ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 117: מדרש הנעלם איכה בהמשכו - חשכת המאורות בחרבן ועוות דין אנשי החיל שנמסרו לנחש › פיסקה 16

עשר המרגליות היוצאות מגן עדן - יללת האם ולהט החרב הפותח השערים

זוהר חדש · מדרש הנעלם איכה בהמשכו - חשכת המאורות בחרבן ועוות דין אנשי החיל שנמסרו לנחש · מאמר 117 · פיסקה 16

לשון הזוהר

מַאן חָמָא גּוֹ גִּנְתָא דְעֵדֶן, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְמְסַר דִּינָא לְעֵילָא. עֶשֶׂר מַרְגְּלָאן שַׁפִּירָאן, נְהִירוּ דְּכָל גִּנְתָא, בֵּין כָּל אִינוּן אִילָנִין. מִתְפַּשְׁטִין וְנָפְקִין כֻּלְּהוּ לְבַר. וְכָל אִינוּן אִילָנִין דְּגִנְתָא דְעֵדֶן, צְוָוחִין וְאָמְרִין, וַוי דְּהִתְעַוְּותוּ ׳אַנְשֵׁי הֶחָיִל׳. וּנְטוּרֵי תַּרְעָא דְּגִנְתָא דְעֵדֶן מִזְדַּעְזְעָן, אִינוּן כְּרוּבִים, סָלְקִין וְנָחֲתִין, וְלָא יַהֲבֵי דוּכְתָּא לַאֲפָקָא אִלֵּין נְהוֹרִין. כַד אִתְפַּשְּׁטוּ מִגּוֹ נְהוֹרִין דִּלְבוּשֵׁיהוֹן. וְעִילָּאִין וְתַתָּאִין צָוְוחִין לָקֳדָמוּתְהוֹן, וְאִינוּן נְטוּרֵי חוֹמוֹת לְעֵילָא מִזְדַּעְזְעִין, וְכָל חַיָּילֵי רוּם שְׁמַיָּיא בָּכָאן וּמְיַילְלָן. מַאן חָמָא לְאִימָּנָא גָּעַת וּמְיַילְלָא. נָחֲתַת לְגַבֵּי כְּרוּבִים, נְטוּרֵי תַּרְעִין דִּבְגִנְתָא, וְאִינוּן מִזְדַּעְזְעִין. סָלְקַת אִימָּנָא, וְחַד כְּרוּב בַּהֲדָהּ. וּכְדֵין לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, שְׁנָנָא סַגֵּי, בָּטַשׁ לְגוֹ תַּרְעִין, וּנְפָקוֹ אִינוּן עֶשֶׂר נְהוֹרִין. עִילָּאִין וְתַתָּאִין צָוְוחִין, וַוי לְעַלְמָא, וַוי לְדָרָא.

תרגום

מִי רָאָה בְּתוֹךְ גַּן עֵדֶן, בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְסַר הַדִּין לְמַעְלָה: עֶשֶׂר מַרְגָּלִיּוֹת יָפוֹת, אוֹר כָּל הַגָּן, בֵּין כָּל אוֹתָם הָעֵצִים, מִתְפַּשְּׁטוֹת וְיוֹצְאוֹת כֻּלָּן הַחוּצָה. וְכָל אוֹתָם עֲצֵי גַּן עֵדֶן צוֹעֲקִים וְאוֹמְרִים: אוֹי שֶׁהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל! וְשׁוֹמְרֵי שַׁעַר גַּן עֵדֶן מִזְדַּעְזְעִים - הֵם הַכְּרוּבִים - עוֹלִים וְיוֹרְדִים, וְלֹא נוֹתְנִים מָקוֹם לְהוֹצִיא אֶת הָאוֹרוֹת הָאֵלֶּה. כְּשֶׁהִתְפַּשְּׁטוּ מִתּוֹךְ אוֹרוֹת לְבוּשֵׁיהֶם, הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים צוֹעֲקִים לִקְרָאתָם, וְאוֹתָם שׁוֹמְרֵי הַחוֹמוֹת לְמַעְלָה מִזְדַּעְזְעִים, וְכָל צִבְאוֹת רוּם הַשָּׁמַיִם בּוֹכִים וּמְיַלְּלִים. מִי רָאָה אֶת הָאֵם גּוֹעָה וּמְיַלֶּלֶת! יוֹרֶדֶת אֶל הַכְּרוּבִים שׁוֹמְרֵי שַׁעֲרֵי הַגָּן, וְהֵם מִזְדַּעְזְעִים. עוֹלָה הָאֵם, וּכְרוּב אֶחָד עִמָּהּ. וְאָז לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, בְּחִדּוּד רַב, הִכָּה לְתוֹךְ הַשְּׁעָרִים, וְיָצְאוּ אוֹתָן עֶשֶׂר הָאוֹרוֹת. עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים צוֹעֲקִים: אוֹי לָעוֹלָם, אוֹי לַדּוֹר!

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מאן חמא גו גנתא דעדן, בשעתא דאתמסר דינא לעילא. עשר מרגלאן שפיראן, נהירו דכל גנתא, בין כל אינון אילנין. מתפשטין ונפקין כלהו לבר. וכל אינון אילנין דגנתא דעדן, צווחין ואמרין, ווי דהתעוותו ׳אנשי החיל׳. ונטורי תרעא דגנתא דעדן מזדעזען, אינון כרובים, סלקין ונחתין, ולא יהבי דוכתא לאפקא אלין נהורין. כד אתפשטו מגו נהורין דלבושיהון. ועילאין ותתאין צווחין לקדמותהון, ואינון נטורי חומות לעילא מזדעזעין, וכל חיילי רום שמייא בכאן ומייללן. מאן חמא לאימנא געת ומייללא. נחתת לגבי כרובים, נטורי תרעין דבגנתא, ואינון מזדעזעין. סלקת אימנא, וחד כרוב בהדה. וכדין להט החרב המתהפכת, שננא סגי, בטש לגו תרעין, ונפקו אינון עשר נהורין. עילאין ותתאין צווחין, ווי לעלמא, ווי לדרא.

התרגום: מי ראה בתוך גן עדן, בשעה שנמסר הדין למעלה: עשר מרגליות יפות, אור כל הגן, בין כל אותם העצים, מתפשטות ויוצאות כלן החוצה. וכל אותם עצי גן עדן צועקים ואומרים: אוי שהתעותו אנשי החיל! ושומרי שער גן עדן מזדעזעים - הם הכרובים - עולים ויורדים, ולא נותנים מקום להוציא את האורות האלה. כשהתפשטו מתוך אורות לבושיהם, העליונים והתחתונים צועקים לקראתם, ואותם שומרי החומות למעלה מזדעזעים, וכל צבאות רום השמים בוכים ומיללים. מי ראה את האם גועה ומיללת! יורדת אל הכרובים שומרי שערי הגן, והם מזדעזעים. עולה האם, וכרוב אחד עמה. ואז להט החרב המתהפכת, בחדוד רב, הכה לתוך השערים, ויצאו אותן עשר האורות. עליונים ותחתונים צועקים: אוי לעולם, אוי לדור!

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: