ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 119: ספרא תנינא - ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ ומרכבת יחזקאל בנשמה ברוח ובנפש › פיסקה 20

שלשה ׳שביעי׳ בצדיק - ושם ע"ב היוצא מויסע ויבא ויט בכלל ופרט וכלל

זוהר חדש · ספרא תנינא - ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ ומרכבת יחזקאל בנשמה ברוח ובנפש · מאמר 119 · פיסקה 20

לשון הזוהר

עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא כָּלִיל רֵישָׁא וְסוֹפָא דְּכָל קָצִין. וְכָל סוֹף אִיהוּ בְּצַדִּיק, וְכֹלָּא אִתְכָּלִיל בְּצַדִּיק דְּכָלִיל תְּלָת אֲבָהָן דִּבְהוֹן אִתְקְרֵי שְׁבִיעִי תְּלָת זִמְנִין. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית ב׳:ב׳) ׳וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׳, ׳וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׳, ׳וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי׳. וְהַאי אִיהוּ בְּעָב הֶעָנָן, וּמִנֵּהּ אִשְׁתְּכַח שֵׁם בֵּן ע"ב שְׁמָהָן וַיִּסַּ'ע וַיָּבֹ'א וַיֵּ'ט, דְּאִנּוּן כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, דְּאִתְכְּלִילָן בְּמַיָּא אֶשָּׁא וְרוּחָא. וְאִנּוּן יַמָּא וַאֲוִירָא וּרְקִיעָא.

תרגום

עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא כּוֹלֵל רֹאשׁ וְסוֹף כָּל הַקִּצִּים. וְכָל סוֹף הוּא בַּצַּדִּיק, וְהַכֹּל נִכְלָל בַּצַּדִּיק הַכּוֹלֵל שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, שֶׁבָּהֶם נִקְרָא "שְׁבִיעִי" שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (בראשית ב׳:ב׳) ׳וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׳ (בראשית ב, ב), ׳וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׳, ׳וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי׳ (בראשית ב, ג). וְזֶה הוּא בְּעַב הֶעָנָן, וּמִמֶּנּוּ נִמְצָא שֵׁם בֶּן ע"ב שֵׁמוֹת: "וַיִּסַּ'ע" "וַיָּבֹ'א" "וַיֵּ'ט", שֶׁהֵם כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, הַנִּכְלָלִים בְּמַיִם אֵשׁ וְרוּחַ, וְהֵם יָם וַאֲוִיר וְרָקִיעַ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עמודא דאמצעיתא כליל רישא וסופא דכל קצין. וכל סוף איהו בצדיק, וכלא אתכליל בצדיק דכליל תלת אבהן דבהון אתקרי שביעי תלת זמנין. הדא הוא דכתיב (בראשית ב׳:ב׳) ׳ויכל אלהים ביום השביעי׳, ׳וישבת ביום השביעי׳, ׳ויברך אלהים את יום השביעי׳. והאי איהו בעב הענן, ומנה אשתכח שם בן ע"ב שמהן ויס'ע ויב'א וי'ט, דאנון כלל ופרט וכלל, דאתכלילן במיא אשא ורוחא. ואנון ימא ואוירא ורקיעא.

התרגום: עמודא דאמצעיתא כולל ראש וסוף כל הקצים. וכל סוף הוא בצדיק, והכל נכלל בצדיק הכולל שלשת האבות, שבהם נקרא "שביעי" שלש פעמים. זהו שכתוב, (בראשית ב׳:ב׳) ׳ויכל אלהים ביום השביעי׳ (בראשית ב, ב), ׳וישבת ביום השביעי׳, ׳ויברך אלהים את יום השביעי׳ (בראשית ב, ג). וזה הוא בעב הענן, וממנו נמצא שם בן ע"ב שמות: "ויס'ע" "ויב'א" "וי'ט", שהם כלל ופרט וכלל, הנכללים במים אש ורוח, והם ים ואויר ורקיע.

מן המפרשים

אור החמה: מן המקבילה ביתרו מאמר כז, ט (פח.) - התאמה חלקית לקבליה בעי לאשלמא וגו' ירצה שכל הסעודות הם לפי האמת בת"ת שהוא יום שבת האמיתי ואף אם נאמר סעודה אי בעתיקא וסעודה א' במ' כל זה הוא בסודם עם הת"ת כדמסיק לקמיה ולז"א ולאתענגא בכולהו…

הסולם: מן המקבילה ביתרו מאמר כז, ט (פח.) - התאמה חלקית ולקבלייהו בעי וכו': וכנגדם צריך להשלים סעודותיו, וצריך להתענג בכל הסעודות, ולשמוח בכל אחת ואחת מהן, משום שהיא אמונה שלמה. ומשום זה חשוב השבת יותר מכל שאר הזמנים והחגים, משום שהכל…

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר עח, יב (ד.) דאיתמר בהון כו'. ר"ל שנאמר מראות ל' רבים, משמע הרבה מראות, ונא' אלקים משמע שכל המראות הן בספירות:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: