ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 120: ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות › פיסקה 6

גוני הקשת שבענן - ׳שחורה אני ונאוה׳ כפי מעשי ישראל

זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות · מאמר 120 · פיסקה 6

לשון הזוהר

וְכַד צְלוֹתָא אִיהִי עֵת רָצוֹן קֳדָם ה'. אִתְחַזְיָא קֶשֶׁת בְּגַוְנוֹי נְהִירִין בַּעֲנָנָא, בְּהַהוּא זִמְנָא וְרָאִיתִי' ׳לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳. דִּבְאִלֵּין גְּוָנִין נְהִירִין אִשְׁתְּמוֹדַע דִּשְׁכִינְתָּא סְלִיקַת קֳדָם ה' בְּעוֹבָדִין טָבִין דְּיִשְׂרָאֵל אִם לֹא אִתְחַזְיָא קֶשֶׁת בְּגַוְנִין נַהֲרִין אִיהִי קָא רְמִיזָא ׳סַכּוֹתָה בֶּעָנָן לך מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה׳ (בראשית ט). וְאִתְחַזְיָא בִּלְבוּשׁ דַּעֲנָנָא אֻכָּמָא. אִם קֶשֶׁת בֵּהּ בְּגַוְנֵי חֲשִׁיכִין חדיכין אִיהִי קָא רְמִיזַת ׳אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת׳. וְאִם גַּוְנֵי דְּקֶשֶׁת נְהִירִין, אִיהִי קָא רְמִיזַת ׳שְחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה׳ ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי׳ בַּעֲנָנָא אֻכָּמָא, וְנָאוָה בְּגַוְנִין שַׁפִּירִין. נְהִירִין דְּקֶשֶׁת בְּעוֹבָדִין טָבִין דְּיִשְׂרָאֵל.

תרגום

וּכְשֶׁהַתְּפִלָּה הִיא עֵת רָצוֹן לִפְנֵי ה', נִרְאֵית קֶשֶׁת בִּגְוָנֶיהָ הַמְּאִירִים בֶּעָנָן, בְּאוֹתוֹ זְמַן " ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ ". שֶׁבִּגְוָנִים מְאִירִים אֵלֶּה נוֹדָע שֶׁהַשְּׁכִינָה עוֹלָה לִפְנֵי ה' בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל. אִם לֹא נִרְאֵית קֶשֶׁת בִּגְוָנִים מְאִירִים, הִיא רוֹמֶזֶת (בראשית ט) 'סַכּוֹתָה בֶעָנָן לְךָ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה', וְנִרְאֵית בִּלְבוּשׁ שֶׁל עָנָן שָׁחֹר. אִם הַקֶּשֶׁת בִּגְוָנִים חֲשׁוּכִים, הִיא רוֹמֶזֶת ׳אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת׳ (שיר השירים א, ו). וְאִם גְּוָנֵי הַקֶּשֶׁת מְאִירִים, הִיא רוֹמֶזֶת ׳"שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה"׳. ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי׳ - בֶּעָנָן הַשָּׁחֹר, וְנָאוָה - בִּגְוָנִים נָאִים, הַמְּאִירִים שֶׁל הַקֶּשֶׁת, בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד צלותא איהי עת רצון קדם ה'. אתחזיא קשת בגונוי נהירין בעננא, בההוא זמנא וראיתי' ׳לזכר ברית עולם׳. דבאלין גונין נהירין אשתמודע דשכינתא סליקת קדם ה' בעובדין טבין דישראל אם לא אתחזיא קשת בגונין נהרין איהי קא רמיזא ׳סכותה בענן לך מעבור תפלה׳ (בראשית ט). ואתחזיא בלבוש דעננא אכמא. אם קשת בה בגוני חשיכין חדיכין איהי קא רמיזת ׳אל תראוני שאני שחרחרת׳. ואם גוני דקשת נהירין, איהי קא רמיזת ׳שחורה אני ונאוה׳ ׳שחורה אני׳ בעננא אכמא, ונאוה בגונין שפירין. נהירין דקשת בעובדין טבין דישראל.

התרגום: וכשהתפלה היא עת רצון לפני ה', נראית קשת בגוניה המאירים בענן, באותו זמן " ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳ ". שבגונים מאירים אלה נודע שהשכינה עולה לפני ה' במעשים טובים של ישראל. אם לא נראית קשת בגונים מאירים, היא רומזת (בראשית ט) 'סכותה בענן לך מעבור תפלה', ונראית בלבוש של ענן שחר. אם הקשת בגונים חשוכים, היא רומזת ׳אל תראוני שאני שחרחרת׳ (שיר השירים א, ו). ואם גוני הקשת מאירים, היא רומזת ׳"שחורה אני ונאוה"׳. ׳שחורה אני׳ - בענן השחר, ונאוה - בגונים נאים, המאירים של הקשת, במעשים טובים של ישראל.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר עט, י (ו.) אני בעננא אוכמא. דל"ל מגרמה כלום והיא גוון אוכם:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: