ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 120: ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות › פיסקה 12

צפור יונה ונשר כנגד מקרא משנה וקבלה - והזהירות בעמי הארץ

זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות · מאמר 120 · פיסקה 12

לשון הזוהר

וּמִסִּטְרָא דְּמָארֵי מִקְרָא סְלִיקַת צְלוֹתָא כְּצִפּוֹר. וּמִסִּטְרָא דְּמָארֵי מִשְׁנָה סְלִיקַת כַּיּוֹנָה. וּמִסִּטְרָא דְּמָארֵי קַבָּלָה סְלִיקַת כְּנִשְׁרָא, מַטְרוֹנִיתָא עַל כֹּלָּא. אֲבָל מִסִּטְרָא דְּאִלֵּין דְּלֵית בְּהוּ מִקְרָא מִשְׁנָה וְקַבָּלָה, דְּאִנּוּן עַמֵּי הָאָרֶץ, לֵהּ סְלִיקוּ בְּהוֹן. וּבְגִין דָּא אָמַר קֹהֶלֶת בְּאֹרַח רְמִיזָא, כִּי ׳מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיּוֹרֶדֶת הִיא לְמַטָה לָאָרֶץ׳ (קהלת ג, כא). ׳וְרוּחַ הַבְּהֵמָה׳ אִלֵּין אִנּוּן עַמֵּי הָאָרֶץ. וּלְזִמְנִין נַפְקִין מִנַּיְהוּ זַרְעָא מֵעַלְיָא בְּנֵי תּוֹרָה לְאִסְתַּלְּקָא בְּהוֹן בְּגִין דָּא אוֹקְמוּהּ מִכָּל מָקוֹם הִזָּהֲרוּ בְּעַמֵּי הָאָרֶץ דִּלְזִמְנִין נַפְקִין מִנְּהוֹן בְּנֵי מֵעַלְיָא מָארֵי אוֹרַיְתָא.

תרגום

וּמִצַּד בַּעֲלֵי מִקְרָא עוֹלָה הַתְּפִלָּה כְּצִפּוֹר. וּמִצַּד בַּעֲלֵי מִשְׁנָה עוֹלָה כַּיּוֹנָה. וּמִצַּד בַּעֲלֵי קַבָּלָה עוֹלָה כְּנֶשֶׁר - הַמַּטְרוֹנִיתָא עַל הַכֹּל. אֲבָל מִצַּד אוֹתָם שֶׁאֵין בָּהֶם מִקְרָא מִשְׁנָה וְקַבָּלָה, שֶׁהֵם עַמֵּי הָאָרֶץ, אֵין לָהּ עֲלִיָּה בָּהֶם. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר קֹהֶלֶת בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, כִּי ׳מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיּוֹרֶדֶת הִיא לְמַטָה לָאָרֶץ׳ (קהלת ג, כא). ׳וְ"רוּחַ הַבְּהֵמָה"׳ - אֵלֶּה עַמֵּי הָאָרֶץ. וְלִפְעָמִים יוֹצֵא מֵהֶם זֶרַע מְעֻלֶּה, בְּנֵי תוֹרָה, לְהֵעָלוֹת בָּהֶם. וּמִשּׁוּם כָּךְ הֶעֱמִידוּהוּ: מִכָּל מָקוֹם הִזָּהֲרוּ בְּעַמֵּי הָאָרֶץ, שֶׁלִּפְעָמִים יוֹצְאִים מֵהֶם בָּנִים מְעֻלִּים, בַּעֲלֵי תוֹרָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ומסטרא דמארי מקרא סליקת צלותא כצפור. ומסטרא דמארי משנה סליקת כיונה. ומסטרא דמארי קבלה סליקת כנשרא, מטרוניתא על כלא. אבל מסטרא דאלין דלית בהו מקרא משנה וקבלה, דאנון עמי הארץ, לה סליקו בהון. ובגין דא אמר קהלת בארח רמיזא, כי ׳מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ׳ (קהלת ג, כא). ׳ורוח הבהמה׳ אלין אנון עמי הארץ. ולזמנין נפקין מניהו זרעא מעליא בני תורה לאסתלקא בהון בגין דא אוקמוה מכל מקום הזהרו בעמי הארץ דלזמנין נפקין מנהון בני מעליא מארי אוריתא.

התרגום: ומצד בעלי מקרא עולה התפלה כצפור. ומצד בעלי משנה עולה כיונה. ומצד בעלי קבלה עולה כנשר - המטרוניתא על הכל. אבל מצד אותם שאין בהם מקרא משנה וקבלה, שהם עמי הארץ, אין לה עליה בהם. ומשום כך אמר קהלת בדרך רמז, כי ׳מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ׳ (קהלת ג, כא). ׳ו"רוח הבהמה"׳ - אלה עמי הארץ. ולפעמים יוצא מהם זרע מעלה, בני תורה, להעלות בהם. ומשום כך העמידוהו: מכל מקום הזהרו בעמי הארץ, שלפעמים יוצאים מהם בנים מעלים, בעלי תורה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר עט, יג (ו:) מסטרא כו'. דצפור יונה נשר - הוא שכינה מסט' דעשיה יצירה בריאה כמ"ש בתיקון י ':

לכל המפרשים על פיסקה זו