ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 118: תקונים מזהר חדש - ׳בראשית ברא אלהים׳ בשני משכנות ומועדים בתקון גוף המלך › פיסקה 4

מועדי ה' בתקון גופו של המלך - מזרוע החסד עד חבור היסוד בכלתו

זוהר חדש · תקונים מזהר חדש - ׳בראשית ברא אלהים׳ בשני משכנות ומועדים בתקון גוף המלך · מאמר 118 · פיסקה 4

לשון הזוהר

וּכְמָה דְּאִתְּמַר עֵדוּת בְּעָלְמָא תַּתָּאָה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב מָה אֲעִידֵךְ, הָכֵי אִית עֵדוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳הֲעִידוֹתִי בָּכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ׳. הָא עָלְמָא עִלָּאָה בְּרֵאשִׁי"ת וְעָלְמָא תַּתָּאָה בָּרָא שִׁית, וְאִלֵּין אִנּוּן תְּרֵין מִשְׁכְּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב. אִם כֵּן בָּתַר דְּאָמַר ׳אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ׳ דְּאִנּוּן שִׁית. מַאי נִיהוּ בְּמוֹעֲדָם דְּאָמַר בָּתַר כֵּן. אֶלָּא לֵית רְשׁוּ לְמִקְרֵי לוֹן אֶלָּא בְּמוֹעֲדָם דְּאִיהִי מַלְכוּת. וּבַאֲתַר אָחֳרָא אָמַר ׳אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדֵי׳. הֵ"ם אִיהוּ בְּהִפּוּךְ אַתְוָן מָ"ה. וְדָא אִיהוּ אֵלֶּה הֵ"ם מוֹעֲדֵי. וְדָא אִיהוּ שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת דְּאִיהוּ חַג בִּפְנֵי עַצְמוֹ. תָּא חֲזֵי אִלֵּין מוֹעֲדֵי ה', אָזְלִין עַל תִּקּוּנָא דְּגוּפָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, ואִלֵּין אִנּוּן פֶּסַח דְּרוֹעָא יְמִינָא דְּמַלְכָּא, וְדָא חֶסֶד. וּבְגִינַהּ אִתְּמַר יָמִין מְקָרֶבֶת, רֹאשׁ הַשָּׁנָה דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא דְּמַלְכָּא וְדָא גְּבוּרָה. וּבְגִינַהּ אִתְּמַר שְׂמֹאל דּוֹחָה שָׁבוּעוֹת דָּא גּוּפָא דְּמַלְכָּא, וְדָא ת"ת עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא חֲנֻכָּה וּפוּרִים אִלֵּין אִנּוּן תְּרֵין שׁוֹקִין דְּמַלְכָּא, דְּעָלַיְהוּ שַׁרְיָא נֵס וּבְגִינַיְהוּ אִתְּמַר אֵלֶּה פִּקּוּדֵי, תְּרֵין פִּקּוּדִין וַדַּאי, דבְּגִינַיְהוּ אִתְּמַר פָּקֹד פָּקַדְתִּי. תְּרֵין נְבִיאִים תְּרֵין מְשִׁיחִין אִנּוּן וַדַּאי. ׳כָּל הָעוֹבֵר עַל הַפְּקוּדִים׳, דָּא יְסוֹד וְדָא חַג הַסֻּכּוֹת כָּלִיל מִכֻּלְּהוּ, וְאִיהוּ ׳הָעוֹבֵר עַל הַפְּקֻדִּים׳. דְּאִנּוּן נֶצַח וָהוֹד אוֹת הוּא בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ. וְלָמָּה אִתְקְרֵי כֹּל, בְּגִין דְּעָלֵהּ שַׁרְיָא בִּינָה דְּאִיהִי שְׁבִיעָאָה. יָם, דָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים, אִיהִי וַדַּאי וְעִמָּהּ חַמְשִׁין תַּרְעִין דְּחִירוּ בְּחֻשְׁבָּן כָּל בִּינָה בֶּן יָהּ כְּתִיב דְּאִיהוּ אָזִיל מַהֲלַךְ חָמֵשׁ מֵאָה שְׁנִין, וּמָטֵי לִיסוֹד דְּאִיהִי חַג הַסֻּכּוֹת. בְּגִין לְאִתְחַבְּרָא בְּכַלָּה דִּילֵהּ דְּאִיהִי חַג שְׁמִינִי עֲצֶרֶת. וּבִשְׁעַת' דְּאִנּוּן בְּחִבּוּרָא חֲדָא, אִתְקְרִיאוּ תַּרְוַיְהוּ כֹּ'ל כַּלָּ'ה פֶּסַח צְרִיכִין יֵשׁ לְמֵימַר בֵּהּ הַלֵּל גָּמוּר וְהַלֵּל שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר. הַלֵּל גָּמוּר לְקָבְעוֹ (חסר כאן).

תרגום

וּכְשֵׁם שֶׁנֶּאֶמְרָה עֵדוּת בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מָה אֲעִידֵךְ׳ - כָּךְ יֵשׁ עֵדוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הֲעִידוֹתִי בָּכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ׳ (דברים ד, כו) - הֲרֵי עוֹלָם עֶלְיוֹן - בְּרֵאשִׁי"ת, וְעוֹלָם תַּחְתּוֹן - בָּרָא שִׁית, וְאֵלֶּה הֵם שְׁנֵי מִשְׁכְּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב. אִם כֵּן, אַחַר שֶׁאָמַר ׳אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ׳ (ויקרא כג, ד) - שֶׁהֵם שִׁשָּׁה - מָה זֶה ׳בְּמוֹעֲדָם׳ שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ? אֶלָּא אֵין רְשׁוּת לִקְרוֹא אוֹתָם אֶלָּא בְּמוֹעֲדָם, שֶׁהִיא מַלְכוּת. וּבְמָקוֹם אַחֵר אָמַר ׳אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדַי׳. הֵ"ם הוּא בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת מָ"ה. וְזֶה הוּא ׳אֵלֶּה הֵ"ם מוֹעֲדַי׳. וְזֶה הוּא שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, שֶׁהוּא חַג בִּפְנֵי עַצְמוֹ. בֹּא רְאֵה, מוֹעֲדֵי ה' הָאֵלֶּה הוֹלְכִים עַל תִּקּוּן גּוּפוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאֵלֶּה הֵם: פֶּסַח - זְרוֹעַ יְמִין הַמֶּלֶךְ, וְזֶה חֶסֶד, וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר ׳יָמִין מְקָרֶבֶת׳. רֹאשׁ הַשָּׁנָה - זְרוֹעַ שְׂמֹאל הַמֶּלֶךְ, וְזֶה גְּבוּרָה, וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר ׳שְׂמֹאל דּוֹחָה׳. שָׁבוּעוֹת - זֶה גּוּף הַמֶּלֶךְ, וְזֶה תִּפְאֶרֶת, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. חֲנֻכָּה וּפוּרִים - אֵלֶּה שְׁתֵּי הַשּׁוֹקַיִם שֶׁל הַמֶּלֶךְ, שֶׁעֲלֵיהֶם שׁוֹרֶה נֵס, וּבִגְלָלָם נֶאֱמַר ׳אֵלֶּה פִּקּוּדֵי׳ - שְׁנֵי פִּקּוּדִים וַדַּאי, שֶׁבִּגְלָלָם נֶאֱמַר ׳פָּקֹד פָּקַדְתִּי׳. שְׁנֵי נְבִיאִים, שְׁנֵי מְשִׁיחִים הֵם וַדַּאי. ׳כָּל הָעוֹבֵר עַל הַפְּקוּדִים׳ - זֶה יְסוֹד, וְזֶה חַג הַסֻּכּוֹת הַכּוֹלֵל אֶת כֻּלָּם, וְהוּא ׳הָעוֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים׳, שֶׁהֵם נֶצַח וְהוֹד, ׳אוֹת הוּא בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ׳. וְלָמָּה נִקְרָא ׳כֹּל׳? מִשּׁוּם שֶׁעָלָיו שׁוֹרָה בִּינָה, שֶׁהִיא הַשְּׁבִיעִית. ׳יָם׳ - זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים, הִיא וַדַּאי, וְעִמָּהּ חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי חֵרוּת, בְּחֶשְׁבּוֹן כָּל בִּינָה. ׳בֶּן יָהּ׳ כָּתוּב, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וּמַגִּיעַ לַיְּסוֹד, שֶׁהוּא חַג הַסֻּכּוֹת, כְּדֵי לְהִתְחַבֵּר בְּכַלָּתוֹ, שֶׁהִיא חַג שְׁמִינִי עֲצֶרֶת. וּבְשָׁעָה שֶׁהֵם בְּחִבּוּר אֶחָד, נִקְרְאִים שְׁנֵיהֶם כֹּ'ל כַּלָּ'ה. פֶּסַח - צְרִיכִים, יֵשׁ לוֹמַר בּוֹ הַלֵּל גָּמוּר וְהַלֵּל שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר. הַלֵּל גָּמוּר לִקְבּוֹעַ (חסר כאן).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכמה דאתמר עדות בעלמא תתאה. הדא הוא דכתיב מה אעידך, הכי אית עדות בשמים ובארץ. הדא הוא דכתיב ׳העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ׳. הא עלמא עלאה בראשי"ת ועלמא תתאה ברא שית, ואלין אנון תרין משכנות לאביר יעקב. אם כן בתר דאמר ׳אלה מועדי ה' מקראי קדש׳ דאנון שית. מאי ניהו במועדם דאמר בתר כן. אלא לית רשו למקרי לון אלא במועדם דאיהי מלכות. ובאתר אחרא אמר ׳אלה הם מועדי׳. ה"ם איהו בהפוך אתון מ"ה. ודא איהו אלה ה"ם מועדי. ודא איהו שמיני חג עצרת דאיהו חג בפני עצמו. תא חזי אלין מועדי ה', אזלין על תקונא דגופא דמלכא קדישא, ואלין אנון פסח דרועא ימינא דמלכא, ודא חסד. ובגינה אתמר ימין מקרבת, ראש השנה דרועא שמאלא דמלכא ודא גבורה. ובגינה אתמר שמאל דוחה שבועות דא גופא דמלכא, ודא ת"ת עמודא דאמצעיתא חנכה ופורים אלין אנון תרין שוקין דמלכא, דעליהו שריא נס ובגיניהו אתמר אלה פקודי, תרין פקודין ודאי, דבגיניהו אתמר פקד פקדתי. תרין נביאים תרין משיחין אנון ודאי. ׳כל העובר על הפקודים׳, דא יסוד ודא חג הסכות כליל מכלהו, ואיהו ׳העובר על הפקדים׳. דאנון נצח והוד אות הוא בצבא שלו. ולמה אתקרי כל, בגין דעלה שריא בינה דאיהי שביעאה. ים, דא יום הכפורים, איהי ודאי ועמה חמשין תרעין דחירו בחשבן כל בינה בן יה כתיב דאיהו אזיל מהלך חמש מאה שנין, ומטי ליסוד דאיהי חג הסכות. בגין לאתחברא בכלה דילה דאיהי חג שמיני עצרת. ובשעת' דאנון בחבורא חדא, אתקריאו תרויהו כ'ל כל'ה פסח צריכין יש למימר בה הלל גמור והלל שאינו גמור. הלל גמור לקבעו (חסר כאן).

התרגום: וכשם שנאמרה עדות בעולם התחתון - זהו שכתוב ׳מה אעידך׳ - כך יש עדות בשמים ובארץ. זהו שכתוב ׳העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ׳ (דברים ד, כו) - הרי עולם עליון - בראשי"ת, ועולם תחתון - ברא שית, ואלה הם שני משכנות לאביר יעקב. אם כן, אחר שאמר ׳אלה מועדי ה' מקראי קדש׳ (ויקרא כג, ד) - שהם ששה - מה זה ׳במועדם׳ שאמר אחר כך? אלא אין רשות לקרוא אותם אלא במועדם, שהיא מלכות. ובמקום אחר אמר ׳אלה הם מועדי׳. ה"ם הוא בהפוך אותיות מ"ה. וזה הוא ׳אלה ה"ם מועדי׳. וזה הוא שמיני עצרת, שהוא חג בפני עצמו. בא ראה, מועדי ה' האלה הולכים על תקון גופו של המלך הקדוש, ואלה הם: פסח - זרוע ימין המלך, וזה חסד, ובגללה נאמר ׳ימין מקרבת׳. ראש השנה - זרוע שמאל המלך, וזה גבורה, ובגללה נאמר ׳שמאל דוחה׳. שבועות - זה גוף המלך, וזה תפארת, עמודא דאמצעיתא. חנכה ופורים - אלה שתי השוקים של המלך, שעליהם שורה נס, ובגללם נאמר ׳אלה פקודי׳ - שני פקודים ודאי, שבגללם נאמר ׳פקד פקדתי׳. שני נביאים, שני משיחים הם ודאי. ׳כל העובר על הפקודים׳ - זה יסוד, וזה חג הסכות הכולל את כלם, והוא ׳העובר על הפקדים׳, שהם נצח והוד, ׳אות הוא בצבא שלו׳. ולמה נקרא ׳כל׳? משום שעליו שורה בינה, שהיא השביעית. ׳ים׳ - זה יום הכפורים, היא ודאי, ועמה חמשים שערי חרות, בחשבון כל בינה. ׳בן יה׳ כתוב, שהוא הולך מהלך חמש מאות שנה, ומגיע ליסוד, שהוא חג הסכות, כדי להתחבר בכלתו, שהיא חג שמיני עצרת. ובשעה שהם בחבור אחד, נקראים שניהם כ'ל כל'ה. פסח - צריכים, יש לומר בו הלל גמור והלל שאינו גמור. הלל גמור לקבוע (חסר כאן).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר עח, ג (א:) דאיהי חג בפ"ע. רוצה לומר, דו' מועדים כלולים בו"ק, בוא"ו של השם. ומלכות הוא פרצוף בפני עצמו - בה' של השם:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: