׳ותרא אתו כי טוב׳ שנולד מהול - והאבן שבה תלויה גאלת השכינה
זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות · מאמר 120 · פיסקה 19
לשון הזוהר
קָמוּ מָארֵי מַתְנִיתִין וְאָמְרוּ, רָעֲיָא מְהֵימָנָא טְלוּ אַבְנָא דִּילָךְ לְגַבָּךְ, דְּאַנְתְּ הוּא דְּאִתְּמַר עָלָךְ ׳וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא׳ (שמות ה, ב). וְאוֹקְמוּהּ מ"מ מַאי ׳כִּי טוֹב׳, דְּאִתְיְלִיד מָהוּל. וְאַנְתְּ הוּא בְּלֵיל בְּט' יַרְחִין אִלֵּין, וּמִסִּטְרָא דְּעִבּוּרָא דִּילָךְ, מַלְכוּת קַדִּישָׁא אִתְּמַר בָּהּ (דברים ל״ג:ה׳) וַיְהִי בִּישֻׁרוּן מֶלֶךְ. וְהַאי אַבְנָא טִפָּה קַדִּישָׁא כְּלִילָא מֵעֲשָׂרָה. אַנְתְּ הוּא זֶרַע דְּאִתְמַשְׁכַת מִנַּהּ. וּבָךְ תַּלְיָא פֻּרְקָנָה, וְעָלָךְ עָתִיד לְאִתְבָּנָאָה בִּנְיָנָא וְעָלָךְ תָּקוּם, טֹל לָהּ לְגַבָּךְ. אָמַר לוֹן לֵית אַתּוּן יָכְלִין לְאִשְׁתַּזְבָא. אִי אִשְׁתְּזַבְתוּן מאכנא חֲדָא. אֲנָא זָרִיק לְכוֹן שִׁית, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן בְּד"א שִׁי"ת, נָטַל קִרְטָא כְּמִלְּקַדְּמִין.
תרגום
קָמוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה וְאָמְרוּ: רָעֲיָא מְהֵימָנָא, קַח אֶת אַבְנְךָ אֵלֶיךָ, שֶׁאַתָּה הוּא שֶׁנֶּאֱמַר עָלֶיךָ ׳'וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא׳ (שמות ב, ב) '. וְהֶעֱמִידוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: מַהוּ ׳"כִּי טוֹב"׳? שֶׁנּוֹלַד מָהוּל. וְאַתָּה הוּא שֶׁנֶּהְגֵּיתָ בְּתִשְׁעָה יְרָחִים אֵלֶּה, וּמִצַּד עִבּוּרְךָ, הַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה, נֶאֱמַר בָּהּ (דברים ל״ג:ה׳) "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ". וְאֶבֶן זוֹ, טִפָּה קְדוֹשָׁה, כְּלוּלָה מֵעֲשָׂרָה. אַתָּה הוּא הַזֶּרַע הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנָּה, וּבְךָ תְּלוּיָה גְּאֻלָּתָהּ, וְעָלֶיךָ עָתִיד לְהִבָּנוֹת הַבִּנְיָן, וְעָלֶיךָ תָּקוּם. קַח אוֹתָהּ אֵלֶיךָ. אָמַר לָהֶם: אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְהִנָּצֵל. אִם נִצַּלְתֶּם מִמַּכָּה אַחַת, אֲנִי זוֹרֵק לָכֶם שֵׁשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן: "בְּזֹאת שִׁ"ת". נָטַל אֶבֶן קְטַנָּה כְּמִקֹּדֶם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: קמו מארי מתניתין ואמרו, רעיא מהימנא טלו אבנא דילך לגבך, דאנת הוא דאתמר עלך ׳ותרא אתו כי טוב הוא׳ (שמות ה, ב). ואוקמוה מ"מ מאי ׳כי טוב׳, דאתיליד מהול. ואנת הוא בליל בט' ירחין אלין, ומסטרא דעבורא דילך, מלכות קדישא אתמר בה (דברים ל״ג:ה׳) ויהי בישרון מלך. והאי אבנא טפה קדישא כלילא מעשרה. אנת הוא זרע דאתמשכת מנה. ובך תליא פרקנה, ועלך עתיד לאתבנאה בנינא ועלך תקום, טל לה לגבך. אמר לון לית אתון יכלין לאשתזבא. אי אשתזבתון מאכנא חדא. אנא זריק לכון שית, דאתמר בהון בד"א שי"ת, נטל קרטא כמלקדמין.
התרגום: קמו בעלי המשנה ואמרו: רעיא מהימנא, קח את אבנך אליך, שאתה הוא שנאמר עליך ׳'ותרא אתו כי טוב הוא׳ (שמות ב, ב) '. והעמידוהו בעלי המשנה: מהו ׳"כי טוב"׳? שנולד מהול. ואתה הוא שנהגית בתשעה ירחים אלה, ומצד עבורך, המלכות הקדושה, נאמר בה (דברים ל״ג:ה׳) "ויהי בישרון מלך". ואבן זו, טפה קדושה, כלולה מעשרה. אתה הוא הזרע הנמשך ממנה, ובך תלויה גאלתה, ועליך עתיד להבנות הבנין, ועליך תקום. קח אותה אליך. אמר להם: אין אתם יכולים להנצל. אם נצלתם ממכה אחת, אני זורק לכם שש, שנאמר בהן: "בזאת ש"ת". נטל אבן קטנה כמקדם.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר עט, טז (ז:) ובמאריה כו'. ר"ל רעיא מהימנא:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: