התורה שטר חרות מיצר הרע - ותפלת בעלי תורה עולה כנשר בלא פחד
זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - עלית התפלה ושכרה וזריקת האבנים בשבעת השמות · מאמר 120 · פיסקה 11
לשון הזוהר
וּמָאן גָּרִים דְּרַדְפִין אֲבַתְרַיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, בְּגִין דְּעַד לָא הֲוָה לוֹן אוֹרַיְתָא לָא הֲוָה שְׁטַר חֵירוּ. בְּגִין דְּאוֹרַיְתָא אִיהִי שְׁטַר חֵירוּ לִבְנֵי נָשָׁא, מִיֵּצֶר הָרָע וּמִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת וּמִכָּל מְקַטְרְגֵי דְּעָלְמָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת׳ (שם לב). וְדָא אִמָּא עִלָּאָה שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, דְּמִתַּמָּן אוֹרַיְתָא דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִתְקְרֵי חֵירוּ, דְּמִתַּמָּן אִתְיְהִיב (חסר כאן) לְגַבֵּי יוֹנָה קַדִּישָׁא דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא, דְמִסִּטְרָא' אִתְקְרִיאוּ יִשְׂרָאֵל יוֹנָה. וְהָכֵי כַּד צְלוֹתָא דְּאִיהִי יוֹנָה סְלִיקַת בְּאוֹרַיְתָא, מַה כְּתִיב בֵּהּ (ישעיה נא) כִי לֹא בְּחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵּלֵכוּן כִּי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וְגוֹ'. ואִלֵּין אִנּוּן צְלוֹתִין דְּמָארֵי דְּאוֹרַיְתָא. דְּסָלִיק כְּנִשְׁרָא דְּלָא דַּחֲלַת מִכָּל עוֹפִין דְּעָלְמָא. וּמִסִּטְרָא דְּאִנּוּן אִיהִי מַטְרוֹנִיתָא ׳דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם׳. וְאִית דְּיַמָּא הָכֵי וְכֹלָּא קְשׁוֹט.
תרגום
וּמִי גָּרַם שֶׁרָדְפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל? מִשּׁוּם שֶׁעַד שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶם תּוֹרָה, לֹא הָיָה לָהֶם שְׁטַר חֵרוּת. מִשּׁוּם שֶׁהַתּוֹרָה הִיא שְׁטַר חֵרוּת לִבְנֵי אָדָם, מִיֵּצֶר הָרָע וּמִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת וּמִכָּל הַמְקַטְרְגִים שֶׁל הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם לב) 'וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת'. וְזוֹ אִמָּא עִלָּאָה, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, שֶׁמִּשָּׁם הַתּוֹרָה שֶׁהִיא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא נִקְרֵאת חֵרוּת, שֶׁמִּשָּׁם נִתְּנָה (חסר כאן) לְיוֹנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, שֶׁמִּצִּדָּהּ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל "יוֹנָה". וְכָךְ, כְּשֶׁהַתְּפִלָּה שֶׁהִיא יוֹנָה עוֹלָה בַּתּוֹרָה, מַה כָּתוּב בָּהּ (ישעיה נא): "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן, כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה'" וְגוֹ'. וְאֵלֶּה הֵן תְּפִלּוֹת בַּעֲלֵי הַתּוֹרָה, הָעוֹלֶה כְּנֶשֶׁר שֶׁלֹּא יָרֵא מִכָּל הָעוֹפוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וּמִצִּדָּם הִיא הַמַּטְרוֹנִיתָא - ׳"דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמָיִם"׳. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר "בַּיָּם" - כָּךְ, וְהַכֹּל אֱמֶת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ומאן גרים דרדפין אבתריהו דישראל, בגין דעד לא הוה לון אוריתא לא הוה שטר חירו. בגין דאוריתא איהי שטר חירו לבני נשא, מיצר הרע וממלאך המות ומכל מקטרגי דעלמא. הדא הוא דכתיב ׳והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת׳ (שם לב). ודא אמא עלאה שנת החמשים, דמתמן אוריתא דאיהו עמודא דאמצעיתא אתקרי חירו, דמתמן אתיהיב (חסר כאן) לגבי יונה קדישא דאיהי שכינתא, דמסטרא' אתקריאו ישראל יונה. והכי כד צלותא דאיהי יונה סליקת באוריתא, מה כתיב בה (ישעיה נא) כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' וגו'. ואלין אנון צלותין דמארי דאוריתא. דסליק כנשרא דלא דחלת מכל עופין דעלמא. ומסטרא דאנון איהי מטרוניתא ׳דרך הנשר בשמים׳. ואית דימא הכי וכלא קשוט.
התרגום: ומי גרם שרדפו אחרי ישראל? משום שעד שלא היתה להם תורה, לא היה להם שטר חרות. משום שהתורה היא שטר חרות לבני אדם, מיצר הרע וממלאך המות ומכל המקטרגים של העולם. זהו שכתוב (שם לב) 'והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת'. וזו אמא עלאה, שנת החמשים, שמשם התורה שהיא עמודא דאמצעיתא נקראת חרות, שמשם נתנה (חסר כאן) ליונה הקדושה שהיא השכינה, שמצדה נקראו ישראל "יונה". וכך, כשהתפלה שהיא יונה עולה בתורה, מה כתוב בה (ישעיה נא): "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, כי הלך לפניכם ה'" וגו'. ואלה הן תפלות בעלי התורה, העולה כנשר שלא ירא מכל העופות שבעולם. ומצדם היא המטרוניתא - ׳"דרך הנשר בשמים"׳. ויש מי שאומר "בים" - כך, והכל אמת.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר עט, יב (ו:) וכען צריך כו'. שעד כאן פירש התפלה עצמה ועכשיו מפרש פה המתפלל, ויתפרש הפסוק ובא מצרים כו'. וז"ש כד נפקו ממצרים כו' מה עבד טבע רישיה בטיט כו', וכן בתפלה, להמעכב התפלה דומה לשר מצרים, וזה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: