עלית השכינה בלאט וירידת המלך בקולות - ותפלת אדם סלם לשני המחנות
זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות · מאמר 120 · פיסקה 5
לשון הזוהר
וְכַד סְלִיקַת שְׁכִינְתָּא בְּאִלֵּין עֲנָנִין, סְלִיקַת בַּחֲשַׁאי בִּצְלוֹתָא בַּחֲשַׁאי. וְכַמָּה חֵיוָן דְּאָזְלִין בָּאֲוִירָא דְּאִנּוּן שְׂרָפִים חַשְׁמַאלִּים, עֶשֶׂר כִּתּוֹת אִנּוּן כֻּלְּהוּ פַּתְחִין גַּדְפַיְהוּ לְגַבָּהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (יחזקאל א׳:י״א) ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת מִלְּמַעְלָה׳. לְקַבְּלָא שְׁכִינְתָּא עָלַיְהוּ וְכַד סְלִיקַת, סְלִיקַת בְּכֻלְּהוֹן בְּאִלֵּין הֲבָלִים דְּפוּמָא, דְּאִנּוּן שֶׁבַע הֲבָלִים דְּאָמַר קֹהֶלֶת וּתְלָת גְּנִיזִין. וְכַד סְלִיקַת עָלַיְהוּ מִיָּד נָחַת קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְקַבְּלָא לָהּ בְּכַמָּה חֵילִין וּמַשִּׁרְיָן. מַשִּׁרְיָן דְּשַׁכְנַת סַלְקִין עִם שְׁכִינְתָּא, וּמַשִּׁרְיָן דְּמַלְכָּא נַחְתִּין עָלַיְהוּ, וְאִנּוּן מֶרְכֶּבֶת תַּתָּאִין מֵעִלָּאִין, וּמְקַבְּלִין אִלֵּין מֵאִלֵּין בְּחֶדְוָא בִּנְשִׁיקוּ. וְרָזָא דְּמִלָּה (בראשית כ״ח:י״ב-י״ג) ׳וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ׳. וְהִנֵּה מַלְאָכִים דִּשְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי אִתְעֲבִידַת אֱלֹהִים, עוֹלִים וּמַלְאָכִים יוֹרְדִים בּוֹ לְגַבָּהּ. זַכָּאָה צְלוֹתָא דְּבַר נָשׁ דְּאִיהִי אִית עֲבִידַת סֻלָּם לִתְרֵין מַשִּׁרְיָן דְּמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא. וּבְגִין דָּא כַּד סַלְקִין מַשִּׁרְיָן דְּמַטְרוֹנִיתָא, סַלְקִין בַּחֲשַׁאי, וְכַד נַחְתִּין מַשִּׁרְיָן דְּמַלְכָּא עָלַיְהוּ, אִנּוּן מְמַלְּלָן עָלַיְהוּ, בְּהַהוּא זִמְנָא אִיהוּ יִחוּדָא דְּקוֹל וְדִבּוּר כַּחֲדָא. יאההונהי דִּבְגִינֵהּ אִתְּמַר גָּדוֹל הָעוֹנֶה אָמֵן יוֹתֵר מִן הַמְבָרֵךְ. וְהָא אוֹקְמוּהּ וְכַד נַחְתִּין מַשִּׁרְיָן דְּמַלְכָּא, נַחְתִּין בְּקָלִין הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות י״ט:ט״ז) ׳וַיְהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקוֹל שׁוֹפָר חָזָק מְאֹד׳. דְּהָכֵי אֹרַח דְּמִטְרָא לְסַלְּקָא עֲנָנָא בַּחֲשַׁאי, וּלְנַחְתָּא נַטְרָא בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. וְלֵית מִטְרָא אֶלָּא שַׁקְיוּ דְּאוֹרַיְתָא לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא. דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי שְׁרָגָא, דְּאִתְּמַר בָּהּ הִיא הָעוֹלָה. יִשְׂרָאֵל פְּתִיל' מִשְׁחָא אוֹרַיְתָא לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד וּבְזִמְנָא דִּצְלוֹתָא דְּאִיהִי מִצְוָה סְלִיקַת בְּאוֹרַיְתָא, לֵית לֵהּ כְּבֵהּ עוֹלָמִית.
תרגום
וּכְשֶׁעוֹלָה הַשְּׁכִינָה בַּעֲנָנִים אֵלֶּה, עוֹלָה בְּלַאט בִּתְפִלָּה בְּלַאט. וְכַמָּה חַיּוֹת הוֹלְכוֹת בָּאֲוִיר, שֶׁהֵם שְׂרָפִים חַשְׁמַלִּים, עֶשֶׂר כִּתּוֹת, כֻּלָּן פּוֹתְחוֹת כַּנְפֵיהֶן כְּלַפֶּיהָ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל א׳:י״א) 'וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת מִלְּמַעְלָה (יחזקאל א, יא) ', לְקַבֵּל אֶת הַשְּׁכִינָה עֲלֵיהֶן. וּכְשֶׁעוֹלָה, עוֹלָה בְּכֻלָּן בְּאֵלֶּה הַהֲבָלִים שֶׁל הַפֶּה, שֶׁהֵם שִׁבְעָה הֲבָלִים שֶׁאָמַר קֹהֶלֶת, וּשְׁלֹשָׁה גְּנוּזִים. וּכְשֶׁעוֹלָה עֲלֵיהֶם, מִיָּד יוֹרֵד הקב"ה לְקַבְּלָהּ בְּכַמָּה חֵילוֹת וּמַחֲנוֹת. מַחֲנוֹת הַשְּׁכִינָה עוֹלִים עִם הַשְּׁכִינָה, וּמַחֲנוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹרְדִים עֲלֵיהֶם, וְהֵם מֶרְכָּבַת הַתַּחְתּוֹנִים מִן הָעֶלְיוֹנִים, וּמְקַבְּלִים אֵלֶּה מֵאֵלֶּה בְּשִׂמְחָה בִּנְשִׁיקָה. וְסוֹד הַדָּבָר (בראשית כ״ח:י״ב-י״ג) 'וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ (בראשית כח, יב) '. וְהִנֵּה מַלְאָכִים שֶׁל הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית "אֱלֹהִים", עוֹלִים, וּמַלְאָכִים יוֹרְדִים בּוֹ אֵלֶיהָ. אַשְׁרֵי תְּפִלַּת אָדָם שֶׁהִיא עוֹשָׂה סֻלָּם לִשְׁנֵי הַמַּחֲנוֹת שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְהַמַּטְרוֹנִיתָא. וּמִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁעוֹלִים מַחֲנוֹת הַמַּטְרוֹנִיתָא, עוֹלִים בְּלַאט, וּכְשֶׁיּוֹרְדִים מַחֲנוֹת הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם, הֵם מְדַבְּרִים עֲלֵיהֶם, בְּאוֹתוֹ זְמַן זֶהוּ יִחוּד הַקּוֹל וְהַדִּבּוּר כְּאֶחָד. יאההונהי - שֶׁבִּגְלָלוֹ נֶאֱמַר: גָּדוֹל הָעוֹנֶה אָמֵן יוֹתֵר מִן הַמְבָרֵךְ. וַהֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ: וּכְשֶׁיּוֹרְדִים מַחֲנוֹת הַמֶּלֶךְ, יוֹרְדִים בְּקוֹלוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות י״ט:ט״ז) 'וַיְהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקוֹל שׁוֹפָר חָזָק מְאֹד (שמות יט, טז) '. שֶׁכָּךְ דֶּרֶךְ הַמָּטָר: לְהַעֲלוֹת אֶת הֶעָנָן בְּלַאט, וּלְהוֹרִיד אוֹתוֹ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. וְאֵין מָטָר אֶלָּא הַשְׁקָיַת הַתּוֹרָה לַשְּׁכִינָה. שֶׁהַשְּׁכִינָה הִיא הַנֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ "הִיא הָעֹלָה". יִשְׂרָאֵל - פְּתִילַת שֶׁמֶן הַתּוֹרָה לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד. וּבִזְמַן הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא מִצְוָה, עוֹלָה בַּתּוֹרָה, אֵין לָהּ כִּבּוּי לְעוֹלָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכד סליקת שכינתא באלין עננין, סליקת בחשאי בצלותא בחשאי. וכמה חיון דאזלין באוירא דאנון שרפים חשמאלים, עשר כתות אנון כלהו פתחין גדפיהו לגבה. הדא הוא דכתיב (יחזקאל א׳:י״א) ׳ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה׳. לקבלא שכינתא עליהו וכד סליקת, סליקת בכלהון באלין הבלים דפומא, דאנון שבע הבלים דאמר קהלת ותלת גניזין. וכד סליקת עליהו מיד נחת קודשא בריך הוא לקבלא לה בכמה חילין ומשרין. משרין דשכנת סלקין עם שכינתא, ומשרין דמלכא נחתין עליהו, ואנון מרכבת תתאין מעלאין, ומקבלין אלין מאלין בחדוא בנשיקו. ורזא דמלה (בראשית כ״ח:י״ב-י״ג) ׳והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו׳. והנה מלאכים דשכינתא דאיהי אתעבידת אלהים, עולים ומלאכים יורדים בו לגבה. זכאה צלותא דבר נש דאיהי אית עבידת סלם לתרין משרין דמלכא ומטרוניתא. ובגין דא כד סלקין משרין דמטרוניתא, סלקין בחשאי, וכד נחתין משרין דמלכא עליהו, אנון ממללן עליהו, בההוא זמנא איהו יחודא דקול ודבור כחדא. יאההונהי דבגינה אתמר גדול העונה אמן יותר מן המברך. והא אוקמוה וכד נחתין משרין דמלכא, נחתין בקלין הדא הוא דכתיב (שמות י״ט:ט״ז) ׳ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד׳. דהכי ארח דמטרא לסלקא עננא בחשאי, ולנחתא נטרא בקולי קולות. ולית מטרא אלא שקיו דאוריתא לגבי שכינתא. דשכינתא איהי שרגא, דאתמר בה היא העולה. ישראל פתיל' משחא אוריתא להעלת נר תמיד ובזמנא דצלותא דאיהי מצוה סליקת באוריתא, לית לה כבה עולמית.
התרגום: וכשעולה השכינה בעננים אלה, עולה בלאט בתפלה בלאט. וכמה חיות הולכות באויר, שהם שרפים חשמלים, עשר כתות, כלן פותחות כנפיהן כלפיה. זהו שכתוב (יחזקאל א׳:י״א) 'ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה (יחזקאל א, יא) ', לקבל את השכינה עליהן. וכשעולה, עולה בכלן באלה ההבלים של הפה, שהם שבעה הבלים שאמר קהלת, ושלשה גנוזים. וכשעולה עליהם, מיד יורד הקב"ה לקבלה בכמה חילות ומחנות. מחנות השכינה עולים עם השכינה, ומחנות המלך יורדים עליהם, והם מרכבת התחתונים מן העליונים, ומקבלים אלה מאלה בשמחה בנשיקה. וסוד הדבר (בראשית כ״ח:י״ב-י״ג) 'והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו (בראשית כח, יב) '. והנה מלאכים של השכינה, שהיא נעשית "אלהים", עולים, ומלאכים יורדים בו אליה. אשרי תפלת אדם שהיא עושה סלם לשני המחנות של המלך והמטרוניתא. ומשום כך, כשעולים מחנות המטרוניתא, עולים בלאט, וכשיורדים מחנות המלך עליהם, הם מדברים עליהם, באותו זמן זהו יחוד הקול והדבור כאחד. יאההונהי - שבגללו נאמר: גדול העונה אמן יותר מן המברך. והרי העמידוהו: וכשיורדים מחנות המלך, יורדים בקולות. זהו שכתוב (שמות י״ט:ט״ז) 'ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד (שמות יט, טז) '. שכך דרך המטר: להעלות את הענן בלאט, ולהוריד אותו בקולי קולות. ואין מטר אלא השקית התורה לשכינה. שהשכינה היא הנר, שנאמר בה "היא העלה". ישראל - פתילת שמן התורה להעלות נר תמיד. ובזמן התפלה, שהיא מצוה, עולה בתורה, אין לה כבוי לעולם.
מן המפרשים
מקדש מלך: מן המקבילה בוילך מאמר ז, א ◆ ממבועא למלכא פי' מאו"א לזעיר ומזעיר: למלכות ומאל"ף למ"ם וממ"ם לנו"ן. ז"ל הרב בסה"כ א"מ דאמן הם חו"ב. שהם כנגד אותיות י"ה כי אל"ף הוא יו"ד. ומ"ם היא אימא. ונו"ן פשוטה הם הבנים כי התפשטות ו' הוא זעיר…
אור החמה: מן המקבילה במשפטים מאמר ט, א (קטו:) בק"ש דאתמר בה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם דהיינו תרין פיות דקאמר ופסוק זה נדרש בגמרא על ק"ש מדכתיב בי' ירננו על משכבותם וכתיב בק"ש בשכבך ובקומך.
קרני אור: מן המקבילה בעקב מאמר ד, יא ומתלת גדפי ומתלת גדפי כו' דאינון. ג' אדנ"י:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: