ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 120: ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות › פיסקה 15

שלש האבנים שנעשו אחת - ׳הב הב׳ של הלומדים לשכר ואין מעורר לשכינה

זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות · מאמר 120 · פיסקה 15

לשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר זַרְקָא מקף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. נָטִיל תְּלָת אַבְנִין וְזָרִיק לוֹן לְגַבֵּי עֵלָּא. וְכַד זָרִיק לוֹן אִתְעֲבִידוּ אַבְנָא חֲדָא, וְאָמַר לְמָארֵי מְתִיבְתָּא, קַבִּילוּ הַאי אַבְנָא לְגַבַּיְכוּ, דְּהָא שְׁכִינְתָּא אִיהִי בְּגָלוּתָא וְלֵית בָּכוּ מָאן דְּיִתְּעַר לְגַבָּהּ לְרַצָּאָה לָהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ וְלֹא עוֹד אֶלָּא כַּמָּה מָארֵי מִדְרָשׁוֹת דְּאִנּוּן חֲבֵרִין לְגַבַּיְכוּ, צַוְחִין בְּכָל יוֹמָא וְלֵילְיָא בְּאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה, בְּכַמָּה קוּשְׁיָן. וְצַוְחִין בָּהּ בְּכַלְבִין דְּאָמְרִין הַב הַב. כְּגַוְנָא דְּגֵיהִנֹּם דְּצָוַח הַב הַב, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי ל) לַעֲלֻקָּה שְׁתֵּי בָּנוֹת הַב הַב. הַב לָן עוּתְרָא בְּעָלְמָא דֵּין. הָב לָן עוּתְרָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. כְּמָה דְּאוֹקְמוּהּ לְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה וְיִתְּנוּ לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְלֵית מָאן דְּיִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְתָא, לְסַלְקָא בֵּהּ שְׁכִינְתָּא מִן גָּלוּתָא, וּלְיַחֲדָא לָהּ עִם בַּעְלָהּ דְּאִנּוּן אֲטִימִין דְּעַיְנִין סְתִימִין דְּלִבָּא, וּבְגִין דָּא קָלָא נָפַק בְּכָל לֵילְיָא כַּד נָחִית קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן, דְּסַלְקִין נִשְׁמָתִין קַמֵּהּ, וְהַהוּא קָלָא אָמַר קְרָא כְּדִכְתִיב ׳קוֹל אוֹמֵר קָרָא׳ (ישעיה מ). זִיל וְאִמָּא לוֹן דְּיִשְׁתַּדְּלוּן בְּאוֹרַיְתָא לְחַבְּרָא שְׁכִינְתָּא עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כְּגַוְנָא דְּדָוִד דְּאָמַר ׳אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינַי לְעַפְעַפַּי תְנוּמָה׳ (תהלים קלב) עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה'. וְאִיהוּ הֲוָה מִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא לְחַבְּרָא אִמָּא, דְּאִתְּמַר בָּהּ (משלי א) וְאַל תִּטֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ עִם בַּעְלָהּ. דְּהָא שְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד אִתְקְרִיאַת גְּמִילוּת חֲסָדִים. וּמִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה אִתְקְרִיאַת עֲקֵדָה וְקָרְבְּנָא. וּמִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִתְקְרִיאַת תּוֹרָה. וְלֵית מָאן דְּיִתְּעַר לָהּ בְּאִלֵּין מִדּוֹת לְגַבֵּי בַּעְלָהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה נא) אֵין מְנַהֵל לָהּ וְגוֹ'. וּבְגִין דָּא קָלָא אָמַר ׳מָה אֶקְרָא כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר׳. דְּלָא מִשְׁתַּדְּלִין אֶלָּא לְדַבְּחָא בִּשְׂרָא, ואִלֵּין אִנּוּן עַמֵּי הָאָרֶץ ואִלֵּין דְּמִשְׁתַּדְּלִין בִּגְמִילוּת חֶסֶד וּבְאוֹרַיְתָא, לֹא מִשְׁתַּדְּלִין אֶלָּא לְגַרְמַיְהוּ, וּבְגִינַיְהוּ אִתְּמַר ׳וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה׳. וְכָל אִלֵּין דְּלָא מִשְׁתַּדְּלִין בֵּהּ לִשְׁמָהּ, רוּחָא קוּדְשָׁא דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָא עָלַיְהוּ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַיִּזְכֹּר כִּי בָּשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב׳ (תהלים עח).

תרגום

פָּתַח וְאָמַר: זַרְקָא מַקֵּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. נָטַל שָׁלֹשׁ אֲבָנִים וְזָרַק אוֹתָן כְּלַפֵּי מַעְלָה. וּכְשֶׁזָּרַק אוֹתָן, נַעֲשׂוּ אֶבֶן אַחַת, וְאָמַר לְבַעֲלֵי הַיְשִׁיבָה: קַבְּלוּ אֶבֶן זוֹ אֲלֵיכֶם, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, וְאֵין בָּכֶם מִי שֶׁיְּעוֹרֵר כְּלַפֶּיהָ לְרַצּוֹתָהּ אֵצֶל בַּעְלָהּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כַּמָּה בַּעֲלֵי מִדְרָשׁוֹת שֶׁהֵם חֲבֵרִים אֶצְלְכֶם, צוֹעֲקִים בְּכָל יוֹם וְלַיְלָה בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּכַמָּה קֻשְׁיוֹת, וְצוֹעֲקִים בָּהּ כִּכְלָבִים הָאוֹמְרִים "הַב הַב", כְּעֵין גֵּיהִנֹּם הַצּוֹעֵק "הַב הַב". זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ל) "לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב" - הַב לָנוּ עֹשֶׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַב לָנוּ עֹשֶׁר בָּעוֹלָם הַבָּא. כְּמוֹ שֶׁהֶעֱמִידוּהוּ: לְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה וְיִתְּנוּ לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְאֵין מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לְהַעֲלוֹת בָּהּ אֶת הַשְּׁכִינָה מִן הַגָּלוּת וּלְיַחֲדָהּ עִם בַּעְלָהּ, שֶׁהֵם אֲטוּמֵי עֵינַיִם, סְתוּמֵי לֵב. וּמִשּׁוּם כָּךְ קוֹל יוֹצֵא בְּכָל לַיְלָה, כְּשֶׁיּוֹרֵד הקב"ה בְּגַן עֵדֶן, שֶׁעוֹלוֹת נְשָׁמוֹת לְפָנָיו, וְאוֹתוֹ הַקּוֹל אוֹמֵר מִקְרָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מ) 'קוֹל אוֹמֵר קָרָא (ישעיה מ, ו) '. לֵךְ וֶאֱמֹר לָהֶם שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה לְחַבֵּר אֶת הַשְּׁכִינָה עִם הקב"ה, כְּעֵין דָּוִד שֶׁאָמַר (תהלים קלב) 'אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינַי לְעַפְעַפַּי תְנוּמָה (תהלים קלב, ד) ' עַד שֶׁאֶמְצָא מָקוֹם לַה'. וְהוּא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לְחַבֵּר אֶת אִמָּא, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי א): "וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" - עִם בַּעְלָהּ. שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה מִצַּד הַחֶסֶד נִקְרֵאת גְּמִילוּת חֲסָדִים, וּמִצַּד הַגְּבוּרָה נִקְרֵאת עֲקֵדָה וְקָרְבָּן, וּמִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא נִקְרֵאת תּוֹרָה. וְאֵין מִי שֶׁיְּעוֹרֵר אוֹתָהּ בְּמִדּוֹת אֵלֶּה כְּלַפֵּי בַּעְלָהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נא) "אֵין מְנַהֵל לָהּ" וְגוֹ'. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַקּוֹל אוֹמֵר 'מָה אֶקְרָא כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר' - שֶׁאֵינָם מִשְׁתַּדְּלִים אֶלָּא לִזְבֹּחַ בָּשָׂר, וְאֵלֶּה הֵם עַמֵּי הָאָרֶץ. וְאֵלֶּה שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בִּגְמִילוּת חֶסֶד וּבְתוֹרָה, אֵינָם מִשְׁתַּדְּלִים אֶלָּא לְעַצְמָם, וּבִגְלָלָם נֶאֱמַר 'וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה'. וְכָל אֵלֶּה שֶׁאֵינָם מִשְׁתַּדְּלִים בָּהּ לִשְׁמָהּ, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, אֵינָהּ שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים עח) 'וַיִּזְכֹּר כִּי בָּשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב (תהלים עח, לט) '.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח ואמר זרקא מקף שופר הולך סגולתא. נטיל תלת אבנין וזריק לון לגבי עלא. וכד זריק לון אתעבידו אבנא חדא, ואמר למארי מתיבתא, קבילו האי אבנא לגביכו, דהא שכינתא איהי בגלותא ולית בכו מאן דיתער לגבה לרצאה לה לגבי בעלה ולא עוד אלא כמה מארי מדרשות דאנון חברין לגביכו, צוחין בכל יומא וליליא באוריתא דבעל פה, בכמה קושין. וצוחין בה בכלבין דאמרין הב הב. כגונא דגיהנם דצוח הב הב, הדא הוא דכתיב (משלי ל) לעלקה שתי בנות הב הב. הב לן עותרא בעלמא דין. הב לן עותרא בעלמא דאתי. כמה דאוקמוה למד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה. ולית מאן דישתדל באוריתא, לסלקא בה שכינתא מן גלותא, וליחדא לה עם בעלה דאנון אטימין דעינין סתימין דלבא, ובגין דא קלא נפק בכל ליליא כד נחית קודשא בריך הוא בגנתא דעדן, דסלקין נשמתין קמה, וההוא קלא אמר קרא כדכתיב ׳קול אומר קרא׳ (ישעיה מ). זיל ואמא לון דישתדלון באוריתא לחברא שכינתא עם קודשא בריך הוא. כגונא דדוד דאמר ׳אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה׳ (תהלים קלב) עד אמצא מקום לה'. ואיהו הוה משתדל באוריתא לחברא אמא, דאתמר בה (משלי א) ואל תטש תורת אמך עם בעלה. דהא שכינתא מסטרא דחסד אתקריאת גמילות חסדים. ומסטרא דגבורה אתקריאת עקדה וקרבנא. ומסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקריאת תורה. ולית מאן דיתער לה באלין מדות לגבי בעלה. הדא הוא דכתיב (ישעיה נא) אין מנהל לה וגו'. ובגין דא קלא אמר ׳מה אקרא כל הבשר חציר׳. דלא משתדלין אלא לדבחא בשרא, ואלין אנון עמי הארץ ואלין דמשתדלין בגמילות חסד ובאוריתא, לא משתדלין אלא לגרמיהו, ובגיניהו אתמר ׳וכל חסדו כציץ השדה׳. וכל אלין דלא משתדלין בה לשמה, רוחא קודשא דאיהי שכינתא לא שריא עליהו, הדא הוא דכתיב ׳ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב׳ (תהלים עח).

התרגום: פתח ואמר: זרקא מקף שופר הולך סגולתא. נטל שלש אבנים וזרק אותן כלפי מעלה. וכשזרק אותן, נעשו אבן אחת, ואמר לבעלי הישיבה: קבלו אבן זו אליכם, שהרי השכינה בגלות, ואין בכם מי שיעורר כלפיה לרצותה אצל בעלה. ולא עוד, אלא כמה בעלי מדרשות שהם חברים אצלכם, צועקים בכל יום ולילה בתורה שבעל פה בכמה קשיות, וצועקים בה ככלבים האומרים "הב הב", כעין גיהנם הצועק "הב הב". זהו שכתוב (משלי ל) "לעלוקה שתי בנות הב הב" - הב לנו עשר בעולם הזה, הב לנו עשר בעולם הבא. כמו שהעמידוהו: למד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה. ואין מי שמשתדל בתורה להעלות בה את השכינה מן הגלות וליחדה עם בעלה, שהם אטומי עינים, סתומי לב. ומשום כך קול יוצא בכל לילה, כשיורד הקב"ה בגן עדן, שעולות נשמות לפניו, ואותו הקול אומר מקרא, כמו שכתוב (ישעיה מ) 'קול אומר קרא (ישעיה מ, ו) '. לך ואמר להם שישתדלו בתורה לחבר את השכינה עם הקב"ה, כעין דוד שאמר (תהלים קלב) 'אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה (תהלים קלב, ד) ' עד שאמצא מקום לה'. והוא היה משתדל בתורה לחבר את אמא, שנאמר בה (משלי א): "ואל תטש תורת אמך" - עם בעלה. שהרי השכינה מצד החסד נקראת גמילות חסדים, ומצד הגבורה נקראת עקדה וקרבן, ומצד עמודא דאמצעיתא נקראת תורה. ואין מי שיעורר אותה במדות אלה כלפי בעלה. זהו שכתוב (ישעיה נא) "אין מנהל לה" וגו'. ומשום כך הקול אומר 'מה אקרא כל הבשר חציר' - שאינם משתדלים אלא לזבח בשר, ואלה הם עמי הארץ. ואלה שמשתדלים בגמילות חסד ובתורה, אינם משתדלים אלא לעצמם, ובגללם נאמר 'וכל חסדו כציץ השדה'. וכל אלה שאינם משתדלים בה לשמה, רוח הקדש, שהיא השכינה, אינה שורה עליהם. זהו שכתוב (תהלים עח) 'ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב (תהלים עח, לט) '.

מן המפרשים

הסולם: מן המקבילה בנשא מאמר ה, כה (קכד.) ויצר הרע מסטרא וכו׳ : ויצה״ר, מצד הימין שלו, שהוא מדרגת ישמעאל, הוא נקרא נחש. ומצד השמאל, שהוא מדרגת עשו שהוא סמאל, נקרא כלב, שהוא הממונה של גיהנם שצועק ונובח הב הב. ז״ש לעלוקה שתי בנות הב הב…

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר עט, יד (ז.) וכד כו'. ר"ל שנאמר (תהלים סט יד) ואני תפלתי כו'. אלקים. חסדך. באמת. הן ג' גוונין. כידוע והן: נר. שמן. ופתילה. כנ"ל דהן לקבל תלת אבהן:

לכל המפרשים על פיסקה זו