הסתלקות כרוב אחד ׳וירכב על כרוב ויעף׳ - וחבורם בח"י ברכות התפלה
זוהר חדש · ספרא תנינא - ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ ומרכבת יחזקאל בנשמה ברוח ובנפש · מאמר 119 · פיסקה 27
לשון הזוהר
וְאַף עַל גַּב דְּהָא אוֹקִימְנָא לְעֵיל שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים. בְּכָל אֲתַר דְּמִתְחַדֵּשׁ בֵּהּ רָזִין צָרִיךְ לְאַחֲזָרָא לוֹן שְׂרָפִים לָקֳבֵל גַּדְפִּין דִּכְרוּבִים. וְחַיּוֹת לָקֳבֵל גּוּפָא דִּכְרוּבִים. אוֹפַנִּין לָקֳבֵל רַגְלַיִן דִּכְרוּבִים דְּאִנּוּן עִגּוּלִין. מִשֶּׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל הֲווֹ מִתְמַעֲטִין גַּדְפִּין דְּחֵיוָן, וּכְרוּב חַד דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִסְתְּלַק לְגַבֵּי הַהוּא מְכֻסֶּה דְּאִתְּמַר בֵּהּ (תהילים י״ח:י״א) וַיַּרְכֵּב עַל כְּרוּב וַיָּעַף. אִשְׁתְּאַר כְּרוּב תִּנְיָנָא דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא, זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דִּמְחַבַּר לוֹן בִּשְׂפְוָן שְׁלִים בְּחַ"י עָלְמִין, דְּאִיהוּ לְשׁוֹן לִמּוּדִים, כָּלִיל חַ"י בִּרְכָּאן דִּצְלוֹתָא, דְּבֵהּ מִתְכַּנְּשִׁין שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים כֻּלְּהוּ גַּדְפַיְהוּ פְּתִיחָן לָקֳבֵל, וְקָלָא דִּילֵהּ אִשְׁתְּמַע מִגּוֹ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא וּשְׁמָעִין לְגַבַּיְהוּ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (יחזקאל א׳:כ״ד) ׳וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם׳.
תרגום
וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הֶעֱמַדְנוּ לְעֵיל שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים, בְּכָל מָקוֹם שֶׁמִּתְחַדְּשִׁים בּוֹ סוֹדוֹת צָרִיךְ לַחֲזֹר עֲלֵיהֶם: שְׂרָפִים כְּנֶגֶד כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים, וְחַיּוֹת כְּנֶגֶד גּוּף הַכְּרוּבִים, וְאוֹפַנִּים כְּנֶגֶד רַגְלֵי הַכְּרוּבִים שֶׁהֵם עֲגֻלִּים. מִשֶּׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל הָיוּ מִתְמַעֲטוֹת כַּנְפֵי הַחַיּוֹת, וּכְרוּב אֶחָד שֶׁהוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא הִסְתַּלֵּק אֶל אוֹתוֹ הַמְּכֻסֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, (תהילים י״ח:י״א): "וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף". נִשְׁאַר הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת. אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּחַבֵּר אוֹתָם בִּשְׂפָתַיִם, בְּשָׁלֵם, בְּ"חַ"י" עוֹלָמוֹת - שֶׁהוּא לְשׁוֹן לִמּוּדִים, הַכּוֹלֵל חַ"י בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה, שֶׁבּוֹ מִתְכַּנְּסִים שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים, כֻּלָּם כַּנְפֵיהֶם פְּתוּחוֹת לְקַבֵּל, וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע מִתּוֹךְ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא וְשׁוֹמְעִים אֵלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (יחזקאל א׳:כ״ד) ׳וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם׳ (יחזקאל א, כד).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואף על גב דהא אוקימנא לעיל שרפים וחיות ואופנים. בכל אתר דמתחדש בה רזין צריך לאחזרא לון שרפים לקבל גדפין דכרובים. וחיות לקבל גופא דכרובים. אופנין לקבל רגלין דכרובים דאנון עגולין. משגלו ישראל הוו מתמעטין גדפין דחיון, וכרוב חד דאיהו עמודא דאמצעיתא אסתלק לגבי ההוא מכסה דאתמר בה (תהילים י״ח:י״א) וירכב על כרוב ויעף. אשתאר כרוב תנינא דאיהי שכינתא בגלותא, זכאה איהו מאן דמחבר לון בשפון שלים בח"י עלמין, דאיהו לשון למודים, כליל ח"י ברכאן דצלותא, דבה מתכנשין שרפים וחיות ואופנים כלהו גדפיהו פתיחן לקבל, וקלא דילה אשתמע מגו עמודא דאמצעיתא ושמעין לגביהו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל א׳:כ״ד) ׳ואשמע את קול כנפיהם׳.
התרגום: ואף על פי שכבר העמדנו לעיל שרפים וחיות ואופנים, בכל מקום שמתחדשים בו סודות צריך לחזר עליהם: שרפים כנגד כנפי הכרובים, וחיות כנגד גוף הכרובים, ואופנים כנגד רגלי הכרובים שהם עגלים. משגלו ישראל היו מתמעטות כנפי החיות, וכרוב אחד שהוא עמודא דאמצעיתא הסתלק אל אותו המכסה, שנאמר בו, (תהילים י״ח:י״א): "וירכב על כרוב ויעף". נשאר הכרוב השני שהוא השכינה בגלות. אשרי מי שמחבר אותם בשפתים, בשלם, ב"ח"י" עולמות - שהוא לשון למודים, הכולל ח"י ברכות התפלה, שבו מתכנסים שרפים וחיות ואופנים, כלם כנפיהם פתוחות לקבל, וקולו נשמע מתוך עמודא דאמצעיתא ושומעים אליו. זהו שכתוב, (יחזקאל א׳:כ״ד) ׳ואשמע את קול כנפיהם׳ (יחזקאל א, כד).
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר עט, א (ה.) ואע"ג דהא אוקימנא ו'. לעיל ע"א:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: