משל בת המלך ו ׳לא אבוא בעיר׳ - תשעה ירחי עבורו של משיח
זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות · מאמר 120 · פיסקה 18
לשון הזוהר
מָשָׁל לְבַת מֶלֶךְ דְּאָזַל בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּלְזִמְנָא דְּאָתָא לְגַבָּהּ, אוּמֵי לָהּ דְּלָא עָאל בְּיִשּׁוּבָא. וְהַאי אִיהוּ לֹא אָבֹא בָּעִיר. וְאִם לֵית אַתְּ מְהֵימְנַת לִי, הֲרֵי לָךְ סִימָנָא ׳שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָ"ל׳. דְּהַאי אִיהוּ טַל לְהַחֲיוֹת בּוֹ מֵתִים. (שם) ׳וְאֶרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל׳ אוֹקְמוּהּ מָארֵי מתנ', מָאן רְפָאִים, אִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן בִּקְרָא אָחֳרָא, רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ. וְאִלֵּין אִנּוּן דמתרפין מִפִּתְגְּמֵי אוֹרַיְתָא לע"ז, דְּיָהֲבֵי לְעוֹבְדֵי עַכּוּ"ם מָמוֹנָא דִּילְהוֹן, לְאִתְגַּבְּרָא בְּהוֹן וארפון יְדֵיהוֹן מֵאִלֵּין דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא לִשְׁמָהּ לְמֶעֱבַד טִיבוּ עִמְּהוֹן. אִלֵּין לֹא יְקוּמוּן וְאַפִּילַת לוֹן אַרְעָא, כְּאִתְּתָא עֻבָּרָא דְּמַפֶּלֶת נְפָלִים, וְדָא אִיהוּ ׳וְאֶרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל׳. דְּנָפַל לָאו אִיהוּ בַּר קַיָּמָא. וְהַאי הוּא דְּלָא כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו, דְּאִנּוּן ט' יַרְחִין דְּעֻבָּרָא מָאן עוֹבָדָא. אֶלָּא דָּא אוֹרַיְתָא. וְאִיהִי שְׁכִינְתָּא, הַהוּא יֶלֶד דְּאִתְיְלִיד מִנַּהּ בְּאוֹרַיְתָא, בְּיַרְחָא קַדְמָאָה מֵאִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד דְּתִתְפַּשֵּׁט מַלְכוּת הָרִשְׁעָא ט' חֳדָשִׁים עַל יִשְׂרָאֵל. בְּיַרְחָא קַדְמָאָה אִיהוּ מָשִׁיחַ אַיִ"ן. וּבְיַרְחָא תִּנְיָנָא עָבִיד לֵהּ יֵשׁ מֵאַיִן, בִּסְפִירָה תִּנְיָנָא דְּאִתְּמַר בָּהּ וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא. בְּיַרְחָא תְּלִיתָאָה מוֹסִיף בֵּהּ בִּינָה. וְהַאי אִיהוּ ׳וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה׳. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהּ מָארֵי מַתְנִיתִין אֵיזֶהוּ חָכָם הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. דְּקֹדֶם דְּאָתָא לְעָלְמָא אוֹלְפִין לֵהּ חָכְמְתָא וּבִינָה. בְּיַרְחָא רְבִיעָאָה גָּמִיל עִמֵּהּ חֶסֶד, דְּעָאִיל לֵהּ פַּרְנָסָה מִטִבּוּרָא דְּאִמֵּהּ בְּיַרְחָא חֲמִישָׁאָה יָהִיב בֵּהּ תֻּקְפָא דִּגְבוּרָה לְאִתְגַּבְּרָא עַל יֵצֶר הָרָע מִסִּטְרָא דְּסַמָּאֵל, דְּלָא שָׁלִיט עָלֵהּ בְּבֶטֶן אִמֵּהּ לְמֶעֱבַד לֵהּ נְפַל לְקַטְלָא מְשִׁיחָא. בְּיַרְחָא שְׁבִיעָאָה יָהִיב בֵּהּ דַּעְתָּא וְכֹחַ וְשַׁפִּירוּ דאנפיו. בְּיַרְחָא שְׁבִיעָאָה וּתְמִינָאָה יָהִיב בֵּהּ רוּחָא דְּקוּדְשָׁא מִסִּטְרָא דְּנֶצַח וָהוֹד, דְּאִנּוּן תְּרֵי נְבִיאֵי קְשׁוֹט. וּבְגִין דָּא נִתְנַבֵּא רוּחָא דְּקֻדְשָׁא עָלֶיהָ ׳בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַּבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵצֵא מֵרֶחֶם וְגוֹ'׳ (ירמיה א, ה). מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק יָהִיב לֵהּ אוֹת וּמוֹפֵת. בְּיַרְחָא תְּשִׁיעָאָה דְּנוֹלַד מָהוּל, וְהַהוּא יַנּוֹקָא אִיהוּ עֲשִׂירָאָה מִסִּטְרָא דְּמַלְכוּת, אִיהוּ טִפָּה עֲשִׂירָאָה. וּבְגִין דָּא זָכָה לְט' דַּרְגִּין אִלֵּין.
תרגום
מָשָׁל לְבַת מֶלֶךְ שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּכְשֶׁבָּא אֵלֶיהָ, נִשְׁבַּע לָהּ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לַיִּשּׁוּב. וְזֶהוּ "לֹא אָבוֹא בָּעִיר". וְאִם אֵינֵךְ מַאֲמִינָה לִי, הֲרֵי לָךְ סִימָן שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל, שֶׁזֶּה טַל לְהַחֲיוֹת בּוֹ מֵתִים. (שם) "וְאֶרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל" - הֶעֱמִידוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: מִי הֵם "רְפָאִים"? אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם בְּמִקְרָא אַחֵר "רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ". וְאֵלֶּה הֵם הַמִּתְרַפִּים מִדִּבְרֵי תוֹרָה לַעֲבוֹדָה זָרָה, הַנּוֹתְנִים לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶת מָמוֹנָם כְּדֵי לְהִתְגַּבֵּר בָּהֶם, וּמַרְפִּים אֶת יְדֵיהֶם שֶׁל אוֹתָם הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, לַעֲשׂוֹת עִמָּם טוֹבָה. אֵלֶּה "לֹא יְקוּמוּן", וְתַפִּיל אוֹתָם הָאָרֶץ, כְּאִשָּׁה מְעֻבֶּרֶת הַמַּפֶּלֶת נְפָלִים. וְזֶהוּ "וְאֶרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל" - שֶׁהַנּוֹפֵל אֵינוֹ בַּר קַיָּמָא. וְזֶהוּ שֶׁ"לֹּא כָלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו", שֶׁהֵם תִּשְׁעָה יַרְחֵי עִבּוּר - מַהוּ הַמַּעֲשֶׂה? אֶלָּא זוֹ הַתּוֹרָה, וְהִיא הַשְּׁכִינָה. אוֹתוֹ הַיֶּלֶד הַנּוֹלָד מִמֶּנָּה בַּתּוֹרָה, בַּיֶּרַח הָרִאשׁוֹן, מֵאֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט מַלְכוּת הָרִשְׁעָה תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים עַל יִשְׂרָאֵל. בַּיֶּרַח הָרִאשׁוֹן - הוּא מָשִׁיחַ בְּ"אַיִן". וּבַיֶּרַח הַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ "יֵשׁ מֵאַיִן", בִּסְפִירָה הַשְּׁנִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא". בַּיֶּרַח הַשְּׁלִישִׁי מוֹסִיף בּוֹ בִּינָה, וְזֶהוּ '"וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' ׳רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה׳ (ישעיה יא, ב) "'. וּמִשּׁוּם כָּךְ הֶעֱמִידוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: אֵיזֶהוּ חָכָם - הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, שֶׁעוֹד לִפְנֵי שֶׁבָּא לָעוֹלָם לִמְּדוּ אוֹתוֹ חָכְמָה וּבִינָה. בַּיֶּרַח הָרְבִיעִי גּוֹמֵל עִמּוֹ חֶסֶד, שֶׁמַּכְנִיס לוֹ פַּרְנָסָה מִטַּבּוּר אִמּוֹ. בַּיֶּרַח הַחֲמִישִׁי נוֹתֵן בּוֹ תֹּקֶף גְּבוּרָה לְהִתְגַּבֵּר עַל יֵצֶר הָרָע מִצַּד הַסמא"ל, שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט עָלָיו בְּבֶטֶן אִמּוֹ לְגַרְמוֹ נֵפֶל, לַהֲרֹג אֶת הַמָּשִׁיחַ. בַּיֶּרַח הַשְּׁבִיעִי נוֹתֵן בּוֹ דַּעַת וְכֹחַ וְיֹפִי שֶׁל פָּנָיו. בַּיֶּרַח הַשְּׁבִיעִי וְהַשְּׁמִינִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִצַּד נֶצַח וָהוֹד, שֶׁהֵם שְׁנֵי הַנְּבִיאִים שֶׁל אֱמֶת. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִתְנַבְּאָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (ירמיה א) בְּטֶרֶם: ' ׳אֶצָּרְךָ בַּבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵצֵא מֵרֶחֶם׳ (ירמיה א, ה) ' וְגוֹ'. מִצַּד הַצַּדִּיק נוֹתֵן לוֹ אוֹת וּמוֹפֵת. בַּיֶּרַח הַתְּשִׁיעִי נוֹלָד מָהוּל, וְאוֹתוֹ הַתִּינוֹק הוּא עֲשִׂירִי מִצַּד הַמַּלְכוּת, הוּא הַטִּפָּה הָעֲשִׂירִית, וּמִשּׁוּם כָּךְ זָכָה לְתִשְׁעָה מַדְרֵגוֹת אֵלֶּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: משל לבת מלך דאזל בעלה למדינת הים, ולזמנא דאתא לגבה, אומי לה דלא עאל בישובא. והאי איהו לא אבא בעיר. ואם לית את מהימנת לי, הרי לך סימנא ׳שראשי נמלא ט"ל׳. דהאי איהו טל להחיות בו מתים. (שם) ׳וארץ רפאים תפיל׳ אוקמוה מארי מתנ', מאן רפאים, אלין דאתמר בהון בקרא אחרא, רפאים בל יקומו. ואלין אנון דמתרפין מפתגמי אוריתא לע"ז, דיהבי לעובדי עכו"ם ממונא דילהון, לאתגברא בהון וארפון ידיהון מאלין דעסקין באוריתא לשמה למעבד טיבו עמהון. אלין לא יקומון ואפילת לון ארעא, כאתתא עברא דמפלת נפלים, ודא איהו ׳וארץ רפאים תפיל׳. דנפל לאו איהו בר קימא. והאי הוא דלא כלו לו חדשיו, דאנון ט' ירחין דעברא מאן עובדא. אלא דא אוריתא. ואיהי שכינתא, ההוא ילד דאתיליד מנה באוריתא, בירחא קדמאה מאלין דאתמר בהון אין בן דוד בא עד דתתפשט מלכות הרשעא ט' חדשים על ישראל. בירחא קדמאה איהו משיח אי"ן. ובירחא תנינא עביד לה יש מאין, בספירה תנינא דאתמר בה והחכמה מאין תמצא. בירחא תליתאה מוסיף בה בינה. והאי איהו ׳ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה׳. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין איזהו חכם המבין דבר מתוך דבר. דקדם דאתא לעלמא אולפין לה חכמתא ובינה. בירחא רביעאה גמיל עמה חסד, דעאיל לה פרנסה מטבורא דאמה בירחא חמישאה יהיב בה תקפא דגבורה לאתגברא על יצר הרע מסטרא דסמאל, דלא שליט עלה בבטן אמה למעבד לה נפל לקטלא משיחא. בירחא שביעאה יהיב בה דעתא וכח ושפירו דאנפיו. בירחא שביעאה ותמינאה יהיב בה רוחא דקודשא מסטרא דנצח והוד, דאנון תרי נביאי קשוט. ובגין דא נתנבא רוחא דקדשא עליה ׳בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם וגו'׳ (ירמיה א, ה). מסטרא דצדיק יהיב לה אות ומופת. בירחא תשיעאה דנולד מהול, וההוא ינוקא איהו עשיראה מסטרא דמלכות, איהו טפה עשיראה. ובגין דא זכה לט' דרגין אלין.
התרגום: משל לבת מלך שהלך בעלה למדינת הים, וכשבא אליה, נשבע לה שלא יכנס לישוב. וזהו "לא אבוא בעיר". ואם אינך מאמינה לי, הרי לך סימן שראשי נמלא טל, שזה טל להחיות בו מתים. (שם) "וארץ רפאים תפיל" - העמידוהו בעלי המשנה: מי הם "רפאים"? אלה שנאמר בהם במקרא אחר "רפאים בל יקומו". ואלה הם המתרפים מדברי תורה לעבודה זרה, הנותנים לעובדי כוכבים את ממונם כדי להתגבר בהם, ומרפים את ידיהם של אותם העוסקים בתורה לשמה, לעשות עמם טובה. אלה "לא יקומון", ותפיל אותם הארץ, כאשה מעברת המפלת נפלים. וזהו "וארץ רפאים תפיל" - שהנופל אינו בר קימא. וזהו ש"לא כלו לו חדשיו", שהם תשעה ירחי עבור - מהו המעשה? אלא זו התורה, והיא השכינה. אותו הילד הנולד ממנה בתורה, בירח הראשון, מאלה שנאמר בהם: אין בן דוד בא עד שתתפשט מלכות הרשעה תשעה חדשים על ישראל. בירח הראשון - הוא משיח ב"אין". ובירח השני עושה אותו "יש מאין", בספירה השניה, שנאמר בה "והחכמה מאין תמצא". בירח השלישי מוסיף בו בינה, וזהו '"ונחה עליו רוח ה' ׳רוח חכמה ובינה׳ (ישעיה יא, ב) "'. ומשום כך העמידוהו בעלי המשנה: איזהו חכם - המבין דבר מתוך דבר, שעוד לפני שבא לעולם למדו אותו חכמה ובינה. בירח הרביעי גומל עמו חסד, שמכניס לו פרנסה מטבור אמו. בירח החמישי נותן בו תקף גבורה להתגבר על יצר הרע מצד הסמא"ל, שלא ישלט עליו בבטן אמו לגרמו נפל, להרג את המשיח. בירח השביעי נותן בו דעת וכח ויפי של פניו. בירח השביעי והשמיני נותן בו רוח הקדש מצד נצח והוד, שהם שני הנביאים של אמת. ומשום כך נתנבאה עליו רוח הקדש (ירמיה א) בטרם: ' ׳אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם׳ (ירמיה א, ה) ' וגו'. מצד הצדיק נותן לו אות ומופת. בירח התשיעי נולד מהול, ואותו התינוק הוא עשירי מצד המלכות, הוא הטפה העשירית, ומשום כך זכה לתשעה מדרגות אלה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר עט, טז (ז:) ובמאריה כו'. ר"ל רעיא מהימנא:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: