׳קץ הימין׳ ו ׳קץ כל בשר׳ - והשכינה שאלה תשבחתא וקבלה בסדר התפלה
זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות · מאמר 120 · פיסקה 26
לשון הזוהר
מִסִּטְרָא דִּימִינָא אִתְקְרִיאַת קֵץ הַיָּמִין. וּמִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא קֵץ כָּל בָּשָׂר. לְמָאן דְּחַבִּיל אוֹת בְּשַׂר קֹדֶשׁ, אִיהִי לֵהּ דִּינָא, קֵץ כָּל בָּשָׂר. וְאִיהִי סוֹף פָּסוּק סוֹף פסק דַּהֲלָכוֹת. וּבְחִבּוּרָא דְּאָת ו' אִיהוּ פָּסוּק. אִיהוּ פְּסָק וְאִיהוּ פָּסוּק כָּלִיל כָּל פִּסְקֵי הֲלָכוֹת. דִּשְׁאֵלָה ברכ' וּפָסַק אִיהִי שְׁכִינְתָּא אוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה קָרֵינָן לֵהּ. וְאִיהוּ מִשְׁמַעְתָּא שָׁטָה תְּיוּבְתָּא תּוֹסֶפְתָּא הַגָּדָה תֵּיקוּ. תַּנְיָא קַבָּלָה הֲלָכָה מִשְׁנָה בָּרַיְתָא קוּשְׁיָא. מַחֲלֹקֶת חֻמְרָא קֻלָּא שְׁכִינְתָּא אִיהִי שְׁאֵלָה דְּבָהּ חָכָם שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה. וּבָהּ (שמות ג׳:כ״ב) וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וְגוֹ'. וּבָהּ (דברים ל״ב:ז׳) שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֶּדְךָ דְּאִיהִי הַגָּדָה, דְּבָהּ (שם כו) הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ. ׳שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גּוֹיִם נַחֲלָתֶךָ׳. וּבָהּ אָמַר לִשְׁלמֹה (מלכים א ג׳:ה׳) שְׁאַל מָה אֶתֵּן לָךְ וּבָהּ תַּקִּינוּ לְמִשְׁאַל שְׁאֵלְתֵּהּ בְּבִרְכָּאן אֶמְצָעִית דִּצְלוֹתָא, דְּבִשְׁאֵלָה זוֹ לֹא יַחֲזֹר רֵיקָנֵהּ בִּצְלוֹתֵהּ קַמֵּי מַלְכָּא דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא וּבְבִרְכָּאן קַדְמָאִין אִתְקְרִיאַת תֻּשְׁבְּחָתָא, דְּבֵהּ תַּקִּינוּ לְתַקְּנָא (נ"א לסדרא) בַּר נָשׁ שְׁבָחָא דְּמַלְכָּא. וּבִתְלָת בַּתְרָאִין אִתְקְרִיאַת קַבָּלָה דְּבָהּ עַבְדָּא דְּאִיהוּ מְטַטְרוֹ"ן אִיהוּ כְּעֶבֶד הַמְּקַבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ, וּבֵהּ יַהֲבִין אַגְרָא דִּצְלוֹתִין לְאִלֵּין דִּמְצַלִּין עַל מְנָת לָקֳבֵל פְּרָס. אֲבָל לְאִנּוּן (נ"א לבנין) דְּלָא מְצַלִּין אֶלָּא מִגּוֹ רְחִימוּ וּדְחִילוּ דְּמָארֵיהוֹן בְּצַדִּיק. יְסוֹד חַ"י עָלְמִין כָּלִיל חַ"י בִּרְכָּאִין מְקַבְּלִין.
תרגום
מִצַּד הַיָּמִין נִקְרֵאת "קֵץ הַיָּמִין", וּמִצַּד הַשְּׂמֹאל "קֵץ כָּל בָּשָׂר". לְמִי שֶׁחִבֵּל אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, יֵשׁ לוֹ דִּין "קֵץ כָּל בָּשָׂר". וְהִיא סוֹף פָּסוּק, סוֹף פְּסַק שֶׁל הֲלָכוֹת. וּבְחִבּוּר אוֹת וָ"ו הוּא "פָּסוּק" - הוּא פְּסָק וְהוּא פָּסוּק, כּוֹלֵל כָּל פִּסְקֵי הֲלָכוֹת. שֶׁ"שְּׁאֵלָה", "בְּרָכָה" וּ"פָסַק" - הִיא הַשְּׁכִינָה, "תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה" קוֹרְאִים לָהּ, וְהִיא "מִשְׁמַעְתָּא", "שִׁטָּה", "תְּיוּבְתָּא", "תּוֹסֶפְתָּא", "הַגָּדָה", "תֵּיקוּ", "תַּנְיָא", "קַבָּלָה", "הֲלָכָה", "מִשְׁנָה", "בָּרַיְתָא", "קֻשְׁיָא", "מַחֲלֹקֶת", "חֻמְרָא", "קֻלָּא". הַשְּׁכִינָה הִיא "שְׁאֵלָה", שֶׁבָּהּ הֶחָכָם שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה. וּבָהּ (שמות ג׳:כ״ב) "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ" וְגוֹ'. וּבָהּ (דברים ל״ב:ז׳) "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ", שֶׁהִיא "הַגָּדָה", שֶׁבָּהּ (שם כו) "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ", 'שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גּוֹיִם נַחֲלָתֶךָ'. וּבָהּ אָמַר לִשְׁלֹמֹה (מלכים א ג׳:ה׳) "שְׁאַל מָה אֶתֵּן לָךְ", וּבָהּ תִּקְּנוּ לִשְׁאֹל שְׁאֵלָתוֹ בְּבִרְכוֹת אֶמְצַע הַתְּפִלָּה, שֶׁבִּשְׁאֵלָה זוֹ לֹא יָשׁוּב רֵיקָם בִּתְפִלָּתוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וּבְבִרְכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נִקְרֵאת "תֻּשְׁבַּחְתָּא", שֶׁבָּהּ תִּקְּנוּ לְתַקֵּן (נ"א לסדרא) הָאָדָם שֶׁבַח הַמֶּלֶךְ. וּבִשְׁלֹשׁ הָאַחֲרוֹנוֹת נִקְרֵאת "קַבָּלָה", שֶׁבָּהּ הָעֶבֶד שֶׁהוּא מְטַטְרוֹ"ן הוּא כְּעֶבֶד הַמְקַבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ, וּבָהּ נוֹתְנִים שְׂכַר תְּפִלּוֹת לְאֵלֶּה הַמִּתְפַּלְּלִים עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. אֲבָל לְאוֹתָם (נ"א לבנין) שֶׁאֵינָם מִתְפַּלְּלִים אֶלָּא מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְיִרְאָה שֶׁל רִבּוֹנָם, בַּצַּדִּיק - יְסוֹד חַ"י עוֹלָמִים, כּוֹלֵל חַ"י בְּרָכוֹת, מְקַבְּלִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מסטרא דימינא אתקריאת קץ הימין. ומסטרא דשמאלא קץ כל בשר. למאן דחביל אות בשר קדש, איהי לה דינא, קץ כל בשר. ואיהי סוף פסוק סוף פסק דהלכות. ובחבורא דאת ו' איהו פסוק. איהו פסק ואיהו פסוק כליל כל פסקי הלכות. דשאלה ברכ' ופסק איהי שכינתא אוריתא דבעל פה קרינן לה. ואיהו משמעתא שטה תיובתא תוספתא הגדה תיקו. תניא קבלה הלכה משנה בריתא קושיא. מחלקת חמרא קלא שכינתא איהי שאלה דבה חכם שואל כענין ומשיב כהלכה. ובה (שמות ג׳:כ״ב) ושאלה אשה משכנתה וגו'. ובה (דברים ל״ב:ז׳) שאל אביך ויגדך דאיהי הגדה, דבה (שם כו) הגדתי היום לה' אלהיך. ׳שאל ממני ואתנה גוים נחלתך׳. ובה אמר לשלמה (מלכים א ג׳:ה׳) שאל מה אתן לך ובה תקינו למשאל שאלתה בברכאן אמצעית דצלותא, דבשאלה זו לא יחזר ריקנה בצלותה קמי מלכא דאיהו עמודא דאמצעיתא ובברכאן קדמאין אתקריאת תשבחתא, דבה תקינו לתקנא (נ"א לסדרא) בר נש שבחא דמלכא. ובתלת בתראין אתקריאת קבלה דבה עבדא דאיהו מטטרו"ן איהו כעבד המקבל פרס מרבו והולך לו, ובה יהבין אגרא דצלותין לאלין דמצלין על מנת לקבל פרס. אבל לאנון (נ"א לבנין) דלא מצלין אלא מגו רחימו ודחילו דמאריהון בצדיק. יסוד ח"י עלמין כליל ח"י ברכאין מקבלין.
התרגום: מצד הימין נקראת "קץ הימין", ומצד השמאל "קץ כל בשר". למי שחבל אות ברית קדש, יש לו דין "קץ כל בשר". והיא סוף פסוק, סוף פסק של הלכות. ובחבור אות ו"ו הוא "פסוק" - הוא פסק והוא פסוק, כולל כל פסקי הלכות. ש"שאלה", "ברכה" ו"פסק" - היא השכינה, "תורה שבעל פה" קוראים לה, והיא "משמעתא", "שטה", "תיובתא", "תוספתא", "הגדה", "תיקו", "תניא", "קבלה", "הלכה", "משנה", "בריתא", "קשיא", "מחלקת", "חמרא", "קלא". השכינה היא "שאלה", שבה החכם שואל כענין ומשיב כהלכה. ובה (שמות ג׳:כ״ב) "ושאלה אשה משכנתה" וגו'. ובה (דברים ל״ב:ז׳) "שאל אביך ויגדך", שהיא "הגדה", שבה (שם כו) "הגדתי היום לה' אלהיך", 'שאל ממני ואתנה גוים נחלתך'. ובה אמר לשלמה (מלכים א ג׳:ה׳) "שאל מה אתן לך", ובה תקנו לשאל שאלתו בברכות אמצע התפלה, שבשאלה זו לא ישוב ריקם בתפלתו לפני המלך שהוא עמודא דאמצעיתא. ובברכות הראשונות נקראת "תשבחתא", שבה תקנו לתקן (נ"א לסדרא) האדם שבח המלך. ובשלש האחרונות נקראת "קבלה", שבה העבד שהוא מטטרו"ן הוא כעבד המקבל פרס מרבו והולך לו, ובה נותנים שכר תפלות לאלה המתפללים על מנת לקבל פרס. אבל לאותם (נ"א לבנין) שאינם מתפללים אלא מתוך אהבה ויראה של רבונם, בצדיק - יסוד ח"י עולמים, כולל ח"י ברכות, מקבלים.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פ, ה (ט:) סוף פסק כו'. ר"ל מה שפוסקין הלכה כפלוני סוף כל השקלא וטריא:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: