ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 119: ספרא תנינא - ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ ומרכבת יחזקאל בנשמה ברוח ובנפש › פיסקה 28

׳בעמדם תרפינה כנפיהן׳ בתפלת העמידה - וסמא"ל הכלב האוכל תפלות שלא נתקבלו

זוהר חדש · ספרא תנינא - ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ ומרכבת יחזקאל בנשמה ברוח ובנפש · מאמר 119 · פיסקה 28

לשון הזוהר

בְּאָן אֲתַר אִשְׁתְּמַע בִּקְרִיאַת שְׁמַע, וּבְאָן אֲתַר אִתְפְּתָחוּ, כַּד יִשְׂרָאֵל אָמְרִין אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, אֲדֹנָי, שְׁכִינְתָּא כַּד אִיהִי אִתְפַּתְּחַת לְקַבְּלָא לְבַעְלָהּ, מִתְפַּתְּחִין שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים. גַּדְפַיְהוּ וְגַבֵּהּ לְקַבְּלָא לוֹן לְמָארֵיהוֹן. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שם) ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת מִלְּמַעְלָה׳. הָא אִנּוּן כְּרוּבִים דְּכָר וְנוּקְבָא כַּחֲדָא. בִּצְלוֹתָא דַּעֲמִידָה אִתְּמַר, בַּשְּׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים, (שם) ׳בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה׳ כַּנְפֵיהֶם, בְּעָמְדָם וַדַּאי יִשְׂרָאֵל בִּצְלוֹתָא דַּעֲמִידָה, בְּהַהוּא זִמְנָא אִנּוּן כְּרוּבִים וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו בְּהַהוּא זִמְנָא. צְלוֹתִין מִתְקַבְּלִין בְּרַעֲוָא, דְּאִתְּמַר עָלַיְהוּ תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין, וְעוֹד הָא אוֹקְמוּהּ מִכָּל מָקוֹם דְּאֵין עֲבוֹדָה אֶלָּא תְּפִלָּה דִּשְׁקוּלָה אִיהִי צְלוֹתָא כַּעֲבוֹדַת הַכֹּהֲנִים וּכְקָרְבָּנַיָּא דִּילְהוֹן. דִּבְזִמְנָא דִּכְרוּבִים דְּאִנּוּן עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וּשְׁכִינְתָּא לָאו אִנּוּן אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, צְלוֹתָא לָא מִתְקַבֵּל, וְנָפַק סמא"ל דְּאִיהוּ כַּלְבָּא לְמֵיכַל קָרְבְּנִין דִּילְהוֹן, דְּאִנּוּן צְלוֹתִין, וְהַאי אִיהוּ (ויקרא ט׳:כ״ד) ׳וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם׳. וְדָא אֲכִילָה דְּקָרְבְּנִין דְּאִנּוּן צְלוֹתִין דְּיִשְׂרָאֵל, וְאִתְּמַר בְּהוֹן וַיָּמוּתוּ כְּגַוְנָא דִּבְנֵי אַהֲרֹן, וְלֵית מִיתָא לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא עֲנִיּוּתָא, ובְּאִלֵּין אַנְפִּין דִּכְרוּבִים אִתְּמַר (שמות ל״ג:י״א) ׳וְדִבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים׳.

תרגום

בְּאֵיזֶה מָקוֹם נִשְׁמָע בִּקְרִיאַת שְׁמַע, וּבְאֵיזֶה מָקוֹם נִפְתָּחוּ? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" - "אֲדֹנָי" הִיא הַשְּׁכִינָה, כְּשֶׁהִיא נִפְתַּחַת לְקַבֵּל אֶת בַּעְלָהּ, נִפְתָּחִים שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים, כַּנְפֵיהֶם וְגַבָּם, לְקַבֵּל אֶת רִבּוֹנָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (שם) ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת מִלְּמַעְלָה׳. הֲרֵי אֵלֶּה כְּרוּבִים זָכָר וּנְקֵבָה כְּאֶחָד. בִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה נֶאֱמַר בַּשְּׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים, (שם): "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" - "בְּעָמְדָם" וַדַּאי, יִשְׂרָאֵל בִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה, בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן הֵם הַכְּרוּבִים, "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו" בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. הַתְּפִלּוֹת מִתְקַבְּלוֹת בְּרָצוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶן "תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִים", וְעוֹד הֶעֱמִידוּהוּ, מִכָּל מָקוֹם, שֶׁ"אֵין עֲבוֹדָה אֶלָּא תְּפִלָּה" - שֶׁהַתְּפִלָּה שְׁקוּלָה כַּעֲבוֹדַת הַכֹּהֲנִים וּכְקָרְבְּנוֹתֵיהֶם. שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַכְּרוּבִים, שֶׁהֵם עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא וְהַשְּׁכִינָה, אֵינָם פָּנִים בְּפָנִים, הַתְּפִלָּה אֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת, וְיוֹצֵא סמא"ל שֶׁהוּא הַכֶּלֶב לֶאֱכֹל אֶת קָרְבְּנוֹתֵיהֶם, שֶׁהֵם הַתְּפִלּוֹת. וְזֶהוּ, (ויקרא ט׳:כ״ד) ׳מִלִּפְנֵי ה׳ (ויקרא י, ב). וְזוֹ אֲכִילַת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהֵם תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "וַיָּמֻתוּ" כְּעֵין בְּנֵי אַהֲרֹן, וְאֵין מִיתָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא עֲנִיּוּת. וּבְאֵלֶּה פְּנֵי הַכְּרוּבִים נֶאֱמַר, (שמות ל״ג:י״א) ׳אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים׳ (שמות לג, יא).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: באן אתר אשתמע בקריאת שמע, ובאן אתר אתפתחו, כד ישראל אמרין אדני שפתי תפתח, אדני, שכינתא כד איהי אתפתחת לקבלא לבעלה, מתפתחין שרפים וחיות ואופנים. גדפיהו וגבה לקבלא לון למאריהון. הדא הוא דכתיב (שם) ׳ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה׳. הא אנון כרובים דכר ונוקבא כחדא. בצלותא דעמידה אתמר, בשרפים וחיות ואופנים, (שם) ׳בעמדם תרפינה׳ כנפיהם, בעמדם ודאי ישראל בצלותא דעמידה, בההוא זמנא אנון כרובים ופניהם איש אל אחיו בההוא זמנא. צלותין מתקבלין ברעוא, דאתמר עליהו תפלות כנגד תמידין, ועוד הא אוקמוה מכל מקום דאין עבודה אלא תפלה דשקולה איהי צלותא כעבודת הכהנים וכקרבניא דילהון. דבזמנא דכרובים דאנון עמודא דאמצעיתא, ושכינתא לאו אנון אנפין באנפין, צלותא לא מתקבל, ונפק סמא"ל דאיהו כלבא למיכל קרבנין דילהון, דאנון צלותין, והאי איהו (ויקרא ט׳:כ״ד) ׳ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם׳. ודא אכילה דקרבנין דאנון צלותין דישראל, ואתמר בהון וימותו כגונא דבני אהרן, ולית מיתא לישראל אלא עניותא, ובאלין אנפין דכרובים אתמר (שמות ל״ג:י״א) ׳ודבר ה' אל משה פנים אל פנים׳.

התרגום: באיזה מקום נשמע בקריאת שמע, ובאיזה מקום נפתחו? כשישראל אומרים "אדני שפתי תפתח" - "אדני" היא השכינה, כשהיא נפתחת לקבל את בעלה, נפתחים שרפים וחיות ואופנים, כנפיהם וגבם, לקבל את רבונם. זהו שכתוב, (שם) ׳ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה׳. הרי אלה כרובים זכר ונקבה כאחד. בתפלת העמידה נאמר בשרפים וחיות ואופנים, (שם): "בעמדם תרפינה כנפיהן" - "בעמדם" ודאי, ישראל בתפלת העמידה, באותו הזמן הם הכרובים, "ופניהם איש אל אחיו" באותו הזמן. התפלות מתקבלות ברצון, שנאמר עליהן "תפלות כנגד תמידים", ועוד העמידוהו, מכל מקום, ש"אין עבודה אלא תפלה" - שהתפלה שקולה כעבודת הכהנים וכקרבנותיהם. שבזמן שהכרובים, שהם עמודא דאמצעיתא והשכינה, אינם פנים בפנים, התפלה אינה מתקבלת, ויוצא סמא"ל שהוא הכלב לאכל את קרבנותיהם, שהם התפלות. וזהו, (ויקרא ט׳:כ״ד) ׳מלפני ה׳ (ויקרא י, ב). וזו אכילת הקרבנות שהם תפלות ישראל, שנאמר בהם "וימתו" כעין בני אהרן, ואין מיתה לישראל אלא עניות. ובאלה פני הכרובים נאמר, (שמות ל״ג:י״א) ׳אל משה פנים אל פנים׳ (שמות לג, יא).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר עט, ב (ה.) הא אינון כרובים כו' תרפינה כו'. שכבר קיבלו עליהם:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: