ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 120: ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות › פיסקה 7

במדה שכבד את השכינה - כך מעלה הקב"ה את נשמתו בענני יקר

זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות · מאמר 120 · פיסקה 7

לשון הזוהר

וְאַגְרָא דִּצְלוֹתָא דְּתִקּוּנָא דָּא, כַּד נַפְקַת נִשְׁמָתָא מִן גּוּפָא לְאַזְלָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, כְּמָא דְּאִיהוּ אוֹקִיר לִשְׁכִינְתָּא, וְלָבִישׁ לָהּ בְּכַמָּה עֲנָנִין דִּלְבוּשִׁין יַקִּירִין, דְּאִתְקְרִיאוּ עַנְנֵי יָקָר, וְסָלִיק לָהּ בִּצְלוֹתֵהּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּשִׁירִין וּזְמִירוֹת וְתֻשְׁבָּחוֹת וְהוֹדָאוֹת, דִּצְלוֹתָא הָכֵי סָלִיק לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיח הוּא לְעָלְמָא דְּאָתֵי לְנִשְׁמָתֵהּ בִּלְבוּשׁ עַנְנֵי יְקָר וּבְכַמָּה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְהוֹדָאוֹת כְּגַוְנָא דְּנָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּעַנְנֵי יְקָר וּבְנִגּוּנֵהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות ט״ו:א׳) ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳. וְכַמָּה דְּסָלִיק לָהּ בְּכַמָּה מַשִּׁרְיָן דְּמַלְאָכִים, וְנָחִית לְגַבָּהּ מַשִּׁרְיָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְקַדְמוּתָה וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִמְּהוֹן, הָכֵי סָלִיק לְנִשְׁמָתָא מִן גּוּפָא בְּמַשִּׁרְיָן דִּשְׁכִינְתָּא וְנָחִית קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְקַדְמוּתָא בְּמַשִּׁרְיָן דִּילֵהּ. וּכְמָה דְּאַעְטַר לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא, וְאַתְקִין לֵהּ כֻּרְסֵא בְּצִיצִית, כְּמָה דְּאוֹקְמוּהּ, (ישעיה ט) וְהוּכַן בְּחֶסֶד כִּסֵּא. הָכֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תִּקֵּן לְנִשְׁמָתֵהּ כֻּרְסֵא, וְתִקֵּן לֵהּ דִּירָה בִּמְזוּזָה, וְאַעְטָר לֵהּ בְּכִתְרָא דִּילֵהּ.

תרגום

וּשְׂכַר הַתְּפִלָּה שֶׁל תִּקּוּן זֶה: כְּשֶׁיּוֹצֵאת הַנְּשָׁמָה מִן הַגּוּף לָלֶכֶת לָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁהִיא מְכַבֶּדֶת אֶת הַשְּׁכִינָה וּמַלְבִּישָׁה אוֹתָהּ בְּכַמָּה עֲנָנִים שֶׁל לְבוּשִׁים יְקָרִים, הַנִּקְרָאִים "עַנְנֵי יָקָר", וּמַעֲלָה אוֹתָהּ בִּתְפִלָּתוֹ אֶל הקב"ה בְּשִׁירִים וּזְמִירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְהוֹדָאוֹת - כָּךְ הַתְּפִלָּה מַעֲלֶה לָהּ הקב"ה לָעוֹלָם הַבָּא, לְנִשְׁמָתוֹ, בִּלְבוּשׁ עַנְנֵי יָקָר וּבְכַמָּה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְהוֹדָאוֹת, כְּעֵין שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּעַנְנֵי יָקָר וּבְנִגּוּנוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות ט״ו:א׳) ׳'אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות טו, א) ' וְגוֹמֵר. וּכְמוֹ שֶׁמַּעֲלֶה אוֹתָהּ בְּכַמָּה מַחֲנוֹת שֶׁל מַלְאָכִים, וְיוֹרֵד לְקַבְּלָהּ מַחֲנֶה שֶׁל הקב"ה לִקְרָאתָהּ, וְהקב"ה עִמָּהֶם - כָּךְ עוֹלָה הַנְּשָׁמָה מִן הַגּוּף בְּמַחֲנוֹת הַשְּׁכִינָה, וְיוֹרֵד הקב"ה לִקְרָאתָהּ בְּמַחֲנוֹתָיו. וְכַמָּה שֶׁעִטֵּר אֶת הקב"ה בִּתְפִלִּין שֶׁל הָרֹאשׁ, וְהֵכִין לוֹ כִּסֵּא בַּצִּיצִית, כְּמוֹ שֶׁהֶעֱמִידוּהוּ, (ישעיה ט) "וְהוּכַן בְּחֶסֶד כִּסֵּא" - כָּךְ הקב"ה תִּקֵּן לְנִשְׁמָתוֹ כִּסֵּא, וְתִקֵּן לוֹ דִּירָה בַּמְּזוּזָה, וְעִטֵּר אוֹתוֹ בְּכִתְרוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואגרא דצלותא דתקונא דא, כד נפקת נשמתא מן גופא לאזלא לעלמא דאתי, כמא דאיהו אוקיר לשכינתא, ולביש לה בכמה עננין דלבושין יקירין, דאתקריאו ענני יקר, וסליק לה בצלותה לגבי קודשא בריך הוא, בשירין וזמירות ותשבחות והודאות, דצלותא הכי סליק לה קודשא בריח הוא לעלמא דאתי לנשמתה בלבוש ענני יקר ובכמה שירות ותשבחות והודאות כגונא דנפקו ישראל ממצרים בענני יקר ובנגונה. הדא הוא דכתיב (שמות ט״ו:א׳) ׳אז ישיר משה ובני ישראל וגו'׳. וכמה דסליק לה בכמה משרין דמלאכים, ונחית לגבה משרין דקודשא בריך הוא לקדמותה וקודשא בריך הוא עמהון, הכי סליק לנשמתא מן גופא במשרין דשכינתא ונחית קודשא בריך הוא לקדמותא במשרין דילה. וכמה דאעטר לקודשא בריך הוא בתפלין דרישא, ואתקין לה כרסא בציצית, כמה דאוקמוה, (ישעיה ט) והוכן בחסד כסא. הכי קודשא בריך הוא תקן לנשמתה כרסא, ותקן לה דירה במזוזה, ואעטר לה בכתרא דילה.

התרגום: ושכר התפלה של תקון זה: כשיוצאת הנשמה מן הגוף ללכת לעולם הבא, כמו שהיא מכבדת את השכינה ומלבישה אותה בכמה עננים של לבושים יקרים, הנקראים "ענני יקר", ומעלה אותה בתפלתו אל הקב"ה בשירים וזמירות ותשבחות והודאות - כך התפלה מעלה לה הקב"ה לעולם הבא, לנשמתו, בלבוש ענני יקר ובכמה שירות ותשבחות והודאות, כעין שיצאו ישראל ממצרים בענני יקר ובנגונו. זהו שכתוב (שמות ט״ו:א׳) ׳'אז ישיר משה ובני ישראל׳ (שמות טו, א) ' וגומר. וכמו שמעלה אותה בכמה מחנות של מלאכים, ויורד לקבלה מחנה של הקב"ה לקראתה, והקב"ה עמהם - כך עולה הנשמה מן הגוף במחנות השכינה, ויורד הקב"ה לקראתה במחנותיו. וכמה שעטר את הקב"ה בתפלין של הראש, והכין לו כסא בציצית, כמו שהעמידוהו, (ישעיה ט) "והוכן בחסד כסא" - כך הקב"ה תקן לנשמתו כסא, ותקן לו דירה במזוזה, ועטר אותו בכתרו.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר עט, י (ו.) אני בעננא אוכמא. דל"ל מגרמה כלום והיא גוון אוכם:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: