מיכאל אריה ממים המכבה אש - וגבריאל ואוריאל בקריעת הים
זוהר חדש · ספרא תנינא - ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ ומרכבת יחזקאל בנשמה ברוח ובנפש · מאמר 119 · פיסקה 21
לשון הזוהר
וְאִנּוּן יַמָּא וְתָקְפָּא דִּימִינָא, מַלְאַךְ הַחֶסֶד וְדָא מִיכָאֵל, דְּאִיהוּ עַל שֵׁם (שמות טו) מִי כָּמוֹךָ בָּאֵלִים ה', דִּי שְׁמֵהּ מכבי דְּסָלִיק ע"ב, בְּחֻשְׁבָּן אֲתוֹי וּנְהוֹרָא דִּילֵהּ מ"ב. וְדָא חֵילָא דִּילֵהּ ׳כִּי תֵּלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה׳ (ישעיה מג). דְּדָא מְכַבֵּי אֶשָּׁא, וּמִיכָאֵל אִיהוּ דְּמוּת אַרְיֵה דְּאִיהוּ אַרְיֵה מִמַּיִם. ׳וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם׳ (שמות טו), ׳וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לְחָרָבָה׳ בְּתֻקְפָּא דְּגַבְרִיאֵל שְׁלִיחָא דִּגְבוּרָה דִּמְמָנָא עַל חֻרְבָּה. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בֵּהּ ׳וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לְחָרָבָה׳, מִסִּטְרָא דְּאוּרִיאֵל שְׁלִיחָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, אַפְרִישׁ בֵּין מַיָּא וְאֶשָּׁא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם׳ דְּאִיהִי אֶשָּׁא נוּכְרָאָה, ׳וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל׳ דְּאִיהִי מַיָּא.
תרגום
וְהֵם: הַיָּם - עֹצֶם הַיָּמִין, מַלְאַךְ הַחֶסֶד, וְזֶה מִיכָאֵל, שֶׁהוּא עַל שֵׁם (שמות טו): "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה'", שֶׁשְּׁמוֹ "מכבי" עוֹלֶה ע"ב בְּחֶשְׁבּוֹן אוֹתִיּוֹתָיו, וְאוֹרוֹ מ"ב. וְזֶה כֹּחוֹ, (ישעיה מג): "׳כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה׳", שֶׁזֶּה "מְכַבֶּה" אֵשׁ, וּמִיכָאֵל הוּא דְּמוּת אַרְיֵה, שֶׁהוּא אַרְיֵה מִמַּיִם. (שמות טו) "׳וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם׳", "׳וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לְחָרָבָה׳" - בְּתֹקֶף גַּבְרִיאֵל שְׁלִיחַ הַגְּבוּרָה הַמְמֻנֶּה עַל הַחֻרְבָּן. וּבִגְלַל זֶה נֶאֱמַר בּוֹ "׳וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לְחָרָבָה׳", מִצַּד אוּרִיאֵל שְׁלִיחַ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, שֶׁהִפְרִיד בֵּין הַמַּיִם וְהָאֵשׁ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב "׳וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם׳" שֶׁהִיא אֵשׁ נָכְרִיָּה, "׳וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל׳" שֶׁהִיא מַיִם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואנון ימא ותקפא דימינא, מלאך החסד ודא מיכאל, דאיהו על שם (שמות טו) מי כמוך באלים ה', די שמה מכבי דסליק ע"ב, בחשבן אתוי ונהורא דילה מ"ב. ודא חילא דילה ׳כי תלך במו אש לא תכוה׳ (ישעיה מג). דדא מכבי אשא, ומיכאל איהו דמות אריה דאיהו אריה ממים. ׳ויט משה את ידו על הים׳ (שמות טו), ׳וישם את הים לחרבה׳ בתקפא דגבריאל שליחא דגבורה דממנא על חרבה. ובגין דא אתמר בה ׳וישם את הים לחרבה׳, מסטרא דאוריאל שליחא דעמודא דאמצעיתא, אפריש בין מיא ואשא. הדא הוא דכתיב ׳ויבא בין מחנה מצרים׳ דאיהי אשא נוכראה, ׳ובין מחנה ישראל׳ דאיהי מיא.
התרגום: והם: הים - עצם הימין, מלאך החסד, וזה מיכאל, שהוא על שם (שמות טו): "מי כמכה באלם ה'", ששמו "מכבי" עולה ע"ב בחשבון אותיותיו, ואורו מ"ב. וזה כחו, (ישעיה מג): "׳כי תלך במו אש לא תכוה׳", שזה "מכבה" אש, ומיכאל הוא דמות אריה, שהוא אריה ממים. (שמות טו) "׳ויט משה את ידו על הים׳", "׳וישם את הים לחרבה׳" - בתקף גבריאל שליח הגבורה הממנה על החרבן. ובגלל זה נאמר בו "׳וישם את הים לחרבה׳", מצד אוריאל שליח עמודא דאמצעיתא, שהפריד בין המים והאש. זהו שכתוב "׳ויבא בין מחנה מצרים׳" שהיא אש נכריה, "׳ובין מחנה ישראל׳" שהיא מים.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר עח, יב (ד.) דאיתמר בהון כו'. ר"ל שנאמר מראות ל' רבים, משמע הרבה מראות, ונא' אלקים משמע שכל המראות הן בספירות:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: