חשכת השמש בבעלי המשנה - בטול הירושלמי והברייתות ומחשכי תלמוד בבלי
זוהר חדש · מדרש הנעלם איכה בהמשכו - חשכת המאורות בחרבן ועוות דין אנשי החיל שנמסרו לנחש · מאמר 117 · פיסקה 3
לשון הזוהר
׳עַד אֲשֶׁר לֹא תֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ׳ - דָּא קְלַסְתֵּר פָּנִים שֶׁל שְׁכִינָה, מִלְּעֵילָא וּמִתַּתָּא. מִתַּתָּא מַאן אִינוּן. מָארֵי מַתְנִיתִין דַּהֲווֹ בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, פַּטִישֵׁי דְפַרְזְלָא, מְהַדְקִין טִנָּרִין, וְתָלְשִׁין טוּרִין רָמָאִין. וְהָאוֹר, זֶה הַתַּלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי, דְּנָהֵיר נְהוֹרָא דְאוֹרַיְיתָא, לְבָתַר דְּאִתְבַּטֵל דָּא, כִּבְיָכוֹל, אִשְׁתָּאֲרוּ בַּחֲשׁוֹכָא. דִּכְתִיב, ׳בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִּי׳ (איכה ג, ו), זֶה תַּלְמוּד בַּבְלִי, דְּאָזְלִין בֵּיהּ בְּנֵי עַלְמָא בְּמַחֲשַׁכִּים. וְהַיָּרֵחַ, אִלֵּין אִינוּן הַבָּרַיְיתוֹת, דַּהֲווֹ נְהִירִין נְהִירוּ דְּחָכְמָה סְתִימָאָה. וְהַכֹּכָבִים, אִלֵּין אִינוּן מַשְׂכִּילִים דַּהֲווֹ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, כָּל אִינוּן תַּנָּאִים וָאֳמוֹרָאִים, דְּכָל עָלְמָא קָיְימָא בְּגִינַיְיהוּ. דְּכַד הֲווֹ קָיְימֵי כַּחֲדָא, הֲוָה אָמַר בַּר נָשׁ לְחַבְרֵיהּ, מִגּוֹ מִלָּה דָא דְּפָרַח מִפּוּמוֹי, אֲנָא חָמָא מַה דִּיהֵא יוֹמָא דָא, אוֹ לְמָחָר, כָּךְ וְכָךְ.
תרגום
" ׳עַד אֲשֶׁר לֹא תֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ׳ (קהלת יב, ב) " - זוֹ קְלַסְתֵּר פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה. מִלְּמַטָּה - מִי הֵם? בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁהָיוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, פַּטִּישֵׁי בַּרְזֶל, הַמְּהַדְּקִים סְלָעִים, וְתוֹלְשִׁים הָרִים רָמִים. וְ"הָאוֹר" - זֶה הַתַּלְמוּד הַיְּרוּשַׁלְמִי, שֶׁמֵּאִיר אוֹר הַתּוֹרָה, וְאַחַר שֶׁבָּטַל זֶה, כִּבְיָכוֹל, נִשְׁאֲרוּ בַּחֹשֶׁךְ. שֶׁכָּתוּב, ׳בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִּי׳ (איכה ג, ו) - זֶה הַתַּלְמוּד הַבַּבְלִי, שֶׁבְּנֵי הָעוֹלָם הוֹלְכִים בּוֹ בְּמַחֲשַׁכִּים. וְ"הַיָּרֵחַ" - אֵלֶּה הֵן הַבָּרַיְתוֹת, שֶׁהָיוּ מְאִירוֹת אוֹר שֶׁל חָכְמָה נִסְתֶּרֶת. וְ"הַכּוֹכָבִים" - אֵלֶּה הֵם הַמַּשְׂכִּילִים שֶׁהָיוּ בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, כָּל אוֹתָם הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים, שֶׁכָּל הָעוֹלָם עוֹמֵד בִּזְכוּתָם. שֶׁכְּשֶׁהָיוּ עוֹמְדִים יַחְדָּיו, הָיָה אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: מִתּוֹךְ דָּבָר זֶה שֶׁפָּרַח מִפִּיו, אֲנִי רוֹאֶה מַה יִּהְיֶה הַיּוֹם הַזֶּה אוֹ לְמָחָר, כָּךְ וְכָךְ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳עד אשר לא תחשך השמש׳ - דא קלסתר פנים של שכינה, מלעילא ומתתא. מתתא מאן אינון. מארי מתניתין דהוו בארעא דישראל, פטישי דפרזלא, מהדקין טנרין, ותלשין טורין רמאין. והאור, זה התלמוד ירושלמי, דנהיר נהורא דאורייתא, לבתר דאתבטל דא, כביכול, אשתארו בחשוכא. דכתיב, ׳במחשכים הושיבני׳ (איכה ג, ו), זה תלמוד בבלי, דאזלין ביה בני עלמא במחשכים. והירח, אלין אינון הברייתות, דהוו נהירין נהירו דחכמה סתימאה. והככבים, אלין אינון משכילים דהוו בארעא קדישא, כל אינון תנאים ואמוראים, דכל עלמא קיימא בגינייהו. דכד הוו קיימי כחדא, הוה אמר בר נש לחבריה, מגו מלה דא דפרח מפומוי, אנא חמא מה דיהא יומא דא, או למחר, כך וכך.
התרגום: " ׳עד אשר לא תחשך השמש׳ (קהלת יב, ב) " - זו קלסתר פני השכינה, מלמעלה ומלמטה. מלמטה - מי הם? בעלי המשנה שהיו בארץ ישראל, פטישי ברזל, המהדקים סלעים, ותולשים הרים רמים. ו"האור" - זה התלמוד הירושלמי, שמאיר אור התורה, ואחר שבטל זה, כביכול, נשארו בחשך. שכתוב, ׳במחשכים הושיבני׳ (איכה ג, ו) - זה התלמוד הבבלי, שבני העולם הולכים בו במחשכים. ו"הירח" - אלה הן הבריתות, שהיו מאירות אור של חכמה נסתרת. ו"הכוכבים" - אלה הם המשכילים שהיו בארץ הקדש, כל אותם התנאים והאמוראים, שכל העולם עומד בזכותם. שכשהיו עומדים יחדיו, היה אומר אדם לחברו: מתוך דבר זה שפרח מפיו, אני רואה מה יהיה היום הזה או למחר, כך וכך.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: