׳והמשכילים יזהרו׳ - רשות רשב"י וחבריו והחבור כתיבת נח לשכינה בגלות
זוהר חדש · ספרא תנינא - ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ ומרכבת יחזקאל בנשמה ברוח ובנפש · מאמר 119 · פיסקה 1
לשון הזוהר
׳וְהַמַּשְׂכִילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ (דניאל י״ב:ג׳) וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׳. וְהַמַּשְׂכִּילִים אִלֵּין רִבִּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרוֹי, יַזְהִרוּ כַּד אִתְכְּנָשׁוּ לְמֶעֱבַד הַאי חִבּוּרָא דְּאִיהוּ מִזִּיהֲרָא עִלָּאָה דִּלְעֵלָּא, רְעוּתָא עִלָּאָה אִתְגַּלְּיָא, רְשׁוּתָא אִתְיְהִיב לְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרוֹי לְגַלָּאָה בֵּהּ רָזִין סְתִימִין עֲמִיקִין, וּלְכָל נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָּא דִּלְעֵלָּא, וּמְתִיבְתָּא תַּתָּאָה, וְלִשְׁבַע טוּרִין עִלָּאִין, דְּאִנּוּן תְּלָת אֲבָהָן וְרָעֲיָא מְהֵימָנָא וְאַהֲרֹן וְדָוִד וּשְׁלֹמֹה וְאֵלִיָּהוּ עִמְּהוֹן, וּלְכָל נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָאן דְּאָזְלִין עַרְטִילָאִין, וּמַלְאָכִין דִּמְמָנָן עָלַיְהוּ, וְאָזְלִין עַרְטִילָאִין בְּגִינַיְהוּ, דְּאִנּוּן בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רְעוּתֶיהָ דִּשְׁכִינְתָּא, דְּאִיהִי עַרְטִילָאָה מִנְּהוֹן וְאִנּוּן עַרְטִילָאִין מִנַּהּ. וְהָכֵי אִנּוּן חַיָּלִין דְּמַלְכָּא עַרְטִילָאִין מִנַּהּ, דִּכְתִיב (ישעיהו ל״ג:ז׳) ׳הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חוּצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן׳. וּמְנָא לָן דִּשְׁכִינְתָּא יְחִידָא מִחַיָּלָהָא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד. אֵ'י כֹּ'ה יָשְׁבָה בָּדָד, דְּאִתְּמַר בֵּהּ (תהלים קמה) וַחֲסִידֶךָ יְבָרְכוּ כ'ה. וְעַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ אָמַר קְרָא (משלי כ״ז:ח׳) כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִקִּנָּהּ ׳כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ׳, דְּאִתְּמַר בֵּהּ (שמותטו) ה' אִישׁ מִלְחָמָה. וּבְזִמְנָא דְּאִיהִי עַרְטִילָאָה, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְצַדִּיקִים וְאַנְשֵׁי מִדּוֹת דִּילֵהּ, כֻּלְּהוּ אָזְלִין מְנַדְּדִין מִדּוּךְ לְדוּךְ, מֵאֲתַר לַאֲתַר. כְּמָה דְּאוֹקְמוּהּ מָארֵי מַתְנִיתִין דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, אַנְשֵׁי חַיִל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְרֻחֲמוּ, וּבְגִין דָּא אִסְתְּכַם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ לְמֶעֱבַד הַאי חִבּוּרָא, עַל יַד הַהוּא דְּאִתְגַּלְּיָא וְכָנִיס בֵּהּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין לְאַשְׁכָּחָא בֵּהּ נִיחָא לִשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא, וְחִירוּ לָהּ וְלִבְנָהָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַּיִת וּדְרוֹר׳ (תהלים פד) קֵן לָהּ. הַהִיא דְּאִתְּמַר בָּהּ (ויקרא כ״ה:י׳) ׳וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ׳. אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרוֹחֶיהָ, אִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (דברים כ״ב:ו׳) ׳וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים׳. וְאִנּוּן מָארֵי דְּגַדְפִין דְּאִתְּמַר בְּהוּ (יחזקאל א׳:ו׳) וְד' פָּנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם. דְּאִלֵּין אִנּוּן דִּמְמָנָן עַל מָארֵי מַתְנִיתִין דְּרוּחֵיהוֹן פַּרְחִין מִנְּהוֹן. אִלֵּין רִבֵּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרוֹי וּמָארֵי מְתִיבְתָּא דְּעַבְדֵי הַאי חִבּוּרָא. אוֹ עַל הַבֵּיצִים, אִלֵּין אוֹפַנִּים דִּמְמָנָן עַל מָארֵי מִקְרָא. דִּבְגִין הַאי חִבּוּרָא ׳וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִּקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים׳, אִלֵּין אִנּוּן דְּאִתְּמַר בְּהוֹן בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. וְהַאי חִבּוּרָא הֲוָא כְּגַוְנָא דְּתֵבַת נֹחַ דְּאִתְכְּנַשׁ בָּהּ כָּל מִין וָמִין, הָכֵי מִתְכַּנְּשִׁין בְּהַאי חִבּוּרָא כָּל נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא וְאַנְשֵׁי מִדּוֹת, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (תהילים קי״ח:כ׳) זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בּוֹ, וָאָחֳרָנִין דְּלָא צַדִּיקִים, אִתְדַּחְיָן מִתַּמָּן. וְכַד אִתְגַּלְּיָא הַאי חִבּוּרָא בְּעָלְמָא, סַגִּיאִין מִתְכַּנְּשִׁין לְגַבֵּהּ דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (דברים כ״ט:י״ד) ׳כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְגוֹ'׳, ׳וְאֶת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה׳ בְּהַאי חִבּוּרָא עִמָּנוּ הַיּוֹם. וְעָלֵהוּ אִתְּמַר (דניאל י״ב:ג׳) ׳וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׳, כְּאִנּוּן כּוֹכְבַיָּא דִּיהוֹן קַיְּמִין לְעָלָם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא, וְאִתְּמַר בְּהוֹן וְהָיָה זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, דְּאִיהוּ אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְלֹא כְּכוֹכְבַיָּא מִשְּׁמַיָּא דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (ישעיהו נ״א:ו׳) ׳כִּי שָׁמַיִם כְּעָשָׁן נִמְלָחוּ׳ (תהילים ק״ב:כ״ז) ׳הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד׳.
תרגום
׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳ (דניאל יב, ג) ׳וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׳. וְ"הַמַּשְׂכִּילִים" - אֵלֶּה רַבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲבֵרָיו, יַזְהִירוּ כְּשֶׁנִּתְכַּנְּסוּ לַעֲשׂוֹת חִבּוּר זֶה, שֶׁהוּא מִזֹּהַר עֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה - רָצוֹן עֶלְיוֹן נִגְלָה, נִתְּנָה רְשׁוּת לְרַבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲבֵרָיו לְגַלּוֹת בּוֹ סוֹדוֹת נִסְתָּרִים עֲמֻקִּים, וּלְכָל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הַיְשִׁיבָה שֶׁלְּמַעְלָה וְהַיְשִׁיבָה הַתַּחְתּוֹנָה, וּלְשִׁבְעָה הָרִים עֶלְיוֹנִים שֶׁהֵם שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת וְהָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן וְאַהֲרֹן וְדָוִד וּשְׁלֹמֹה וְאֵלִיָּהוּ עִמָּהֶם, וּלְכָל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הַיְשִׁיבוֹת הַהוֹלְכוֹת עֲרֻמּוֹת, וְהַמַּלְאָכִים הַמְמֻנִּים עֲלֵיהֶן וְהוֹלְכִים עֲרֻמִּים בִּשְׁבִילָן, שֶׁהֵן "בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ" שֶׁל הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא עֲרֻמָּה מֵהֶן וְהֵן עֲרֻמּוֹת מִמֶּנָּה. וְכָךְ הֵם חַיְלֵי הַמֶּלֶךְ עֲרֻמִּים מִמֶּנָּה, שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ל״ג:ז׳) ׳הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חוּצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן (ישעיה לג, ז)׳. וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁהַשְּׁכִינָה יְחִידָה מֵחֵילוֹתֶיהָ? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד". "אֵי" "כֹה" יָשְׁבָה בָדָד - שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, (תהלים קמה): "וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּ" כה. וְעַל הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ אָמַר הַכָּתוּב, (משלי כ״ז:ח׳): "כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִקִּנָּהּ ׳כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ׳", שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, (שמות טו) (שמות טו): "ה' אִישׁ מִלְחָמָה". וּבִזְמַן שֶׁהִיא עֲרֻמָּה, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְצַדִּיקִים וְאַנְשֵׁי מִדּוֹתָיו, כֻּלָּם הוֹלְכִים נוֹדְדִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מֵאֲתָר לַאֲתָר. כְּמוֹ שֶׁהֶעֱמִידוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, אַנְשֵׁי חַיִל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְרֻחֲמוּ, וּבִגְלַל זֶה הִסְכִּימוּ הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ לַעֲשׂוֹת חִבּוּר זֶה, עַל יְדֵי אוֹתוֹ שֶׁנִּגְלָה וְכוֹנֵס בּוֹ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, לִמְצֹא בּוֹ נַחַת לַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, וְחֵרוּת לָהּ וּלְבָנֶיהָ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים פד) ׳גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַּיִת וּדְרוֹר׳ - קֵן לָהּ. אוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ויקרא כ״ה:י׳) ׳וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ (ויקרא כה, י)׳. "אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ" - אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים כ״ב:ו׳) ׳וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים׳. וְהֵם בַּעֲלֵי הַכְּנָפַיִם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (יחזקאל א׳:ו׳) (יחזקאל א, ו): "׳וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם׳" - שֶׁאֵלֶּה הֵם הַמְּמֻנִּים עַל בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, שֶׁרוּחָם פּוֹרַחַת מֵהֶם, אֵלֶּה רַבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲבֵרָיו וּבַעֲלֵי הַיְשִׁיבָה הָעוֹשִׂים חִבּוּר זֶה. "׳אוֹ עַל הַבֵּיצִים׳" - אֵלֶּה אוֹפַנִּים הַמְּמֻנִּים עַל בַּעֲלֵי הַמִּקְרָא, שֶׁבִּגְלַל חִבּוּר זֶה: "׳וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים׳" - אֵלֶּה הֵם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם". וְחִבּוּר זֶה הָיָה כְּעֵין תֵּבַת נֹחַ שֶׁנֶּאֱסַף בָּהּ כָּל מִין וָמִין, כָּךְ נֶאֱסָפִים בְּחִבּוּר זֶה כָּל נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים וְאַנְשֵׁי הַמִּדּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (תהילים קי״ח:כ׳) - "זֶה הַשַּׁעַר לַה', צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ", וַאֲחֵרִים שֶׁאֵינָם צַדִּיקִים נִדְחִים מִשָּׁם. וּכְשֶׁחִבּוּר זֶה יִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם, רַבִּים יִתְכַּנְּסוּ אֵלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים כ״ט:י״ד) ׳וְאֶת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה׳ - עִמָּנוּ הַיּוֹם. וְעָלָיו נֶאֱמַר (דניאל י״ב:ג׳) ׳וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד (דניאל יב, ג)׳ ("׳וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׳") - כְּאוֹתָם הַכּוֹכָבִים שֶׁיִּהְיוּ קַיָּמִים לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "וְהָיָה זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם", שֶׁהוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, שֶׁהוּא "אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם" - וְלֹא כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיהו נ״א:ו׳) ׳כִּי שָׁמַיִם כְּעָשָׁן נִמְלָחוּ׳ (תהילים ק״ב:כ״ז) ׳הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד (תהלים קב, כז)׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע (דניאל י״ב:ג׳) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׳. והמשכילים אלין רבי שמעון וחברוי, יזהרו כד אתכנשו למעבד האי חבורא דאיהו מזיהרא עלאה דלעלא, רעותא עלאה אתגליא, רשותא אתיהיב לרבי שמעון וחברוי לגלאה בה רזין סתימין עמיקין, ולכל נשמתין דמתיבתא דלעלא, ומתיבתא תתאה, ולשבע טורין עלאין, דאנון תלת אבהן ורעיא מהימנא ואהרן ודוד ושלמה ואליהו עמהון, ולכל נשמתין דמתיבתאן דאזלין ערטילאין, ומלאכין דממנן עליהו, ואזלין ערטילאין בגיניהו, דאנון בתולות אחריה רעותיה דשכינתא, דאיהי ערטילאה מנהון ואנון ערטילאין מנה. והכי אנון חילין דמלכא ערטילאין מנה, דכתיב (ישעיהו ל״ג:ז׳) ׳הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון׳. ומנא לן דשכינתא יחידא מחילהא, הדא הוא דכתיב איכה ישבה בדד. א'י כ'ה ישבה בדד, דאתמר בה (תהלים קמה) וחסידך יברכו כ'ה. ועל קודשא בריך הוא ושכינתה אמר קרא (משלי כ״ז:ח׳) כצפור נודדת מקנה ׳כן איש נודד ממקומו׳, דאתמר בה (שמותטו) ה' איש מלחמה. ובזמנא דאיהי ערטילאה, תלמידי חכמים וצדיקים ואנשי מדות דילה, כלהו אזלין מנדדין מדוך לדוך, מאתר לאתר. כמה דאוקמוה מארי מתניתין דור שבן דוד בא, אנשי חיל יסובבו מעיר לעיר ולא ירחמו, ובגין דא אסתכם קודשא בריך הוא ושכינתה למעבד האי חבורא, על יד ההוא דאתגליא וכניס בה עלאין ותתאין לאשכחא בה ניחא לשכינתא בגלותא, וחירו לה ולבנהא. הדא הוא דכתיב ׳גם צפור מצאה בית ודרור׳ (תהלים פד) קן לה. ההיא דאתמר בה (ויקרא כ״ה:י׳) ׳וקראתם דרור בארץ לכל יושביה׳. אשר שתה אפרוחיה, אלין דאתמר בהון (דברים כ״ב:ו׳) ׳והאם רבצת על האפרוחים׳. ואנון מארי דגדפין דאתמר בהו (יחזקאל א׳:ו׳) וד' פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם. דאלין אנון דממנן על מארי מתניתין דרוחיהון פרחין מנהון. אלין רבי שמעון וחברוי ומארי מתיבתא דעבדי האי חבורא. או על הביצים, אלין אופנים דממנן על מארי מקרא. דבגין האי חבורא ׳והאם רבצת על האפרוחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים׳, אלין אנון דאתמר בהון בנים אתם לה' אלהיכם. והאי חבורא הוא כגונא דתבת נח דאתכנש בה כל מין ומין, הכי מתכנשין בהאי חבורא כל נשמתין דצדיקיא ואנשי מדות, דאתמר בהון (תהילים קי״ח:כ׳) זה השער לה' צדיקים יבאו בו, ואחרנין דלא צדיקים, אתדחין מתמן. וכד אתגליא האי חבורא בעלמא, סגיאין מתכנשין לגבה דאתמר בהון (דברים כ״ט:י״ד) ׳כי את אשר ישנו פה וגו'׳, ׳ואת אשר איננו פה׳ בהאי חבורא עמנו היום. ועלהו אתמר (דניאל י״ב:ג׳) ׳ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׳, כאנון כוכביא דיהון קימין לעלם ולעלמי עלמיא, ואתמר בהון והיה זרעך ככוכבי השמים, דאיהו עמודא דאמצעיתא, דאיהו אתה תשמע השמים, ולא ככוכביא משמיא דאתמר בהון (ישעיהו נ״א:ו׳) ׳כי שמים כעשן נמלחו׳ (תהילים ק״ב:כ״ז) ׳המה יאבדו ואתה תעמד׳.
התרגום: ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ (דניאל יב, ג) ׳ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׳. ו"המשכילים" - אלה רבי שמעון וחבריו, יזהירו כשנתכנסו לעשות חבור זה, שהוא מזהר עליון שלמעלה - רצון עליון נגלה, נתנה רשות לרבי שמעון וחבריו לגלות בו סודות נסתרים עמקים, ולכל הנשמות של הישיבה שלמעלה והישיבה התחתונה, ולשבעה הרים עליונים שהם שלשת האבות והרועה הנאמן ואהרן ודוד ושלמה ואליהו עמהם, ולכל הנשמות של הישיבות ההולכות ערמות, והמלאכים הממנים עליהן והולכים ערמים בשבילן, שהן "בתולות אחריה רעותיה" של השכינה, שהיא ערמה מהן והן ערמות ממנה. וכך הם חילי המלך ערמים ממנה, שכתוב (ישעיהו ל״ג:ז׳) ׳הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון (ישעיה לג, ז)׳. ומנין לנו שהשכינה יחידה מחילותיה? זהו שכתוב "איכה ישבה בדד". "אי" "כה" ישבה בדד - שנאמר בה, (תהלים קמה): "וחסידיך יברכו" כה. ועל הקב"ה ושכינתו אמר הכתוב, (משלי כ״ז:ח׳): "כצפור נודדת מקנה ׳כן איש נודד ממקומו׳", שנאמר בו, (שמות טו) (שמות טו): "ה' איש מלחמה". ובזמן שהיא ערמה, תלמידי חכמים וצדיקים ואנשי מדותיו, כלם הולכים נודדים ממקום למקום, מאתר לאתר. כמו שהעמידוהו בעלי המשנה: דור שבן דוד בא, אנשי חיל יסובבו מעיר לעיר ולא ירחמו, ובגלל זה הסכימו הקב"ה ושכינתו לעשות חבור זה, על ידי אותו שנגלה וכונס בו עליונים ותחתונים, למצא בו נחת לשכינה בגלות, וחרות לה ולבניה. זהו שכתוב (תהלים פד) ׳גם צפור מצאה בית ודרור׳ - קן לה. אותה שנאמר בה (ויקרא כ״ה:י׳) ׳וקראתם דרור בארץ לכל יושביה (ויקרא כה, י)׳. "אשר שתה אפרחיה" - אלה שנאמר בהם (דברים כ״ב:ו׳) ׳והאם רבצת על האפרוחים׳. והם בעלי הכנפים שנאמר בהם (יחזקאל א׳:ו׳) (יחזקאל א, ו): "׳וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם׳" - שאלה הם הממנים על בעלי המשנה, שרוחם פורחת מהם, אלה רבי שמעון וחבריו ובעלי הישיבה העושים חבור זה. "׳או על הביצים׳" - אלה אופנים הממנים על בעלי המקרא, שבגלל חבור זה: "׳והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים׳" - אלה הם שנאמר בהם "בנים אתם לה' אלהיכם". וחבור זה היה כעין תבת נח שנאסף בה כל מין ומין, כך נאספים בחבור זה כל נשמות הצדיקים ואנשי המדות, שנאמר בהם (תהילים קי״ח:כ׳) - "זה השער לה', צדיקים יבאו בו", ואחרים שאינם צדיקים נדחים משם. וכשחבור זה יתגלה בעולם, רבים יתכנסו אליו, שנאמר בהם (דברים כ״ט:י״ד) ׳ואת אשר איננו פה׳ - עמנו היום. ועליו נאמר (דניאל י״ב:ג׳) ׳ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (דניאל יב, ג)׳ ("׳ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׳") - כאותם הכוכבים שיהיו קימים לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר בהם "והיה זרעך ככוכבי השמים", שהוא עמודא דאמצעיתא, שהוא "אתה תשמע השמים" - ולא ככוכבי השמים שנאמר בהם (ישעיהו נ״א:ו׳) ׳כי שמים כעשן נמלחו׳ (תהילים ק״ב:כ״ז) ׳המה יאבדו ואתה תעמד (תהלים קב, כז)׳.
מן המפרשים
הסולם: מן המקבילה באחרי מות מאמר לו, ג (סז:) בההוא זמנא וכו׳: בזמן ההוא, היא נפתחת להוליד את המשיח, בשביל החבלים והדחק של הצדיקים, בעלי מדות, בעלי סודות התורה, בעלי בושת וענוה, בעלי יראה ואהבה, בעלי חסד, אנשי חיל, יראי אלקים, אנשי…
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר עח, ד (א:) כלה. כל עם ה' תתאה, שגם היא נכללת מכל הנ' תרעין כידוע:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 2 פסוקים. אינדקס הפסוקים