שלש אבנים עליונות סגולתא ותחתונות סגול - ואין מי שיריב בגלל השכינה
זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות · מאמר 120 · פיסקה 20
לשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר זַרְקָא מָקֵף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא תְּלָת אַבְנִין עִלָּאִין אִנּוּן סְגוֹלְתָּא. תְּלָת טִפִּין עִלָּאִין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (איוב ל״ג:כ״ט) ׳הֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר׳. וּתְלָת טִפִּין תַּתָּאִין לְקָבְלַיְהוּ סֶגוֹל עָלַיְהוּ אִתְּמַר שָׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה' (מיכה ו׳:ב׳). מָאן הָרִים. אֶלָּא הָא תְּלָת אַבְנִין עִלָּאִין לְגַבַּיְכוּ, דְּאִנּוּן סְגוֹלְתָּא. וּלְמָאן מִנַּיְכוּ לְרַבִּ'י וְרַ'ב וְרַבָּ'א דִּמְתִיבְתָּא עִלָּאָה. דִּלְקָבְלַיְכוּ הֲווֹ כָּל רַב מִבָּבֶל. וְרִבִּי מֵאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל. וְרַבָּא מִשְּׁאָר אַרְעִין. שָׁמְעוּ דְּאַתְוָן רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת בַּהֲלָכָה לְעֵלָּא. וְרַבִּ'י וְרַ'ב וְרַבָּ'א מַחֲלֹקֶת וְרִיב וּקְטָטָה בַּהֲלָכָה דִּילְהוֹן לְתַתָּא. וְלֵית בְּכוּ דִּיהֵא רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת בְּגִין שְׁכִינְתָּא, לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַחֲקָא לֵהּ בְּכַמָּה קוּשְׁיָן עַד דְּיָפִיק לֵהּ מִן גָּלוּתָא. וְהָאֵיתָנִים, אִלֵּין תַּנָּאִים דְּמַתְנִיתִין דִּמְתִיבְתָּא דִּלְתַתָּא. הָא תְּלָת אַבְנִין לְגַבַּיְכוּ, דְּאִנּוּן סֶגוֹל. דְּשִׁית נִקּוּדִין אִלֵּין, אִנּוּן שִׁית סִדְרֵי מַתְנִיתִין. וְכָל נְקֻדָּה אִיהִי. עֶשֶׂר וְסַלְקִין לְס' מַסֶּכְתּוֹת, דְּעָלַיְהוּ אָמַר שְׁלֹמֹה (שיר השירים ו׳:ח׳) שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת. וְאִית לֵהּ כַּמָּה בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רְעוּתֶיהָ דַּהֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שם) וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר. וּשְׁכִינְתָּא אִיהִי תָּגָא עַל כֻּלְּהוּ. תָּגָא דְּזַרְקָא עָלֵהּ אִתְּמַר (משלי ל״א:כ״ט) ׳רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חַיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה׳. וְאִיהִי רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת וְקוּשְׁיָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין יִשְׂרָאֵל אַחֵיכוֹן. ומ"מ דְּמִשְׁתַּדְּלִין בְּאוֹרַיְתָא בְּכָל יוֹמָא וְלֵילְיָא בְּגָלוּתָא, אִיהִי רִיב בְּגִינַיְהוּ דְּיִפּוּק לוֹן. וְלֵית מָאן דִּיהֵא רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִינֵהּ בְּגָלוּתָא.
תרגום
פָּתַח וְאָמַר: זַרְקָא מָקֵף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. שָׁלֹשׁ אֲבָנִים עֶלְיוֹנוֹת הֵן סְגוֹלְתָּא. שָׁלֹשׁ טִפּוֹת עֶלְיוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן (איוב ל״ג:כ״ט) ׳'הֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר׳ (איוב לג, כט) '. וְשָׁלֹשׁ טִפּוֹת תַּחְתּוֹנוֹת כְּנֶגְדָּן - סֶגוֹל. עֲלֵיהֶן נֶאֱמַר: "שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה'" (מיכה ו׳:ב׳). מִי הֵם "הָרִים"? אֶלָּא הֲרֵי שָׁלֹשׁ אֲבָנִים עֶלְיוֹנוֹת אֶצְלְכֶם, שֶׁהֵן סְגוֹלְתָּא, וּלְמִי מִכֶּם? לְרַבִּ'י וְרַ'ב וְרַבָּ'א שֶׁל הַיְשִׁיבָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁכְּנֶגְדְּכֶם הָיוּ כָּל "רַב" מִבָּבֶל, וְ"רִבִּי" מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְ"רַבָּא" מִשְּׁאָר הָאֲרָצוֹת. "שִׁמְעוּ" - אוֹתִיּוֹת "רִיב", וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת בַּהֲלָכָה לְמַעְלָה, וְ"רַבִּ'י" וְ"רַ'ב" וְ"רַבָּ'א" - מַחֲלֹקֶת וְרִיב וּקְטָטָה בַּהֲלָכָה שֶׁלָּהֶם לְמַטָּה. וְאֵין בָּכֶם שֶׁתִּהְיֶה בּוֹ רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת בִּגְלַל הַשְּׁכִינָה כְּלַפֵּי הקב"ה, לִדְחֹק אוֹתוֹ בְּכַמָּה קֻשְׁיוֹת עַד שֶׁיּוֹצִיא אוֹתָהּ מִן הַגָּלוּת. וְ"הָאֵיתָנִים" - אֵלֶּה הַתַּנָּאִים שֶׁל הַמִּשְׁנָה שֶׁל הַיְשִׁיבָה הַתַּחְתּוֹנָה. הֲרֵי שָׁלֹשׁ אֲבָנִים אֶצְלְכֶם, שֶׁהֵן סֶגוֹל, שֶׁשֵּׁשׁ הַנְּקֻדּוֹת הָאֵלֶּה הֵן שֵׁשׁ סִדְרֵי מִשְׁנָה, וְכָל נְקֻדָּה הִיא עֶשֶׂר, וְעוֹלוֹת לְשִׁשִּׁים מַסֶּכְתּוֹת, שֶׁעֲלֵיהֶן אָמַר שְׁלֹמֹה (שיר השירים ו׳:ח׳) "שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת", וְיֵשׁ לָהּ כַּמָּה בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ, רֵעוֹתֶיהָ, שֶׁהֵן הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן (שם) "וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר". וְהַשְּׁכִינָה הִיא כֶּתֶר עַל כֻּלָּן, כֶּתֶר שֶׁל "זַרְקָא" שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (משלי ל״א:כ״ט) ' ׳רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חַיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה׳ (משלי לא, כט) '. וְהִיא רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת וְקֻשְׁיָא לְהקב"ה בִּגְלַל יִשְׂרָאֵל אֲחֵיכֶם. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵלֶּה הַמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם וְלַיְלָה בַּגָּלוּת - הִיא רִיב בִּגְלָלָם שֶׁיּוֹצִיאוּ אוֹתָם. וְאֵין מִי שֶׁתִּהְיֶה בּוֹ רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת לְהקב"ה בִּגְלָלוֹ בַּגָּלוּת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פתח ואמר זרקא מקף שופר הולך סגולתא תלת אבנין עלאין אנון סגולתא. תלת טפין עלאין דאתמר בהון (איוב ל״ג:כ״ט) ׳הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר׳. ותלת טפין תתאין לקבליהו סגול עליהו אתמר שמעו הרים את ריב ה' (מיכה ו׳:ב׳). מאן הרים. אלא הא תלת אבנין עלאין לגביכו, דאנון סגולתא. ולמאן מניכו לרב'י ור'ב ורב'א דמתיבתא עלאה. דלקבליכו הוו כל רב מבבל. ורבי מארעא דישראל. ורבא משאר ארעין. שמעו דאתון ריב וקטטה ומחלקת בהלכה לעלא. ורב'י ור'ב ורב'א מחלקת וריב וקטטה בהלכה דילהון לתתא. ולית בכו דיהא ריב וקטטה ומחלקת בגין שכינתא, לגבי קודשא בריך הוא לדחקא לה בכמה קושין עד דיפיק לה מן גלותא. והאיתנים, אלין תנאים דמתניתין דמתיבתא דלתתא. הא תלת אבנין לגביכו, דאנון סגול. דשית נקודין אלין, אנון שית סדרי מתניתין. וכל נקדה איהי. עשר וסלקין לס' מסכתות, דעליהו אמר שלמה (שיר השירים ו׳:ח׳) ששים המה מלכות. ואית לה כמה בתולות אחריה רעותיה דהלכות פסוקות דאתמר בהון (שם) ועלמות אין מספר. ושכינתא איהי תגא על כלהו. תגא דזרקא עלה אתמר (משלי ל״א:כ״ט) ׳רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׳. ואיהי ריב וקטטה ומחלקת וקושיא לקודשא בריך הוא בגין ישראל אחיכון. ומ"מ דמשתדלין באוריתא בכל יומא וליליא בגלותא, איהי ריב בגיניהו דיפוק לון. ולית מאן דיהא ריב וקטטה ומחלקת לקודשא בריך הוא בגינה בגלותא.
התרגום: פתח ואמר: זרקא מקף שופר הולך סגולתא. שלש אבנים עליונות הן סגולתא. שלש טפות עליונות, שנאמר בהן (איוב ל״ג:כ״ט) ׳'הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר׳ (איוב לג, כט) '. ושלש טפות תחתונות כנגדן - סגול. עליהן נאמר: "שמעו הרים את ריב ה'" (מיכה ו׳:ב׳). מי הם "הרים"? אלא הרי שלש אבנים עליונות אצלכם, שהן סגולתא, ולמי מכם? לרב'י ור'ב ורב'א של הישיבה העליונה, שכנגדכם היו כל "רב" מבבל, ו"רבי" מארץ ישראל, ו"רבא" משאר הארצות. "שמעו" - אותיות "ריב", וקטטה ומחלקת בהלכה למעלה, ו"רב'י" ו"ר'ב" ו"רב'א" - מחלקת וריב וקטטה בהלכה שלהם למטה. ואין בכם שתהיה בו ריב וקטטה ומחלקת בגלל השכינה כלפי הקב"ה, לדחק אותו בכמה קשיות עד שיוציא אותה מן הגלות. ו"האיתנים" - אלה התנאים של המשנה של הישיבה התחתונה. הרי שלש אבנים אצלכם, שהן סגול, ששש הנקדות האלה הן שש סדרי משנה, וכל נקדה היא עשר, ועולות לששים מסכתות, שעליהן אמר שלמה (שיר השירים ו׳:ח׳) "ששים המה מלכות", ויש לה כמה בתולות אחריה, רעותיה, שהן הלכות פסוקות, שנאמר בהן (שם) "ועלמות אין מספר". והשכינה היא כתר על כלן, כתר של "זרקא" שעליו נאמר (משלי ל״א:כ״ט) ' ׳רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׳ (משלי לא, כט) '. והיא ריב וקטטה ומחלקת וקשיא להקב"ה בגלל ישראל אחיכם. ומכל מקום, אלה המשתדלים בתורה בכל יום ולילה בגלות - היא ריב בגללם שיוציאו אותם. ואין מי שתהיה בו ריב וקטטה ומחלקת להקב"ה בגללו בגלות.
מן המפרשים
הסולם: מן המקבילה בצו מאמר כ, יב (לג:) ומאן דזכי לתפארת וכו׳: ומי שזכה לת״ת שהוא ו׳, כי מי שזכה לחסד וגבורה זוכה ג״כ בת״ת כי הת״ת הוא כללות מחסד וגבורה, והוא חכם מבין בתורה וירא חטא, דהיינו שהחסד והגבורה שזכה בהם נעשו לחכמה ובינה,…
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר עט, יז (ז:) תלת אבנין עילאין. חג"ת: