ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 119: ספרא תנינא - ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ ומרכבת יחזקאל בנשמה ברוח ובנפש › פיסקה 30

שבעה קרומי העין ושלשה גוניה - נשמות רשב"י וששת חבריו המאירות בהם

זוהר חדש · ספרא תנינא - ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ ומרכבת יחזקאל בנשמה ברוח ובנפש · מאמר 119 · פיסקה 30

לשון הזוהר

בִּתְלָת גְּוָנִין דְּעֵינֵהּ יְמִינָא נַהֲרִין תְּלָת אֲבָהָן. בִּתְרֵי גַּדְפֵּי עֵינָא דִּילֵהּ, פַּתְחִין וְסַגְרִין תְּרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט. בְּרֹב דְּעֵינָא דְּאָחִיד בִּתְרֵי גַּדְפֵּי עֵינָא דִּילֵהּ דָּא צַדִּיק. בַּת דַּקִּיקָא זְעֵירָא אִית מִלְּגָאו, תְּחוֹת בַּת עֵינָא עִלָּאָה וְדָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. דְּבַת עֵינָא עִלָּאָה תַּמָּן חָכְמָה לֵב אִמָּא עִלָּאָה. אוֹר דְּנָהִיר בָּבַת עֵינָא דְּאִיהִי י' וְעִמֵּהּ אִתְקְרֵי אֲוִיר הַקַּדְמוֹן, דָּא כֶּתֶר עִלָּאָה. וְעוֹד בְּשִׁבְעָה גִּלְדֵי עֵינָא דִּילֵהּ, נַהֲרִין נִשְׁמָתִין דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וְשִׁית חַבְרוֹי. וְעָלַיְהוּ אִתְּמַר (זכריה ד׳:ב׳) שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, וְאִית דְּפָרִישׁ לוֹן הָכֵי בְּי"ד אַתְוָן דִּשְׁמָא מְפָרַשׁ. בְּז' גִּלְדֵי עֵינָא וּתְלָת גַּוְנֵי עֵינָא, נַהֲרִין עֶשֶׂר אַתְוָן דְּאִנּוּן יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, וְהַאי אִיהוּ (יחזקאל א׳:י׳) ׳וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם׳ בִּתְרֵי כְּרוּבֵי עֵינָא וּבִתְרֵי עַפְעַפֵּי עֵינָא, נַהֲרִין פְּנֵי אָדָם דְּאִנּוּן ד' וְאִנּוּן יהו"ה. וְעָלַיְהוּ אִתְּמַר ׳וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם׳, דְּמוּת תְּלָת חֵיוָן אִנּוּן דְּמוּת אַנְפֵּי אָדָם, כָּל אֵבָר וְאֵבָר דִּילֵהּ, אִשְׁתְּכַח רְשׁוּת הַיָּחִיד, דְּרָחְבּוֹ ד' וְגָבְהוֹ עֲשָׂרָה, דְּאִנּוּן י"ד אַתְוָן דִּשְׁמָא מְפָרַשׁ, בְּאֵבָרִין דִּילֵהּ מְקַנְּנָן כִּלְ נִשְׁמָתִין דְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא דְּיִשְׂרָאֵל. דְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא דְּמַלְאָכִים כֻּלְּהוּ דְּמִתְכַּנְּשִׁין בְהַאי חִבּוּרָא, מְקַנְּנִין בֵּהּ.

תרגום

בִּשְׁלֹשָׁה גְּוָנִים שֶׁל עֵינוֹ הַיְּמָנִית מְאִירִים שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת. בִּשְׁתֵּי כַּנְפֵי עֵינוֹ, פּוֹתְחוֹת וְסוֹגְרוֹת, שְׁנֵי סוֹמְכֵי אֱמֶת. בְּרֹב הָעַיִן הָאוֹחֵז בִּשְׁתֵּי כַּנְפֵי עֵינוֹ - זֶה הַצַּדִּיק. בַּת עַיִן דַּקָּה קְטַנָּה יֵשׁ בִּפְנִים, תַּחַת בַּת הָעַיִן הָעֶלְיוֹנָה - וְזוֹ הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה. שֶׁבְּבַת הָעַיִן הָעֶלְיוֹנָה שָׁם חָכְמָה, לֵב אִמָּא עִלָּאָה. הָאוֹר הַמֵּאִיר בְּבַת הָעַיִן שֶׁהִיא "י'" וְעִמָּהּ נִקְרָא "אֲוִיר הַקַּדְמוֹן" - זֶה כֶּתֶר עֶלְיוֹן. וְעוֹד, בְּשִׁבְעָה קְרוּמֵי עֵינוֹ מְאִירוֹת נִשְׁמוֹת רַבִּי שִׁמְעוֹן וְשֵׁשֶׁת חֲבֵרָיו, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, (זכריה ד׳:ב׳): "שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת", וְיֵשׁ הַמְּפָרֵשׁ אוֹתָם כָּךְ בְּי"ד אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. בְּשִׁבְעָה קְרוּמֵי הָעַיִן וּבִשְׁלֹשָׁה גְּוָנֵי הָעַיִן מְאִירוֹת עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, וְזֶהוּ, (יחזקאל א׳:י׳) ׳וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם׳ (יחזקאל א, י). בִּשְׁנֵי כְּרוּבֵי הָעַיִן וּבִשְׁנֵי עַפְעַפֵּי הָעַיִן מְאִירוֹת "פְּנֵי אָדָם" שֶׁהֵם אַרְבָּעָה, וְהֵם יהו"ה. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר " ׳וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם׳ " - דְּמוּת שָׁלֹשׁ הַחַיּוֹת הֵן דְּמוּת פְּנֵי אָדָם. כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר שֶׁלּוֹ נִמְצָא "רְשׁוּת הַיָּחִיד", שֶׁרָחְבּוֹ אַרְבַּע וְגָבְהוֹ עֲשָׂרָה - שֶׁהֵם י"ד אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ, בְּאֵיבָרָיו מְקַנְּנוֹת כָּל נִשְׁמוֹת שִׁשִּׁים רִבּוֹא יִשְׂרָאֵל, שֶׁשִּׁשִּׁים רִבּוֹא מַלְאָכִים כֻּלָּם הַמִּתְכַּנְּסִים בְּחִבּוּר זֶה מְקַנְּנִים בּוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בתלת גונין דעינה ימינא נהרין תלת אבהן. בתרי גדפי עינא דילה, פתחין וסגרין תרי סמכי קשוט. ברב דעינא דאחיד בתרי גדפי עינא דילה דא צדיק. בת דקיקא זעירא אית מלגאו, תחות בת עינא עלאה ודא שכינתא תתאה. דבת עינא עלאה תמן חכמה לב אמא עלאה. אור דנהיר בבת עינא דאיהי י' ועמה אתקרי אויר הקדמון, דא כתר עלאה. ועוד בשבעה גלדי עינא דילה, נהרין נשמתין דרבי שמעון ושית חברוי. ועליהו אתמר (זכריה ד׳:ב׳) שבעה ושבעה מוצקות, ואית דפריש לון הכי בי"ד אתון דשמא מפרש. בז' גלדי עינא ותלת גוני עינא, נהרין עשר אתון דאנון יו"ד ה"א וא"ו ה"א, והאי איהו (יחזקאל א׳:י׳) ׳ודמות פניהם פני אדם׳ בתרי כרובי עינא ובתרי עפעפי עינא, נהרין פני אדם דאנון ד' ואנון יהו"ה. ועליהו אתמר ׳ודמות פניהם פני אדם׳, דמות תלת חיון אנון דמות אנפי אדם, כל אבר ואבר דילה, אשתכח רשות היחיד, דרחבו ד' וגבהו עשרה, דאנון י"ד אתון דשמא מפרש, באברין דילה מקננן כל נשמתין דששים רבוא דישראל. דששים רבוא דמלאכים כלהו דמתכנשין בהאי חבורא, מקננין בה.

התרגום: בשלשה גונים של עינו הימנית מאירים שלשת האבות. בשתי כנפי עינו, פותחות וסוגרות, שני סומכי אמת. ברב העין האוחז בשתי כנפי עינו - זה הצדיק. בת עין דקה קטנה יש בפנים, תחת בת העין העליונה - וזו השכינה התחתונה. שבבת העין העליונה שם חכמה, לב אמא עלאה. האור המאיר בבת העין שהיא "י'" ועמה נקרא "אויר הקדמון" - זה כתר עליון. ועוד, בשבעה קרומי עינו מאירות נשמות רבי שמעון וששת חבריו, ועליהם נאמר, (זכריה ד׳:ב׳): "שבעה ושבעה מוצקות", ויש המפרש אותם כך בי"ד אותיות של השם המפרש. בשבעה קרומי העין ובשלשה גוני העין מאירות עשר אותיות שהן יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וזהו, (יחזקאל א׳:י׳) ׳ודמות פניהם פני אדם׳ (יחזקאל א, י). בשני כרובי העין ובשני עפעפי העין מאירות "פני אדם" שהם ארבעה, והם יהו"ה. ועליהם נאמר " ׳ודמות פניהם פני אדם׳ " - דמות שלש החיות הן דמות פני אדם. כל אבר ואבר שלו נמצא "רשות היחיד", שרחבו ארבע וגבהו עשרה - שהם י"ד אותיות של השם המפרש, באיבריו מקננות כל נשמות ששים רבוא ישראל, שששים רבוא מלאכים כלם המתכנסים בחבור זה מקננים בו.

מן המפרשים

יהל אור: מן המקבילה בכי תצא מאמר ט, א ועשרה דרגין כו'. ר"ל דבשם הוי"ה שמרומז בתיבה שכינת' עשרה דרגין דשמא מפרש הן עשר ספירות והוא חוזר למעלה שאמר " לית פקודא כו'" :

אור החמה: מן המקבילה בכי תצא מאמר ט, א לית פקודין דלא אתכללן וכו'. כלומר עם היות שנאמר מצוה פלונית בספי' פלונית אל יעלה על לב המעיין לשלול מהמצוה שאר הספי' שאין הכוונה אלא לומר עיקר רמז המצוה אמנם לית פקודא דלא אתכללן וכו' בתיבה שהיא…

קרני אור: מן המקבילה בפנחס מאמר קכג, יב (רנז.) א' אין סוף א' אין סוף. א"ל כתר:

לכל המפרשים על פיסקה זו