אנשי מדות כאצילות נשמותיהם מן הספירות - וגלוי סודות לצדיקים בלבד
זוהר חדש · ספרא תנינא - ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ ומרכבת יחזקאל בנשמה ברוח ובנפש · מאמר 119 · פיסקה 2
לשון הזוהר
וְעוֹד וְהַמַּשְׂכִּילִים, אִלֵּין דְּאִית בְּהוֹן שֶׁכָּל לְמִנְדַּע גְּזִירוּ דְּנִשְׁמָתִין דִּילְהוֹן, מֵאִלֵּין סַפִּירִין דְּאִנּוּן מִלִּין גְּזֵירָן מֵעֶשֶׂר סְפִירָן, דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר (תהילים י״ט:ב׳) ׳הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל׳. דְּכֻלְּהוּ מַלְּיָן סְגֻלּוֹת, וְאִנּוּן אַנְשֵׁי מִדּוֹת, נִשְׁמָתִין דִּילְהוֹן רְשִׁימִין תַּמָּן, וּמִתַּמָּן אֲצִילוֹתְהוֹן, מִסִּטְרָא דְּמַלְכוּת אִנּוּן בְּנֵי מְלָכִים, דְּאִתְּמַר בְּהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים, וּמִסִּטְרָא דָּא נָפְקִין מִיִּשְׂרָאֵל מְלָכִים, וּמִסִּטְרָא דְּצַדִּיק אִתְקְרִיאוּ צַדִּיקִים, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיהו ס׳:כ״א) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, וּמִסִּטְרָא דְּנֶצַח וָהוֹד אִתְקְרִיאוּ נְבִיאִים, וּמִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, אִתְּמַר בְּהוּ ׳וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת׳, וְעָלַיְהוּ אִתְּמַר ׳תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ׳ (מלאכי ג), וּמִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה אִתְקְרִיאוּ גִּבּוֹרִים עוֹמְדִים בַּפֶּרֶץ דּוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת. וּמִסִּטְרָא דְּחֶסֶד אִתְקְרִיאוּ חֲסִידִים. וּמִסִּטְרָא דְּחָכְמָה וְבִינָה אִתְּמַר בְּהוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים. וּמִסִּטְרָא דְּכֶתֶר דְּאִיהוּ רֵישָׁא דְּכֹלָּא אִנּוּן רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר אַנְשֵׁי מִדּוֹת, אִלֵּין אִנּוּן הַמַּשְׂכִּילִים דְּאִית בְּהוֹן שֵׂכֶל לְמִנְדַּע לְמָארֵיהוֹן, דְּרָזִין דְּמָארֵיהוֹן לָא אִתְכַּסְּיָן מִנַּיְהוּ. דְּכֻלְּהוּ הֲווֹ בְּאַסְכָּמוּתָא בְּחִבּוּרָא דָּא. ולאִלֵּין דְּאִנּוּן בְּאִלֵּין מִדּוֹת צָרִיךְ לְגַלָּאָה רָזִין תְּמִירִין. אֲבָל מָאן דִּמְגַלֶּה רָזִין לְרַשִּׁיעַיָּא, כְּאִלּוּ מְגַלֶּה עֲרָיִין בְּאוֹרַיְתָא. דִּבְנֵי שִׁפְחָה בִּישָׁא לילית אִמָּא דְּרַשִּׁיעַיָּא עִרְבּוּבְיָא בִּישָׁא. מָאן דִּמְגַלֶּה רָזִין דְּאוֹרַיְתָא גָּרִים לַצַּדִּיק דְּאִיהוּ יְסוֹד, דְּאִתְּמַר בֵּהּ (תהילים כ״ה:י״ד) סוֹד ה' לִירֵאָיו, דְּאִסְתְּלַק נְבִיעוּ מִנֵּהּ וּמִן שְׁכִינְתָּא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב י״ד:י״א) ׳אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ׳. בְּהַהוּא זִמְנָא אִנּוּן צַדִּיקַיָּא לְתַתָּא עֲנִיִּים מִכֹּלָּא, עֲנִיִּים מֵרָזִין דְּאוֹרַיְתָא עֲנִיִּים בְּגוּפָא. וְכָל מָאן דִּמְגַלֶּה רָזִין לְצַדִּיקַיָּא, גָּרִים לַצַּדִּיק לְאַנְהָרָא בְּרָזִין דְּאוֹרַיְתָא, וְלִשְׁכִינְתָּא דְּאוֹר רָ"ז אִתְקְרֵי. וּבְהַהוּא זִמְנָא ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳. מַאי כְּזֹהַר, דַּרְגָּא דְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, דְּעַל שְׁמֵהּ אִתְקְרֵי הַאי חִבּוּרָא סֵפֶר הַזֹּהַר. וּשְׁכִינְתָּא בֵּהּ נַהֲרָא וְזָהֳרָא בְּסִיהֲרָא מִן שִׁמְשָׁא. דְּשִׁמְשָׁא נְהִירָא בְּשִׁית טוּרִין רַבְרְבִין, וְסִיהֲרָא בִּשְׁבִיעָאָה כְּלִילָא מִשֶּׁבַע.
תרגום
וְעוֹד, "וְהַמַּשְׂכִּילִים" - אֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שֵׂכֶל לָדַעַת אֶת גְּזֵרַת נִשְׁמוֹתֵיהֶם, מֵאוֹתָם הַסַּפִּירִים שֶׁהֵם דְּבָרִים הַנִּגְזָרִים מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהילים י״ט:ב׳) ׳הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל׳ (תהלים יט, ב). שֶׁכֻּלָּם מְלֵאִים סְגֻלּוֹת, וְהֵם אַנְשֵׁי מִדּוֹת, נִשְׁמוֹתֵיהֶם רְשׁוּמוֹת שָׁם, וּמִשָּׁם אֲצִילוּתָם: מִצַּד מַלְכוּת הֵם בְּנֵי מְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים", וּמִצַּד זֶה יוֹצְאִים מִיִּשְׂרָאֵל מְלָכִים, וּמִצַּד צַדִּיק נִקְרְאוּ צַדִּיקִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ס׳:כ״א) "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים", וּמִצַּד נֶצַח וְהוֹד נִקְרְאוּ נְבִיאִים, וּמִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא נֶאֱמַר בָּהֶם ׳וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת'׳, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ׳ (מלאכי ב, ו), וּמִצַּד גְּבוּרָה נִקְרְאוּ גִּבּוֹרִים, עוֹמְדִים בַּפֶּרֶץ דּוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת, וּמִצַּד חֶסֶד נִקְרְאוּ חֲסִידִים, וּמִצַּד חָכְמָה וּבִינָה נֶאֱמַר בָּהֶם "כֻּלָּנוּ חֲכָמִים כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים", וּמִצַּד כֶּתֶר שֶׁהוּא רֹאשׁ הַכֹּל, הֵם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר "אַנְשֵׁי מִדּוֹת" - אֵלֶּה הֵם הַמַּשְׂכִּילִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שֵׂכֶל לָדַעַת אֶת רִבּוֹנָם, שֶׁסּוֹדוֹת רִבּוֹנָם אֵינָם מְכֻסִּים מֵהֶם. שֶׁכֻּלָּם הָיוּ בְּהַסְכָּמָה בְּחִבּוּר זֶה. וְלָאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִדּוֹת אֵלֶּה, צָרִיךְ לְגַלּוֹת סוֹדוֹת טְמוּנִים. אֲבָל מִי שֶׁמְּגַלֶּה סוֹדוֹת לִרְשָׁעִים, כְּאִלּוּ מְגַלֶּה עֶרְוָה בַּתּוֹרָה, שֶׁהֵם בְּנֵי הַשִּׁפְחָה הָרָעָה לִילִית, אֵם הָרְשָׁעִים, עִרְבּוּבְיָא רָעָה. מִי שֶׁמְּגַלֶּה סוֹדוֹת הַתּוֹרָה גּוֹרֵם לַצַּדִּיק שֶׁהוּא יְסוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהילים כ״ה:י״ד) "סוֹד ה' לִירֵאָיו", שֶׁמִּסְתַּלֵּק הַנֹּבֵעַ מִמֶּנּוּ וּמִן הַשְּׁכִינָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איוב י״ד:י״א): " ׳אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ׳ ". בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן הַצַּדִּיקִים לְמַטָּה עֲנִיִּים מִכֹּל - עֲנִיִּים מִסּוֹדוֹת הַתּוֹרָה, עֲנִיִּים בַּגּוּף. וְכָל מִי שֶׁמְּגַלֶּה סוֹדוֹת לַצַּדִּיקִים, גּוֹרֵם לַצַּדִּיק לְהָאִיר בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְלַשְּׁכִינָה שֶׁנִּקְרֵאת "אוֹר רָ"ז". וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן " ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳ ". מַהוּ "כְּזֹהַר"? דַּרְגַּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, שֶׁעַל שְׁמוֹ נִקְרָא חִבּוּר זֶה "סֵפֶר הַזֹּהַר". וְהַשְּׁכִינָה מְאִירָה וְנוֹצֶצֶת בַּלְּבָנָה מִן הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מֵאִיר בְּשֵׁשׁ מִדּוֹת גְּדוֹלוֹת, וְהַלְּבָנָה בַּשְּׁבִיעִית כְּלוּלָה מִשֶּׁבַע.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועוד והמשכילים, אלין דאית בהון שכל למנדע גזירו דנשמתין דילהון, מאלין ספירין דאנון מלין גזירן מעשר ספירן, דעליהו אתמר (תהילים י״ט:ב׳) ׳השמים מספרים כבוד אל׳. דכלהו מלין סגלות, ואנון אנשי מדות, נשמתין דילהון רשימין תמן, ומתמן אצילותהון, מסטרא דמלכות אנון בני מלכים, דאתמר בהו כל ישראל בני מלכים, ומסטרא דא נפקין מישראל מלכים, ומסטרא דצדיק אתקריאו צדיקים, הדא הוא דכתיב (ישעיהו ס׳:כ״א) ועמך כלם צדיקים, ומסטרא דנצח והוד אתקריאו נביאים, ומסטרא דעמודא דאמצעיתא, אתמר בהו ׳ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת׳, ועליהו אתמר ׳תורת אמת היתה בפיהו׳ (מלאכי ג), ומסטרא דגבורה אתקריאו גבורים עומדים בפרץ דוחים את הגזרות. ומסטרא דחסד אתקריאו חסידים. ומסטרא דחכמה ובינה אתמר בהו כלנו חכמים כלנו נבונים. ומסטרא דכתר דאיהו רישא דכלא אנון ראשי אלפי ישראל, דעליהו אתמר אנשי מדות, אלין אנון המשכילים דאית בהון שכל למנדע למאריהון, דרזין דמאריהון לא אתכסין מניהו. דכלהו הוו באסכמותא בחבורא דא. ולאלין דאנון באלין מדות צריך לגלאה רזין תמירין. אבל מאן דמגלה רזין לרשיעיא, כאלו מגלה עריין באוריתא. דבני שפחה בישא לילית אמא דרשיעיא ערבוביא בישא. מאן דמגלה רזין דאוריתא גרים לצדיק דאיהו יסוד, דאתמר בה (תהילים כ״ה:י״ד) סוד ה' ליראיו, דאסתלק נביעו מנה ומן שכינתא, הדא הוא דכתיב (איוב י״ד:י״א) ׳אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׳. בההוא זמנא אנון צדיקיא לתתא עניים מכלא, עניים מרזין דאוריתא עניים בגופא. וכל מאן דמגלה רזין לצדיקיא, גרים לצדיק לאנהרא ברזין דאוריתא, ולשכינתא דאור ר"ז אתקרי. ובההוא זמנא ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳. מאי כזהר, דרגא דמשה רבנו עליו השלום, עמודא דאמצעיתא, דעל שמה אתקרי האי חבורא ספר הזהר. ושכינתא בה נהרא וזהרא בסיהרא מן שמשא. דשמשא נהירא בשית טורין רברבין, וסיהרא בשביעאה כלילא משבע.
התרגום: ועוד, "והמשכילים" - אלה שיש בהם שכל לדעת את גזרת נשמותיהם, מאותם הספירים שהם דברים הנגזרים מעשר ספירות, שעליהם נאמר (תהילים י״ט:ב׳) ׳השמים מספרים כבוד אל׳ (תהלים יט, ב). שכלם מלאים סגלות, והם אנשי מדות, נשמותיהם רשומות שם, ומשם אצילותם: מצד מלכות הם בני מלכים, שנאמר בהם "כל ישראל בני מלכים", ומצד זה יוצאים מישראל מלכים, ומצד צדיק נקראו צדיקים, זהו שכתוב (ישעיהו ס׳:כ״א) "ועמך כלם צדיקים", ומצד נצח והוד נקראו נביאים, ומצד עמודא דאמצעיתא נאמר בהם ׳ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת'׳, ועליהם נאמר ׳תורת אמת היתה בפיהו׳ (מלאכי ב, ו), ומצד גבורה נקראו גבורים, עומדים בפרץ דוחים את הגזרות, ומצד חסד נקראו חסידים, ומצד חכמה ובינה נאמר בהם "כלנו חכמים כלנו נבונים", ומצד כתר שהוא ראש הכל, הם ראשי אלפי ישראל, שעליהם נאמר "אנשי מדות" - אלה הם המשכילים שיש בהם שכל לדעת את רבונם, שסודות רבונם אינם מכסים מהם. שכלם היו בהסכמה בחבור זה. ולאלה שיש בהם מדות אלה, צריך לגלות סודות טמונים. אבל מי שמגלה סודות לרשעים, כאלו מגלה ערוה בתורה, שהם בני השפחה הרעה לילית, אם הרשעים, ערבוביא רעה. מי שמגלה סודות התורה גורם לצדיק שהוא יסוד, שנאמר בו (תהילים כ״ה:י״ד) "סוד ה' ליראיו", שמסתלק הנבע ממנו ומן השכינה, זהו שכתוב (איוב י״ד:י״א): " ׳אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׳ ". באותו הזמן הצדיקים למטה עניים מכל - עניים מסודות התורה, עניים בגוף. וכל מי שמגלה סודות לצדיקים, גורם לצדיק להאיר בסודות התורה, ולשכינה שנקראת "אור ר"ז". ובאותו הזמן " ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ ". מהו "כזהר"? דרגת משה רבנו עליו השלום, עמודא דאמצעיתא, שעל שמו נקרא חבור זה "ספר הזהר". והשכינה מאירה ונוצצת בלבנה מן השמש, שהשמש מאיר בשש מדות גדולות, והלבנה בשביעית כלולה משבע.
מן המפרשים
אור החמה: מן המקבילה בבא מאמר טו, יא (מב:) - התאמה חלקית ◆ מבין בה. כלומר הוא מבין מעצמו ומכניס בינתו בבינה וע"י כך היא נק' בינה וכן הענין בחכמה כי לא יקרא חכם ע"ש שנתחכם בחכמה אלא הוא חכם מעצמו בלתי מדת החכמה. וז"ש מעצמו ולא מצד זולתו…
הסולם: מן המקבילה בבא מאמר טו, יא (מב:) - התאמה חלקית חכם מעצמו ומבין וכו': חכם מעצמו, ומבין מעצמו, כי חכמה לא נקראת חכמה מבחינת עצמה, אלא משום חכם הזה שמילא אותה מנביעה שלו. והיא לא נקראת בינה מבחינתה עצמה, אלא על שם מבין ההוא שמילא…
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר עח, ז (ב.) ערבוביא בישא. שבאין מערב רב, שהן בעלי מדות רעים כמ"ש בזוהר:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: