המתקת מי התורה בעץ החיים - ׳נשאו נהרות׳ ועטור הסגולתא בשלשה כתרים
זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות · מאמר 120 · פיסקה 22
לשון הזוהר
מִכָאן וָאֵילָךְ וַיִּבָּקְעוּ הַמַּיִם דִּילֵהּ לְגַבָּהּ. וְאִיהוּ עֵץ חַיִּים דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמַּיִם׳ (שם טו) דְּאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שם) ׳וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם׳ (שמות א׳:י״ד). כְּמָה דְּאוֹקְמוּהּ ׳וַיְמָרַרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה׳, דְּאִיהִי קוּשְׁיָא. וּבְהַהוּא זִמְנָא וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם. וְכַד אִתְגַּלֵּי לָךְ אִילָנָא דְּחַיֵּי בְּדָרָא בַּתְרָאָה, דְּאַתְּ עָתִיד לְאִתְגַּלָּאָה בֵּינַיְהוּ כְּמָה דְּאוֹקְמוּהּ (קהלת א׳:ט׳) מַ'ה שֶּׁהָיָ'ה הוּ'א שֶׁיִּהְיֶ'ה. כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת אִית לְאִתְנַסְּאָה יִשְׂרָאֵל. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ׳ לְמֹשֶׁה, וְאוֹרַיְתָא אִתְחַזְרַת לוֹן נִסָּיוֹן לְאִנּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלִין בֵּהּ וְהַוְיָן בְּעָאקוּ סַגִּי. כְּגַוְנָא דְּמִצְרַיִם דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ׳ (שם א). וְדָא אוֹרַיְתָא דְּבִכְתָב. ׳וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן׳ אוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה, דְּתַרְוַיְהוּ אִנּוּן פֶּ'ה וּלְשׁוֹן, וּבְהוֹן תְּהֵא אַנְתְּ ׳כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן׳, וְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא. וְלֵית מִיתָה דְּמָארֵי דִּנְהוֹרָא דְּאוֹרַיְתָא אֶלָּא עֲנִיּוּתָא. וּבְפֻרְקָנָא בַּתְרַיְתָא, אוֹרַיְתָא יְהֵא לְיִשְׂרָאֵל כְּגַוְנָא דְּיַמָּא, דְּאִתְּמַר בָּךְ, רָעֲיָא מְהֵימָנָא ׳וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר׳ (שם ב) (שמות ב׳:ג׳). בְּסוֹ'ף פ"ו יוֹמִין דַּרְגָּא דְּפֻרְקָנָא אִתְּמַר בָּךְ ׳וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר׳, דְּאִיהוּ נְהוֹרָא דְּאוֹרַיְתָא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. שָׂפָה דִּילֵהּ שְׁכִינְתָּא בְּהַהוּא זִמְנָא אִלֵּין טִפִּין דַּהֲווֹ נַפְקִין מִן הַסֶּלַע, דְּאִנּוּן פַּסְקֵי הֲלָכוֹת אִתְּמַר בְּהוֹן (תהילים צ״ג:ג׳) נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה'. תְּרֵין טִפִּין דְּאִנּוּן צרי סַלְקִין בִּתְרֵין וָוִין וְאִתְעֲבָדוּ נְהָרוֹת. וְהַהִיא נִקּוּדָא עִלָּאָה דְּאִיהִי סְגוֹלְתָּא אִסְתַּלְּקַת עַל גַּדְפַיְהוּ. וּסְלִיקוּ דִילֵהּ בְּאָן אֲתַר הֲוֵי, אֶלָּא אִלֵּין אִלֵּין תְּרֵין נְהָרוֹת אִנּוּן אַבָּא וְאִמָּא. מִסִּטְרָא דִּבְרַתָּא דְּמַלְכָּא טִפִּין אִתְקְרִיאוּ דְּאִתְּמַר בְּהוֹן, וַיִּצֶר, (ישעיה כה) כִּי בֵּהּ ה' צוּר עוֹלָמִים. צִיֵּר תְּרֵין עָלְמִין דַּקִּיקִין. עָלְמִין דִּבְרַתָּא דְּמַלְכָּא אִנּוּן מִתַּתָּא לְעֵלָּא. מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִתְקְרִיאוּ נְהָרוֹת. וּבְגִין דָּא נָשְׂאוּ נְהָרוֹת. לְמָאן לְהַהִיא סְגוֹלְתָּא, סַלְקִין לֵהּ כֶּתֶ"ר עַל גַּבַּיְהוּ לְמֶהֱוֵי כָּלִיל סְגוֹלְתָּא, וּמִתְעַטְרָה בֵּהּ בִּתְלָת כִּתְרִין. דְּאִנּוּן כֶּתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת וְכֶתֶר תּוֹרָה עַל גַּבֵּיהֶן. וְהָכֵי אִנּוּן תְּלָת נְהָרוֹת ו'ו'ו וּתְלָת יוֹדִין וּתְלָת וָוִין רְמִיזִין בִּתְלָת רֵישֵׁי תֵּבִין, דְּאִנּוּן וַ'יִּסַּע וַ'יָּבֹא וַ'יֵּט. תְּרֵין דְּאִנּוּן אַבָּא וְאִמָּא סַלְקִין כֶּתֶר עַל גַּדְפַיְהוּ. נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם. אִנּוּן חֶסֶד גְּבוּרָה עָלַיְהוּ אִתְּמַר נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם. מָאן קוֹלָם דָּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא וְדָא רָזָא דְשׁוּרֻק לְעֵלָּא. שַׁלְשֶׁלֶת אִיהוּ כָּלִיל תְּלָת נִקּוּדִין בְּקִשּׁוּרָא חֲדָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. דְּעָלֵהּ אִתְּמַר (ירמיהו ב׳:כ״א) וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שּׂורֵק כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת. יִשְּׂאוּ נְהָרוֹת דָכְיָם אִנּוּן נֶצַח וָהוֹד. נָשְׂאוּ לֹא כְּתִיב אֶלָּא יִשְּׂאוּ. וְאִנּוּן סֶגוֹ"ל דְּהִיא נְקֻדָּה מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי נְקֻדָּה לְתַתָּא דְּצַדִּיק שְׁכִינְתָּא תְּחוֹת רַגְלִין, דְּאִנּוּן יַרְכְּתֵי צָפוֹן. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (תהילים מ״ח:ג׳) ׳יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ וְגוֹ'׳. כַּד אִיהִי נְקֻדָּה וְד' תְּחוֹת יְרֵכִי קְשׁוֹט אִתְקְרִיאַת הַר צִיּוֹן טוּרָא מָאִיךְ. וְאִתְקְרִיאַת מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק, דָּכְיָ"ם ד"ך יָ"ם דַּךְ כָּלִיל מִכ"ד אַתְוָן דְּאִנּוּן בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, וּבְהוֹן ׳אַל יָשׁוּב דַּךְ נִכְלָם׳. יָם אִתְקְרִיאַת מִסִּטְרָא דְּאִמָּא עִלָּאָה, כְּלִילָא מֵחַמְשִׁין אַתְוָן דִּכְלִילָן בִּקְרִיאַת שְׁמַע. בִּקְרָא קַדְמָאָה דִּמְיַחֲדִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תְּרֵין זִמְנִין שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. וּבְהוֹן וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי. וּמִסִּטְרָא דְּאִמָּא עִלָּאָה אִיהוּ נִקּוּדָא עַל גַּדְפַיְהוּ ׳קִרְיַת מֶלֶךְ רַב׳. וּכְעָן אִתְּמַר בֵּהּ (איכה א׳:א׳) ׳הָעִיר רַבָּתִי עַם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה׳.
תרגום
מִכָּאן וָאֵילָךְ 'וַיִּבָּקְעוּ הַמַּיִם' - שֶׁלּוֹ אֵלֶיהָ. וְהוּא עֵץ חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם טו) 'וַיּוֹרֵהוּ ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם' - שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם) 'וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם' (שמות א׳:י״ד), כְּמוֹ שֶׁהֶעֱמִידוּהוּ 'וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה' - שֶׁהִיא קֻשְׁיָא. וּבְאוֹתוֹ זְמַן 'וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם'. וּכְשֶׁמִּתְגַּלֶּה לְךָ עֵץ הַחַיִּים בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן, שֶׁאַתָּה עָתִיד לְהִתְגַּלּוֹת בֵּינֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁהֶעֱמִידוּהוּ (קהלת א׳:ט׳) מַ'ה שֶּׁהָיָ'ה הוּ'א שֶׁיִּהְיֶ'ה. כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת יֵשׁ לְנַסּוֹת בָּהֶם אֶת יִשְׂרָאֵל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב 'שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ' - לְמֹשֶׁה, וְהַתּוֹרָה נַעֲשֵׂית לָהֶם נִסָּיוֹן לְאוֹתָם הַמִּשְׁתַּדְּלִים בָּהּ וְנִמְצָאִים בְּצַעַר רַב, כְּעֵין מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם א) 'כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ' - זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. 'וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן' - תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁשְּׁתֵּיהֶן הֵן "פֶּה" וְ"לָשׁוֹן", וּבָהֶן תִּהְיֶה אַתָּה " ׳כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן׳ " וְחָכָם בְּרֶמֶז. וְאֵין מִיתָה לְבַעֲלֵי אוֹר הַתּוֹרָה אֶלָּא עֲנִיּוּת. וּבַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, הַתּוֹרָה תִּהְיֶה לְיִשְׂרָאֵל כְּעֵין הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר בְּךָ, רָעֲיָא מְהֵימָנָא, (שם ב) 'וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר' (שמות ב׳:ג׳). בְּסוֹף שְׁמוֹנִים וְשֵׁשׁ יָמִים, מַדְרֵגַת הַגְּאֻלָּה נֶאֱמַר בְּךָ " ׳וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר׳ ", שֶׁהוּא אוֹר הַתּוֹרָה, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. שְׂפָתוֹ - הַשְּׁכִינָה. בְּאוֹתוֹ זְמַן, אוֹתָן הַטִּפּוֹת שֶׁהָיוּ יוֹצְאוֹת מִן הַסֶּלַע, שֶׁהֵן פִּסְקֵי הֲלָכוֹת, נֶאֱמַר בָּהֶן (תהילים צ״ג:ג׳) "נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה'". שְׁתֵּי הַטִּפּוֹת שֶׁהֵן צֵירֵי עוֹלוֹת בִּשְׁנֵי וָוִים וְנַעֲשׂוֹת "נְהָרוֹת". וְאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא סְגוֹלְתָּא, מִסְתַּלֶּקֶת עַל כַּנְפֵיהֶן. וַעֲלִיָּתָהּ לְאָן הָיְתָה? אֶלָּא אוֹתָם שְׁנֵי הַנְּהָרוֹת הֵם אַבָּא וְאִמָּא. מִצַּד בַּת הַמֶּלֶךְ נִקְרָאוֹת "טִפִּין", שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן "וַיִּצֶר" (ישעיה כה) "כִּי בוֹ ה' צוּר עוֹלָמִים" - צִיֵּר שְׁנֵי עוֹלָמוֹת דַּקִּים. עוֹלָמוֹת שֶׁל בַּת הַמֶּלֶךְ הֵם מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. מִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא נִקְרָאוֹת "נְהָרוֹת", וּמִשּׁוּם כָּךְ "נָשְׂאוּ נְהָרוֹת" - לְמִי? לְאוֹתָהּ סְגוֹלְתָּא, מַעֲלִים לָהּ כֶּתֶ"ר עַל גַּבָּן לִהְיוֹת כּוֹלֵל אֶת הַסְּגוֹלְתָּא, וּמִתְעַטֶּרֶת בּוֹ בִּשְׁלֹשָׁה כְּתָרִים, שֶׁהֵם כֶּתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת וְכֶתֶר תּוֹרָה עַל גַּבֵּיהֶן. וְכָךְ הֵם שְׁלֹשָׁה נְהָרוֹת, וָוֹ וָוֹ וָוֹ, וּשְׁלֹשָׁה יוֹדִין וּשְׁלֹשָׁה וָוִין רְמוּזִים בִּשְׁלֹשָׁה רָאשֵׁי תֵּבוֹת, שֶׁהֵם "וַ'יִּסַּע" "וַ'יָּבֹא" "וַ'יֵּט". שְׁנַיִם שֶׁהֵם אַבָּא וְאִמָּא מַעֲלִים כֶּתֶר עַל כַּנְפֵיהֶם - "נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם" - הֵם חֶסֶד וּגְבוּרָה, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר "נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם". מִי הוּא "קוֹלָם"? זֶה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְזֶה סוֹד הַשּׁוּרֻק לְמַעְלָה. "שַׁלְשֶׁלֶת" הוּא כּוֹלֵל שָׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת בְּקֶשֶׁר אֶחָד שֶׁל עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (ירמיהו ב׳:כ״א) "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת". "יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם" - הֵם נֶצַח וָהוֹד. "נָשְׂאוּ" לֹא כָּתוּב, אֶלָּא "יִשְׂאוּ", וְהֵם סֶגוֹ"ל, שֶׁהִיא נְקֻדָּה מִצַּד הַשְּׁכִינָה. הִיא נְקֻדָּה לְמַטָּה שֶׁל הַצַּדִּיק, הַשְּׁכִינָה תַּחַת הָרַגְלַיִם, שֶׁהֵם יַרְכְּתֵי צָפוֹן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהילים מ״ח:ג׳) ' יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ (תהלים מח, ג) ' וְגוֹ'. כְּשֶׁהִיא נְקֻדָּה, וְדַ'לֶּ'ת תַּחַת יְרֵכֵי הָאֱמֶת, נִקְרֵאת "הַר צִיּוֹן", הַר נָמוּךְ, וְנִקְרֵאת מִצַּד הַצַּדִּיק "דָּכְיָ"ם" - דַּ"ךְ יָ"ם דַּךְ, כָּלוּל מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֶׁל "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד", וּבָהֶן 'אַל יָשׁוּב דַּךְ נִכְלָם (תהלים עד, כא) '. "יָם" נִקְרֵאת מִצַּד אִמָּא עִלָּאָה, כְּלוּלָה מֵחֲמִשִּׁים אוֹתִיּוֹת הַכְּלוּלוֹת בִּקְרִיאַת שְׁמַע, בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן שֶׁמְּיַחֲדִים בּוֹ אֶת הקב"ה שְׁתֵּי פְּעָמִים - "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה (דברים ו, ד) אֶחָד". וּבָהֶן "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי". וּמִצַּד אִמָּא עִלָּאָה הִיא הַנְּקֻדָּה עַל כַּנְפֵיהֶם - 'קִרְיַת מֶלֶךְ רַב'. וְעַכְשָׁו נֶאֱמַר בָּהּ (איכה א׳:א׳) ' ׳הָעִיר רַבָּתִי עַם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה׳ (איכה א, א) '.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מכאן ואילך ויבקעו המים דילה לגבה. ואיהו עץ חיים דאתמר בה ׳ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים׳ (שם טו) דאוריתא דבעל פה, דאתמר בהון (שם) ׳ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם׳ (שמות א׳:י״ד). כמה דאוקמוה ׳וימררו את חייהם בעבדה קשה׳, דאיהי קושיא. ובההוא זמנא ותשת העדה ובעירם. וכד אתגלי לך אילנא דחיי בדרא בתראה, דאת עתיד לאתגלאה ביניהו כמה דאוקמוה (קהלת א׳:ט׳) מ'ה שהי'ה הו'א שיהי'ה. כמה נסיונות אית לאתנסאה ישראל. הדא הוא דכתיב ׳שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו׳ למשה, ואוריתא אתחזרת לון נסיון לאנון דמשתדלין בה והוין בעאקו סגי. כגונא דמצרים דאתמר בה ׳כל הבן הילוד היארה תשליכהו׳ (שם א). ודא אוריתא דבכתב. ׳וכל הבת תחיון׳ אוריתא דבעל פה, דתרויהו אנון פ'ה ולשון, ובהון תהא אנת ׳כבד פה וכבד לשון׳, וחכימא ברמיזא. ולית מיתה דמארי דנהורא דאוריתא אלא עניותא. ובפרקנא בתריתא, אוריתא יהא לישראל כגונא דימא, דאתמר בך, רעיא מהימנא ׳ותשם בסוף על שפת היאר׳ (שם ב) (שמות ב׳:ג׳). בסו'ף פ"ו יומין דרגא דפרקנא אתמר בך ׳ותשם בסוף על שפת היאר׳, דאיהו נהורא דאוריתא עמודא דאמצעיתא. שפה דילה שכינתא בההוא זמנא אלין טפין דהוו נפקין מן הסלע, דאנון פסקי הלכות אתמר בהון (תהילים צ״ג:ג׳) נשאו נהרות ה'. תרין טפין דאנון צרי סלקין בתרין ווין ואתעבדו נהרות. וההיא נקודא עלאה דאיהי סגולתא אסתלקת על גדפיהו. וסליקו דילה באן אתר הוי, אלא אלין אלין תרין נהרות אנון אבא ואמא. מסטרא דברתא דמלכא טפין אתקריאו דאתמר בהון, ויצר, (ישעיה כה) כי בה ה' צור עולמים. ציר תרין עלמין דקיקין. עלמין דברתא דמלכא אנון מתתא לעלא. מסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקריאו נהרות. ובגין דא נשאו נהרות. למאן לההיא סגולתא, סלקין לה כת"ר על גביהו למהוי כליל סגולתא, ומתעטרה בה בתלת כתרין. דאנון כתר כהנה וכתר מלכות וכתר תורה על גביהן. והכי אנון תלת נהרות ו'ו'ו ותלת יודין ותלת ווין רמיזין בתלת רישי תבין, דאנון ו'יסע ו'יבא ו'יט. תרין דאנון אבא ואמא סלקין כתר על גדפיהו. נשאו נהרות קולם. אנון חסד גבורה עליהו אתמר נשאו נהרות קולם. מאן קולם דא עמודא דאמצעיתא ודא רזא דשורק לעלא. שלשלת איהו כליל תלת נקודין בקשורא חדא דעמודא דאמצעיתא. דעלה אתמר (ירמיהו ב׳:כ״א) ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת. ישאו נהרות דכים אנון נצח והוד. נשאו לא כתיב אלא ישאו. ואנון סגו"ל דהיא נקדה מסטרא דשכינתא איהי נקדה לתתא דצדיק שכינתא תחות רגלין, דאנון ירכתי צפון. הדא הוא דכתיב (תהילים מ״ח:ג׳) ׳יפה נוף משוש כל הארץ וגו'׳. כד איהי נקדה וד' תחות ירכי קשוט אתקריאת הר ציון טורא מאיך. ואתקריאת מסטרא דצדיק, דכי"ם ד"ך י"ם דך כליל מכ"ד אתון דאנון ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ובהון ׳אל ישוב דך נכלם׳. ים אתקריאת מסטרא דאמא עלאה, כלילא מחמשין אתון דכלילן בקריאת שמע. בקרא קדמאה דמיחדין לקודשא בריך הוא תרין זמנין שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ובהון ויפן כה וכה ויך את המצרי. ומסטרא דאמא עלאה איהו נקודא על גדפיהו ׳קרית מלך רב׳. וכען אתמר בה (איכה א׳:א׳) ׳העיר רבתי עם היתה כאלמנה׳.
התרגום: מכאן ואילך 'ויבקעו המים' - שלו אליה. והוא עץ חיים, שנאמר בו (שם טו) 'ויורהו ה עץ וישלך אל המים וימתקו המים' - של התורה שבעל פה, שנאמר בהם (שם) 'ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם' (שמות א׳:י״ד), כמו שהעמידוהו 'וימררו את חייהם בעבדה קשה' - שהיא קשיא. ובאותו זמן 'ותשת העדה ובעירם'. וכשמתגלה לך עץ החיים בדור האחרון, שאתה עתיד להתגלות ביניהם, כמו שהעמידוהו (קהלת א׳:ט׳) מ'ה שהי'ה הו'א שיהי'ה. כמה נסיונות יש לנסות בהם את ישראל, זהו שכתוב 'שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו' - למשה, והתורה נעשית להם נסיון לאותם המשתדלים בה ונמצאים בצער רב, כעין מצרים שנאמר בו (שם א) 'כל הבן הילוד היארה תשליכהו' - זו תורה שבכתב. 'וכל הבת תחיון' - תורה שבעל פה, ששתיהן הן "פה" ו"לשון", ובהן תהיה אתה " ׳כבד פה וכבד לשון׳ " וחכם ברמז. ואין מיתה לבעלי אור התורה אלא עניות. ובגאלה האחרונה, התורה תהיה לישראל כעין הים, שנאמר בך, רעיא מהימנא, (שם ב) 'ותשם בסוף על שפת היאר' (שמות ב׳:ג׳). בסוף שמונים ושש ימים, מדרגת הגאלה נאמר בך " ׳ותשם בסוף על שפת היאר׳ ", שהוא אור התורה, עמודא דאמצעיתא. שפתו - השכינה. באותו זמן, אותן הטפות שהיו יוצאות מן הסלע, שהן פסקי הלכות, נאמר בהן (תהילים צ״ג:ג׳) "נשאו נהרות ה'". שתי הטפות שהן צירי עולות בשני ווים ונעשות "נהרות". ואותה הנקדה העליונה, שהיא סגולתא, מסתלקת על כנפיהן. ועליתה לאן היתה? אלא אותם שני הנהרות הם אבא ואמא. מצד בת המלך נקראות "טפין", שנאמר בהן "ויצר" (ישעיה כה) "כי בו ה' צור עולמים" - ציר שני עולמות דקים. עולמות של בת המלך הם מלמטה למעלה. מצד עמודא דאמצעיתא נקראות "נהרות", ומשום כך "נשאו נהרות" - למי? לאותה סגולתא, מעלים לה כת"ר על גבן להיות כולל את הסגולתא, ומתעטרת בו בשלשה כתרים, שהם כתר כהנה וכתר מלכות וכתר תורה על גביהן. וכך הם שלשה נהרות, וו וו וו, ושלשה יודין ושלשה ווין רמוזים בשלשה ראשי תבות, שהם "ו'יסע" "ו'יבא" "ו'יט". שנים שהם אבא ואמא מעלים כתר על כנפיהם - "נשאו נהרות קולם" - הם חסד וגבורה, ועליהם נאמר "נשאו נהרות קולם". מי הוא "קולם"? זה עמודא דאמצעיתא, וזה סוד השורק למעלה. "שלשלת" הוא כולל שלש נקדות בקשר אחד של עמודא דאמצעיתא, שעליו נאמר (ירמיהו ב׳:כ״א) "ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת". "ישאו נהרות דכים" - הם נצח והוד. "נשאו" לא כתוב, אלא "ישאו", והם סגו"ל, שהיא נקדה מצד השכינה. היא נקדה למטה של הצדיק, השכינה תחת הרגלים, שהם ירכתי צפון. זהו שכתוב (תהילים מ״ח:ג׳) ' יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מח, ג) ' וגו'. כשהיא נקדה, וד'ל'ת תחת ירכי האמת, נקראת "הר ציון", הר נמוך, ונקראת מצד הצדיק "דכי"ם" - ד"ך י"ם דך, כלול מעשרים וארבע אותיות של "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ובהן 'אל ישוב דך נכלם (תהלים עד, כא) '. "ים" נקראת מצד אמא עלאה, כלולה מחמשים אותיות הכלולות בקריאת שמע, בפסוק הראשון שמיחדים בו את הקב"ה שתי פעמים - "שמע ישראל ה' אלהינו ה (דברים ו, ד) אחד". ובהן "ויפן כה וכה ויך את המצרי". ומצד אמא עלאה היא הנקדה על כנפיהם - 'קרית מלך רב'. ועכשו נאמר בה (איכה א׳:א׳) ' ׳העיר רבתי עם היתה כאלמנה׳ (איכה א, א) '.
מן המפרשים
מקדש מלך: מן המקבילה בשמות מאמר כו, ב (יד:) - התאמה חלקית ס' המה מלכות נ"ב ס' מלכות הם בבריאה ששה היכלות ופ' פלגשים ביצירה ועשייה עכ"ל ור"ל שביצירה יש ד' פרצופין שאריך נעלם שם וכן בעשייה ולכן אין בכל עולם מהם אלא ד' פרצופים: אינון…
אור החמה: מן המקבילה בשמות מאמר כו, ב (יד:) - התאמה חלקית ושמנים פילגשים ממנן בגלופיו וגו' ירצה מה למטה בחייליו אלו ממונים עליהם למטה ממנו בענין שהם שמונים שרים מופקדים על כלל החיילות ועלמות אין מספר הם גדודיו שהם משתלשלים למטה מהשרים…
מהרח"ו: מן המקבילה בשמות מאמר כו, ב (יד:) - התאמה חלקית ושמנים פילגשין ממנן בגילופיו ושמנים פילגשין ממנן בגילופיו וגו'. נראה דכל אלו הם לבושי השכינה:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: