֶר עִלָּאָה, תְּפִלִּין עַל רֵישָׁא דְּאַבָּא וְאִמָּא. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּבַר נָשׁ, בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ. וּבְגִינֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא אִתְּמַר ׳כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבוֹזַי יֵקַלּוּ׳ (שמואל א ב, ל), וְלֹא עוֹד אֶלָּא מָאן דְּיִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְתָא אִית לֵהּ חֵירוּ.

תרגום

וְכַמָּה שֶׁקָּשַׁר אֶת הַשְּׁכִינָה בְּהקב"ה בְּקִשּׁוּר הַתְּפִלִּין, וְיִחֵד אוֹתוֹ בּוֹ - כָּךְ רוּחוֹ קְשׁוּרָה עִם הַנֶּפֶשׁ, וְהַנְּשָׁמָה עִם בַּעְלָהּ שֶׁהוּא אָדָם, וְתִקֵּן לוֹ דִּירָה עִמּוֹ. וְהַסִּימָן: ׳'נֵר ה נִשְׁמַת אָדָם'׳ (משלי כ, כז). נֵ"ר - נֶפֶ"שׁ רוּ"חַ. וְהֵם אֲצִילוּת הַשְּׁכִינָה וְעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא הַכּוֹלֵל שֵׁשׁ סְפִירוֹת. ׳"נִשְׁמַת אָדָם"׳ - אֲצִילוּתָהּ שֶׁל אִמָּא עִלָּאָה וְחָכְמָה, שֶׁשָּׁם מָ"ה שֶׁהוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן. מַחֲשָׁבָה - כֶּתֶר עֶלְיוֹן, תְּפִלִּין עַל רֹאשׁ אַבָּא וְאִמָּא. וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר בְּאָדָם: בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִים לוֹ. וּבִגְלָלָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם נֶאֱמַר ׳'כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבוֹזַי יֵקָלּוּ'׳ (שמואל א ב, ל), וְלֹא עוֹד אֶלָּא מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יֵשׁ לוֹ חֵרוּת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכמה דקשר לשכינתא בקודשא בריך הוא בקשורא דתפלין, ומחד לה בה, הכי רוחא דילה קשיר עם נפשא, ונשמתא עם בעלה, דאיהו אדם, ותקין לה דירה עמה, וסימנא ׳נר ה' נשמת אדם׳ (משלי כ, כז). נ"ר נפ"ש רו"ח. ואנון אצילות דשכינתא, ועמודא דאמצעיתא דכליל שית ספירן. ׳נשמת אדם׳ אצילותא דאמא עלאה וחכמה. דתמן מ"ה דאיהו אדם קדמאה. מחשבה כתר עלאה, תפלין על רישא דאבא ואמא. ובגין דא אתמר בבר נש, במדה שאדם מודד, בה מודדין לו. ובגיניהון דבני נשא אתמר ׳כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו׳ (שמואל א ב, ל), ולא עוד אלא מאן דישתדל באוריתא אית לה חירו.

התרגום: וכמה שקשר את השכינה בהקב"ה בקשור התפלין, ויחד אותו בו - כך רוחו קשורה עם הנפש, והנשמה עם בעלה שהוא אדם, ותקן לו דירה עמו. והסימן: ׳'נר ה נשמת אדם'׳ (משלי כ, כז). נ"ר - נפ"ש רו"ח. והם אצילות השכינה ועמודא דאמצעיתא הכולל שש ספירות. ׳"נשמת אדם"׳ - אצילותה של אמא עלאה וחכמה, ששם מ"ה שהוא אדם הראשון. מחשבה - כתר עליון, תפלין על ראש אבא ואמא. ומשום כך נאמר באדם: במדה שאדם מודד, בה מודדים לו. ובגללם של בני אדם נאמר ׳'כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו'׳ (שמואל א ב, ל), ולא עוד אלא מי שמשתדל בתורה יש לו חרות.

מן המפרשים

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: מן המקבילה בוילך מאמר ז, א ובוזי יקלו מאן וכו' שודאי אין הפ' מדבר ברשעים גמורים שאם כן לא יהיה די לעונשם בשיקלו. אלא ענין הכתוב במי שאינו זריז בכבודו ית' דוגמת מה שנז"ל דף ר"ס במי שאינו מאיך עיניו בשעת עמידה שבזה מורה שאינו חש…

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר עט, יא (ו.) ותקן ליה דירה עמיה. הן ג' דברים: בגופו ובלבושו ובדירתו, שאמרו חז"ל ( מנחות מג ע"ב ) חביבין ישראל שסיבבן כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: