שתיקת הנחש בימיהם ותביעתו אחר פטירתם - ומענה הקב"ה ׳ונמצא בידו׳
זוהר חדש · מדרש הנעלם איכה בהמשכו - חשכת המאורות בחרבן ועוות דין אנשי החיל שנמסרו לנחש · מאמר 117 · פיסקה 13
לשון הזוהר
אֲבָל אֲנַן דְּשָׁכְנִין בֵּין גִּדְרֵי נָחָשׁ, וְכָמִין לוֹן בְּכָל יוֹמָא, קָטֵיל, וְנָשֵׁיךְ, וַאֲנַן חָמֵינָן בְּעַיְינִין עִוּוּת הַדִּין דְּאִתְעֲבֵיד בֵּינָנָא, בְּאִינוּן אַנְשֵׁי חָיִל, דִּי בְּיוֹמֵיהוֹן שָׁתֵיק, וְלָא בָּעָא דִינָא. דְּדָחֵיל מִינַיְיהוּ דְּחִילוּ סַגֵּי, וְלָא יָכֵיל לְקָיְימָא קַמַּיְיהוּ. וְכֵיוָן דַּעֲבָרוֹ לְהַהוּא עַלְמָא בִּתְיוּבְתָּא, קָיְימָא נָחָשׁ קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְתָבָע דִינָא. וְהַיֵּיק קְרָא דִּכְתִיב, (שמות כ״א:ט״ז) ׳וְגוֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת׳. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַנָּחָשׁ, יוֹסֵף לֹא הָיָה אִישׁ. ׳וְנִמְצָא בְיָדוֹ וְגו'׳, הָא בִידֵיהוֹן לָא אִשְׁתַּכַּח. אַהֲדַר וְקָאֲמַר, (דברים כ״ד:ז׳) ׳כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גּוֹנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא׳.
תרגום
אֲבָל אָנוּ הַשּׁוֹכְנִים בֵּין גִּדְרֵי הַנָּחָשׁ, וְהוּא אוֹרֵב לָנוּ בְּכָל יוֹם - הוֹרֵג וְנוֹשֵׁךְ - וַאֲנַחְנוּ רוֹאִים בְּעֵינֵינוּ אֶת עִוּוּת הַדִּין שֶׁנַּעֲשָׂה בֵּינֵינוּ, בְּאוֹתָם אַנְשֵׁי חַיִל, שֶׁבִּימֵיהֶם שָׁתַק וְלֹא בִּקֵּשׁ דִּין, מִשּׁוּם שֶׁפָּחַד מֵהֶם פַּחַד גָּדוֹל, וְלֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲמֹד לִפְנֵיהֶם. וְכֵיוָן שֶׁעָבְרוּ לְאוֹתוֹ הָעוֹלָם בִּתְשׁוּבָה, עָמַד הַנָּחָשׁ לִפְנֵי הקב"ה, וְתָבַע דִּין. וְהֵבִיא הַכָּתוּב שֶׁכָּתוּב, (שמות כ״א:ט״ז) ׳וְגוֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת׳ (שמות כא, טז) - אָמַר הקב"ה לַנָּחָשׁ: יוֹסֵף לֹא הָיָה "אִישׁ". ׳"וְנִמְצָא בְיָדוֹ" וְגוֹמֵר׳ - הֲרֵי בְּיָדָם לֹא נִמְצָא. חָזַר וְאָמַר, (דברים כ״ד:ז׳).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אבל אנן דשכנין בין גדרי נחש, וכמין לון בכל יומא, קטיל, ונשיך, ואנן חמינן בעיינין עוות הדין דאתעביד ביננא, באינון אנשי חיל, די ביומיהון שתיק, ולא בעא דינא. דדחיל מינייהו דחילו סגי, ולא יכיל לקיימא קמייהו. וכיון דעברו לההוא עלמא בתיובתא, קיימא נחש קמי קודשא בריך הוא, ותבע דינא. והייק קרא דכתיב, (שמות כ״א:ט״ז) ׳וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת׳. אמר קודשא בריך הוא לנחש, יוסף לא היה איש. ׳ונמצא בידו וגו'׳, הא בידיהון לא אשתכח. אהדר וקאמר, (דברים כ״ד:ז׳) ׳כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו ומת הגנב ההוא׳.
התרגום: אבל אנו השוכנים בין גדרי הנחש, והוא אורב לנו בכל יום - הורג ונושך - ואנחנו רואים בעינינו את עוות הדין שנעשה בינינו, באותם אנשי חיל, שבימיהם שתק ולא בקש דין, משום שפחד מהם פחד גדול, ולא יכול היה לעמד לפניהם. וכיון שעברו לאותו העולם בתשובה, עמד הנחש לפני הקב"ה, ותבע דין. והביא הכתוב שכתוב, (שמות כ״א:ט״ז) ׳וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת׳ (שמות כא, טז) - אמר הקב"ה לנחש: יוסף לא היה "איש". ׳"ונמצא בידו" וגומר׳ - הרי בידם לא נמצא. חזר ואמר, (דברים כ״ד:ז׳).