ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 117: מדרש הנעלם איכה בהמשכו - חשכת המאורות בחרבן ועוות דין אנשי החיל שנמסרו לנחש › פיסקה 7

מעשה הלוים שנשכו בהונותיהם בנהרות בבל - וירמיה המלקט אצבעותיהם בטליתו

זוהר חדש · מדרש הנעלם איכה בהמשכו - חשכת המאורות בחרבן ועוות דין אנשי החיל שנמסרו לנחש · מאמר 117 · פיסקה 7

לשון הזוהר

שַׁחוּ אִינוּן בְּנוֹת שִׁיר, בְּגִין דְּהָא פ' אֶלֶף לְוִיִּים, הֲווֹ יְדֵיהוֹן מְהַדְּקָן לַאֲחוֹרָא. כַּד מְטוֹ לְנַהֲרוֹת בָּבֶל, כִּנּוֹרֵיהוֹן הֲווֹ תַּלְיָין עַל אִילָנִין דְּתַמָּן. הֲווֹ שָׁאֲלִין לוֹן לְנַגְנָא. וְאָמְרֵי, (תהילים קל״ז:ד׳) ׳אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר׳. נָשְׁכוּ בְּשִׁנֵּיהוֹן בּוֹהֲנֵי יְדֵיהוֹן וְכָרְתוּ לוֹן, וְלָא יָכִילוּ לְנַגְנָא, וּקְטָלוּ לוֹן. וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, דְּהָא הֲווֹ אָזְלִין בְּרֵיחַיָּין עַל צַוָּארֵיהוֹן, וּמֵהַדּוֹקָא דְּהֲוָה תַּקִּיף, הֲווֹ נָפְלוּ אֶצְבְּעוֹתַיְיהוּ בְּאוֹרְחָא. וְיִרְמְיָה הֲוָה לָקֵיט לוֹן בְּטַלִּיתֵיהּ, וְנָשֵׁיק לוֹן, וּבָכֵי עֲלַיְיהוּ. וַהֲוָה אָמַר לְהוֹ, בָּנַי, וְלָא אֲמָרִית לְכוֹ, (ירמיהו י״ג:ט״ז) תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁיךְ וְגו'. וְעַל דָּא כְתִיב, ׳עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְּכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר׳ (שם ט) כו'.

תרגום

שָׁחוּ אוֹתָן "בְּנוֹת הַשִּׁיר", מִשּׁוּם שֶׁמֵּאָה וְאֶלֶף לְוִיִּים הָיוּ יְדֵיהֶם קְשׁוּרוֹת לְאָחוֹר. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְנַהֲרוֹת בָּבֶל, כִּנּוֹרוֹתֵיהֶם הָיוּ תְּלוּיִים עַל הָעֵצִים שֶׁשָּׁם. הָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתָם לְנַגֵּן, וְהֵם אוֹמְרִים, (תהילים קל״ז:ד׳) ׳עַל אַדְמַת נֵכָר׳ (תהלים קלז, ד) - נָשְׁכוּ בְּשִׁנֵּיהֶם אֶת בְּהוֹנוֹת יְדֵיהֶם וְכָרְתוּ אוֹתָן, וְלֹא יָכְלוּ לְנַגֵּן, וְהָרְגוּ אוֹתָם. וְ"חַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ" - שֶׁהֲרֵי הָיוּ הוֹלְכִים כְּשֶׁרֵחַיִם עַל צַוָּארֵיהֶם, וּמִן הַלַּחַץ שֶׁהָיָה חָזָק, הָיוּ נוֹפְלוֹת אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ. וְיִרְמְיָהוּ הָיָה מְלַקֵּט אוֹתָן בְּטַלִּיתוֹ, וְנוֹשֵׁק לָהֶן, וּבוֹכֶה עֲלֵיהֶן. וְהָיָה אוֹמֵר לָהֶם: בָּנַי, וְלֹא אָמַרְתִּי לָכֶם, (ירמיהו י״ג:ט״ז) ׳אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁיךְ וְגו׳? וְעַל כֵּן כָּתוּב, ׳עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְּכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר׳ (שם ט)

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: שחו אינון בנות שיר, בגין דהא פ' אלף לויים, הוו ידיהון מהדקן לאחורא. כד מטו לנהרות בבל, כנוריהון הוו תליין על אילנין דתמן. הוו שאלין לון לנגנא. ואמרי, (תהילים קל״ז:ד׳) ׳איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר׳. נשכו בשניהון בוהני ידיהון וכרתו לון, ולא יכילו לנגנא, וקטלו לון. וחתחתים בדרך, דהא הוו אזלין בריחיין על צואריהון, ומהדוקא דהוה תקיף, הוו נפלו אצבעותייהו באורחא. וירמיה הוה לקיט לון בטליתיה, ונשיק לון, ובכי עלייהו. והוה אמר להו, בני, ולא אמרית לכו, (ירמיהו י״ג:ט״ז) תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך וגו'. ועל דא כתיב, ׳על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר׳ (שם ט) כו'.

התרגום: שחו אותן "בנות השיר", משום שמאה ואלף לויים היו ידיהם קשורות לאחור. כשהגיעו לנהרות בבל, כנורותיהם היו תלויים על העצים ששם. היו שואלים אותם לנגן, והם אומרים, (תהילים קל״ז:ד׳) ׳על אדמת נכר׳ (תהלים קלז, ד) - נשכו בשניהם את בהונות ידיהם וכרתו אותן, ולא יכלו לנגן, והרגו אותם. ו"חתחתים בדרך" - שהרי היו הולכים כשרחים על צואריהם, ומן הלחץ שהיה חזק, היו נופלות אצבעותיהם בדרך. וירמיהו היה מלקט אותן בטליתו, ונושק להן, ובוכה עליהן. והיה אומר להם: בני, ולא אמרתי לכם, (ירמיהו י״ג:ט״ז) ׳אלהיכם כבוד בטרם יחשיך וגו׳? ועל כן כתוב, ׳על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר׳ (שם ט)

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים