שמנה מאות שנה שעמד הנחש בתביעתו - ורוח סמא"ל שנכנסה במלך רומי
זוהר חדש · מדרש הנעלם איכה בהמשכו - חשכת המאורות בחרבן ועוות דין אנשי החיל שנמסרו לנחש · מאמר 117 · פיסקה 14
לשון הזוהר
תְּמַנֵּי מְאָה שְׁנִין הֲוָה קָיְימָא הַהוּא נָחָשׁ וְתָבַע דִּינָא. וַאֲנַן תָּנִינָן, מַאן דְּאִתְחַיָּיב בִּתְרֵי דִינִין, אִתְדָּן בַּחֲמִירָא. וַוי מַאן דַּקַבֵּיל עוֹנָשָׁא עַל חוֹבוֹי, דְּהָא מִיתָה מְכַפְּרָה עַל חוֹבִין, וְאַהֲדַר לְקַבֵּל עוֹנָשָׁא אוֹחֲרָא, וַוי דִי הִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל, וּסמאל וְנָחָשׁ קָיְימוּ לְתָבְעָא דִינָא. עַל דָּא יָאוֹת לָן לְמִבְכֵּי וּלְמִסְפֵּד, דְּקַרְתָּא קַדִּישָׁא אִשְׁתָּאֲרַת בָּדָד מִכָּל טָבִין דַּהֲווֹ בָהּ. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא נָחַת סמאל וּבִלְבֵּל עַלְמָא, וְאָעֵיל רוּחָא דָא בְּמֵעוֹי דְּהַהוּא רָשָׁע מַלְכָּא דְרוֹמִי, וְתָבַע דִּינָא מִתַּקִּיפֵי עַלְמָא. וַוי לְדָא, וַוי לְעַלְמָא, עִוּוּת דִּינָא לָא אִשְׁתַּכַּח מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, כְּדָא.
תרגום
שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה עָמַד אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ וְתָבַע דִּין. וַאֲנַחְנוּ שָׁנִינוּ: מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב בִּשְׁנֵי דִּינִים, נִדּוֹן בֶּחָמוּר. אוֹי לְמִי שֶׁקִּבֵּל עֹנֶשׁ עַל עֲוֹנוֹתָיו, שֶׁהֲרֵי הַמִּיתָה מְכַפֶּרֶת עַל עֲוֹנוֹת, וְחוֹזֵר לְקַבֵּל עֹנֶשׁ אַחֵר. אוֹי שֶׁהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל, וְסַמָּאֵל וְהַנָּחָשׁ עָמְדוּ לִתְבֹּעַ דִּין. עַל כֵּן רָאוּי לָנוּ לִבְכּוֹת וְלִסְפֹּד, שֶׁהָעִיר הַקְּדוֹשָׁה נִשְׁאֲרָה בָּדָד מִכָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁהָיוּ בָּהּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרַד סַמָּאֵל וּבִלְבֵּל אֶת הָעוֹלָם, וְהִכְנִיס רוּחַ זוֹ בְּמֵעֵי אוֹתוֹ הָרָשָׁע מֶלֶךְ רוֹמִי, וְתָבַע דִּין מֵחֲזָקֵי הָעוֹלָם. אוֹי לָזֶה, אוֹי לָעוֹלָם - עִוּוּת דִּין לֹא נִמְצָא מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם כָּזֶה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תמני מאה שנין הוה קיימא ההוא נחש ותבע דינא. ואנן תנינן, מאן דאתחייב בתרי דינין, אתדן בחמירא. ווי מאן דקביל עונשא על חובוי, דהא מיתה מכפרה על חובין, ואהדר לקבל עונשא אוחרא, ווי די התעותו אנשי החיל, וסמאל ונחש קיימו לתבעא דינא. על דא יאות לן למבכי ולמספד, דקרתא קדישא אשתארת בדד מכל טבין דהוו בה. בההיא שעתא נחת סמאל ובלבל עלמא, ואעיל רוחא דא במעוי דההוא רשע מלכא דרומי, ותבע דינא מתקיפי עלמא. ווי לדא, ווי לעלמא, עוות דינא לא אשתכח מן יומא דאתברי עלמא, כדא.
התרגום: שמונה מאות שנה עמד אותו הנחש ותבע דין. ואנחנו שנינו: מי שנתחיב בשני דינים, נדון בחמור. אוי למי שקבל ענש על עונותיו, שהרי המיתה מכפרת על עונות, וחוזר לקבל ענש אחר. אוי שהתעותו אנשי החיל, וסמאל והנחש עמדו לתבע דין. על כן ראוי לנו לבכות ולספד, שהעיר הקדושה נשארה בדד מכל הטובות שהיו בה. באותה שעה ירד סמאל ובלבל את העולם, והכניס רוח זו במעי אותו הרשע מלך רומי, ותבע דין מחזקי העולם. אוי לזה, אוי לעולם - עוות דין לא נמצא מיום שנברא העולם כזה.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: