׳ויך את הסלע׳ שיצאו טפין טפין - ובך תלויה גאלת השכינה ובניה
זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות · מאמר 120 · פיסקה 21
לשון הזוהר
קָם סָבָא חֲדָא מבֵּינַיְהוּ וְאָמַר, רָעֲיָא מְהֵימָנָא כַּמָּה תַּקִּיפִין אַבְנִין דְּזָרִיקַת. דְּאִזְדַּעְזְעוּ מָארֵי מְתִיבְתָּא דִּלְעֵלָּא וְתַתָּא, וַאֲפִלּוּ מַלְאָכִין עִלָּאִין דְּאִנּוּן סַמְכִין שִׁית דַּרְגִּין דְּכֻרְסֵא וְכֻרְסֵא אִזְדַּעְזְעַת. אֲבָל הָא אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ לְגַבָּךְ דְּאִיהִי שְׁבִיעָאָה אִתְּמַר מִנַּהּ, דְּהָא אַבְנָא דְּזָרִיקַת הָא אִיהִי לְגַבָּךְ דְּאִיהִי תָּגָא עַל כֻּלְּהוּ. שִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ, וְשִׁית אָחֳרָנִין לְגַבָּךְ בְּגִין דְּאִיהוּ אָמַר (יחזקאל ל״ו:כ״ב) ׳לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עוֹשֶׂה׳. הָא שִׁית לְגַבָּךְ ׳כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי׳ הָא שְׁבִיעָאָה לְגַבָּךְ וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּאַנְתְּ הוּא דְּאִתְּמַר בָּךְ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע וְשִׂים בַּסֶּלַע, דְּחִוְיָא לְכַפֵּר עֲוֹנֵךְ קִנֶּךָ. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָנֵי לְכוּ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע, וְאַתּוּן לָא עֲבַדְתּוּן הָכֵי. דְּאִי עֲבַדְתּוּן מֵימְרֵי בְּדִבּוּרָא, הֲווֹ אוֹלְפִין אוֹרַיְתָא בְּלָא סָפֵק וּבְלָא קוּשְׁיָא וּמַחֲלֹקֶת. וּבְגִין דְּאִתְּמַר בָּךְ (במדבר כ׳:י״א) וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע וְלֹא נָפְקוּ מִנֵּהּ אֶלָּא טִפִּין טִפִּין. הָכֵי מִכָּל מָקוֹם אִנּוּן כְּמָאן דְּמָחֵי בַּסֶּלַע. וְאִנּוּן לִישַׁנְהוֹן. כְּפַטִישׁ יְפוֹצֵץ סֶלַע וּפַסְקִין בָּהּ כַּמָּה פְּסָקוֹת דַּהֲלָכוֹת, וְלֹא נַפְקִין מִנַּיְהוּ אֶלָּא טִפִּין טִפִּין וְאִנּוּן לְקוּטוֹת. וּבְגִין דָּא בָּךְ תַּלְיָא כֹּלָּא. הָא אַבְנָא לְגַבָּךְ וְשִׁית אָחֳרָנִין. וּבָךְ תַּלְיָא פֻּרְקָנָא דִּשְׁכִינְתָּא וּבְנָהָא, בְּגִין דְּיִתְקַן בָּךְ מַה דאתהרס בְּקַדְמִיתָא. וּבְגִין חֲבִיבוּתָא דִּילָךְ, שִׁית טִפִּין דְּגִלְגּוּלָא אִתְחַזְּרוּן לְגַבָּךְ דְּאִנּוּן רְמִיזִין בְּרֵישֵׁי עַנְפִּין דִּלְךָ. אִנּוּן ש ש דְּכָפַל בְּהוּ מֹשֶׁה מֹשֶׁה. אַבְנָא שְׁבִיעָאָה (איכה ב׳:י״ג) ׳מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ׳ וְאִתְּמַר בֵּהּ הַבַּת יְרושָׁלַיִם. וְעָלַהּ אִתְּמַר מָה אֲשַׁוֶּה לָךְ. אִיהִי אֲשַׁוֶּה לָךְ בִּתְבִירוּ דִּילָךְ, וַאֲנַחֲמֵךְ. דְּאִית לָךְ לְהִתְנַחֵם עִמָּהּ. דְּדַיּוֹ לְעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ. וְאַף עַל גַּב דִּיהֵא רַב תְּבִירוּ דִּילָךְ כְּיַמָּא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שם) ׳כִּי גָּדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ׳ מִ"י יִרְפָּא לָךְ, דְּאִיהִי אִמָּא עִלָּאָה תְּשׁוּבָה צָרִיךְ בֵּירָא דִּילָךְ אִתְבַּקְּעַת דְּאִיהִי יַמָּא דְּאוֹרַיְתָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות י״ד:כ״א) ׳וַיֵּט מֹשֶׁה׳ ׳יָדוֹ עַל הַיָּם וַיֹּלֵךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לְחָרָבָה׳. ע"כ.
תרגום
קָם זָקֵן אֶחָד מִבֵּינֵיהֶם וְאָמַר: רָעֲיָא מְהֵימָנָא, כַּמָּה חֲזָקוֹת הָאֲבָנִים שֶׁזָּרַקְתָּ! שֶׁנִּזְדַּעְזְעוּ בַּעֲלֵי הַיְשִׁיבָה שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה, וַאֲפִלּוּ מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים שֶׁהֵם סַמְכֵי שֵׁשׁ מַדְרֵגוֹת שֶׁל כִּסֵּא, וְהַכִּסֵּא נִזְדַּעְזֵעַ. אֲבָל הֲרֵי "אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ" אֶצְלְךָ, שֶׁהוּא נֶאֱמַר מִמֶּנָּה הַשְּׁבִיעִית, שֶׁהֲרֵי הָאֶבֶן שֶׁזָּרַקְתָּ הֲרֵי הִיא אֶצְלְךָ, שֶׁהִיא כֶּתֶר עַל כֻּלָּן. "שִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ", וְשֵׁשׁ אֲחֵרוֹת אֶצְלְךָ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא אָמַר (יחזקאל ל״ו:כ״ב) 'לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עוֹשֶׂה (יחזקאל לו, כב) ' - הֲרֵי שֵׁשׁ אֶצְלְךָ. 'כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי' - הֲרֵי הַשְּׁבִיעִית אֶצְלְךָ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאַתָּה הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בְּךָ "וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע", "וְשִׂים בַּסֶּלַע" - שֶׁהַנָּחָשׁ, לְכַפֵּר עֲוֹנֵךְ, קִנֶּךָ. הקב"ה צִוָּה לָכֶם "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע", וְאַתֶּם לֹא עֲשִׂיתֶם כָּךְ. שֶׁאִלּוּ עֲשִׂיתֶם מַאֲמָרִי בְּדִבּוּר, הֱיִיתֶם לוֹמְדִים תּוֹרָה בְּלֹא סָפֵק וּבְלֹא קֻשְׁיָא וּמַחֲלֹקֶת. וּמִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר בְּךָ (במדבר כ׳:י״א) "וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע", וְלֹא יָצְאוּ מִמֶּנּוּ אֶלָּא טִפִּין טִפִּין - כָּךְ מִכָּל מָקוֹם הֵם כְּמִי שֶׁמַּכֶּה בַּסֶּלַע, וְהֵם לְשׁוֹנוֹתֵיהֶם - "כְּפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע", וּפוֹסְקִים בָּהּ כַּמָּה פְּסָקוֹת שֶׁל הֲלָכוֹת, וְלֹא יוֹצְאִים מֵהֶם אֶלָּא טִפִּין טִפִּין, וְהֵם לְקוּטוֹת. וּמִשּׁוּם כָּךְ בְּךָ תָּלוּי הַכֹּל - הֲרֵי הָאֶבֶן אֶצְלְךָ וְשֵׁשׁ אֲחֵרוֹת, וּבְךָ תְּלוּיָה גְּאֻלַּת הַשְּׁכִינָה וּבָנֶיהָ, כְּדֵי שֶׁיִּתַּקֵּן בְּךָ מַה שֶּׁנֶּהֱרַס בַּתְּחִלָּה. וּבִגְלַל חֲבִיבוּתְךָ, שֵׁשׁ טִפּוֹת שֶׁל גִּלְגּוּל חוֹזְרוֹת אֵלֶיךָ, שֶׁהֵן רְמוּזוֹת בְּרָאשֵׁי עֲנָפֶיךָ, הֵן שי"ן שי"ן שֶׁכָּפַל בָּהֶן "מֹשֶׁה מֹשֶׁה". אֶבֶן שְׁבִיעִית - (איכה ב׳:י״ג) 'מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ (איכה ב, יג) ', וְנֶאֱמַר בָּהּ "הַבַּת יְרוּשָׁלַיִם", וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר "מָה אֲשַׁוֶּה לָּךְ" - הִיא, אֲשַׁוֶּה לָךְ בִּשְׁבִירָתֵךְ וַאֲנַחֲמֵךְ, שֶׁיֵּשׁ לְךָ לְהִתְנַחֵם עִמָּהּ, שֶׁדַּי לְעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ. וְאַף עַל גַּב שֶׁתְּהֵא שְׁבִירָתְךָ גְּדוֹלָה כַּיָּם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) 'כִּי גָּדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ' - מִ"י יִרְפָּא לָךְ, שֶׁהִיא אִמָּא עִלָּאָה. תְּשׁוּבָה צָרִיךְ - בְּאֵרְךָ נִבְקַעַת, שֶׁהִיא יַם הַתּוֹרָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות י״ד:כ״א) 'וַיֵּט מֹשֶׁה (שמות יד, כא) ' 'יָדוֹ עַל הַיָּם וַיֹּלֵךְ ה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לְחָרָבָה'. עַד כָּאן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: קם סבא חדא מביניהו ואמר, רעיא מהימנא כמה תקיפין אבנין דזריקת. דאזדעזעו מארי מתיבתא דלעלא ותתא, ואפלו מלאכין עלאין דאנון סמכין שית דרגין דכרסא וכרסא אזדעזעת. אבל הא איתן מושבך לגבך דאיהי שביעאה אתמר מנה, דהא אבנא דזריקת הא איהי לגבך דאיהי תגא על כלהו. שים בסלע קנך, ושית אחרנין לגבך בגין דאיהו אמר (יחזקאל ל״ו:כ״ב) ׳לא למענכם אני עושה׳. הא שית לגבך ׳כי אם לשם קדשי׳ הא שביעאה לגבך ולא עוד אלא דאנת הוא דאתמר בך ויך את הסלע ושים בסלע, דחויא לכפר עונך קנך. קודשא בריך הוא מני לכו ודברתם אל הסלע, ואתון לא עבדתון הכי. דאי עבדתון מימרי בדבורא, הוו אולפין אוריתא בלא ספק ובלא קושיא ומחלקת. ובגין דאתמר בך (במדבר כ׳:י״א) ויך את הסלע ולא נפקו מנה אלא טפין טפין. הכי מכל מקום אנון כמאן דמחי בסלע. ואנון לישנהון. כפטיש יפוצץ סלע ופסקין בה כמה פסקות דהלכות, ולא נפקין מניהו אלא טפין טפין ואנון לקוטות. ובגין דא בך תליא כלא. הא אבנא לגבך ושית אחרנין. ובך תליא פרקנא דשכינתא ובנהא, בגין דיתקן בך מה דאתהרס בקדמיתא. ובגין חביבותא דילך, שית טפין דגלגולא אתחזרון לגבך דאנון רמיזין ברישי ענפין דלך. אנון ש ש דכפל בהו משה משה. אבנא שביעאה (איכה ב׳:י״ג) ׳מה אעידך מה אדמה לך׳ ואתמר בה הבת ירושלים. ועלה אתמר מה אשוה לך. איהי אשוה לך בתבירו דילך, ואנחמך. דאית לך להתנחם עמה. דדיו לעבד להיות כרבו. ואף על גב דיהא רב תבירו דילך כימא, הדא הוא דכתיב (שם) ׳כי גדול כים שברך׳ מ"י ירפא לך, דאיהי אמא עלאה תשובה צריך בירא דילך אתבקעת דאיהי ימא דאוריתא. הדא הוא דכתיב (שמות י״ד:כ״א) ׳ויט משה׳ ׳ידו על הים וילך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה׳. ע"כ.
התרגום: קם זקן אחד מביניהם ואמר: רעיא מהימנא, כמה חזקות האבנים שזרקת! שנזדעזעו בעלי הישיבה שלמעלה ולמטה, ואפלו מלאכים עליונים שהם סמכי שש מדרגות של כסא, והכסא נזדעזע. אבל הרי "איתן מושבך" אצלך, שהוא נאמר ממנה השביעית, שהרי האבן שזרקת הרי היא אצלך, שהיא כתר על כלן. "שים בסלע קנך", ושש אחרות אצלך, משום שהוא אמר (יחזקאל ל״ו:כ״ב) 'לא למענכם אני עושה (יחזקאל לו, כב) ' - הרי שש אצלך. 'כי אם לשם קדשי' - הרי השביעית אצלך. ולא עוד, אלא שאתה הוא שנאמר בך "ויך את הסלע", "ושים בסלע" - שהנחש, לכפר עונך, קנך. הקב"ה צוה לכם "ודברתם אל הסלע", ואתם לא עשיתם כך. שאלו עשיתם מאמרי בדבור, הייתם לומדים תורה בלא ספק ובלא קשיא ומחלקת. ומשום שנאמר בך (במדבר כ׳:י״א) "ויך את הסלע", ולא יצאו ממנו אלא טפין טפין - כך מכל מקום הם כמי שמכה בסלע, והם לשונותיהם - "כפטיש יפצץ סלע", ופוסקים בה כמה פסקות של הלכות, ולא יוצאים מהם אלא טפין טפין, והם לקוטות. ומשום כך בך תלוי הכל - הרי האבן אצלך ושש אחרות, ובך תלויה גאלת השכינה ובניה, כדי שיתקן בך מה שנהרס בתחלה. ובגלל חביבותך, שש טפות של גלגול חוזרות אליך, שהן רמוזות בראשי ענפיך, הן שי"ן שי"ן שכפל בהן "משה משה". אבן שביעית - (איכה ב׳:י״ג) 'מה אעידך מה אדמה לך (איכה ב, יג) ', ונאמר בה "הבת ירושלים", ועליה נאמר "מה אשוה לך" - היא, אשוה לך בשבירתך ואנחמך, שיש לך להתנחם עמה, שדי לעבד להיות כרבו. ואף על גב שתהא שבירתך גדולה כים, זהו שכתוב (שם) 'כי גדול כים שברך' - מ"י ירפא לך, שהיא אמא עלאה. תשובה צריך - בארך נבקעת, שהיא ים התורה. זהו שכתוב (שמות י״ד:כ״א) 'ויט משה (שמות יד, כא) ' 'ידו על הים וילך ה את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, וישם את הים לחרבה'. עד כאן.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר עט, יח (ח.) כמה תקיפין כו'. שכולן בריב ומחלוקת כנ"ל:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: